משנה שְׁבוּעוֹת · פרק ח מתוך ח

שְׁבוּעוֹת · פרק חאַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין

מי נשבע ומי משלם — וטענות השקר של השומרים

סימןחִיּוּבֵי שׁוֹמְרִים

מי שמפקיד בהמה או חפץ אצל חברו — עד כמה אחראי השומר אם אבדו או ניזוקו? המשנה מונה ארבעה שומרים, מן השומר בחינם ועד השואל לצורכו, וככל שהשומר נהנה יותר מן ההסדר, כך אחריותו גדולה יותר. הפרק מבאר מה כל אחד מהם משלם ועל מה הוא נשבע. אחר כך הוא עוסק בשומרים שמשקרים במה שקרה ונשבעים על השקר: שבועת שקר מחייבת קרבן אשם רק כשאילו אמר אמת, היה צריך לשלם. בכלל הזה נחתמת המסכת.

  1. ח:אארבעת השומרים — מי נשבע ומי משלםשומר חינם נשבע על הכול, השואל משלם את הכול, ונושא שכר והשוכר נשבעים על האונסים ומשלמים על האבדה ועל הגנבה.סימןארבעה שומרין הן
  2. ח:בכששומר חינם משקר, ואינו חייב כלום בין כך ובין כךשומר חינם שטען שהשור מת, ובאמת נשבר, נשבה, נגנב או אבד, ונשבע — פטור, שבכולם הוא פטור ושקרו לא כפר בממון.סימןלשומר חנם
  3. ח:גטענות שקר שעולות לשומר החינם בממוןשומר חינם שנשבע שהשור אבד, ועדים מעידים שאכלו — משלם קרן; נשבע שנגנב ועדים מעידים שגנבו — משלם כפל; ואם הודה מעצמו — קרן, חומש ואשם.סימןמעידין אותו שאכלו
  4. ח:דהגנב שבשוק ותשלומי ארבעה וחמישהגנב גמור משלם כפל על פי עדים, וארבעה וחמישה אם טבח או מכר; ואם הודה כשראה עדים קרבים ובאים, אינו משלם אלא את הקרן.סימןלאחד בשוק
  5. ח:הכשהשואל משקר, וחייב בין כך ובין כךהשואל חייב כמעט בכול, ולכן כשהוא מחליף טענת חיוב אחת בחברתה ונשבע, פטור מקרבן — ששקרו לא כפר בממון.סימןאמר לשואל
  6. ח:ומחובה לפטור — הכלל החותם את מסכת שבועותנושא שכר שטען לאונס, ובאמת נגנב או אבד, ונשבע — חייב; והכלל: כל המשנה מחובה לפטור חייב, וכל שאר השינויים פטורים.סימןנושא שכר והשוכר

כל הפרק

ח:אארבעת השומרים — מי נשבע ומי משלם

אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן, שׁוֹמֵר חִנָּם, וְהַשּׁוֹאֵל, נוֹשֵׂא שָׂכָר, וְהַשּׂוֹכֵר. שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל. וְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל. נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר נִשְׁבָּעִין עַל הַשְּׁבוּרָה וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה, וּמְשַׁלְּמִים אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה:

אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן — המחזיקים בבהמה או בחפץ של אחר: שׁוֹמֵר חִנָּם, וְהַשּׁוֹאֵל, המשתמש בחפץ בלי לשלם; נוֹשֵׂא שָׂכָר, המקבל שכר על השמירה, וְהַשּׂוֹכֵר. שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל: נשבע שלא פשע, ונפטר בכל מה שקרה לפיקדון. וְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל. אפילו תקלה שלא יכול היה למנוע היא על חשבונו, שהרי השתמש בחפץ בחינם. נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר נִשְׁבָּעִין עַל הַשְּׁבוּרָה וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה — תקלות שלא יכלו למנוע — וּמְשַׁלְּמִים אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה, שבשביל לשמור מפניהן נושא השכר מקבל את שכרו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:בכששומר חינם משקר, ואינו חייב כלום בין כך ובין כך

אָמַר לְשׁוֹמֵר חִנָּם, הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ מֵת, וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבָּר, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבָּה, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִגְנָב, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבַד. אָבַד, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר:

אָמַר לְשׁוֹמֵר חִנָּם, הֵיכָן שׁוֹרִי? אָמַר לוֹ מֵת — אבל לא זו האמת; וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. גם אלה, כמו מיתה, פוטרים את שומר החינם כשהוא נשבע שלא פשע. נִשְׁבָּר — טען שומר החינם, אבל לא זו האמת; וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. בין כך ובין כך הוא פטור, והשקר לא שינה דבר. נִשְׁבָּה — טען שומר החינם ששודדים שבו את השור, אבל לא זו האמת; וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. בין כך ובין כך אינו חייב כלום. נִגְנָב — טען שומר החינם, אבל לא זו האמת; וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבַד. גם כאן השקר לא חסך לו כלום. אָבַד — טען שומר החינם, אבל לא זו האמת; וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב. ושוב, השקר לא חסך לו כלום. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי — אומר הבעלים — וְאָמַר אָמֵן — והעונה אמן כנשבע — פָּטוּר מקרבן אשם, שהשקר לא מנע מן הבעלים שום ממון.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:גטענות שקר שעולות לשומר החינם בממון

הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר. הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ, מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם. הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ נִגְנָב. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם:

הֵיכָן שׁוֹרִי? שואל הבעלים את שומר החינם, והשומר אָמַר לוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח — אבל לא זו האמת; וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. גם אילו אמר את האמת, לא היה חייב כלום. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן — פָּטוּר מקרבן אשם, שהשקר לא מנע מן הבעלים שום ממון. הֵיכָן שׁוֹרִי? שואל הבעלים את שומר החינם, והשומר אָמַר לוֹ אָבַד. בטענה זו שומר חינם נפטר בשבועה. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ — מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן: שווי השור בלבד, שהרי טען שאבד, ולא שנגנב. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ — לפני שבאו עדים — מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם. חומש הוא תוספת חמישית, ואת האשם מביא רק מי שמודה ומבקש כפרה. הֵיכָן שׁוֹרִי? שואל הבעלים את שומר החינם, והשומר אָמַר לוֹ נִגְנָב. גם בטענה זו שומר חינם נפטר בשבועה. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ — מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, פי שניים משוויו: כך קנסה התורה שומר שטוען שנגנב, והוא עצמו הגנב (שמות כב, ז). הוֹדָה מֵעַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם, אבל לא כפל, שאין משלמים קנס על פי הודאה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:דהגנב שבשוק ותשלומי ארבעה וחמישה

אָמַר לְאֶחָד בַּשּׁוּק הֵיכָן שׁוֹרִי שֶׁגָּנַבְתָּ, וְהוּא אוֹמֵר לֹא גָנַבְתִּי, וְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. טָבַח וּמָכַר, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. רָאָה עֵדִים שֶׁמְּמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין, אָמַר גָּנַבְתִּי אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי וְלֹא מָכָרְתִּי, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא קֶרֶן:

אָמַר לְאֶחָד בַּשּׁוּק הֵיכָן שׁוֹרִי שֶׁגָּנַבְתָּ? הנתבע אדם זר, ולא שומר. וְהוּא אוֹמֵר לֹא גָנַבְתִּי, וְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ — מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. כך דין כל גנב שהוכח בעדים, גם בלי שבועה. טָבַח וּמָכַר — מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה: פי חמישה על שור, ופי ארבעה על שה (שמות כא, לז). רָאָה עֵדִים שֶׁמְּמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין, אָמַר גָּנַבְתִּי אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי וְלֹא מָכָרְתִּי — אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא קֶרֶן, שווי השור: גם הודאה מתוך פחד פוטרת אותו מן הקנסות.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:הכשהשואל משקר, וחייב בין כך ובין כך

אָמַר לַשּׁוֹאֵל הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ מֵת, וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבָּר, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבָּה, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִגְנָב, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבַד. אָבַד, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר:

