משנה בִּכּוּרִים · פרק א מתוך ד
בִּכּוּרִים · פרק איֵשׁ מְבִיאִין
"יֵשׁ מְבִיאִין" — מי חייב ומי פטור
סימןמֵבִיא וְקוֹרֵא
התורה מצווה על חקלאי בארץ ישראל להביא את הפירות הראשונים שהבשילו בשדהו אל בית המקדש, ולקרוא עליהם שם פרשה קצרה של הודיה (דברים כו), שבה הוא אומר שה' נתן לו את האדמה הזאת. הפירות צריכים לגדול באדמה שלו, והמילים צריכות להיות אמת בפי האומר אותן. לכן הפרק ממיין את האנשים לשלוש קבוצות: יש מביאים ביכורים וקוראים, יש מביאים ואינם קוראים, ויש שאינם מביאים כלל. הוא שואל גם מאילו פירות מביאים ומתי, ומה הדין כשהפירות שהופרשו אבדו או כשהשדה נמכר.
- א:אמי מביא, מי קורא, ומי אינו מביא כלליש מביאים ביכורים וקוראים, יש מביאים ואינם קוראים ויש שאינם מביאים כלל — ובמסגרת הזאת נבנית המסכת כולה.סימןיש מביאין / שאינן מביאין
- א:במדוע אריסים וחוכרים אינם מביאיםהפסוק "ראשית בכורי אדמתך" פוטר את מי שהאילן והקרקע אינם שלו לגמרי: האריסים, החוכרים, הסיקריקון והגזלן.סימןמאיזה טעם / האריסין
- א:גמה מביאים ומאימתיאין מביאים ביכורים אלא משבעת המינים ומן המובחר שבהם, ולא לפני עצרת — ואנשי הר צבועים שהקדימו, לא קיבלו מהם.סימןמשבעת המינים / קדם לעצרת
- א:דהגר והמילים "לאבותינו"הגר מביא ביכורים ואינו קורא, שאינו יכול לומר "אשר נשבע ה' לאבותינו"; ואם אמו מישראל — מביא וקורא.סימןהגר / לאבותינו
- א:הבת הגרים, שליחים, נשים ואחריםהאפוטרופוס, השליח, העבד, האישה, הטומטום והאנדרוגינוס מביאים ואינם קוראים; ורבי אליעזר בן יעקב מוסיף בדרך אגב: בת גרים לא תינשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל.סימןבת גרים / האפוטרופוס והשליח
- א:ועוד שלושה מקרים של מביא ואינו קוראהקונה שני אילנות בשדה חברו, מי שיבש מעיינו או נקצץ אילנו, והמביא אחרי סוכות — כולם מביאים ואינם קוראים.סימןהקונה שתי אילנות
- א:זכשהשדה מחליף בעלים באמצעהפריש ביכורים ואחר כך מכר את שדהו — מביא ואינו קורא; והקונה אינו מביא מאותו המין, אבל ממין אחר מביא וקורא.סימןמכר שדהו
- א:חפירות חלופיים לאחר אובדן, גניבה או טומאהביכורים שהופרשו ונגנבו, אבדו או נטמאו — מביא אחרים תחתיהם ואינו קורא; ואם נטמאו כבר בעזרה, מנער את הסל ואינו קורא.סימןנבזזו נמקו נגנבו
- א:טמקורו של דין האחריות בביכוריםהפסוק "תביא בית ה' אלהיך" מלמד שהבעלים חייב באחריות הביכורים עד שיגיעו להר הבית; והמביא מין שני אחרי שקרא — אינו קורא שוב.סימןחיב באחריותן
- א:יהמצווה השלמה — הרשימהמביאים וקוראים מעצרת ועד החג, משבעת המינים ומן המובחר שבהם; ורבי יוסי הגלילי אומר שאין מביאים ביכורים מעבר הירדן.סימןמביאין וקורין / מעבר הירדן
- א:יאעוד מקרים של מביא וקוראהקונה שלושה אילנות בשדה חברו, או אילן אחד עם קרקעו, מביא וקורא; ורבי מאיר מסתפק בשניים, ורבי יהודה מוסיף אף אריסים וחוכרים.סימןהקונה שלשה אילנות
כל הפרק
א:אמי מביא, מי קורא, ומי אינו מביא כלל
יֵשׁ מְבִיאִין בִּכּוּרִים וְקוֹרִין, מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין, וְיֵשׁ שֶׁאֵינָן מְבִיאִין. אֵלּוּ שֶׁאֵינָן מְבִיאִין, הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁל יָחִיד אוֹ שֶׁל רַבִּים, וְכֵן הַמַּבְרִיךְ מִתּוֹךְ שֶׁל יָחִיד אוֹ מִתּוֹךְ שֶׁל רַבִּים לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ. הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד וְדֶרֶךְ הָרַבִּים בָּאֶמְצַע, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מֵבִיא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּזֶה מֵבִיא:
יֵשׁ מְבִיאִין בִּכּוּרִים וְקוֹרִין — מביאים למקדש את הפירות הראשונים, וקוראים עליהם את דברי ההודיה שבתורה (דברים כו) — מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין, וְיֵשׁ שֶׁאֵינָן מְבִיאִין. אֵלּוּ שֶׁאֵינָן מְבִיאִין: הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁל יָחִיד אוֹ שֶׁל רַבִּים — כופף ענף מאילנו וטומן אותו באדמה, עד שראשו יוצא שם — וְכֵן הַמַּבְרִיךְ מִתּוֹךְ שֶׁל יָחִיד אוֹ מִתּוֹךְ שֶׁל רַבִּים לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ. בשני המקרים האילן יונק בחלקו מקרקע שאינה שלו. הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד וְדֶרֶךְ הָרַבִּים בָּאֶמְצַע — הענף הטמון עובר מתחת לדרך, באדמה שאינה שלו — הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מֵבִיא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּזֶה מֵבִיא. מותר לו לחפור מתחת לדרך, ולכן הקרקע שמתחתיה נחשבת שלו.
א:במדוע אריסים וחוכרים אינם מביאים
מֵאֵיזֶה טַעַם אֵינוֹ מֵבִיא, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר, רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, עַד שֶׁיְּהוּ כָל הַגִּדּוּלִין מֵאַדְמָתְךָ. הָאֲרִיסִין וְהֶחָכוֹרוֹת וְהַסִּקָּרִיקוֹן וְהַגַּזְלָן, אֵין מְבִיאִין מֵאוֹתוֹ הַטַּעַם, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר, רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ:
מֵאֵיזֶה טַעַם אֵינוֹ מֵבִיא? מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ — כלומר, אין מביאים עַד שֶׁיְּהוּ כָל הַגִּדּוּלִין מֵאַדְמָתְךָ. הָאֲרִיסִין — העובדים בשדה של אחר תמורת חלק מיבולו (מחצה, שליש או רביע) — וְהֶחָכוֹרוֹת — השוכרים את השדה תמורת כמות קבועה של תבואה לשנה — וְהַסִּקָּרִיקוֹן — רוצח שהבעלים מסר לו את שדהו כדי להציל את חייו — וְהַגַּזְלָן אֵין מְבִיאִין מֵאוֹתוֹ הַטַּעַם: מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר, רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ. איש מהם אינו בעל הקרקע.
א:גמה מביאים ומאימתי
אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים. לֹא מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים, וְלֹא מִפֵּרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים, וְלֹא מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן שֶׁאֵינָם מִן הַמֻּבְחָר. אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים קֹדֶם לָעֲצֶרֶת. אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִכּוּרֵיהֶם קֹדֶם לָעֲצֶרֶת, וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם, מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה:
אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים — המינים שבהם נשתבחה הארץ: חיטה ושעורה, ענבים, תאנים, רימונים, זיתים ותמרים. לֹא מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים, וְלֹא מִפֵּרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים — מקומות שבהם כל אחד מהם פחות משובח — וְלֹא מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן שֶׁאֵינָם מִן הַמֻּבְחָר. אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים קֹדֶם לָעֲצֶרֶת — חג השבועות, ששתי ככרות החיטה החדשה המוקרבות בו הן שמתירות את היבול החדש במקדש. אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִכּוּרֵיהֶם קֹדֶם לָעֲצֶרֶת, וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם, מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה (שמות כג, טז): וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה. חג הקציר הוא עצרת, חג השבועות, ואין מביאים ביכורים לפניו.
א:דהגר והמילים "לאבותינו"
אֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין, הַגֵּר מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֵת לָנוּ. וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, מֵבִיא וְקוֹרֵא. וּכְשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, אוֹמֵר, אֱלֹהֵי אֲבוֹת יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁהוּא בְבֵית הַכְּנֶסֶת, אוֹמֵר, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם. וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, אוֹמֵר, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ:
אֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין: הַגֵּר מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר על סל הביכורים: אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֵת לָנוּ (דברים כו, ג) — אבותיו לא היו מישראל, והגרים לא קיבלו נחלה בארץ. וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, דרכה האבות הם גם אבותיו, ולכן מֵבִיא וְקוֹרֵא. וּכְשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, במקום "אלוהי אבותינו" שבתפילת העמידה, אוֹמֵר, אֱלֹהֵי אֲבוֹת יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁהוּא בְבֵית הַכְּנֶסֶת — כשהוא שליח ציבור — אוֹמֵר, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, בין ביחיד ובין כשליח ציבור, אוֹמֵר, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ.
א:הבת הגרים, שליחים, נשים ואחרים
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, אִשָּׁה בַת גֵּרִים לֹא תִנָּשֵׂא לַכְּהֻנָּה, עַד שֶׁתְּהֵא אִמָּהּ מִיִּשְׂרָאֵל. אֶחָד גֵּרִים וְאֶחָד עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, וַאֲפִלּוּ עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת, עַד שֶׁתְּהֵא אִמָּן מִיִּשְׂרָאֵל. הָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס וְהַשָּׁלִיחַ וְהָעֶבֶד וְהָאִשָּׁה וְטֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין, שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לוֹמַר אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה':
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אִשָּׁה בַת גֵּרִים לֹא תִנָּשֵׂא לַכְּהֻנָּה — שהרי כהן נושא אישה "מזרע בית ישראל" (יחזקאל מד, כב) — עַד שֶׁתְּהֵא אִמָּהּ מִיִּשְׂרָאֵל. אֶחָד גֵּרִים וְאֶחָד עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים: בנותיהם אינן נישאות לכהן, וַאֲפִלּוּ עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת — שושלת שבה גרים נישאו לגרים — עַד שֶׁתְּהֵא אִמָּן מִיִּשְׂרָאֵל. הָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס על נכסי יתומים, וְהַשָּׁלִיחַ ששלחו הבעלים, וְהָעֶבֶד וְהָאִשָּׁה, וְטֻמְטוּם, שמינו מכוסה ואינו ידוע, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, שיש בו סימני זכר וגם סימני נקבה, מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין, שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לוֹמַר: אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' (דברים כו, י). האפוטרופוס והשליח מביאים פירות שאינם שלהם, והאחרים לא קיבלו חלק כשנחלקה הארץ.
א:ועוד שלושה מקרים של מביא ואינו קורא
הַקּוֹנֶה שְׁתֵּי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מֵבִיא וְקוֹרֵא. יָבַשׁ הַמַּעְיָן, נִקְצַץ הָאִילָן, מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵבִיא וְקוֹרֵא. מֵעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג, מֵבִיא וְקוֹרֵא. מִן הֶחָג וְעַד חֲנֻכָּה, מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא אוֹמֵר, מֵבִיא וְקוֹרֵא:
הַקּוֹנֶה שְׁתֵּי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ — ספק אם קנה עמהם גם את הקרקע שתחתיהם — מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מֵבִיא וְקוֹרֵא. לדעתו, הקונה שני אילנות קונה עמהם גם את הקרקע שתחתיהם. יָבַשׁ הַמַּעְיָן שהשקה את האילן, או נִקְצַץ הָאִילָן, מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. מה שניתן לו כבר איננו, ולכן "אשר נתתה לי" אינו הולם עוד במלואו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵבִיא וְקוֹרֵא. הקרקע עצמה עדיין שלו. מֵעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג — משבועות ועד סוכות, עונת האסיף והשמחה שפרשת הביכורים דורשת: "ושמחת בכל הטוב" (דברים כו, יא) — מֵבִיא וְקוֹרֵא. מִן הֶחָג וְעַד חֲנֻכָּה — כשפירות מאוחרים עדיין מבשילים, אך שמחת השנה כבר הסתיימה בסוכות — מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא אוֹמֵר: מֵבִיא וְקוֹרֵא. הוא אינו קושר את הקריאה לעונת השמחה.
א:זכשהשדה מחליף בעלים באמצע
הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו וּמָכַר שָׂדֵהוּ, מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. וְהַשֵּׁנִי, מֵאוֹתוֹ הַמִּין אֵינוֹ מֵבִיא, מִמִּין אַחֵר, מֵבִיא וְקוֹרֵא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מֵאוֹתוֹ הַמִּין מֵבִיא וְקוֹרֵא:
הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו וּמָכַר שָׂדֵהוּ — כבר אינו יכול לומר על השדה "אשר נתתה לי", שהרי אינו שלו — מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. וְהַשֵּׁנִי, כלומר הקונה, מֵאוֹתוֹ הַמִּין אֵינוֹ מֵבִיא — מין זה כבר הובא מן השדה הזה, ומביאים אותו רק פעם אחת — מִמִּין אַחֵר, מֵבִיא וְקוֹרֵא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף מֵאוֹתוֹ הַמִּין מֵבִיא וְקוֹרֵא. לדעתו, ההגבלה לפעם אחת חלה על כל אדם בפני עצמו, והקונה הוא אדם אחר.
א:חפירות חלופיים לאחר אובדן, גניבה או טומאה
הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו, נִבְזְזוּ, נָמַקּוּ, נִגְנְבוּ, אָבְדוּ, אוֹ שֶׁנִּטְמְאוּ, מֵבִיא אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם וְאֵינוֹ קוֹרֵא. וְהַשְּׁנִיִּים אֵינָם חַיָּבִים עֲלֵיהֶם חֹמֶשׁ. נִטְמְאוּ בָעֲזָרָה, נוֹפֵץ וְאֵינוֹ קוֹרֵא:
הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו, נִבְזְזוּ, נָמַקּוּ, נִגְנְבוּ, אָבְדוּ, אוֹ שֶׁנִּטְמְאוּ, מֵבִיא אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם וְאֵינוֹ קוֹרֵא. הפירות החלופיים אינם "ראשית פרי האדמה" שהקריאה מדברת עליה. וְהַשְּׁנִיִּים, כלומר הפירות החלופיים, אֵינָם חַיָּבִים עֲלֵיהֶם חֹמֶשׁ — התוספת של חמישית שמוסיף מי שאינו כהן כשהוא משלם על פירות קודש שאכל בשוגג. נִטְמְאוּ בָעֲזָרָה, נוֹפֵץ — מנער את הפירות מן הסל — וְאֵינוֹ קוֹרֵא. אינו צריך להביא אחרים תחתיהם, שהרי כבר הגיעו להר הבית.
א:טמקורו של דין האחריות בביכורים
וּמִנַּיִן שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן עַד שֶׁיָּבִיא לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ, מְלַמֵּד שֶׁחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם עַד שֶׁיָּבִיא לְהַר הַבָּיִת. הֲרֵי שֶׁהֵבִיא מִמִּין אֶחָד וְקָרָא, וְחָזַר וְהֵבִיא מִמִּין אַחֵר, אֵינוֹ קוֹרֵא:
וּמִנַּיִן שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן — כלומר, עליו להביא אחרים אם אבדו — עַד שֶׁיָּבִיא לְהַר הַבַּיִת? שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ — מְלַמֵּד שֶׁחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם עַד שֶׁיָּבִיא לְהַר הַבָּיִת. הֲרֵי שֶׁהֵבִיא מִמִּין אֶחָד וְקָרָא, וְחָזַר וְהֵבִיא מִמִּין אַחֵר, אֵינוֹ קוֹרֵא. אדם אחד אינו קורא אלא פעם אחת.
א:יהמצווה השלמה — הרשימה
וְאֵלּוּ מְבִיאִין וְקוֹרִין, מִן הָעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג, מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים, מִפֵּרוֹת שֶׁבֶּהָרִים, מִתְּמָרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים, וּמִזֵּיתֵי שֶׁמֶן, מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, שֶׁאֵינָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
וְאֵלּוּ מְבִיאִין וְקוֹרִין: מִן הָעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג (משבועות ועד סוכות), מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים, מִפֵּרוֹת שֶׁבֶּהָרִים, הטעימים מפירות העמקים, מִתְּמָרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים, העשירות בדבש, שעליו התורה משבחת את התמרים, וּמִזֵּיתֵי שֶׁמֶן, וכן מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. גם את עבר הירדן נתן ה' לישראל, ולכן "אשר נתתה לי" נכון גם שם. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, שֶׁאֵינָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ — כך מתארת פרשת הביכורים את הארץ (דברים כו, ט).
א:יאעוד מקרים של מביא וקורא
הַקּוֹנֶה שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, מֵבִיא וְקוֹרֵא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ שְׁנָיִם. קָנָה אִילָן וְקַרְקָעוֹ, מֵבִיא וְקוֹרֵא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף בַּעֲלֵי אֲרִיסוּת וְחָכוֹרוֹת, מְבִיאִין וְקוֹרִין:
הַקּוֹנֶה שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, מֵבִיא וְקוֹרֵא. גם בלי שפירשו, שלושה אילנות נקנים עם הקרקע שתחתיהם. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ שְׁנָיִם. לדעתו, גם שני אילנות נקנים עם הקרקע שתחתיהם. קָנָה אִילָן וְקַרְקָעוֹ, מֵבִיא וְקוֹרֵא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף בַּעֲלֵי אֲרִיסוּת וְחָכוֹרוֹת — לדעתו, אחיזתם בשדה נחשבת כאילו יש להם חלק בו — מְבִיאִין וְקוֹרִין.