שְׁבוּעוֹת ד:יגלשון ההשבעה — נוסחים, שמות הקודש וקללות

אילו מילים ואילו שמות עושים שבועה כשרה

השאלה

אילו לשונות ושמות הופכים השבעה למחייבת, ומה הדין במקלל בהם?

לשונות ושמות שמחייבים או לא, שתי מחלוקות רבי מאיר וחכמים במקלל, ואז נוסחי קללה עם מחלוקת שלישית.

לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.

  1. אשלוש לשונות מחייבות

    אפילו נוסחי השבעה שאינם הרגילים קושרים את העדים.

    מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, מְצַוֶּה אֲנִי עֲלֵיכֶם, אוֹסֶרְכֶם אָנִי, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין.

    מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, או מְצַוֶּה אֲנִי עֲלֵיכֶם, או אוֹסֶרְכֶם אָנִי, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין.

    מושגים כאן

    הערה אחת

    מְצַוֶּה אֲנִי עֲלֵיכֶם

    • ברטנורא מבהיר ש"מצוה אני עליכם" או "אוסרכם אני" קושרים את העדים רק כשנאמרו כשבועה — כלומר "מצוה אני עליכם בשבועה".
    • עיקר הדבר הוא שאין צורך דווקא בלשון "משביע אני עליכם": די ב"מצוה אני עליכם" או ב"אוסרכם אני", ובלבד שיאמר "בשבועה".

    Bartenura

  2. בבשמים ובארץ: פטורים

    השבעה "בשמים ובארץ" אינה השבעה בשם — ולכן אין חיוב.

    בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין.

    בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, — אם השביעם כך, בבריאה ולא בבורא — הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין.

    הערה אחת

    בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ

    • שבועה "בשמים ובארץ" אינה שבועה בשם, שהרי אינה מזכירה אלא דברים נבראים.
    • בלא שם מן השמות או כינוי מן הכינויים המוכרים של הקדוש ברוך הוא, אין זו שבועת עדות כשרה, ולכן העדים פטורים.

    Bartenura

  3. גבשמות ובכינויים: חייבים

    אבל השבעה בשמותיו של הקדוש ברוך הוא, אפילו כשנקראו באותיותיהם הראשונות, או באחד מכינוייו — מחייבת.

    בְּאל"ף דל"ת, בְּיו"ד ה"א, בְּשַׁדַּי, בִּצְבָאוֹת, בְּחַנּוּן וְרַחוּם, בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, וּבְכָל הַכִּנּוּיִין, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין.

    בְּאל"ף דל"ת, בְּיו"ד ה"א — שני שמות ה', אדנות והשם בן ארבע האותיות, הנקראים כאן באותיותיהם הראשונות — בְּשַׁדַּי, בִּצְבָאוֹת — שני שמות נוספים שלו — בְּחַנּוּן וְרַחוּם, בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, וּבְכָל הַכִּנּוּיִין — אפילו בתואר בלבד, בלי שם קדוש — הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין.

    הערה אחת

    וּבְכָל הַכִּנּוּיִין

    • הכינויים הם תארים מוכרים המתארים את הקדוש ברוך הוא — חנון, רחום, ארך אפיים — להבדיל מן השם המפורש. ואין אלה הכינויים שבמסכת נדרים, מילים חלופיות ללשון הנדר, אלא תאריו של הקדוש ברוך הוא.
    • שבועת עדות שהושבעה באחד מהם כשרה לגמרי; אין צורך בשם המפורש כדי להוליד חיוב.
    • גם "שדי" ו"צבאות" שמות של הקדוש ברוך הוא: "שדי" — הכול יכול, ו"צבאות" — אדון הצבאות.

    Bartenura

  4. דהמקלל בהם: מחלוקת

    נושא צדדי: המקלל את הקדוש ברוך הוא בשמותיו ובכינוייו — רבי מאיר וחכמים חלוקים.

    הַמְקַלֵּל בְּכֻלָּן, חַיָּב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.

    הַמְקַלֵּל בְּכֻלָּן, חַיָּב, — המקלל את הקדוש ברוך הוא באחד משמותיו או מתאריו, חייב סקילה — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. לדעתם חיוב מיתה הוא רק על קללה בשם המפורש.

