סדר זְרָעִים · 39 משניות
בִּכּוּרִים
ביכורים — "ראשית הפירות" — חותמת את סדר זרעים. הפרק הפותח ממפה מי מביא ביכורים וקורא את הפרשה, מי מביא ואינו קורא, ומי אינו מביא כלל. הפרק האמצעי פורש את טבלת ההשוואה המפורסמת: היכן ביכורים, תרומה ומעשר שני שווים, היכן הם נבדלים, והיכן מקרי ביניים — תרומת מעשר, האתרוג, דם האדם והכוי — אינם נכנסים לסיווג נקי. הפרק השלישי מצייר את התהלוכה לירושלים — השור שקרניו מצופות זהב, החליל, המלך הנושא את סלו בעצמו — ואת התקנה שהפכה את הקריאה לאמירה במענה בהובלת הכהן. הפרק הרביעי הוא בעיקרו חומר מן התוספתא על האנדרוגינוס — ברטנורא עצמו פותח שם את פירושו בהערה שרובו ככולו שנוי בתוספתא — והנוסח הנדפס במשניות שלנו הולך אחר נוסח הגאון מווילנה.
מִי, מָה וְכֵיצַד
פרק איֵשׁ מְבִיאִין
"יֵשׁ מְבִיאִין" — מי חייב ומי פטור
סימןמֵבִיא וְקוֹרֵא
התורה מצווה על חקלאי בארץ ישראל להביא את הפירות הראשונים שהבשילו בשדהו אל בית המקדש, ולקרוא עליהם שם פרשה קצרה של הודיה (דברים כו), שבה הוא אומר שה' נתן לו את האדמה הזאת. הפירות צריכים לגדול באדמה שלו, והמילים צריכות להיות אמת בפי האומר אותן. לכן הפרק ממיין את האנשים לשלוש קבוצות: יש מביאים ביכורים וקוראים, יש מביאים ואינם קוראים, ויש שאינם מביאים כלל. הוא שואל גם מאילו פירות מביאים ומתי, ומה הדין כשהפירות שהופרשו אבדו או כשהשדה נמכר.
- א:אמי מביא, מי קורא, ומי אינו מביא כלליש מביאים ביכורים וקוראים, יש מביאים ואינם קוראים ויש שאינם מביאים כלל — ובמסגרת הזאת נבנית המסכת כולה.סימןיש מביאין / שאינן מביאין
- א:במדוע אריסים וחוכרים אינם מביאיםהפסוק "ראשית בכורי אדמתך" פוטר את מי שהאילן והקרקע אינם שלו לגמרי: האריסים, החוכרים, הסיקריקון והגזלן.סימןמאיזה טעם / האריסין
- א:גמה מביאים ומאימתיאין מביאים ביכורים אלא משבעת המינים ומן המובחר שבהם, ולא לפני עצרת — ואנשי הר צבועים שהקדימו, לא קיבלו מהם.סימןמשבעת המינים / קדם לעצרת
- א:דהגר והמילים "לאבותינו"הגר מביא ביכורים ואינו קורא, שאינו יכול לומר "אשר נשבע ה' לאבותינו"; ואם אמו מישראל — מביא וקורא.סימןהגר / לאבותינו
- א:הבת הגרים, שליחים, נשים ואחריםהאפוטרופוס, השליח, העבד, האישה, הטומטום והאנדרוגינוס מביאים ואינם קוראים; ורבי אליעזר בן יעקב מוסיף בדרך אגב: בת גרים לא תינשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל.סימןבת גרים / האפוטרופוס והשליח
- א:ועוד שלושה מקרים של מביא ואינו קוראהקונה שני אילנות בשדה חברו, מי שיבש מעיינו או נקצץ אילנו, והמביא אחרי סוכות — כולם מביאים ואינם קוראים.סימןהקונה שתי אילנות
- א:זכשהשדה מחליף בעלים באמצעהפריש ביכורים ואחר כך מכר את שדהו — מביא ואינו קורא; והקונה אינו מביא מאותו המין, אבל ממין אחר מביא וקורא.סימןמכר שדהו
- א:חפירות חלופיים לאחר אובדן, גניבה או טומאהביכורים שהופרשו ונגנבו, אבדו או נטמאו — מביא אחרים תחתיהם ואינו קורא; ואם נטמאו כבר בעזרה, מנער את הסל ואינו קורא.סימןנבזזו נמקו נגנבו
- א:טמקורו של דין האחריות בביכוריםהפסוק "תביא בית ה' אלהיך" מלמד שהבעלים חייב באחריות הביכורים עד שיגיעו להר הבית; והמביא מין שני אחרי שקרא — אינו קורא שוב.סימןחיב באחריותן
- א:יהמצווה השלמה — הרשימהמביאים וקוראים מעצרת ועד החג, משבעת המינים ומן המובחר שבהם; ורבי יוסי הגלילי אומר שאין מביאים ביכורים מעבר הירדן.סימןמביאין וקורין / מעבר הירדן
- א:יאעוד מקרים של מביא וקוראהקונה שלושה אילנות בשדה חברו, או אילן אחד עם קרקעו, מביא וקורא; ורבי מאיר מסתפק בשניים, ורבי יהודה מוסיף אף אריסים וחוכרים.סימןהקונה שלשה אילנות
פרק בהַתְּרוּמָה וְהַבִּכּוּרִים
"הַתְּרוּמָה וְהַבִּכּוּרִים" — טבלאות השוואה
סימןדּוֹמֶה וְשׁוֹנֶה
הפרק הקודם עסק בשאלה מי מביא ביכורים. פרק זה מעמיד אותם לצד שתי מתנות אחרות מן היבול. תרומה היא חלקו של הכהן, שמפרישים אותה בגורן. מעשר שני הוא עשירית שהחקלאי מעלה לירושלים ואוכל שם בעצמו. לכל מתנה דינים משלה. הפרק מעמיד את השלוש זו מול זו בזוגות, ומראה אילו דינים משותפים לשתיים מהן ואילו מיוחדים לביכורים בלבד. אחר כך הוא פונה לדברים שדומים בחלקם לסוג אחד ובחלקם לסוג אחר: תרומת מעשר, האתרוג, דם האדם והכוי — בעל חיים שאין יודעים אם הוא חיה או בהמה.
- ב:אשבעה דינים משותפים לתרומה ולביכוריםתרומה וביכורים שווים בשבעה דינים — ובהם מיתה וחומש לזר שאכל מהם — ומעשר שני שונה מהם בכולם.סימןהתרומה והבכורים
- ב:בשישה דינים משותפים למעשר שני ולביכוריםמעשר שני וביכורים שווים בהבאה לירושלים, בווידוי, באיסור לאונן ובביעור, מה שאין כן בתרומה; ורבי שמעון חולק בכמה מהם.סימןבמעשר ובכורים
- ב:גחמישה דינים משותפים לתרומה ולמעשרתרומה ומעשר אוסרים את הגורן, יש להם שיעור, והם נוהגים בכל הפירות, גם בלי מקדש ואף באריסים ובגזלן — מה שאין כן בביכורים.סימןבתרומה ובמעשר
- ב:דארבעה דינים מיוחדים לביכוריםביכורים לבדם נקנים במחובר לקרקע, אפשר לעשות את כל השדה ביכורים, חייבים באחריותם, והם טעונים קרבן, שיר, תנופה ולינה.סימןשהבכורים נקנין במחבר
- ב:התרומת מעשר — חציה ביכורים וחציה תרומהתרומת מעשר שווה לביכורים, שניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף, ולתרומה, שאוסרת את הגורן ויש לה שיעור.סימןתרומת מעשר שוה לבכורים
- ב:והאתרוג שבין אילן לירקהאתרוג שווה לאילן בערלה, ברבעי ובשביעית, ולירק בדבר אחד: מעשרו נקבע לפי שעת לקיטתו; ורבי אליעזר עושה אותו אילן לכל דבר.סימןאתרוג שוה לאילן
- ב:זדם מהלכי שתיים — דם האדםדם האדם שווה לדם בהמה להכשיר את הזרעים לקבל טומאה, ולדם השרץ — שאין חייבים על אכילתו.סימןדם מהלכי שתים
- ב:חהכוי — סיווג בארבע דרכיםהכוי, שאין ידוע אם חיה הוא או בהמה, יש בו דינים כחיה, דינים כבהמה, דינים כשתיהן ודינים שאינו כאחת מהן.סימןכוי
- ב:טהכוי כחיהכחיה, דם הכוי טעון כיסוי ואין שוחטים אותו ביום טוב, חלבו מטמא בטומאת נבלה מספק, ואין פודים בו פטר חמור.סימןשוה לחיה
- ב:יהכוי כבהמהכבהמה, חלב הכוי אסור אך אין עליו כרת, אין קונים אותו בכסף מעשר, וחייבים בו בזרוע, בלחיים ובקיבה — ורבי אליעזר פוטר מן המתנות.סימןשוה לבהמה
- ב:יאסיום טבלת הכויהכוי אסור בכלאיים עם חיה ועם בהמה ואינו נכלל ב"חיתו ובהמתו", ובשאר דיניו, כשחיטה ונבלה, הוא כשתיהן.סימןאינו שוה
פרק גכֵּיצַד מַפְרִישִׁין
"כֵּיצַד מַפְרִישִׁין" — והתהלוכה לירושלים
סימןעֲלִיָּה לִירוּשָׁלַיִם
לפני שמתחילים: בזמן שבית המקדש היה קיים, היה החקלאי בארץ ישראל מביא לירושלים את הביכורים — הפרי הראשון שהבשיל בשדהו משבעת המינים, שהתורה משבחת בהם את הארץ. במקדש מסר את הסל לכהן ואמר פרשה קצרה של הודיה מספר דברים, והפרי נעשה של הכהן. הפרק מלווה את הפרי הזה מן העץ ועד הכהן: כיצד מסמן אותו החקלאי בעודו גדל, כיצד עלו מחוזות שלמים יחד בתהלוכה שמחה, כיצד עיטרו את הסל והגישו אותו, ומה רשאי הכהן לעשות בו.
- ג:אכיצד מפרישים ביכוריםאדם יורד לשדהו, רואה תאנה, אשכול או רימון שביכרו, קושר אותם בגמי ואומר: הרי אלו ביכורים.סימןמפרישין הבכורים / קושרו בגמי
- ג:בכיצד מעלים את הביכורים לירושליםעיירות המעמד התכנסו לעיר המעמד ולנו ברחוב ולא בבתים, מחשש טומאת מת, ובבוקר קרא הממונה: קומו ונעלה ציון.סימןמעלין / קומו ונעלה ציון
- ג:גהתהלוכה לירושליםהקרובים הביאו פירות לחים והרחוקים מיובשים, שור מעוטר הלך בראש והחליל ניגן לפניהם, ובירושלים יצאו לקראתם ואף בעלי המלאכה עמדו מפניהם.סימןהשור הולך לפניהם
- ג:דההגעה להר הבית ולעזרההחליל ניגן עד הר הבית, שם נטל אפילו אגריפס המלך את הסל על כתפו עד העזרה, והלויים פתחו בשיר.סימןאגריפס המלך
- ג:הקרבנות העוף שעלו עם הביכוריםהגוזלות שנתלו על גבי הסלים קרבו עולות על המזבח, ומה שנשאו העולים בידיהם ניתן במתנה לכהנים.סימןהגוזלות שעל גבי הסלים
- ג:ומקרא ביכוריםבעוד הסל על כתפו הוא קורא מ"הגדתי היום", ובהגיעו ל"ארמי אובד אבי" מוריד את הסל, והכהן מניח ידו תחתיו ומניפו.סימןארמי אבד אבי
- ג:זכיצד נעשתה הקריאה לאמירה במענהבראשונה היודע לקרוא קרא בעצמו, ולמי שלא ידע הקרו, אך מבושה חדלו אלה להביא — ולכן התקינו להקרות לפני כולם, בין יודעים ובין שאינם יודעים.סימןבראשונה / מקרין אותו
- ג:חעשירים בכסף וזהב, עניים בערבההעשירים הביאו ביכורים בקלתות של כסף וזהב, והעניים בסלי ערבה קלופה — שניתנו לכהנים יחד עם הפירות.סימןהעשירים / העניים
- ג:טרבי שמעון בן ננס ורבי עקיבארבי שמעון בן ננס מתיר לעטר את סל הביכורים גם בפירות שאינם משבעת המינים, ורבי עקיבא מתיר רק משבעת המינים.סימןמעטרין את הבכורים
- ג:ישלוש מידות בביכוריםרבי שמעון מבחין בין הביכורים, התוספת והעיטור: התוספת מאותו מין ונאכלת בטהרה, והעיטור אפילו ממין אחר וחייב בדמאי.סימןשלש מדות בבכורים
- ג:יאאימתי התוספת כביכוריםתוספת הביכורים דינה כביכורים רק כשהיא באה מן הארץ, ואם אינה באה מן הארץ — אין דינה כביכורים.סימןתוספת הבכורים כבכורים
- ג:יבהביכורים כנכסי כהן, כספר תורההביכורים נכסי כהן: קונה בהם עבדים וקרקעות, ובעל חוב והאישה גובים מהם כשם שגובים מספר תורה; ונחלקו רבי יהודה וחכמים למי נותנים אותם.סימןכנכסי כהן / כספר תורה
אַנְדְּרוֹגִינוֹס
פרק דאַנְדְּרוֹגִינוֹס
"אַנְדְּרוֹגִינוֹס" — ברייתא על הסיווג בארבעה צדדים
סימןאִישׁ וְאִשָּׁה
הפרק האחרון אינו עוסק בביכורים כלל: כמעט כולו לקוח מן התוספתא, ובמהדורות רבות הוא נדפס בסוגריים. נושאו הוא האנדרוגינוס, אדם שנולד עם סימני זכר וסימני נקבה כאחד. דינים רבים בתורה נאמרו באנשים או בנשים, והשאלה היא כיצד הם חלים על מי שיש בו את שניהם. הפרק משיב במסגרת פשוטה: יש דינים שבהם הוא כאנשים, יש שבהם הוא כנשים, יש שבהם הוא כשניהם, ויש שבהם אינו כאף אחד מהם. הוא ממלא כל קבוצה במקרים, ונחתם בדעתו של רבי מאיר שהאנדרוגינוס בריה בפני עצמה.
- ד:אאנדרוגינוס — כאנשים, כנשים, כשניהם וכלא זה ולא זההפרק החותם פותח במסגרת: יש דינים שבהם האנדרוגינוס כאנשים, יש כנשים, יש כשניהם ויש שאינו כאחד מהם.סימןאנדרוגינוס
- ד:בבמה האנדרוגינוס כאנשים?כאיש הוא מטמא בלבן, זוקק ליבום, מתעטף ומסתפר כאנשים, נושא אישה אבל אינו נישא, וחייב בכל המצוות.סימןשוה לאנשים
- ד:גבמה האנדרוגינוס כנשים?כאישה הוא מטמא באודם, אינו מתייחד עם האנשים, אינו עובר על בל תקיף ובל תשחית, פסול לעדות ונפסל מן הכהונה.סימןשוה לנשים
- ד:דבמה האנדרוגינוס כאנשים וכנשים?המכה או ההורג אותו חייב, אמו יושבת עליו לחומרא כיולדת זכר וכיולדת נקבה, והוא חולק בקודשי קודשים ונוחל בכל הנחלות.סימןלאנשים ולנשים
- ד:הבמה האנדרוגינוס אינו כאנשים ואינו כנשים?יש דינים שבהם האנדרוגינוס אינו לא כאנשים ולא כנשים, כמו ערכין; ורבי מאיר אומר: בריה בפני עצמה הוא.סימןבריה בפני עצמה