אָמַר לַשּׁוֹאֵל הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ מֵת — אבל לא זו האמת; וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. השואל משלם על כל אלה, והשקר לא חסך לו כלום. נִשְׁבָּר — טען השואל, אבל לא זו האמת; וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. בין כך ובין כך הוא משלם. נִשְׁבָּה — טען השואל ששודדים שבו את השור, אבל לא זו האמת; וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. בין כך ובין כך חיובו אותו חיוב. נִגְנָב — טען השואל, אבל לא זו האמת; וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבַד. גם כאן השקר לא חסך לו כלום. אָבַד — טען השואל, אבל לא זו האמת; וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב. ושוב, בין כך ובין כך הוא משלם. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן — פָּטוּר מקרבן אשם, שבין כך ובין כך היה משלם אותו סכום.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:ומחובה לפטור — הכלל החותם את מסכת שבועות

הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב. אָמַר לַנּוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ מֵת, וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה. נִשְׁבָּר, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה. נִשְׁבָּה, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר. נִגְנָב, וְהוּא שֶׁאָבַד. אָבַד, וְהוּא שֶׁנִּגְנַב. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר. מֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה, וְהוּא שֶׁנִּגְנַב אוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב. אָבַד, אוֹ נִגְנָב, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְשַׁנֶּה מֵחוֹבָה לְחוֹבָה וּמִפְּטוֹר לִפְטוֹר וּמִפְּטוֹר לְחוֹבָה, פָּטוּר. מֵחוֹבָה לִפְטוֹר, חַיָּב. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַנִּשְׁבָּע לְהָקֵל עַל עַצְמוֹ, חַיָּב. לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ, פָּטוּר:

הֵיכָן שׁוֹרִי? כך תובע הבעלים את השואל, והשואל אָמַר לוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח — אבל לא זו האמת; וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. על כל אלה השואל משלם, ולכן הכחשה זו מונעת מן הבעלים ממון. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן — חַיָּב בקרבן אשם, שאילו אמר את האמת, היה משלם. אָמַר לַנּוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר הֵיכָן שׁוֹרִי? אָמַר לוֹ מֵת — אבל לא זו האמת; וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה. על שלושתם נושא השכר נשבע ונפטר, והשקר לא חסך לו כלום. נִשְׁבָּר — טען נושא השכר, אבל לא זו האמת; וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה. כל אחת מן התקלות האלה פוטרת אותו, ואין לו רווח בשקר. נִשְׁבָּה — טען נושא השכר ששודדים שבו את השור, אבל לא זו האמת; וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר. שוב תקלה אחת תחת תקלה אחרת. נִגְנָב — טען נושא השכר, אבל לא זו האמת; וְהוּא שֶׁאָבַד. נושא השכר משלם על שתיהן, ואין לו רווח בשקר. אָבַד — טען נושא השכר, אבל לא זו האמת; וְהוּא שֶׁנִּגְנַב. בין כך ובין כך הוא משלם. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן — פָּטוּר מקרבן אשם, שאף אחד מן השקרים האלה לא מנע מן הבעלים ממון. מֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה — טען נושא השכר, אבל לא זו האמת; וְהוּא שֶׁנִּגְנַב אוֹ אָבַד. השקר פוטר אותו מחוב שבאמת היה חייב בו. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן — חַיָּב בקרבן אשם, שהשקר מנע מן הבעלים ממון. אָבַד, אוֹ נִגְנָב — טען נושא השכר, אבל לא זו האמת; וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה. טען לדבר שהוא משלם עליו, ואילו האמת הייתה פוטרת אותו. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן — פָּטוּר מקרבן אשם, שהשקר הפסיד רק אותו, ולא את הבעלים. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְשַׁנֶּה מֵחוֹבָה לְחוֹבָה — מאמת שמחייבת אותו לטענה שגם היא מחייבת — וּמִפְּטוֹר לִפְטוֹר, וּמִפְּטוֹר לְחוֹבָה — פָּטוּר מקרבן אשם, שאף אחד מאלה אינו מונע מן הבעלים ממון. מֵחוֹבָה לִפְטוֹר — האמת מחייבת אותו, וטענתו פוטרת אותו — חַיָּב בקרבן אשם. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַנִּשְׁבָּע לְהָקֵל עַל עַצְמוֹ — כדי להיפטר מממון שהוא חייב — חַיָּב בקרבן אשם. לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ — שמקבל על עצמו חוב שאינו חייב בו — פָּטוּר מקרבן אשם.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים