משנה תַּעֲנִית · פרק ג מתוך ד

תַּעֲנִית · פרק גסֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ

פורענויות דחופות שמתריעים עליהן מיד

סימןהַתְרָעָה

בימי המשנה, ציבור שפקדה אותו צרה עשה שני דברים: התענה, והתריע — תקע בשופר וזעק לעזרה. פרק א פרש סולם אטי של תעניות לשנה שגשמי הסתיו מאחרים בה, וכל שלב חמור מקודמו, כדי לתת לגשם שהות לבוא. פרק זה פונה אל צרות שאינן יכולות להמתין: גשם שיורד שלא כראוי, בצורת בעיר אחת, דבר, כתלים שנופלים, ארבה, חיה רעה וחרב. על מקצתן מתריעים אפילו בשבת. הפרק נחתם בחוני המעגל, שהתפלל על הגשם, ובשאלה מה עושים כשהגשם יורד באמצע התענית.

  1. ג:אמתי מתריעים מידסדר התעניות ההדרגתי נאמר רק באיחור הרביעה הראשונה, אבל על צמחים ששינו ועל הפסקת גשמים ארבעים יום מתריעים מיד.סימןצמחים ששנו
  2. ג:בכשהגשם יורד שלא כראויירדו גשמים לצמחים ולא לאילן, לאילן ולא לצמחים, או לשניהם ולא לבורות, לשיחין ולמערות — מתריעים עליהם מיד.סימןירדו לצמחין
  3. ג:גבצורת המכוונת לעיר אחתעיר שלא ירדו עליה גשמים — כדברי עמוס, והמטרתי על עיר אחת — מתענה ומתריעה, וסביבותיה מתענות ולא מתריעות; ורבי עקיבא אומר מתריעות ולא מתענות.סימןעיר שלא ירדו
  4. ג:דעיר שיש בה דבר או מפולתעיר שיש בה דבר או מפולת מתענה ומתריעה; ואיזהו דבר — עיר של חמש מאות רגלי שיצאו ממנה שלושה מתים בשלושה ימים זה אחר זה.סימןדבר או מפלת
  5. ג:השידפון, ארבה, חיה רעה וחרבעל השידפון והירקון, הארבה והחסיל, החיה הרעה והחרב מתריעים בכל מקום, שהן מכות מהלכות שאינן עומדות במקום אחד.סימןהשדפון / הארבה
  6. ג:ותענית על מלוא פי תנור שידפוןזקנים גזרו תענית על שידפון כמלוא פי תנור באשקלון, ועל זאבים שאכלו שני תינוקות בעבר הירדן — ורבי יוסי אומר שעל שנראו ביישוב.סימןכמלא פי תנור
  7. ג:זהתרעה אף בשבתעל עיר שהקיפוה גויים או נהר ועל ספינה המיטרפת בים מתריעים אף בשבת; רבי יוסי אומר לעזרה ולא לצעקה, ושמעון התמני מוסיף את הדבר.סימןמתריעין בשבת
  8. ג:חחוני המעגל וריבוי הגשמיםעל כל צרה מתריעים חוץ מריבוי גשמים — ומעשה בחוני המעגל, שעג עוגה ונשבע שלא יזוז ממנה עד שירדו גשמים.סימןחוני המעגל
  9. ג:טכשירדו הגשמים לפני חצותירדו גשמים לפני הנץ החמה — אין משלימים את התענית, ורבי אליעזר אומר לפני חצות; ובלוד הפך רבי טרפון את התענית ליום טוב ולהלל הגדול.סימןוירדו להם גשמים

כל הפרק

ג:אמתי מתריעים מיד

סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת אֵלוּ הָאָמוּר, בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה. אֲבָל צְמָחִים שֶׁשָּׁנוּ, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד. וְכֵן שֶׁפָּסְקוּ גְשָׁמִים בֵּין גֶּשֶׁם לְגֶשֶׁם אַרְבָּעִים יוֹם, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכַּת בַּצֹּרֶת:

סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת אֵלוּ הָאָמוּר — תעניות שהולכות ומחמירות שלב אחר שלב — אינו נוהג אלא בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה, כשגשמי הסתיו הראשונים מאחרים לרדת. אֲבָל צְמָחִים שֶׁשָּׁנוּ — כגון קוצים שעלו במקום חיטים — מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד, בתקיעות שופר, כבר מן התענית הראשונה. וְכֵן שֶׁפָּסְקוּ גְשָׁמִים בֵּין גֶּשֶׁם לְגֶשֶׁם אַרְבָּעִים יוֹם — אחרי שכבר ירדו הגשמים הראשונים — מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכַּת בַּצֹּרֶת.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:בכשהגשם יורד שלא כראוי

יָרְדוּ לַצְּמָחִין אֲבָל לֹא יָרְדוּ לָאִילָן, לָאִילָן וְלֹא לַצְּמָחִים, לָזֶה וְלָזֶה אֲבָל לֹא לַבּוֹרוֹת לַשִּׁיחִין וְלַמְּעָרוֹת, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד:

יָרְדוּ לַצְּמָחִין אֲבָל לֹא יָרְדוּ לָאִילָן — גשמים שירדו בנחת, קלים מכדי להרוות את שורשי האילנות — או לָאִילָן וְלֹא לַצְּמָחִים, גשמים שירדו בכוח, קשים מדי לנבטים הרכים. לָזֶה וְלָזֶה — גם לצמחים וגם לאילנות — אֲבָל לֹא לַבּוֹרוֹת לַשִּׁיחִין וְלַמְּעָרוֹת, שבהם נאגרים מי השתייה לימות הקיץ היבשים — מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:גבצורת המכוונת לעיר אחת

וְכֵן עִיר שֶׁלֹּא יָרְדוּ עָלֶיהָ גְשָׁמִים, דִּכְתִיב וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר, חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת, וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ, מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מַתְרִיעוֹת וְלֹא מִתְעַנּוֹת:

וְכֵן עִיר שֶׁלֹּא יָרְדוּ עָלֶיהָ גְשָׁמִים בעוד שהעיירות שסביבה קיבלו גשם, דִּכְתִיב וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר; חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר (עמוס ד, ז) — בצורת הפוגעת במקום אחד בלבד היא גזרת שמים ברורה. אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת, וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ — שאליהן יבואו אנשי העיר לקנות תבואה — מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר על העיירות שסביב: מַתְרִיעוֹת וְלֹא מִתְעַנּוֹת, כמו בראש השנה, שתוקעים בו בשופר ואין מתענים.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:דעיר שיש בה דבר או מפולת

וְכֵן עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ דֶּבֶר אוֹ מַפֹּלֶת, אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת, וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מַתְרִיעוֹת וְלֹא מִתְעַנּוֹת. אֵיזֶהוּ דֶבֶר, עִיר הַמּוֹצִיאָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי, וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלשָׁה מֵתִים בִּשְׁלשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, הֲרֵי זֶה דֶבֶר. פָּחוֹת מִכָּאן, אֵין זֶה דֶבֶר:

וְכֵן עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ דֶּבֶר אוֹ מַפֹּלֶת — קירות יציבים שקרסו — אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת, וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר על העיירות שסביב: מַתְרִיעוֹת וְלֹא מִתְעַנּוֹת. אֵיזֶהוּ דֶבֶר? עִיר הַמּוֹצִיאָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי — כלומר שיש בה חמש מאות גברים בוגרים — וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלשָׁה מֵתִים בִּשְׁלשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, הֲרֵי זֶה דֶבֶר. פָּחוֹת מִכָּאן, אֵין זֶה דֶבֶר — מיתות כאלה עשויות להיות מקרה בלבד.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:השידפון, ארבה, חיה רעה וחרב

עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּכָל מָקוֹם, עַל הַשִּׁדָּפוֹן וְעַל הַיֵּרָקוֹן, עַל הָאַרְבֶּה וְעַל הֶחָסִיל, וְעַל הַחַיָּה רָעָה וְעַל הַחֶרֶב, מַתְרִיעִין עָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכָּה מְהַלֶּכֶת:

עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּכָל מָקוֹם, אף בערים רחוקות: עַל הַשִּׁדָּפוֹן וְעַל הַיֵּרָקוֹן, רוח המרוקנת את השיבולים ומחלה המחווירה את התבואה; עַל הָאַרְבֶּה וְעַל הֶחָסִיל, נחילים המכלים את השדות. וְעַל הַחַיָּה רָעָה וְעַל הַחֶרֶב — חיה המשוטטת ביישוב לאור היום, או גייסות העוברים ממקום למקום — מַתְרִיעִין עָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכָּה מְהַלֶּכֶת שאינה עומדת במקום אחד.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:ותענית על מלוא פי תנור שידפון

מַעֲשֶׂה שֶׁיָּרְדוּ זְקֵנִים מִירוּשָׁלַיִם לְעָרֵיהֶם, וְגָזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁנִּרְאָה כִמְלֹא פִי תַנּוּר שִׁדָּפוֹן בְּאַשְׁקְלוֹן. וְעוֹד גָּזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁאָכְלוּ זְאֵבִים שְׁנֵי תִינוֹקוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא עַל שֶׁאָכְלוּ, אֶלָּא עַל שֶׁנִּרְאָה:

מַעֲשֶׂה שֶׁיָּרְדוּ זְקֵנִים מִירוּשָׁלַיִם לְעָרֵיהֶם ברחבי הארץ וְגָזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁנִּרְאָה כִמְלֹא פִי תַנּוּר שִׁדָּפוֹן בְּאַשְׁקְלוֹן — תבואה לקויה כדי מילוי תנור אחד בלבד, אבל שידפון מתפשט. וְעוֹד גָּזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁאָכְלוּ זְאֵבִים שְׁנֵי תִינוֹקוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, שחיה רעה היא מכה המתפשטת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא עַל שֶׁאָכְלוּ את התינוקות, אֶלָּא עַל שֶׁנִּרְאָה ביישוב, ודי בכך כדי לגזור תענית.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:זהתרעה אף בשבת

עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּשַׁבָּת, עַל עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ גוֹיִם אוֹ נָהָר, וְעַל הַסְּפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְעֶזְרָה וְלֹא לִצְעָקָה. שִׁמְעוֹן הַתִּמְנִי אוֹמֵר, אַף עַל הַדֶּבֶר, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:

עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּשַׁבָּת, שכל שעה קובעת: עַל עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ גוֹיִם אוֹ נָהָר, שהיא נתונה במצור או עומדת להישטף, וְעַל הַסְּפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שבשבת תוקעים לְעֶזְרָה וְלֹא לִצְעָקָה — לקבץ אנשים שיבואו להציל, ולא לזעוק אל השמים. שִׁמְעוֹן הַתִּמְנִי אוֹמֵר שמתריעים בשבת אַף עַל הַדֶּבֶר; וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים — לדעתם אין מתריעים על הדבר אלא בימות החול.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:חחוני המעגל וריבוי הגשמים

עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָבֹא עַל הַצִּבּוּר, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן, חוּץ מֵרוֹב גְּשָׁמִים. מַעֲשֶׂה שֶׁאָמְרוּ לוֹ לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל, הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים. אָמַר לָהֶם, צְאוּ וְהַכְנִיסוּ תַנּוּרֵי פְסָחִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִמּוֹקוּ. הִתְפַּלֵּל, וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים. מֶה עָשָׂה, עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְנֵיהֶם עָלַי, שֶׁאֲנִי כְבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ. נִשְׁבָּע אֲנִי בְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן, עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ. הִתְחִילוּ גְּשָׁמִים מְנַטְּפִין. אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי בוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. הִתְחִילוּ לֵירֵד בְּזָעַף. אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה. יָרְדוּ כְתִקְנָן, עַד שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ, כְּשֵׁם שֶׁהִתְפַּלַלְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ כָּךְ הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶן. אָמַר לָהֶן, צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵת אֶבֶן הַטּוֹעִים. שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח, אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ נִדּוּי. אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ, שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַטֵּא עַל אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ. וְעָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר, יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ:

עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָבֹא עַל הַצִּבּוּר — כלומר כל צרה, והלוואי שלא תבוא — מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן, חוּץ מֵרוֹב גְּשָׁמִים, גשם מעבר לצורך: על שפע של טובה אין מתפללים. מַעֲשֶׂה שֶׁאָמְרוּ לוֹ לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל, הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים. אָמַר לָהֶם, צְאוּ וְהַכְנִיסוּ תַנּוּרֵי פְסָחִים — תנורי חרס ניידים שעמדו בחצרות — בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִמּוֹקוּ בגשם העז שחוני היה בטוח שעומד לרדת. הִתְפַּלֵּל, וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים. מֶה עָשָׂה, עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ — שרטט עיגול על הקרקע, ולא יצא ממנו עד שנענה — וְאָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְנֵיהֶם עָלַי, שֶׁאֲנִי כְבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ. נִשְׁבָּע אֲנִי בְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן, עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ. הִתְחִילוּ גְּשָׁמִים מְנַטְּפִין — טיפות דקות בלבד. אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי בוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת — גשם שיש בו כדי למלא את מאגרי המים. הִתְחִילוּ לֵירֵד בְּזָעַף. אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה — גשם שאינו מועט ואינו סוער. יָרְדוּ כְתִקְנָן, עַד שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים — עלו מן הרחובות הנמוכים לחסות שם. בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ, כְּשֵׁם שֶׁהִתְפַּלַלְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ כָּךְ הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶן. אָמַר לָהֶן, צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵת אֶבֶן הַטּוֹעִים — אבן גבוהה כל כך שרק מבול יכסה אותה: על שפע של טובה אין מתפללים. שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח, אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ נִדּוּי על שנשבעת בעזות כזאת. אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ, שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ, כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַטֵּא עַל אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ. וְעָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר (משלי כג, כה): יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ. התוכחה מסתיימת בשבח.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:טכשירדו הגשמים לפני חצות

הָיוּ מִתְעַנִּין וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה, לֹא יַשְׁלִימוּ. לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָּה, יַשְׁלִימוּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, קֹדֶם חֲצוֹת לֹא יַשְׁלִימוּ, לְאַחַר חֲצוֹת יַשְׁלִימוּ. מַעֲשֶׂה שֶׁגָּזְרוּ תַעֲנִית בְּלוֹד, וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם חֲצוֹת. אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן, צְאוּ וְאִכְלוּ וּשְׁתוּ וַעֲשׂוּ יוֹם טוֹב. וְיָצְאוּ וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְעָשׂוּ יוֹם טוֹב, וּבָאוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם וְקָרְאוּ הַלֵּל הַגָּדוֹל:

הָיוּ מִתְעַנִּין וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה, לֹא יַשְׁלִימוּ, שהתענית עדיין לא חלה. לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָּה, יַשְׁלִימוּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, קֹדֶם חֲצוֹת לֹא יַשְׁלִימוּ את התענית; לְאַחַר חֲצוֹת יַשְׁלִימוּ, שכבר עברה שעת הסעודה הרגילה. מַעֲשֶׂה שֶׁגָּזְרוּ תַעֲנִית בְּלוֹד, וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם חֲצוֹת. אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן, צְאוּ וְאִכְלוּ וּשְׁתוּ וַעֲשׂוּ יוֹם טוֹב. התענית שנענתה הפכה ליום הודיה. וְיָצְאוּ וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְעָשׂוּ יוֹם טוֹב, וּבָאוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם וְקָרְאוּ הַלֵּל הַגָּדוֹל — תהילים קלו, שאומרים אותו רק על בטן מלאה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים