חַלָּה ב:גהפרשת חלה בלא בגדים, ומחלוקת הקבים

שתי דרכים בעיסה שאי אפשר לעשותה בטהרה

השאלה

איך מפרישים חלה כשיש בעיה של צניעות או של טהרה?

דין באשה שמפרישה ערומה, ואז מחלוקת: לעשות קבין, או לדעת רבי עקיבא לעשות בטומאה, עם טעמו.

לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.

  1. אאשה קוצה חלתה ערומה

    אישה רשאית להפריש חלה בלא בגדים, מפני שהיא יכולה לכסות את עצמה בישיבה; ואיש אינו רשאי.

    הָאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וְקוֹצָה חַלָּתָהּ עֲרֻמָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְכוֹלָה לְכַסּוֹת עַצְמָהּ, אֲבָל לֹא הָאִישׁ.

    הָאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וְקוֹצָה חַלָּתָהּ עֲרֻמָּה ואף מברכת על ההפרשה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְכוֹלָה לְכַסּוֹת עַצְמָהּ שכן עצם הישיבה מכסה אותה, ופניה כלפי הקרקע — אֲבָל לֹא הָאִישׁ

    הערה אחת

    וְקוֹצָה חַלָּתָהּ עֲרֻמָּה

    • הפרשת חלה נעשית בברכה, ולכן צריך שהגוף יהיה מכוסה כדרך שנדרש בכל ברכה.
    • הברטנורא: אישה יושבת — פניה נשענות אל הקרקע וערוותה מכוסה, והאחוריים אינם נחשבים ערווה לעניין ברכה — ולכן היא יכולה לברך כך.
    • ואיש אינו יכול לכסות את עצמו בישיבה בלבד, ולכן אינו מפריש חלה כשהוא ערום.

    Bartenura

  2. באין טהרה: יעשנה קבין

    מי שאינו יכול לעשות את עיסתו בטהרה יחלק אותה לקבים וייפטר מן החיוב, ולא יעשה אותה בטומאה.

    מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עִסָּתוֹ בְטָהֳרָה, יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין, וְאַל יַעֲשֶׂנָּה בְטֻמְאָה.

    מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עִסָּתוֹ בְטָהֳרָה — למשל, הוא טמא ואין לו מקווה לטבול בו — יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין — עיסות קטנות, שכל אחת מהן פחותה משיעור החלה — וְאַל יַעֲשֶׂנָּה בְטֻמְאָה

    2 הערות

    יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין

    • קב הוא מידה קטנה של קמח, ועיסה שיש בה פחות משיעור החלה אינה חייבת בחלה כלל.
    • הברטנורא: יעשה את כל עיסתו במנות של קב קב, כדי שלא תתחייב לעולם, ולא ייאלץ להפריש חלה בטומאה.
    • הדעה הראשונה מעדיפה להיפטר מן החיוב על פני קיומו בטומאה.

    Bartenura

    בְטָהֳרָה

    • המקרה שמעמיד הברטנורא: האדם טמא ואין לפניו מקווה של ארבעים סאה שיוכל להיטהר בו.
    • ארבעים סאה הן נפח המים המזערי לטבילה כשרה.

    Bartenura

  3. גרבי עקיבא: מוטב בטומאה

    רבי עקיבא אומר להפך: יעשה בטומאה ולא בקבים, שהרי רק חלה ממש נקראת בשם.

    וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, יַעֲשֶׂנָּה בְטֻמְאָה וְאַל יַעֲשֶׂנָּה קַבִּים, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוּא קוֹרֵא לַטְּהוֹרָה, כָּךְ הוּא קוֹרֵא לַטְּמֵאָה, לְזוֹ קוֹרֵא חַלָּה בַשֵּׁם וּלְזוֹ קוֹרֵא חַלָּה בַשֵּׁם, אֲבָל קַבִּים אֵין לָהֶם חֵלֶק בַּשֵּׁם:

    וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, יַעֲשֶׂנָּה בְטֻמְאָה וְאַל יַעֲשֶׂנָּה קַבִּים, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוּא קוֹרֵא לַטְּהוֹרָה, כָּךְ הוּא קוֹרֵא לַטְּמֵאָה: לְזוֹ קוֹרֵא חַלָּה בַשֵּׁם וּלְזוֹ קוֹרֵא חַלָּה בַשֵּׁם — גם חלה טמאה מתקדשת, אלא שהיא נשרפת ואינה נאכלת — אֲבָל קַבִּים אֵין לָהֶם חֵלֶק בַּשֵּׁם. מוטב חלה טמאה מאשר שלא תהיה חלה כלל.

    בתמונה
    האיור במילים

    לדעה הראשונה מי שאינו יכול לעשות את עיסתו בטהרה יעשה אותה קבים, עיסות קטנות מכדי להתחייב בחלה. רבי עקיבא אומר שיעשה אותה בטומאה, כי חלה טמאה עדיין נקראת בשם לפני שנשרפת, ובקבים אין חלה כלל.

    הערה אחת

    יַעֲשֶׂנָּה בְטֻמְאָה וְאַל יַעֲשֶׂנָּה קַבִּים

    • רבי עקיבא הופך את סדר העדיפויות: מוטב להפריש חלה ממש אפילו בטומאה, מלהתחמק מן המצווה כליל על ידי קבים.
    • חלה טמאה עדיין חלה היא — קוראים עליה שם קודש והיא נשרפת; יש לה חלק בשם.
    • ואילו חלוקה לקבים אינה מולידה חלה כלל, ולא מתקדש דבר.
    • הברטנורא: אין הלכה כרבי עקיבא כאן.

    Bartenura

סיכום

המשנה פותחת בדין צניעות קטן: אישה יושבת, שגופה מכוסה, מפרישה חלה בברכה גם כשאינה לבושה; ואיש אינו יכול לכסות את עצמו כך, ולכן אינו מפריש. מכאן היא עוברת למי שהוא טמא ואין לפניו מקווה, ואינו יכול לעשות את עיסתו בטהרה. הדעה הראשונה: יחלק את העיסה לקבים קטנים שלא יתחייבו בחלה כלל, ולא יפריש חלה בטומאה. רבי עקיבא חולק: יעשה חלה ממש אפילו בטומאה, שהרי חלה טמאה עדיין חלה — קוראים עליה שם והיא נשרפת — ואילו קבים אינם מקדשים דבר.