משנה תַּעֲנִית · פרק ב מתוך ד
תַּעֲנִית · פרק בסֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת
יום תענית הציבור — התיבה, הברכות והמשמרות
סימןתֵּבָה וּבְרָכוֹת
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. הפרק הקודם הסתיים בבצורת ששלוש עשרה תעניות ציבור לא שברו אותה, והחמורות שבתעניות אלו נערכו ברחוב, בהשתתפות העיר כולה. ועוד: הכוהנים שירתו במקדש במשמרות — בכל שבוע משמר אחר, ובכל יום בית אב אחד מתוכו — ולצידם עמדו ישראלים על הקרבנות. הפרק מתאר את יום התענית הזה: התיבה שספר התורה מונח בה יוצאת לרחובה של עיר, אפר, דברי כיבושין, ושש ברכות שנוספות לתפילת העמידה. אחר כך הוא שואל עד כמה מתענים הכוהנים שבמשמרתם, ובאילו ימי שמחה אין לגזור תענית.
- ב:אמוציאין את התיבה לרחובבתעניות החמורות מוציאים את התיבה לרחובה של עיר, נותנים אפר על גבי התיבה ובראש הנשיא ואב בית הדין, והזקן אומר דברי כיבושין.סימןהתבה לרחובה
- ב:בזקן שביתו ריקםלפני התיבה מורידים זקן רגיל שיש לו בנים וביתו ריקם, כדי שיהא לבו שלם בתפילה, והוא אומר עשרים וארבע ברכות.סימןזקן ורגיל
- ב:גזיכרונות, שופרות והזעקה ממעמקיםשש הברכות הנוספות הן זיכרונות ושופרות ואחריהן ארבעה מזמורי מצוקה, ורבי יהודה אומר פסוקי רעב ובצורת במקום זיכרונות ושופרות.סימןזכרונות ושופרות
- ב:דמי שענה להם — הוא יענה אתכםכל ברכה נחתמת במי שענה בצרתו — את אברהם בהר המוריה, את אבותינו על ים סוף, את יהושע, שמואל, אליהו ויונה, ואת דוד ושלמה בנו.סימןמי שענה את אברהם
- ב:ההשופר שבין הברכותבימי רבי חלפתא ורבי חנניה בן תרדיון לא ענו אמן אחרי כל ברכה אלא כדרך המקדש, וחכמים אמרו שלא נהגו כן אלא בשער המזרח ובהר הבית.סימןרבי חלפתא
- ב:ואנשי משמר ואנשי בית אברבי יהושע קובע כיצד מתענים אנשי המשמר ואנשי בית אב בשלוש עשרה התעניות, בשלבים לפי חומרתן, וחכמים מקלים בכל שלב.סימןאנשי משמר מתענין
- ב:זאיסורים באנשי משמר ובאנשי מעמדאנשי המשמר שותים יין בלילות ולא בימים ואנשי בית אב לא ביום ולא בלילה, ואנשי המשמר והמעמד אסורים לספר ולכבס — חוץ מבחמישי, מפני כבוד השבת.סימןיין בלילות
- ב:חימים ששמחתם דוחה הספד ותעניתהימים הכתובים במגילת תענית אסורים בהספד או בתענית, ובימים שאסורים בהספד אף היום שלפניהם אסור; ורבי יוסי מחמיר.סימןמגלת תענית
- ב:טהתענית והשוקאין פותחים בתענית ציבור ביום חמישי, שלא להפקיע את השערים, אלא שני וחמישי ושני; ורבי יוסי אומר שאף הסדרות הבאות פותחות ביום שני.סימןבתחלה בחמישי
- ב:יתענית שהתחילו בה — אין מפסיקיןאין גוזרים תענית על הציבור בראש חודש, בחנוכה ובפורים, ואם התחילו — אין מפסיקים; ורבי מאיר אומר שאף על פי כן אין משלימים.סימןבחנכה ובפורים
כל הפרק
ב:אמוציאין את התיבה לרחוב
סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת כֵּיצַד, מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְנוֹתְנִין אֵפֶר מִקְלֶה עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה, וּבְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ. הַזָּקֵן שֶׁבָּהֶן אוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין, אַחֵינוּ, לֹא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם, אֶלָּא וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה. וּבַקַּבָּלָה הוּא אוֹמֵר, וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם:
סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת כֵּיצַד? בשבע האחרונות: מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר — ארון ספר התורה, שמבזים אותו ברבים, כי התפילה בבית הכנסת לא נענתה — וְנוֹתְנִין אֵפֶר מִקְלֶה עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה, וּבְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין — שני ראשי הציבור — וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ. הַזָּקֵן שֶׁבָּהֶן אוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין — דברי תוכחה: אַחֵינוּ, לֹא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם, אֶלָּא וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה (יונה ג, י) — התענית מועילה רק כשהמעשים משתנים. וּבַקַּבָּלָה הוּא אוֹמֵר — מדברי הנביאים — וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם (יואל ב, יג) — קריעת הבגד אין בה ממש בלי תשובה בלב.
ב:בזקן שביתו ריקם
עָמְדוּ בִתְפִלָּה, מוֹרִידִין לִפְנֵי הַתֵּבָה זָקֵן וְרָגִיל, וְיֶשׁ לוֹ בָנִים, וּבֵיתוֹ רֵיקָם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ שָׁלֵם בַּתְּפִלָּה. וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת, שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁבְּכָל יוֹם, וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶן עוֹד שֵׁשׁ:
עָמְדוּ בִתְפִלָּה, מוֹרִידִין לִפְנֵי הַתֵּבָה שליח ציבור זָקֵן וְרָגִיל, כלומר בקי בתפילות, וְיֶשׁ לוֹ בָנִים, וּבֵיתוֹ רֵיקָם — עני שאין לו במה לפרנסם — כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ שָׁלֵם בַּתְּפִלָּה. וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת: שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁבְּכָל יוֹם, הן ברכות תפילת החול, וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶן עוֹד שֵׁשׁ — אחרי ברכת "גואל ישראל".
ב:גזיכרונות, שופרות והזעקה ממעמקים
וְאֵלּוּ הֵן, זִכְרוֹנוֹת, וְשׁוֹפָרוֹת, אֶל ה' בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי, אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים וְגוֹ', מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה', תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת, אֶלָּא אוֹמֵר תַּחְתֵּיהֶן, רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ, דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה וְגוֹ', אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת. וְאוֹמֵר חוֹתְמֵיהֶן:
וְאֵלּוּ הֵן — שש הברכות שנוספו לתענית — זִכְרוֹנוֹת, וְשׁוֹפָרוֹת — הן פרשיות הפסוקים הנאמרות במוסף של ראש השנה — ואחריהן ארבעה מזמורים: אֶל ה' בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי (תהלים קכ), אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים וְגוֹ (תהלים קכא), מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה (תהלים קל), תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף (תהלים קב). רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת, אֶלָּא אוֹמֵר תַּחְתֵּיהֶן פסוקים ההולמים בצורת: רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ, דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה וְגוֹ (מלכים א ח, לז), וכן אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת (ירמיהו יד, א). וְאוֹמֵר חוֹתְמֵיהֶן — לכל אחת מן הברכות חתימה משלה, כמפורט במשנה הבאה.
ב:דמי שענה להם — הוא יענה אתכם
עַל הָרִאשׁוֹנָה הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל. עַל הַשְּׁנִיָּה הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת. עַל הַשְּׁלִישִׁית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּרוּעָה. עַל הָרְבִיעִית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת שְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ צְעָקָה. עַל הַחֲמִישִׁית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. עַל הַשִּׁשִּׁית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת יוֹנָה מִמְּעֵי הַדָּגָה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה. עַל הַשְּׁבִיעִית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת דָּוִד וְאֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמְרַחֵם עַל הָאָרֶץ:
עַל הָרִאשׁוֹנָה הוּא אוֹמֵר — היא ברכת "גואל ישראל", שבה מתחיל שליח הציבור להאריך — מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה בעקדת יצחק, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל עַל הַשְּׁנִיָּה הוּא אוֹמֵר — אחרי פסוקי הזכרונות — מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. וחותם: בָּרוּךְ אַתָּה ה' זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת — ישראל, שנשכחו שנים רבות במצרים, נזכרו ונושעו על הים. עַל הַשְּׁלִישִׁית הוּא אוֹמֵר — אחרי פסוקי השופרות — מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. וחותם: בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּרוּעָה — יריחו נפלה בקול השופרות, כשישראל חנו בגלגל. עַל הָרְבִיעִית הוּא אוֹמֵר — אחרי "אל ה' בצרתה לי קראתי" — מִי שֶׁעָנָה אֶת שְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. וחותם: בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ צְעָקָה — שם זעק שמואל אל ה' (שמואל א ז, ט). עַל הַחֲמִישִׁית הוּא אוֹמֵר — אחרי "אשא עיני אל ההרים" — מִי שֶׁעָנָה אֶת אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. וחותם: בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה — שם התפלל אליהו, וירדה אש מן השמים. עַל הַשִּׁשִּׁית הוּא אוֹמֵר — אחרי "ממעמקים קראתיך ה'" — מִי שֶׁעָנָה אֶת יוֹנָה מִמְּעֵי הַדָּגָה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. וחותם: בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה — מתוך צרתו זעק יונה (יונה ב, ג). עַל הַשְּׁבִיעִית הוּא אוֹמֵר — אחרי "תפלה לעני" — מִי שֶׁעָנָה אֶת דָּוִד וְאֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. וחותם: בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמְרַחֵם עַל הָאָרֶץ — שניהם התפללו על הארץ מפני הרעב.
ב:ההשופר שבין הברכות
מַעֲשֶׂה בִימֵי רַבִּי חֲלַפְתָּא וְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶן תְּרַדְיוֹן, שֶׁעָבַר אֶחָד לִפְנֵי הַתֵּבָה וְגָמַר אֶת הַבְּרָכָה כֻלָּהּ, וְלֹא עָנוּ אַחֲרָיו אָמֵן. תִּקְעוּ הַכֹּהֲנִים תְּקָעוּ. מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. הָרִיעוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הָרִיעוּ. מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. וּכְשֶׁבָּא דָבָר אֵצֶל חֲכָמִים, אָמְרוּ, לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִין כֵּן אֶלָּא בְשַׁעַר מִזְרָח וּבְהַר הַבָּיִת:
מַעֲשֶׂה בִימֵי רַבִּי חֲלַפְתָּא וְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶן תְּרַדְיוֹן — בעריהם, הרחוקות מן המקדש — שֶׁעָבַר אֶחָד לִפְנֵי הַתֵּבָה וְגָמַר אֶת הַבְּרָכָה כֻלָּהּ, וְלֹא עָנוּ אַחֲרָיו אָמֵן — אלא ענו כדרך שעונים במקדש: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". תִּקְעוּ הַכֹּהֲנִים תְּקָעוּ — כך מכריז שמש בית הכנסת בכל ברכה, ושליח הציבור אומר: מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. ושוב מכריז: הָרִיעוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הָרִיעוּ, ואחריו: מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה — וכן בכל ברכה וברכה. וּכְשֶׁבָּא דָבָר אֵצֶל חֲכָמִים, אָמְרוּ, לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִין כֵּן אֶלָּא בְשַׁעַר מִזְרָח וּבְהַר הַבָּיִת — לענות "ברוך שם" במקום אמן, כי במקדש הזכירו בברכה את השם המפורש.
ב:ואנשי משמר ואנשי בית אב
שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל. שָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין. שֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל. שָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל. שֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין:
שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין את התענית — כוהני המשמר של אותו שבוע, שצריכים כוח לסייע בעבודה — וְאַנְשֵׁי בֵית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל — שהם העובדים במקדש באותו יום עצמו. שָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין. שֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין — דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כל שלב קל בדרגה אחת מדעת רבי יהושע, כדי לשמור על כוחם של הכוהנים לעבודה: שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל. שָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל. שֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין — כך העובדים באותו יום לעולם אינם מתענים יום שלם.
ב:זאיסורים באנשי משמר ובאנשי מעמד
אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מֻתָּרִים לִשְׁתּוֹת יַיִן בַּלֵּילוֹת, אֲבָל לֹא בַיָּמִים. וְאַנְשֵׁי בֵית אָב, לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלָּיְלָה. אַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְאַנְשֵׁי מַעֲמָד אֲסוּרִין מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס, וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת:
אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מֻתָּרִים לִשְׁתּוֹת יַיִן בַּלֵּילוֹת, אֲבָל לֹא בַיָּמִים — שמא יצטרכו להם לסייע בעבודה. וְאַנְשֵׁי בֵית אָב, לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלָּיְלָה — שעבודתם על המזבח נמשכת כל הלילה. אַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְאַנְשֵׁי מַעֲמָד — אנשי המעמד הם ישראלים שעמדו על הקרבנות בשם כל ישראל — אֲסוּרִין מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס כל שבוע עבודתם, כדי שיסתפרו ויכבסו לפני שייכנסו לעבודה; וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת.
ב:חימים ששמחתם דוחה הספד ותענית
כֹּל הַכָּתוּב בִּמְגִלַּת תַּעֲנִית דְּלֹא לְמִסְפַּד, לְפָנָיו אָסוּר, לְאַחֲרָיו מֻתָּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו אָסוּר. דְּלֹא לְהִתְעַנָּאָה בְהוֹן, לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו מֻתָּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְפָנָיו אָסוּר, לְאַחֲרָיו מֻתָּר:
כֹּל הַכָּתוּב בִּמְגִלַּת תַּעֲנִית דְּלֹא לְמִסְפַּד — מגילה המונה ימי שמחה על נסים שאירעו בימי בית שני — לְפָנָיו אָסוּר בהספד, שמא יבוא להספיד ביום עצמו, לְאַחֲרָיו מֻתָּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו אָסוּר. דְּלֹא לְהִתְעַנָּאָה בְהוֹן — כלומר הימים הקלים שבמגילת תענית, שאין בהם אלא איסור תענית — לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו מֻתָּר להתענות. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְפָנָיו אָסוּר, לְאַחֲרָיו מֻתָּר.
ב:טהתענית והשוק
אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בַּתְּחִלָּה בַּחֲמִישִׁי, שֶׁלֹּא לְהַפְקִיעַ הַשְּׁעָרִים, אֶלָּא שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי, וְשָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת חֲמִישִׁי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹנוֹת בַּחֲמִישִׁי, כָּךְ לֹא שְׁנִיּוֹת וְלֹא אַחֲרוֹנוֹת:
אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בַּתְּחִלָּה בַּחֲמִישִׁי, שֶׁלֹּא לְהַפְקִיעַ הַשְּׁעָרִים — החנוונים, שיראו קונים בבת אחת לסוף התענית ולשבת, יחששו מרעב — אֶלָּא שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי, וְשָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת חֲמִישִׁי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹנוֹת בַּחֲמִישִׁי, כָּךְ לֹא שְׁנִיּוֹת וְלֹא אַחֲרוֹנוֹת — כל סדרה פותחת ביום שני.
ב:יתענית שהתחילו בה — אין מפסיקין
אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים, וְאִם הִתְחִילוּ, אֵין מַפְסִיקִין, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֵין מַפְסִיקִין, מוֹדֶה הָיָה שֶׁאֵין מַשְׁלִימִין. וְכֵן תִּשְׁעָה בְאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת:
אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, ולא בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים — כולם ימי שמחה. וְאִם הִתְחִילוּ, אֵין מַפְסִיקִין — סדרה שהחלה לפני יום השמחה נמשכת גם בו. דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי מֵאִיר: אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֵין מַפְסִיקִין, מוֹדֶה הָיָה שֶׁאֵין מַשְׁלִימִין — אוכלים סמוך לשקיעה. וְכֵן תִּשְׁעָה בְאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת — שלא ייכנסו לשבת כשהם רעבים.