משנה עֲרָכִין · פרק ג מתוך ט

עֲרָכִין · פרק גיֵשׁ בָּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר

ארבעה תחומים של סכום קצוב

סימןשִׁעוּר קָצוּב

לפעמים קובעת התורה סכום קבוע, במקום לשאול כמה הדבר שווה באמת. סכום קבוע הוא פשוט, אבל הוא חותך לשני הכיוונים: כשהשווי האמיתי גבוה, הסכום הקבוע הוא קולא, וכשהשווי נמוך, אותו סכום עצמו הוא חומרה. הפרק מראה זאת בארבעה תחומים: הנודר את ערכו של אדם, הפודה מן ההקדש שדה שירש מאבותיו, הקנס של שור מועד שהמית עבד, והקנסות של האונס, המפתה והמוציא שם רע על כלתו. לצד כל אחד מהם עומד מקרה ההולך אחר השווי האמיתי, והפרק נחתם בלקח על כוחו של הדיבור.

  1. ג:איש בערכין להקל ולהחמירבארבעה תחומים — ערכין, שדה אחוזה, שור המועד שהמית את העבד, והאונס, המפתה והמוציא שם רע — הסכום קצוב בתורה, ולכן הדין פעמים להקל ופעמים להחמיר; ובערכין: המעריך את הנאה שבישראל ואת הכעור שבישראל נותן חמישים סלעים, ואילו האומר "דמיו עליי" נותן את שוויו.סימןיש בערכין
  2. ג:בשדה אחוזה: חמישים שקלים לבית כור, יהא טיב הקרקע אשר יהאהמקדיש קרקע בחולת המחוז והמקדיש את פרדסות סבסטי פודים בחמישים שקל כסף לבית זרע חומר שעורים — להחמיר בדלה ולהקל במשובחת; שדה מקנה נפדית בשוויה, ורבי אליעזר משווה אותה לשדה אחוזה, ולדבריו אין ביניהן אלא החומש.סימןשדה אחזה
  3. ג:גשור נגחן: קנס קצוב על עבד, שווי אמיתי על בן חוריןשור מועד שהמית עבד — בין הנאה שבעבדים ובין הכעור שבהם — בעליו נותן שלושים סלעים, להקל ביקר ולהחמיר בזול; המית בן חורין — נותן את שוויו; ואם רק חבל, בין בעבד בין בבן חורין — משלם נזק שלם.סימןשור המועד
  4. ג:דהאונס והמפתה: קנס קצוב, אבל הבושת נשומההאונס והמפתה את הגדולה שבכהונה ואת הקטנה שבישראל נותנים חמישים סלעים, להקל במיוחסת ולהחמיר בפשוטה; אבל הבושת והפגם — הכול לפי המבייש והמתבייש.סימןאונס / מפתה
  5. ג:ההמוציא שם רע: דיבור שעולה כפליים מן המעשההמוציא שם רע על הגדולה שבכהונה ועל הקטנה שבישראל נותן מאה סלעים — כפליים מקנס האונס — ומכאן שהאומר בפיו חמור מן העושה מעשה, כמו שנחתם גזר הדין על אבותינו במדבר על לשון הרע.סימןמוציא שם רע

כל הפרק

ג:איש בערכין להקל ולהחמיר

יֵשׁ בָּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, בְּשׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהֵמִית אֶת הָעֶבֶד לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, בָּאוֹנֵס וּבַמְּפַתֶּה וּבַמּוֹצִיא שֵׁם רָע לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. יֵשׁ בָּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַנָּאֶה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סָלַע. וְאִם אָמַר הֲרֵי דָמָיו עָלָי, נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ:

יֵשׁ בָּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר — הערך הוא סכום שקבעה התורה לפי גיל ומין, ולכן הוא עשוי להיות פחות משוויו של האדם או יותר — בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר — שדה שירש מאבותיו, שאם הקדישה פודים אותה במחיר שנקבע לפי גודלה — בְּשׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהֵמִית אֶת הָעֶבֶד לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר — שור שנגח שלוש פעמים, ובעליו משלם קנס קבוע — בָּאוֹנֵס וּבַמְּפַתֶּה וּבַמּוֹצִיא שֵׁם רָע לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר — כל אחד מהם משלם קנס שקבעה התורה, תהא הנערה מי שתהא. יֵשׁ בָּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַנָּאֶה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל — להקל כשהנערך שווה הון, ולהחמיר כשאינו שווה כמעט כלום — נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סָלַע, מטבעות כסף: הסכום שקבעה התורה לאיש מבן עשרים עד שישים (ויקרא כז, ג). וְאִם אָמַר הֲרֵי דָמָיו עָלָי — כלומר את מחירו בשוק, ולא את הערך — נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ: על הנאה יותר מחמישים, ועל הכעור פחות.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:בשדה אחוזה: חמישים שקלים לבית כור, יהא טיב הקרקע אשר יהא

בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּחוֹלַת הַמָּחוֹז וְאֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּפַרְדְּסוֹת סְבַּסְטִי, נוֹתֵן בְּזֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף. וּבִשְׂדֵה מִקְנָה, נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֶחָד שְׂדֵה אֲחֻזָּה וְאֶחָד שְׂדֵה מִקְנָה. מַה בֵּין שְׂדֵה אֲחֻזָּה לִשְׂדֵה מִקְנָה. אֶלָּא שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה נוֹתֵן חֹמֶשׁ, וּבִשְׂדֵה מִקְנָה אֵינוֹ נוֹתֵן חֹמֶשׁ:

בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד? שדה שירש אדם מאבותיו והקדישה נפדית מן ההקדש במחיר שנקבע לפי גודלה. אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּחוֹלַת הַמָּחוֹז וְאֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּפַרְדְּסוֹת סְבַּסְטִי — הקרקע הדלה שסביב העיר או הפרדסים המשובחים ביותר: להחמיר בגרועה, ולהקל במשובחת — נוֹתֵן בְּזֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף — חומר הוא כור, שלושים סאה; זה המחיר שקבעה התורה (ויקרא כז, טז). וּבִשְׂדֵה מִקְנָה, נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ — זו שדה שקנה ולא ירש, ועליה אומרת התורה "מכסת", כלומר את מחירה (ויקרא כז, כג). רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֶחָד שְׂדֵה אֲחֻזָּה וְאֶחָד שְׂדֵה מִקְנָה — שתיהן נפדות במחיר הקבוע, שעל שתיהן נאמר "וחשב לו הכהן". מַה בֵּין שְׂדֵה אֲחֻזָּה לִשְׂדֵה מִקְנָה. לדעת רבי אליעזר אין ביניהן אֶלָּא שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה נוֹתֵן חֹמֶשׁ, וּבִשְׂדֵה מִקְנָה אֵינוֹ נוֹתֵן חֹמֶשׁ — חומש, חמישית שמוסיף הבעלים כשהוא פודה את מה שהקדיש.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:גשור נגחן: קנס קצוב על עבד, שווי אמיתי על בן חורין

בְּשׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהֵמִית אֶת הָעֶבֶד לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד שֶׁהֵמִית אֶת הַנָּאֶה שֶׁבָּעֲבָדִים וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבָּעֲבָדִים, נוֹתֵן שְׁלשִׁים סֶלַע. הֵמִית בֶּן חוֹרִין, נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ. חָבַל בָּזֶה וּבָזֶה, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם:

בְּשׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהֵמִית אֶת הָעֶבֶד לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד? שור מועד הוא שור שנגח שלוש פעמים, והתרו בבעליו. אֶחָד שֶׁהֵמִית אֶת הַנָּאֶה שֶׁבָּעֲבָדִים וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבָּעֲבָדִים — להקל כשהעבד שווה הרבה, ולהחמיר כשהוא שווה מעט — בעל השור נוֹתֵן שְׁלשִׁים סֶלַע, מטבעות כסף: הקנס שקבעה התורה לעבד (שמות כא, לב). הֵמִית בֶּן חוֹרִין, נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ — בעל השור משלם את שווי ההרוג, שכך נמדד ה"כופר" שבתורה (שמות כא, ל). חָבַל בָּזֶה וּבָזֶה, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם — על חבלה שאינה ממיתה, בעבד או בבן חורין, בעל השור משלם את מלוא ההפסד, בלי סכום קבוע.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:דהאונס והמפתה: קנס קצוב, אבל הבושת נשומה

בָּאוֹנֵס וּבַמְפַתֶּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד שֶׁאָנַס וּפִתָּה אֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהֻנָּה וְאֶת הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סֶלַע. וְהַבּשֶׁת וְהַפְּגָם, הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ:

בָּאוֹנֵס וּבַמְפַתֶּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. כל אחד מהם משלם לאבי הנערה קנס שקבעה התורה. אֶחָד שֶׁאָנַס וּפִתָּה אֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהֻנָּה וְאֶת הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, כלומר המיוחסת ביותר והפשוטה ביותר, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סֶלַע, מטבעות כסף, הקנס שקבעה התורה (דברים כב, כט): להקל במיוחסת, ולהחמיר בפשוטה. וְהַבּשֶׁת וְהַפְּגָם — התשלום על הבושה, ועל הפגם, כלומר הירידה בשוויה — הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ: בושה מאדם נקלה גדולה יותר, ונערה חשובה מתביישת יותר.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:ההמוציא שם רע: דיבור שעולה כפליים מן המעשה

בַּמּוֹצִיא שֵׁם רָע לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד שֶׁהוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהֻנָּה וְעַל הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן מֵאָה סֶלַע. נִמְצָא הָאוֹמֵר בְּפִיו יָתֵר מִן הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה. שֶׁכֵּן מָצִינוּ, שֶׁלֹּא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין עַל אֲבוֹתֵינוּ בַמִּדְבָּר אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁנֶּאֱמַר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:

בַּמּוֹצִיא שֵׁם רָע לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. המוציא שם רע הוא בעל הטוען על אשתו בשקר שלא מצא לה בתולים, והוא חייב בקנס שקבעה התורה. אֶחָד שֶׁהוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהֻנָּה וְעַל הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל — המיוחסת ביותר והפשוטה ביותר — נוֹתֵן מֵאָה סֶלַע, מטבעות כסף, הקנס שקבעה התורה (דברים כב, יט): להקל במיוחסת, ולהחמיר בפשוטה. נִמְצָא הָאוֹמֵר בְּפִיו יָתֵר מִן הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה — המוציא שם רע, שרק הוציא דיבה, משלם מאה; והאונס, שעשה את המעשה, משלם חמישים. שֶׁכֵּן מָצִינוּ, שֶׁלֹּא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין עַל אֲבוֹתֵינוּ בַמִּדְבָּר אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרַע — דיבת המרגלים על הארץ, שבגללה לא נכנס אותו דור לארץ — שֶׁנֶּאֱמַר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי (במדבר יד, כב), פסוק שנאמר אחרי דברי המרגלים.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים