משנה עֲרָכִין · פרק ד מתוך ט
עֲרָכִין · פרק דהֶשֵּׂג יָד
מה הולך אחר הנודר ומה אחר הנערך
סימןעֹשֶׁר וְשָׁנִים
עני שנדר ערך אינו חייב לשלם את מלוא הסכום שבתורה: הוא נותן כפי השגת ידו, אבל לא פחות מסלע. מכאן השאלה שהפרק משיב עליה: כשהנודר והנערך אינם אותו אדם, מצבו של מי קובע? השגת היד הולכת אחר הנודר; הגיל, וההבדל בין ערך של איש לערך של אישה, הולכים אחר הנערך; והסכום נקבע בשעה שנדר. הפרק מעמיד זאת מול קרבנו של מצורע שנרפא, ההולך אחר השגת ידו של המצורע עצמו, ונחתם בדרך שבה מונים את שנות הגבול שבין מדרגות הגיל.
- ד:אהשג יד בנודר, והשנים בנידרהשג יד הולך אחר הנודר, השנים והערכים אחר הנערך, והערך נקבע בשעת הנדר; ולכן עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני, ועשיר שהעריך את העני נותן ערך עשיר.סימןהשג יד בנודר
- ד:בקרבן המצורע — ודעתו של רביהנודר קרבנו של מצורע מביא לפי עושרו של המצורע; רבי אומר שאף בערכין כן, כשעשיר נדר תחילה ועני אמר "מה שאמר זה עליי"; ועני שהעשיר או עשיר שהעני נותן ערך עשיר, ורבי יהודה מוסיף אף עני שהעשיר וחזר והעני.סימןקרבנו של מצרע
- ד:געושר שבדרך אינו נחשבבקרבנות אינו כן: אפילו מת אביו של המצורע והניח לו רבוא, או שספינתו בים ובאה ברבואות, אין להקדש בהן כלום — והוא מביא קרבן עני, כמו בשעה שנתחייב.סימןספינתו בים
- ד:דמדרגות הגיל והגזרה השווההשנים והערכים הולכים אחר הנערך, והערך נקבע בשעת הנדר; יום השלושים, שנת החמש, שנת העשרים ושנת השישים — כלמטה מהן, בגזרה שווה של "שנה" "שנה", ורבי אלעזר מצריך חודש ויום אחד יותר על השנים.סימןשנים בנדר
כל הפרק
ד:אהשג יד בנודר, והשנים בנידר
הֶשֵּׂג יָד, בַּנּוֹדֵר. וְהַשָּׁנִים, בַּנִּדָּר. וְהָעֲרָכִים, בַּנֶּעֱרָךְ, וְהָעֵרֶךְ, בִּזְמַן הָעֵרֶךְ. הֶשֵּׂג יָד בַּנּוֹדֵר, כֵּיצַד. עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָשִׁיר, נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי. וְעָשִׁיר שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָנִי, נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר.
הֶשֵּׂג יָד, בַּנּוֹדֵר — עני שהעריך משלם לפי יכולתו שלו — וְהַשָּׁנִים, בַּנִּדָּר — הסכום נקבע לפי גילו של מי שנערך — וְהָעֲרָכִים, בַּנֶּעֱרָךְ — הערך, שקבעה התורה לפי גיל ומין, שונה לזכר ולנקבה — וְהָעֵרֶךְ, בִּזְמַן הָעֵרֶךְ: הסכום נשאר כפי שהיה בשעה שהעריך. הֶשֵּׂג יָד בַּנּוֹדֵר, כֵּיצַד. עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָשִׁיר, נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי, כפי יכולתו, אבל לא פחות מסלע; וְעָשִׁיר שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָנִי, נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר, הסכום המלא לפי גילו ומינו של העני.
ד:בקרבן המצורע — ודעתו של רבי
אֲבָל בַּקָּרְבָּנוֹת אֵינוֹ כֵן. הֲרֵי שֶׁאָמַר, קָרְבָּנוֹ שֶׁל מְצֹרָע זֶה עָלָי. אִם הָיָה מְצֹרָע עָנִי, מֵבִיא קָרְבַּן עָנִי. עָשִׁיר, מֵבִיא קָרְבַּן עָשִׁיר. רַבִּי אוֹמֵר, אוֹמֵר אֲנִי אַף בָּעֲרָכִין כֵּן. וְכִי מִפְּנֵי מָה עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָשִׁיר נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי, שֶׁאֵין הֶעָשִׁיר חַיָּב כְּלוּם. אֲבָל הֶעָשִׁיר שֶׁאָמַר עֶרְכִּי עָלָי, וְשָׁמַע הֶעָנִי וְאָמַר, מַה שֶּׁאָמַר זֶה עָלָי, נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר. הָיָה עָנִי וְהֶעֱשִׁיר אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי, נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ עָנִי וְהֶעֱשִׁיר וְחָזַר וְהֶעֱנִי, נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר.
