משנה בִּכּוּרִים · פרק ב מתוך ד

בִּכּוּרִים · פרק בהַתְּרוּמָה וְהַבִּכּוּרִים

"הַתְּרוּמָה וְהַבִּכּוּרִים" — טבלאות השוואה

סימןדּוֹמֶה וְשׁוֹנֶה

הפרק הקודם עסק בשאלה מי מביא ביכורים. פרק זה מעמיד אותם לצד שתי מתנות אחרות מן היבול. תרומה היא חלקו של הכהן, שמפרישים אותה בגורן. מעשר שני הוא עשירית שהחקלאי מעלה לירושלים ואוכל שם בעצמו. לכל מתנה דינים משלה. הפרק מעמיד את השלוש זו מול זו בזוגות, ומראה אילו דינים משותפים לשתיים מהן ואילו מיוחדים לביכורים בלבד. אחר כך הוא פונה לדברים שדומים בחלקם לסוג אחד ובחלקם לסוג אחר: תרומת מעשר, האתרוג, דם האדם והכוי — בעל חיים שאין יודעים אם הוא חיה או בהמה.

  1. ב:אשבעה דינים משותפים לתרומה ולביכוריםתרומה וביכורים שווים בשבעה דינים — ובהם מיתה וחומש לזר שאכל מהם — ומעשר שני שונה מהם בכולם.סימןהתרומה והבכורים
  2. ב:בשישה דינים משותפים למעשר שני ולביכוריםמעשר שני וביכורים שווים בהבאה לירושלים, בווידוי, באיסור לאונן ובביעור, מה שאין כן בתרומה; ורבי שמעון חולק בכמה מהם.סימןבמעשר ובכורים
  3. ב:גחמישה דינים משותפים לתרומה ולמעשרתרומה ומעשר אוסרים את הגורן, יש להם שיעור, והם נוהגים בכל הפירות, גם בלי מקדש ואף באריסים ובגזלן — מה שאין כן בביכורים.סימןבתרומה ובמעשר
  4. ב:דארבעה דינים מיוחדים לביכוריםביכורים לבדם נקנים במחובר לקרקע, אפשר לעשות את כל השדה ביכורים, חייבים באחריותם, והם טעונים קרבן, שיר, תנופה ולינה.סימןשהבכורים נקנין במחבר
  5. ב:התרומת מעשר — חציה ביכורים וחציה תרומהתרומת מעשר שווה לביכורים, שניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף, ולתרומה, שאוסרת את הגורן ויש לה שיעור.סימןתרומת מעשר שוה לבכורים
  6. ב:והאתרוג שבין אילן לירקהאתרוג שווה לאילן בערלה, ברבעי ובשביעית, ולירק בדבר אחד: מעשרו נקבע לפי שעת לקיטתו; ורבי אליעזר עושה אותו אילן לכל דבר.סימןאתרוג שוה לאילן
  7. ב:זדם מהלכי שתיים — דם האדםדם האדם שווה לדם בהמה להכשיר את הזרעים לקבל טומאה, ולדם השרץ — שאין חייבים על אכילתו.סימןדם מהלכי שתים
  8. ב:חהכוי — סיווג בארבע דרכיםהכוי, שאין ידוע אם חיה הוא או בהמה, יש בו דינים כחיה, דינים כבהמה, דינים כשתיהן ודינים שאינו כאחת מהן.סימןכוי
  9. ב:טהכוי כחיהכחיה, דם הכוי טעון כיסוי ואין שוחטים אותו ביום טוב, חלבו מטמא בטומאת נבלה מספק, ואין פודים בו פטר חמור.סימןשוה לחיה
  10. ב:יהכוי כבהמהכבהמה, חלב הכוי אסור אך אין עליו כרת, אין קונים אותו בכסף מעשר, וחייבים בו בזרוע, בלחיים ובקיבה — ורבי אליעזר פוטר מן המתנות.סימןשוה לבהמה
  11. ב:יאסיום טבלת הכויהכוי אסור בכלאיים עם חיה ועם בהמה ואינו נכלל ב"חיתו ובהמתו", ובשאר דיניו, כשחיטה ונבלה, הוא כשתיהן.סימןאינו שוה

כל הפרק

ב:אשבעה דינים משותפים לתרומה ולביכורים

הַתְּרוּמָה וְהַבִּכּוּרִים, חַיָּבִים עֲלֵיהֶן מִיתָה וְחֹמֶשׁ, וַאֲסוּרִים לְזָרִים, וְהֵם נִכְסֵי כֹהֵן, וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה, וּטְעוּנִין רְחִיצַת יָדַיִם וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. הֲרֵי אֵלּוּ בִתְרוּמָה וּבִכּוּרִים, מַה שֶׁאֵין כֵּן בַּמַּעֲשֵׂר:

הַתְּרוּמָה וְהַבִּכּוּרִים — שתי מתנות לכהן: התרומה, חלקו מן היבול, והביכורים, הפירות הראשונים המובאים למקדש — חַיָּבִים עֲלֵיהֶן מִיתָה וְחֹמֶשׁ — מי שאינו כהן ואכל אותם במזיד חייב מיתה בידי שמים, ובשוגג משלם את שוויים ומוסיף חומש — וַאֲסוּרִים לְזָרִים וְהֵם נִכְסֵי כֹהֵן — הכהן רשאי למכור אותם ולקנות בכספם אפילו בהמה טמאה — וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה — חלק אחד מהם שנפל למאה חלקים של פירות רגילים מתבטל, והתערובת מותרת — וּטְעוּנִין רְחִיצַת יָדַיִם וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. נוטלים ידיים לפני שנוגעים בהם, ומי שנטמא וטבל אוכל מהם רק אחרי השקיעה. הֲרֵי אֵלּוּ בִתְרוּמָה וּבִכּוּרִים, מַה שֶׁאֵין כֵּן בַּמַּעֲשֵׂר — המעשר השני, עשירית מן היבול שכל יהודי רשאי לאכול בירושלים.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:בשישה דינים משותפים למעשר שני ולביכורים

יֵשׁ בְּמַעֲשֵׂר וּבִכּוּרִים מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה, שֶׁהַמַּעֲשֵׂר וְהַבִּכּוּרִים טְעוּנִים הֲבָאַת מָקוֹם, וּטְעוּנִים וִדּוּי, וַאֲסוּרִין לָאוֹנֵן. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. וְחַיָּבִין בַּבִּעוּר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. וַאֲסוּרִין כָּל שֶׁהֵן מִלֶּאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם. וְגִדּוּלֵיהֶן אֲסוּרִים מִלֶּאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם אַף לְזָרִים וְלַבְּהֵמָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. הֲרֵי אֵלּוּ בַּמַּעֲשֵׂר וּבַבִּכּוּרִים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה:

יֵשׁ בְּמַעֲשֵׂר וּבִכּוּרִים — המעשר השני, שהחקלאי אוכל בירושלים, והפירות הראשונים שהוא מביא לשם לכהן — מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה, חלקו של הכהן מן היבול: שֶׁהַמַּעֲשֵׂר וְהַבִּכּוּרִים טְעוּנִים הֲבָאַת מָקוֹם — לירושלים, ואילו תרומה ניתנת לכהן בכל מקום — וּטְעוּנִים וִדּוּי — לכל אחד מהם פרשה מדברים כו שהבעלים קורא — וַאֲסוּרִין לָאוֹנֵן, שמת לו קרוב ועדיין לא נקבר. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר ביכורים לאונן: לדעתו התורה קוראת להם "תרומה", ותרומה מותרת לאונן. וְחַיָּבִין בַּבִּעוּר: בתום כל מחזור של שלוש שנים מוציאים מן הבית כל מעשר שני וביכורים שנשארו בו. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר את הביכורים מן הביעור: לדעתו הם כתרומה, שאין צורך לסלקה, ופשוט נותנים אותם לכהן. וַאֲסוּרִין כָּל שֶׁהֵן מִלֶּאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם: אפילו מעט מעשר שני או ביכורים שהתערב באוכל רגיל אוסר את כל התערובת, שהרי אפשר לאכול את כולה בקדושה. וְגִדּוּלֵיהֶן — מה שצומח כשזורעים תערובת שיש בה מעשר שני או ביכורים — אֲסוּרִים מִלֶּאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם כאוכל רגיל, אַף לְזָרִים וְלַבְּהֵמָה — מי שאינו כהן אסור בביכורים, ואסור להאכיל בהמה מעשר שני. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר את הגידולים: לדעתו, משנזרעה תערובת וצמחה מחדש, החלק הקדוש שבה כבר בטל. הֲרֵי אֵלּוּ בַּמַּעֲשֵׂר וּבַבִּכּוּרִים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:גחמישה דינים משותפים לתרומה ולמעשר

יֵשׁ בַּתְּרוּמָה וְבַמַּעֲשֵׂר מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּבִּכּוּרִים, שֶׁהַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר אוֹסְרִין אֶת הַגֹּרֶן, וְיֵשׁ לָהֶם שִׁעוּר, וְנוֹהֲגִים בְּכָל הַפֵּרוֹת, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, וּבָאֲרִיסִין וּבֶחָכוֹרוֹת וּבַסִּקָּרִיקוֹן וּבַגַּזְלָן. הֲרֵי אֵלּוּ בַתְּרוּמָה וּבַמַּעֲשֵׂר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּבִּכּוּרִים:

יֵשׁ בַּתְּרוּמָה וְבַמַּעֲשֵׂר — חלק הכהן מן היבול, והעשירית שמפרישים ממנו — מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּבִּכּוּרִים: שֶׁהַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר אוֹסְרִין אֶת הַגֹּרֶן — אסור לאכול מערימת התבואה עד שמפרישים אותם ממנה — וְיֵשׁ לָהֶם שִׁעוּר: תרומה אחד מחמישים, כפי שקבעו חכמים, ומעשר אחד מעשרה. וְנוֹהֲגִים בְּכָל הַפֵּרוֹת, ואילו הביכורים באים משבעת המינים בלבד. בִּפְנֵי הַבַּיִת — בזמן שבית המקדש קיים — וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, ואילו את הביכורים מניחים לפני המזבח, ובלי מזבח אין ביכורים. וּבָאֲרִיסִין וּבֶחָכוֹרוֹת וּבַסִּקָּרִיקוֹן וּבַגַּזְלָן, אף שאיש מהם אינו בעל הקרקע, ואילו הביכורים צריכים לבוא מ"אדמתך" (שמות כג, יט). הֲרֵי אֵלּוּ בַתְּרוּמָה וּבַמַּעֲשֵׂר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּבִּכּוּרִים.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:דארבעה דינים מיוחדים לביכורים

וְיֵשׁ בַּבִּכּוּרִים מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה וּבַמַּעֲשֵׂר, שֶׁהַבִּכּוּרִים נִקְנִין בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, וְעוֹשֶׂה אָדָם כָּל שָׂדֵהוּ בִּכּוּרִים, וְחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם, וּטְעוּנִים קָרְבָּן וְשִׁיר וּתְנוּפָה וְלִינָה:

וְיֵשׁ בַּבִּכּוּרִים מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה וּבַמַּעֲשֵׂר — כלומר בחלק הכהן מן היבול ובמעשר: שֶׁהַבִּכּוּרִים נִקְנִין בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע: קושרים גמי סביב תאנה שעל העץ, אומרים שהיא ביכורים, והיא קדושה מיד. וְעוֹשֶׂה אָדָם כָּל שָׂדֵהוּ בִּכּוּרִים, שהרי נאמר "ביכורי כל" (במדבר יח, יג), בלי גבול עליון. וְחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם: אם אבדו או נטמאו בדרך למקדש, מביא אחרים תחתיהם. וּטְעוּנִים קָרְבָּן — שלמי שמחה הבאים עמהם — וְשִׁיר — הלויים שרים בשעה שהסל נכנס — וּתְנוּפָה — הכהן מניף את הסל יחד עם הבעלים — וְלִינָה בירושלים, וחוזר לביתו רק למחרת בבוקר.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:התרומת מעשר — חציה ביכורים וחציה תרומה

תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שָׁוָה לַבִּכּוּרִים בִּשְׁתֵּי דְרָכִים, וְלַתְּרוּמָה בִּשְׁתֵּי דְרָכִים. נִטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא, וְשֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף, כַּבִּכּוּרִים. וְאוֹסֶרֶת אֶת הַגֹּרֶן, וְיֶשׁ לָהּ שִׁעוּר, כַּתְּרוּמָה:

תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר — אחד מעשרה שהלוי מפריש מן המעשר הראשון שקיבל ונותן לכהן — שָׁוָה לַבִּכּוּרִים בִּשְׁתֵּי דְרָכִים וְלַתְּרוּמָה בִּשְׁתֵּי דְרָכִים נִטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא — דבר שאין עושים בתרומה רגילה — וְשֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף — אין הכרי שממנו מפרישים צריך לעמוד ליד הכרי שהוא פוטר — כַּבִּכּוּרִים וְאוֹסֶרֶת אֶת הַגֹּרֶן — אין אוכלים מכרי המעשר עד שתופרש ממנו — וְיֶשׁ לָהּ שִׁעוּר — מידה קבועה, אחד מעשרה מן המעשר — כַּתְּרוּמָה

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:והאתרוג שבין אילן לירק

אֶתְרוֹג שָׁוֶה לָאִילָן בִּשְׁלֹשָׁה דְרָכִים, וְלַיָּרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד. שָׁוֶה לָאִילָן, בָּעָרְלָה וּבָרְבָעִי וּבַשְּׁבִיעִית. וְלַיָּרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד, שֶׁבִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִשּׂוּרוֹ, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, שָׁוֶה לָאִילָן בְּכָל דָּבָר:

אֶתְרוֹג שָׁוֶה לָאִילָן בִּשְׁלֹשָׁה דְרָכִים וְלַיָּרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד. שָׁוֶה לָאִילָן — שפריו שייך לשנה שבה נוצר, ולא לשנה שבה נקטף — בָּעָרְלָה, הפרי האסור בשלוש השנים הראשונות של העץ, וּבָרְבָעִי, פרי השנה הרביעית, הנאכל בירושלים, וּבַשְּׁבִיעִית. וְלַיָּרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד: שֶׁבִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִשּׂוּרוֹ — ולכן אתרוג שנוצר בשנה השישית ונקטף בשביעית פטור ממעשר — דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שָׁוֶה לָאִילָן בְּכָל דָּבָר. גם לעניין מעשר הולכים אחר השעה שבה נוצר הפרי.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:זדם מהלכי שתיים — דם האדם

דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם, שָׁוֶה לְדַם בְּהֵמָה, לְהַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים. וְדַם הַשֶּׁרֶץ, אֵין חַיָּבִין עָלָיו:

דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם — דם האדם — שָׁוֶה לְדַם בְּהֵמָה לְהַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים לקבל טומאה: יבול שנקטף יכול להיטמא רק אחרי שהרטיב אותו אחד משבעה משקים, ובהם הדם. וְדַם הַשֶּׁרֶץ — וכמוהו דם האדם — אֵין חַיָּבִין עָלָיו. איסור אכילת הדם שבתורה אינו חל על אף אחד מהם.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:חהכוי — סיווג בארבע דרכים

כּוֹי, יֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַחַיָּה, וְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַבְּהֵמָה, וְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה, וְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לַבְּהֵמָה וְלֹא לַחַיָּה:

כּוֹי — אולי ולד של תיש וצבייה; חכמים לא הכריעו אם הוא חיית בר או בהמה מבויתת — יֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַחַיָּה וְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַבְּהֵמָה, וְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה, כשלשתיהן דין אחד, וְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לַבְּהֵמָה וְלֹא לַחַיָּה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:טהכוי כחיה

כֵּיצַד שָׁוֶה לַחַיָּה, דָּמוֹ טָעוּן כִּסּוּי כְּדַם חַיָּה, וְאֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב, וְאִם שְׁחָטוֹ, אֵין מְכַסִּין אֶת דָּמוֹ, וְחֶלְבּוֹ מְטַמֵּא בְטֻמְאַת נְבֵלָה כַּחַיָּה, וְטֻמְאָתוֹ בְסָפֵק, וְאֵין פּוֹדִין בּוֹ פֶּטֶר חֲמוֹר:

כֵּיצַד שָׁוֶה לַחַיָּה? ייתכן שהכוי חיה, ולכן חלות עליו חומרותיה של החיה. דָּמוֹ טָעוּן כִּסּוּי — כיסוי הדם בעפר לאחר השחיטה, חובה שהטילה התורה על חיה ועל עוף בלבד — כְּדַם חַיָּה וְאֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב, שהרי אי אפשר לכסות את דמו באותו יום. וְאִם שְׁחָטוֹ ביום טוב, אֵין מְכַסִּין אֶת דָּמוֹ, שבאפר הכירה מותר להשתמש באותו יום רק לכיסוי ודאי, לא לכיסוי מספק. וְחֶלְבּוֹ מְטַמֵּא בְטֻמְאַת נְבֵלָה כַּחַיָּה, ואילו השומן הזה בבהמה שמתה בלי שחיטה נשאר טהור. וְטֻמְאָתוֹ בְסָפֵק, שאם הכוי בהמה באמת, שומנו טהור. וְאֵין פּוֹדִין בּוֹ פֶּטֶר חֲמוֹר, שבכור החמור נפדה בשה, כבש או גדי, ואין ודאות שהכוי הוא שה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:יהכוי כבהמה

כֵּיצַד שָׁוֶה לַבְּהֵמָה, חֶלְבּוֹ אָסוּר כְּחֵלֶב בְּהֵמָה, וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וְאֵינוֹ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר לֶאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם, וְחַיָּב בִּזְרוֹעַ וּלְחָיַיִם וְקֵבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹטֵר, שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:

כֵּיצַד שָׁוֶה לַבְּהֵמָה? ייתכן שהכוי בהמה, ולכן חלות עליו חומרותיה של הבהמה. חֶלְבּוֹ אָסוּר כְּחֵלֶב בְּהֵמָה, שהתורה אסרה שומנים מסוימים של שור, כבש ועז, ולא של חיית בר. וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת — עונש בידי שמים על אכילת שומן אסור — שהרי שומן הכוי אסור רק מספק. וְאֵינוֹ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר לֶאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם, שבהמה הנקנית בכסף מעשר שני חייבת להיות קרבן שלמים, והכוי אינו כשר לקרבן. וְחַיָּב בִּזְרוֹעַ וּלְחָיַיִם וְקֵבָה — מתנות לכהן מכל שור, כבש או עז שנשחטו; לשון התורה (דברים יח, ג) כוללת גם את הכוי. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹטֵר את הבעלים מן המתנות, שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה: על הכהן להוכיח שהכוי בהמה, ואין ביכולתו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:יאסיום טבלת הכוי

כֵּיצַד אֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לַחַיָּה וְלֹא לַבְּהֵמָה, אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם עִם הַחַיָּה וְעִם הַבְּהֵמָה, הַכּוֹתֵב חַיָּתוֹ וּבְהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ, לֹא כָתַב לוֹ אֶת הַכּוֹי, אִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה אוֹ בְהֵמָה, הֲרֵי הוּא נָזִיר. וּשְׁאָר כָּל דְּרָכָיו, שָׁוִים לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה, וְטָעוּן שְׁחִיטָה כָּזֶה וְכָזֶה, וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם נְבֵלָה וּמִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי כָּזֶה וְכָזֶה:

כֵּיצַד אֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לַחַיָּה וְלֹא לַבְּהֵמָה? מכיוון שהכוי אולי זו ואולי זו, אי אפשר להחשיבו לאף אחת מהן. אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם — האיסור לרתום שני מינים שונים לעבודה אחת — עִם הַחַיָּה וְעִם הַבְּהֵמָה, שהרי ייתכן שהכוי ממין אחר מבן זוגו. הַכּוֹתֵב חַיָּתוֹ וּבְהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ לֹא כָתַב לוֹ אֶת הַכּוֹי, שהרי התכוון רק לבעלי חיים שהם ודאי חיה או ודאי בהמה. אִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה אוֹ בְהֵמָה — כלומר: הריני נזיר אם הכוי הזה חיה, או אם הוא בהמה — הֲרֵי הוּא נָזִיר — אסור ביין ובתספורת — שבספק איסור מחמירים. וּשְׁאָר כָּל דְּרָכָיו שָׁוִים לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה, שבהם לשני הסוגים דין אחד: וְטָעוּן שְׁחִיטָה לפני שאוכלים אותו, כָּזֶה וְכָזֶה, כחיה וכבהמה. וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם נְבֵלָה — אם מת בלי שחיטה — וּמִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי, כָּזֶה וְכָזֶה. שני הדינים נוהגים בחיה ובבהמה כאחת.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים