משנה מְנָחוֹת · פרק יג מתוך יג
מְנָחוֹת · פרק יגהֲרֵי עָלַי עִשָּׂרוֹן
נדרים שנשכח שיעורם, וחתימת המסכת
סימןשִׁעוּר הַנֶּדֶר
אדם יכול היה להתחייב למקדש כמעט בכל דבר: סולת למנחה, עצים לאש המזבח, לבונה, זהב, יין, שמן או בהמה. כשלשונו סתומה, הוא חייב במעט שבמשמעה; וכשנקב כמות או מין ושכח מה אמר, עליו להביא די כדי לכסות כל אפשרות. הפרק עובר על נדרים כאלה אחד אחד. אחר כך הוא פונה לבית חוניו, מקדש שבנה כהן במצרים, וחותם את המסכת באמרה: אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון אדם את לבו לשמים.
- יג:אכמה סולת נדרת?הנודר עישרון מביא אחד, "עשרונים" — שניים; נקב מספר ושכח אותו — מביא שישים; והנודר "מנחה" סתם מביא איזו שירצה, ורבי יהודה — מנחת הסולת.סימןהרי עלי עשרון
- יג:במנחה אחת או חמש?לשון יחיד — מנחה אחת, לשון רבים — שתיים; נקב מיני מנחה ושכח — מביא את חמשתן; נקב מנחה של עשרונים ושכח כמה — מביא מנחה של שישים עשרונים, ורבי מחייבו בשישים מנחות, מעישרון אחד ועד שישים.סימןמנחה מין המנחה
- יג:גשני גזירין, קומץ וחמישה קמציםהנודר עצים מביא לא פחות משני גזירין, והנודר לבונה — לא פחות מקומץ; ומכאן מונה המשנה חמישה קמצים: הלבונה שבנדר, לבונת המנחה, המעלה את הקומץ בחוץ, ושני בזיכי הלבונה של לחם הפנים.סימןהרי עלי עצים
- יג:דהמעט שבנדר של מתכתהנודר זהב מביא לא פחות מדינר זהב, כסף — לא פחות מדינר כסף, ונחושת — לא פחות משווי מעה כסף; ומי שנקב סכום ושכח אותו מביא עד שיאמר "לא לכך נתכוונתי".סימןהרי עלי זהב
- יג:השלושה לוגים יין, לוג שמןהנודר יין מביא לא פחות משלושה לוגים, ושמן — לא פחות מלוג, ורבי אומר שלושה; ומי שנקב כמות ושכח אותה מביא כיום המרובה — יום טוב הראשון של חג הסוכות שחל בשבת.סימןהרי עלי יין
- יג:ועולה של ספקהנודר עולה סתם מביא כבש, ורבי אלעזר בן עזריה — אף תור או בן יונה; ומי שנקב ושכח מרחיב את הספק: פר ועגל מן הבקר, זכרי הבהמה כולם, ועוד תור ובן יונה.סימןהרי עלי עולה
- יג:זזכר ונקבה, גדול וקטןהנודר תודה או שלמים מביא כבש; ומאחר שהם באים מזכרים ומנקבות, מי שנקב ושכח מביא כל מין בזוג של זכר ונקבה.סימןהרי עלי תודה
- יג:חכמה שווה הבהמה שנדרהנודר שור, עגל, איל או כבש מביא אותם עם נסכיהם במנה, בחמש סלעים, בשתי סלעים ובסלע; נקב את המחיר בעצמו — הנסכים נוספים עליו; ובהמה שאינה כלשון נדרו אינה עולה לו, חוץ מקטן שהביא תחתיו גדול — ורבי אומר שאף בזה לא יצא.סימןהרי עלי שור
- יג:טבהמה שנפל בה מום, ובהמה שלא פורשההקדיש בהמה מסוימת לעולה ונפל בה מום — רשאי להביא בדמיה שתיים, אחת תחת שתיים או מין אחר, ורבי אוסר; והאומר "אחד מכבשי הקדש" — יש לו שניים, הגדול הקדש; שלושה — אף הבינוני; ואם שכח מה פירש — הגדול.סימןשור זה עולה
- יג:יבית חוניוהנודר עולה או נזירות סתם — מקיים במקדש, ובבית חוניו לא יצא; אבל אם תלה את נדרו בבית חוניו ועשה שם — יצא, ורבי שמעון אומר שאין כאן עולה ולא נזיר; והכהנים ששימשו בבית חוניו אינם משמשים במקדש, אבל חולקים ואוכלים כבעלי מומין.סימןבבית חוניו
- יג:יאריח ניחוח, בהרבה ובמעטהמסכת נחתמת: התורה אומרת "ריח ניחוח" בעולת הבהמה, בעולת העוף ובמנחה — ללמד שאחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון אדם את לבו לשמים.סימןאחד המרבה ואחד הממעיט
כל הפרק
יג:אכמה סולת נדרת?
הֲרֵי עָלַי עִשָּׂרוֹן, יָבִיא אֶחָד. עֶשְׂרוֹנִים, יָבִיא שְׁנָיִם. פֵּרַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, יָבִיא שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן. הֲרֵי עָלַי מִנְחָה, יָבִיא אֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יָבִיא מִנְחַת הַסֹּלֶת, שֶׁהִיא מְיֻחֶדֶת שֶׁבַּמְּנָחוֹת.
הֲרֵי עָלַי עִשָּׂרוֹן, יָבִיא אֶחָד — עשירית האיפה סולת, המנחה הקטנה ביותר — ואם אמר עֶשְׂרוֹנִים, יָבִיא שְׁנָיִם, המספר הקטן שבלשון רבים. פֵּרַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי — נקב מספר עשרונים, ושכח כמה — יָבִיא שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן. אין מנחה אחת גדולה מזו, ולכן היא ודאי מכסה את נדרו. הֲרֵי עָלַי מִנְחָה — סתם, בלי שנקב בסוגה — יָבִיא אֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה, מחמשת הסוגים שבתורה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יָבִיא מִנְחַת הַסֹּלֶת שֶׁהִיא מְיֻחֶדֶת שֶׁבַּמְּנָחוֹת — היא לבדה נקראת "מנחה" סתם, בלי שם לוואי.
יג:במנחה אחת או חמש?
מִנְחָה, מִין הַמִּנְחָה, יָבִיא אֶחָת. מְנָחוֹת, מִין הַמְּנָחוֹת, יָבִיא שְׁתָּיִם. פֵּרַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, יָבִיא חֲמִשְׁתָּן. פֵּרַשְׁתִּי מִנְחָה שֶׁל עֶשְׂרוֹנִים וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, יָבִיא מִנְחָה שֶׁל שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן. רַבִּי אוֹמֵר, יָבִיא מְנָחוֹת שֶׁל עֶשְׂרוֹנִים מֵאֶחָד וְעַד שִׁשִּׁים.
מִנְחָה, מִין הַמִּנְחָה — בלשון יחיד — יָבִיא אֶחָת, מאיזה סוג שבתורה שירצה. מְנָחוֹת, מִין הַמְּנָחוֹת — בלשון רבים — יָבִיא שְׁתָּיִם, שתיהן ממין אחד. פֵּרַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי — נקב מיני מנחה, ושכח אילו — יָבִיא חֲמִשְׁתָּן: סולת, מחבת, מרחשת, ומאפה תנור בשני מיניו, חלות ורקיקים. פֵּרַשְׁתִּי מִנְחָה שֶׁל עֶשְׂרוֹנִים וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי — כמה עשרונים, עשיריות האיפה, יהיו בכלי אחד — יָבִיא מִנְחָה שֶׁל שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן. אין מנחה אחת גדולה מזו, ולכן היא ודאי מכסה את נדרו. רַבִּי אוֹמֵר, יָבִיא מְנָחוֹת שֶׁל עֶשְׂרוֹנִים מֵאֶחָד וְעַד שִׁשִּׁים. רבי יהודה הנשיא מחייב שישים מנחות נפרדות, של עישרון, של שניים וכן הלאה, כדי שאחת מהן תתאים בדיוק לנדרו.
יג:גשני גזירין, קומץ וחמישה קמצים
הֲרֵי עָלַי עֵצִים, לֹא יִפְחֹת מִשְּׁנֵי גְזִירִין. לְבוֹנָה, לֹא יִפְחֹת מִקֹּמֶץ. חֲמִשָּׁה קֳמָצִים הֵן, הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי לְבוֹנָה, לֹא יִפְחֹת מִקֹּמֶץ. הַמִּתְנַדֵּב מִנְחָה, יָבִיא עִמָּהּ קֹמֶץ לְבוֹנָה. הַמַּעֲלֶה אֶת הַקֹּמֶץ בַּחוּץ, חַיָּב. וּשְׁנֵי בְזִיכִין טְעוּנִין שְׁנֵי קֳמָצִים.
הֲרֵי עָלַי עֵצִים — לאש המזבח — לֹא יִפְחֹת מִשְּׁנֵי גְזִירִין, בקעות עץ: "עצים" בלשון רבים הם לפחות שניים. לְבוֹנָה — הנקטרת על המזבח עם המנחות — לֹא יִפְחֹת מִקֹּמֶץ. פחות מזה לא הקריבו לבונה לעולם. חֲמִשָּׁה קֳמָצִים הֵן: חמישה דינים שהקומץ הוא שיעורם. הראשון: הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי לְבוֹנָה, לֹא יִפְחֹת מִקֹּמֶץ. הַמִּתְנַדֵּב מִנְחָה, יָבִיא עִמָּהּ קֹמֶץ לְבוֹנָה, והיא נקטרת על המזבח יחד עם קומץ הסולת. הַמַּעֲלֶה אֶת הַקֹּמֶץ בַּחוּץ, חַיָּב כרת, כמו המקריב כל קרבן מחוץ למקדש. וּשְׁנֵי בְזִיכִין טְעוּנִין שְׁנֵי קֳמָצִים. אלה בזיכי הלבונה של לחם הפנים, קומץ בכל אחד: הקומץ הרביעי והחמישי.
יג:דהמעט שבנדר של מתכת
הֲרֵי עָלַי זָהָב, לֹא יִפְחֹת מִדִּינַר זָהָב. כֶּסֶף, לֹא יִפְחֹת מִדִּינַר כָּסֶף. נְחֹשֶׁת, לֹא יִפְחֹת מִמָּעָה כָסֶף. פֵּרַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, הוּא מֵבִיא עַד שֶׁיֹּאמַר לֹא לְכָךְ נִתְכַּוָּנְתִּי.
הֲרֵי עָלַי זָהָב — למקדש — לֹא יִפְחֹת מִדִּינַר זָהָב. כֶּסֶף, לֹא יִפְחֹת מִדִּינַר כָּסֶף. נְחֹשֶׁת, לֹא יִפְחֹת מִמָּעָה כָסֶף — מביא נחושת בשווי מעה; ומעה היא מטבע כסף קטן, שישית הדינר. פֵּרַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי — נקב כמות, ושכח כמה — הוּא מֵבִיא עַד שֶׁיֹּאמַר לֹא לְכָךְ נִתְכַּוָּנְתִּי. לזהב ולכסף, שלא כמו למנחה, אין שיעור עליון.
יג:השלושה לוגים יין, לוג שמן
הֲרֵי עָלַי יַיִן, לֹא יִפְחֹת מִשְּׁלשָׁה לֻגִּין. שֶׁמֶן, לֹא יִפְחֹת מִלֹּג. רַבִּי אוֹמֵר, שְׁלשָׁה לֻגִּין. פֵּרַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, יָבִיא כַיּוֹם הַמְּרֻבֶּה.
הֲרֵי עָלַי יַיִן — לנסכים, הנשפכים על המזבח — לֹא יִפְחֹת מִשְּׁלשָׁה לֻגִּין. זה ניסוך הכבש, הקטן שבנסכים. שֶׁמֶן, לֹא יִפְחֹת מִלֹּג. המנחה הקטנה ביותר, עישרון סולת, טעונה לוג שמן אחד. רַבִּי אוֹמֵר, שְׁלשָׁה לֻגִּין. רבי יהודה הנשיא לומד מן המנחה הבאה עם כבש, הבלולה בשלושה לוגים שמן. פֵּרַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי — נקב כמות, ושכח כמה — יָבִיא כַיּוֹם הַמְּרֻבֶּה. זה יום טוב הראשון של סוכות שחל בשבת: מאה וארבעים לוג בסך הכול.
יג:ועולה של ספק
הֲרֵי עָלַי עוֹלָה, יָבִיא כֶבֶשׂ. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אוֹ תוֹר אוֹ בֶן יוֹנָה. פֵּרַשְׁתִּי מִן הַבָּקָר וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, יָבִיא פַר וָעֵגֶל. מִן הַבְּהֵמָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, יָבִיא פָר וָעֵגֶל אַיִל גְּדִי וְטָלֶה. פֵּרַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, מוֹסִיף עֲלֵיהֶם תּוֹר וּבֶן יוֹנָה.
הֲרֵי עָלַי עוֹלָה, יָבִיא כֶבֶשׂ, הבהמה הזולה ביותר לעולה. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אוֹ תוֹר אוֹ בֶן יוֹנָה. במקומו קראו "עולה" סתם גם לעולת העוף. פֵּרַשְׁתִּי מִן הַבָּקָר וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי — נקב בהמה מן הבקר, ושכח איזו — יָבִיא פַר וָעֵגֶל, גדול וצעיר, שהרי ייתכן שנקב בכל אחד מהם. מִן הַבְּהֵמָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי: יָבִיא פָר וָעֵגֶל אַיִל גְּדִי וְטָלֶה. בקר, צאן ועזים, כך שכל מין שנקב בו מכוסה. פֵּרַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי — אינו יודע אפילו אם בהמה או עוף — מוֹסִיף עֲלֵיהֶם תּוֹר וּבֶן יוֹנָה.
יג:זזכר ונקבה, גדול וקטן
הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה, וּשְׁלָמִים, יָבִיא כֶבֶשׂ. פֵּרַשְׁתִּי מִן הַבָּקָר וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, יָבִיא פָר וּפָרָה עֵגֶל וְעֶגְלָה. מִן הַבְּהֵמָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, יָבִיא פַר וּפָרָה, עֵגֶל וְעֶגְלָה, אַיִל וְרָחֵל, גְּדִי וּגְדִיָּה, שָׂעִיר וּשְׂעִירָה, טָלֶה וְטַלְיָה.
הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה, וּשְׁלָמִים, יָבִיא כֶבֶשׂ, בין שנדר קרבן תודה ובין שנדר שלמים; הכבש הוא הזול שבבהמות לקרבנות אלה. פֵּרַשְׁתִּי מִן הַבָּקָר וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי — נקב בהמה מן הבקר, ושכח איזו — יָבִיא פָר וּפָרָה עֵגֶל וְעֶגְלָה, גדולים וצעירים, זכרים ונקבות, שקרבנות אלה באים גם מן הנקבות. מִן הַבְּהֵמָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי: יָבִיא פַר וּפָרָה, עֵגֶל וְעֶגְלָה, אַיִל וְרָחֵל, גְּדִי וּגְדִיָּה, שָׂעִיר וּשְׂעִירָה, טָלֶה וְטַלְיָה. כל מין, זכר ונקבה, גדול וצעיר.
יג:חכמה שווה הבהמה שנדר
הֲרֵי עָלַי שׁוֹר, יָבִיא הוּא וּנְסָכָיו בְּמָנֶה. עֵגֶל, יָבִיא הוּא וּנְסָכָיו בְּחָמֵשׁ. אַיִל, יָבִיא הוּא וּנְסָכָיו בִּשְׁתַּיִם. כֶּבֶשׂ, יָבִיא הוּא וּנְסָכָיו בְּסָלַע. שׁוֹר בְּמָנֶה, יָבִיא בְמָנֶה חוּץ מִנְּסָכָיו. עֵגֶל בְּחָמֵשׁ, יָבִיא בְחָמֵשׁ חוּץ מִנְּסָכָיו. אַיִל בִּשְׁתַּיִם, יָבִיא בִשְׁתַּיִם חוּץ מִנְּסָכָיו. כֶּבֶשׂ בְּסֶלַע, יָבִיא בְסֶלַע חוּץ מִנְּסָכָיו. שׁוֹר בְּמָנֶה וְהֵבִיא שְׁנַיִם בְּמָנֶה, לֹא יָצָא, אֲפִלּוּ זֶה בְמָנֶה חָסֵר דִּינָר וְזֶה בְמָנֶה חָסֵר דִּינָר. שָׁחוֹר וְהֵבִיא לָבָן, לָבָן וְהֵבִיא שָׁחוֹר, גָּדוֹל וְהֵבִיא קָטָן, לֹא יָצָא. קָטָן וְהֵבִיא גָדוֹל, יָצָא. רַבִּי אוֹמֵר, לֹא יָצָא.
הֲרֵי עָלַי שׁוֹר, יָבִיא הוּא וּנְסָכָיו בְּמָנֶה. מנה הוא מאה דינרים, ובמסורת זה מחיר השור עם נסכיו. עֵגֶל, יָבִיא הוּא וּנְסָכָיו בְּחָמֵשׁ. כלומר חמש סלעים; סלע הוא ארבעה דינרים, ונמצא עשרים. אַיִל, יָבִיא הוּא וּנְסָכָיו בִּשְׁתַּיִם — שתי סלעים, שהן שמונה דינרים. כֶּבֶשׂ, יָבִיא הוּא וּנְסָכָיו בְּסָלַע. סלע הוא ארבעה דינרים. שׁוֹר בְּמָנֶה, יָבִיא בְמָנֶה חוּץ מִנְּסָכָיו. משנקב את המחיר בעצמו, קבע אותו לבהמה לבדה. עֵגֶל בְּחָמֵשׁ, יָבִיא בְחָמֵשׁ חוּץ מִנְּסָכָיו. חמש הסלעים שנקב הן לעגל לבדו. אַיִל בִּשְׁתַּיִם, יָבִיא בִשְׁתַּיִם חוּץ מִנְּסָכָיו. שתי הסלעים שנקב הן לאיל לבדו. כֶּבֶשׂ בְּסֶלַע, יָבִיא בְסֶלַע חוּץ מִנְּסָכָיו. הסלע שנקב הוא לכבש לבדו. שׁוֹר בְּמָנֶה וְהֵבִיא שְׁנַיִם בְּמָנֶה, לֹא יָצָא, שהרי נדר בהמה אחת, אֲפִלּוּ זֶה בְמָנֶה חָסֵר דִּינָר וְזֶה בְמָנֶה חָסֵר דִּינָר. יחד הם שווים כמעט שני מנים, ואף אחד מהם אינו השור שנדר. שָׁחוֹר וְהֵבִיא לָבָן, לָבָן וְהֵבִיא שָׁחוֹר, גָּדוֹל וְהֵבִיא קָטָן, לֹא יָצָא, שמה שהביא אינו מה שנקב בו. קָטָן וְהֵבִיא גָדוֹל, יָצָא, שבגדול יש כל שוויו של הקטן. רַבִּי אוֹמֵר, לֹא יָצָא. לדעת רבי יהודה הנשיא, גם בהמה גדולה אינה הקטנה שנדר.
יג:טבהמה שנפל בה מום, ובהמה שלא פורשה
שׁוֹר זֶה עוֹלָה, וְנִסְתָּאֵב, אִם רָצָה, יָבִיא בְדָמָיו שְׁנָיִם. שְׁנֵי שְׁוָרִים אֵלּוּ עוֹלָה, וְנִסְתָּאֲבוּ, אִם רָצָה, יָבִיא בִדְמֵיהֶם אֶחָד. רַבִּי אוֹסֵר. אַיִל זֶה עוֹלָה, וְנִסְתָּאֵב, אִם רָצָה, יָבִיא בְדָמָיו כֶּבֶשׂ. כֶּבֶשׂ זֶה עוֹלָה וְנִסְתָּאֵב, אִם רָצָה, יָבִיא בְדָמָיו אַיִל. רַבִּי אוֹסֵר. הָאוֹמֵר אַחַד מִכְּבָשַׂי הֶקְדֵּשׁ, וְאַחַד מִשְּׁוָרַי הֶקְדֵּשׁ, הָיוּ לוֹ שְׁנַיִם, הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ. שְׁלשָׁה, הַבֵּינוֹנִי שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ. פֵּרַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, אוֹ שֶׁאָמַר, אָמַר לִי אַבָּא וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה, הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ.
שׁוֹר זֶה עוֹלָה, וְנִסְתָּאֵב — נפל בו מום, ונפדה בכסף — אִם רָצָה, יָבִיא בְדָמָיו שְׁנָיִם. הוא התחייב על השור הזה בלבד, וחיובו פקע עם המום. שְׁנֵי שְׁוָרִים אֵלּוּ עוֹלָה, וְנִסְתָּאֲבוּ — נפל בהם מום — אִם רָצָה, יָבִיא בִדְמֵיהֶם אֶחָד. הוא התחייב על שני השוורים האלה בלבד, וחיובו פקע עם המום. רַבִּי אוֹסֵר. לדעת רבי יהודה הנשיא, אין לקנות בדמים מספר בהמות שונה ממה שהקדיש. אַיִל זֶה עוֹלָה, וְנִסְתָּאֵב — נפל בו מום — אִם רָצָה, יָבִיא בְדָמָיו כֶּבֶשׂ. חיובו פקע עם המום, ולכן רשאי להחליף את מין הבהמה. כֶּבֶשׂ זֶה עוֹלָה וְנִסְתָּאֵב — נפל בו מום — אִם רָצָה, יָבִיא בְדָמָיו אַיִל. גם כאן פקע חיובו, ולכן רשאי להחליף את המין. רַבִּי אוֹסֵר. לדעת רבי יהודה הנשיא, אין לקנות מין אחד בדמי מין אחר. הָאוֹמֵר אַחַד מִכְּבָשַׂי הֶקְדֵּשׁ, וְאַחַד מִשְּׁוָרַי הֶקְדֵּשׁ, הָיוּ לוֹ שְׁנַיִם: הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ. המקדיש מקדיש בעין יפה, ולכן ודאי כיוון לטוב שבהם. שְׁלשָׁה, הַבֵּינוֹנִי שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ. אם היו לו שלושה, גם הגדול קדוש וגם הבינוני, שאולי כיוון לטוב מן הקטן. פֵּרַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, אוֹ שֶׁאָמַר, אָמַר לִי אַבָּא וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה — בהמה מסוימת יוחדה, ואינו יודע איזו — הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ. כשיוחדה בהמה אחת, ודאי היה זה הטוב שבהם.
יג:יבית חוניו
הֲרֵי עָלַי עוֹלָה, יַקְרִיבֶנָּה בַמִּקְדָּשׁ. וְאִם הִקְרִיבָהּ בְּבֵית חוֹנְיוֹ, לֹא יָצָא. שֶׁאַקְרִיבֶנָּה בְּבֵית חוֹנְיוֹ, יַקְרִיבֶנָּה בַּמִּקְדָּשׁ. וְאִם הִקְרִיבָהּ בְּבֵית חוֹנְיוֹ, יָצָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵין זוֹ עוֹלָה. הֲרֵינִי נָזִיר, יְגַלַּח בַּמִּקְדָּשׁ. וְאִם גִּלַּח בְּבֵית חוֹנְיוֹ, לֹא יָצָא. שֶׁאֲגַלַּח בְּבֵית חוֹנְיוֹ, יְגַלַּח בַּמִּקְדָּשׁ. וְאִם גִּלַּח בְּבֵית חוֹנְיוֹ, יָצָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵין זֶה נָזִיר. הַכֹּהֲנִים שֶׁשִּׁמְּשׁוּ בְּבֵית חוֹנְיוֹ, לֹא יְשַׁמְּשׁוּ בַמִּקְדָּשׁ בִּירוּשָׁלַיִם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְדָבָר אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר, אַךְ לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֶל מִזְבַּח ה' בִּירוּשָׁלָיִם כִי אִם אָכְלוּ מַצּוֹת בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם, הֲרֵי הֵם כְּבַעֲלֵי מוּמִין, חוֹלְקִין וְאוֹכְלִין, אֲבָל לֹא מַקְרִיבִין.