אֲבָל בַּקָּרְבָּנוֹת אֵינוֹ כֵן. הֲרֵי שֶׁאָמַר, קָרְבָּנוֹ שֶׁל מְצֹרָע זֶה עָלָי — מצורע שנרפא מביא, אם הוא עשיר, שלושה כבשים, ואם הוא עני, כבש אחד ושתי ציפורים. אִם הָיָה מְצֹרָע עָנִי, מֵבִיא קָרְבַּן עָנִי; ואם היה עָשִׁיר, מֵבִיא קָרְבַּן עָשִׁיר — הדרגה הולכת אחר המצורע, אף שהנודר הוא המשלם. רַבִּי אוֹמֵר, אוֹמֵר אֲנִי אַף בָּעֲרָכִין כֵּן — "רבי" הוא רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה. וְכִי מִפְּנֵי מָה עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָשִׁיר נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי? משום שֶׁאֵין הֶעָשִׁיר חַיָּב כְּלוּם — החוב כולו נולד מפיו של הנודר העני, ולכן הוא נידון לפי השגת ידו. אֲבָל הֶעָשִׁיר שֶׁאָמַר עֶרְכִּי עָלָי — ונתחייב בערך מלא, הסכום שקבעה התורה לפי גילו ומינו — וְשָׁמַע הֶעָנִי וְאָמַר, מַה שֶּׁאָמַר זֶה עָלָי, נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר, שכאן החוב התחיל אצל העשיר. הָיָה עָנִי וְהֶעֱשִׁיר אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי, נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר. די שהיה עשיר בשעה שהעריך או בשעה ששילם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ עָנִי וְהֶעֱשִׁיר וְחָזַר וְהֶעֱנִי, נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר. ההקלה שבתורה היא רק למי שהיה עני מתחילתו ועד סופו.
ד:געושר שבדרך אינו נחשב
אֲבָל בַּקָּרְבָּנוֹת אֵינוֹ כֵן, אֲפִלּוּ אָבִיו מֵת וְהִנִּיחַ לוֹ רִבּוֹא, סְפִינָתוֹ בַיָּם וּבָאוּ בְרִבּוֹאוֹת, אֵין לַהֶקְדֵּשׁ בָּהֶן כְּלוּם.
אֲבָל בַּקָּרְבָּנוֹת אֵינוֹ כֵן: הקרבן הולך אחר מה שהיה למצורע בשעה שנתחייב בו; אֲפִלּוּ אָבִיו מֵת וְהִנִּיחַ לוֹ רִבּוֹא, או סְפִינָתוֹ בַיָּם וּבָאוּ בְרִבּוֹאוֹת, אֵין לַהֶקְדֵּשׁ בָּהֶן כְּלוּם — אם היה עני אז, הוא מביא קרבן עני.
ד:דמדרגות הגיל והגזרה השווה
שָׁנִים בַּנִּדָּר כֵּיצַד, יֶלֶד שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַזָּקֵן, נוֹתֵן עֵרֶךְ זָקֵן. וְזָקֵן שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַיֶּלֶד, נוֹתֵן עֵרֶךְ יֶלֶד. וַעֲרָכִים בַּנֶּעֱרָךְ כֵּיצַד, אִישׁ שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הָאִשָּׁה, נוֹתֵן עֵרֶךְ אִשָּׁה. וְאִשָּׁה שֶׁהֶעֱרִיכָה אֶת הָאִישׁ, נוֹתֶנֶת עֵרֶךְ אִישׁ. וְהָעֵרֶךְ בִּזְמַן הָעֵרֶךְ כֵּיצַד, הֶעֱרִיכוֹ פָּחוּת מִבֶּן חָמֵשׁ וְנַעֲשָׂה יוֹתֵר עַל בֶּן חָמֵשׁ, פָּחוּת מִבֶּן עֶשְׂרִים וְנַעֲשָׂה יוֹתֵר עַל בֶּן עֶשְׂרִים, נוֹתֵן כִּזְמַן הָעֵרֶךְ. יוֹם שְׁלֹשִׁים, כִּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ. שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים, כִּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר וְאִם מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה אִם זָכָר, הֲרֵי אָנוּ לְמֵדִים בְּכֻלָּם מִשְּׁנַת שִׁשִּׁים. מַה שְּׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, אַף שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה. הֵן. אִם עָשָׂה שְׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה לְהַחֲמִיר, נַעֲשֶׂה שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה לְהָקֵל. תַּלְמוּד לוֹמַר, שָׁנָה שָׁנָה, לִגְזֵרָה שָׁוָה. מַה שָּׁנָה הָאֲמוּרָה בִשְׁנַת שִׁשִּׁים, כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, אַף שָׁנָה הָאֲמוּרָה בִשְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים, כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחֲמִיר. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, עַד שֶׁיִּהְיוּ יְתֵרוֹת עַל הַשָּׁנִים חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד.
שָׁנִים בַּנִּדָּר כֵּיצַד, יֶלֶד שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַזָּקֵן, נוֹתֵן עֵרֶךְ זָקֵן — הערך, הסכום שקבעה התורה לפי גיל ומין, הוא לזקן מעל שישים חמש עשרה סלעים, ול"ילד" מבן עשרים עד שישים חמישים — וְזָקֵן שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַיֶּלֶד, נוֹתֵן עֵרֶךְ יֶלֶד וַעֲרָכִים בַּנֶּעֱרָךְ כֵּיצַד, אִישׁ שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הָאִשָּׁה, נוֹתֵן עֵרֶךְ אִשָּׁה. וְאִשָּׁה שֶׁהֶעֱרִיכָה אֶת הָאִישׁ, נוֹתֶנֶת עֵרֶךְ אִישׁ. התורה קבעה לאישה סכומים נמוכים יותר (ויקרא כז, ג-ז). וְהָעֵרֶךְ בִּזְמַן הָעֵרֶךְ כֵּיצַד, הֶעֱרִיכוֹ פָּחוּת מִבֶּן חָמֵשׁ וְנַעֲשָׂה יוֹתֵר עַל בֶּן חָמֵשׁ — עבר מן המדרגה שערכה חמישה שקלים לזכר אל המדרגה שערכה עשרים — או פָּחוּת מִבֶּן עֶשְׂרִים וְנַעֲשָׂה יוֹתֵר עַל בֶּן עֶשְׂרִים — עבר אל המדרגה שערכה חמישים שקלים לזכר — נוֹתֵן כִּזְמַן הָעֵרֶךְ יוֹם שְׁלֹשִׁים, כִּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ — ולכן המעריך תינוק ביום זה לא אמר כלום. שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים, כִּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ — עד שתשלם אותה שנה, נותנים את הסכום של המדרגה הצעירה. שֶׁנֶּאֱמַר וְאִם מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה אִם זָכָר, (ויקרא כז, ז) — כלומר רק משתשלם שנת השישים הוא נחשב "מבן שישים ומעלה" — הֲרֵי אָנוּ לְמֵדִים בְּכֻלָּם מִשְּׁנַת שִׁשִּׁים מַה שְּׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה — מי שבתוכה נידון בחמישים, הסכום הגבוה — אַף שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה הֵן? כלומר, האומנם? אִם עָשָׂה שְׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה לְהַחֲמִיר — חמישים סלעים ולא חמש עשרה — נַעֲשֶׂה שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה לְהָקֵל? בחמש ובעשרים, המדרגה הצעירה משלמת פחות. תַּלְמוּד לוֹמַר, שָׁנָה שָׁנָה — "שנה" במדרגות החמש והעשרים, ו"שנה" במדרגת השישים — לִגְזֵרָה שָׁוָה — לימוד הקושר שני פסוקים שיש בהם מילה משותפת. מַה שָּׁנָה הָאֲמוּרָה בִשְׁנַת שִׁשִּׁים, כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, אַף שָׁנָה הָאֲמוּרָה בִשְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים, כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחֲמִיר. גזרה שווה מעבירה את הדין לשני הכיוונים, שלא כהשוואה פשוטה. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, עַד שֶׁיִּהְיוּ יְתֵרוֹת עַל הַשָּׁנִים חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד, כשם שבכור אינו נפדה עד שיהיה בן חודש ויום אחד.