הֲרֵי עָלַי עוֹלָה, יַקְרִיבֶנָּה בַמִּקְדָּשׁ. וְאִם הִקְרִיבָהּ בְּבֵית חוֹנְיוֹ, לֹא יָצָא. בית חוניו היה מקדש שבנה כהן בשם חוניו במצרים, והקרבנות שם מעולם לא נחשבו. האומר הרי עלי עולה שֶׁאַקְרִיבֶנָּה בְּבֵית חוֹנְיוֹ, יַקְרִיבֶנָּה בַּמִּקְדָּשׁ, וְאִם הִקְרִיבָהּ בְּבֵית חוֹנְיוֹ, יָצָא. נדרו מעולם לא חייב אותו ביותר מהקרבה שם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵין זוֹ עוֹלָה. הזכרת בית חוניו מונעת מן הבהמה להתקדש כלל. הֲרֵינִי נָזִיר, יְגַלַּח בַּמִּקְדָּשׁ. הנזיר, שנדר להימנע מיין ומתספורת, מגלח את ראשו בתום נזירותו. וְאִם גִּלַּח בְּבֵית חוֹנְיוֹ, לֹא יָצָא. עליו לחזור ולגלח במקדש. האומר הריני נזיר שֶׁאֲגַלַּח בְּבֵית חוֹנְיוֹ, יְגַלַּח בַּמִּקְדָּשׁ, וְאִם גִּלַּח בְּבֵית חוֹנְיוֹ, יָצָא. הוא לא נעשה נזיר של ממש, אלא רק קיבל על עצמו להימנע מיין לזמן מה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵין זֶה נָזִיר — הנדר אינו חל כלל, ואף מותר לו לשתות יין. הַכֹּהֲנִים שֶׁשִּׁמְּשׁוּ בְּבֵית חוֹנְיוֹ, לֹא יְשַׁמְּשׁוּ בַמִּקְדָּשׁ בִּירוּשָׁלַיִם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְדָבָר אַחֵר — כלומר לעבודה זרה — שֶׁנֶּאֱמַר, אַךְ לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֶל מִזְבַּח ה' בִּירוּשָׁלָיִם כִי אִם אָכְלוּ מַצּוֹת בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם (מלכים ב כג, ט). הֲרֵי הֵם כְּבַעֲלֵי מוּמִין, חוֹלְקִין וְאוֹכְלִין, אֲבָל לֹא מַקְרִיבִין. הם עדיין כהנים; רק עבודת המזבח נסגרה בפניהם.
יג:יאריח ניחוח, בהרבה ובמעט
נֶאֱמַר בְּעוֹלַת הַבְּהֵמָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ. וּבְעוֹלַת הָעוֹף אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ. וּבַמִּנְחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ. לְלַמֵּד, שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם אֶת דַּעְתּוֹ לַשָּׁמָיִם.
נֶאֱמַר בְּעוֹלַת הַבְּהֵמָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ (ויקרא א, ט), היקרה שבעולות; "אִשֵּׁה" — קרבן אש. וּבְעוֹלַת הָעוֹף אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ — קרבנו של העני, תור או בן יונה (ויקרא א, יז). וּבַמִּנְחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ — הפשוטה שבקרבנות, מידה של סולת (ויקרא ב, ב). לְלַמֵּד, שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט — שווים — וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם אֶת דַּעְתּוֹ לַשָּׁמָיִם. לא גודל המתנה הוא העיקר, אלא הלב שמאחוריה.