    הערה אחת

    הַמְקַלֵּל בְּכֻלָּן חַיָּב

    • רבי מאיר סובר שהמגדף את הקדוש ברוך הוא באחד מן הכינויים חייב סקילה, ולא רק בשם המפורש.
    • חכמים פוטרים את המקלל בכינוי, וסוברים שחיוב מיתה על קללת השם אינו אלא בשם המפורש (ויקרא כד, טז); ובכינוי אין אלא איסור תורה.
    • הברטנורא מעיר שלעניין שבועת העדות, לעומת זאת, מודים חכמים לרבי מאיר שהכינויים מחייבים לגמרי.

    Bartenura

  5. ההמקלל אביו ואמו: מחלוקת

    המחלוקת שבין רבי מאיר לחכמים בקללה בכינוי חוזרת במקלל אביו ואמו.

    הַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ בְּכֻלָּן, חַיָּב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.

    הַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ בְּכֻלָּן, חַיָּב — סקילה, כשקילל באחד משמות ה' — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. לדעתם צריך לקלל בשם המפורש.

    בתמונה
    האיור במילים

    רבי מאיר מחייב סקילה על המקלל את השם, או את אביו ואמו, באחד מן הכינויים. ברטנורא מבאר שלחכמים אין סקילה אלא בשם המיוחד, ובכינוי יש רק אזהרה. ובשבועת העדות, הוא מוסיף, הכל מודים שהכינויים מחייבים כשם המיוחד.

    הערה אחת

    הַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ בְּכֻלָּן

    • אותה מחלוקת עוברת למקלל את אביו או את אמו: לדעת רבי מאיר די בכינויים לחיוב מיתה, וחכמים מצריכים את השם המפורש.
    • וכמו במקלל את השם, חכמים מגבילים את עונש המיתה לקללה בשם המפורש.

    Bartenura

  6. והמקלל עצמו וחברו

    המקלל את עצמו או את חברו בשם או בכינוי של הקדוש ברוך הוא עובר באיסור.

    הַמְקַלֵּל עַצְמוֹ וַחֲבֵרוֹ בְּכֻלָּן, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.

    הַמְקַלֵּל עַצְמוֹ וַחֲבֵרוֹ בְּכֻלָּן, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. על עצמו נאמר "השמר לך" (דברים ד, ט), ועל חברו "לא תקלל חרש" (ויקרא יט, יד).

    הערה אחת

    הַמְקַלֵּל עַצְמוֹ וַחֲבֵרוֹ בְּכֻלָּן

    • המקלל את עצמו עובר על "השמר לך ושמור נפשך" (דברים ד, ט); ולשון "השמר", "פן" או "אל" מורה על לאו של תורה.
    • המקלל את חברו עובר על "לא תקלל חרש" (ויקרא יט, יד) — ואם אפילו חרש שאינו שומע אסור לקללו, קל וחומר אחרים, השומעים ומצטערים.

    Bartenura

  7. זיככה אלהים

    נוסח קללה הלקוח מן התורה נחשב השבעה מחייבת.

    יַכְּכָה אֱלֹהִים, וְכֵן יַכְּכָה אֱלֹהִים, זוֹ הִיא אָלָה הַכְּתוּבָה בַתּוֹרָה.

    יַכְּכָה אֱלֹהִים, וְכֵן יַכְּכָה אֱלֹהִים, — אם לא תבואו ותעידו — זוֹ הִיא אָלָה הַכְּתוּבָה בַתּוֹרָה. בפסוק של שבועת העדות נאמר "ושמעה קול אלה" (ויקרא ה, א), ולכן היא מחייבת.

    הערה אחת

    יַכְּכָה אֱלֹהִים

    • ברטנורא: אם אמר לעדים "יככה אלוהים אם לא תבואו ותעידוני", או שחזר על קללה ששמע בקריאת התוכחות שבתורה, הרי זו השבעה מחייבת.
    • נמצא שקללה על תנאי המזכירה את השם — "אלה", כלשון שבועת העדות עצמה: "ושמעה קול אלה" (ויקרא ה, א) — נחשבת שבועת עדות, והעדים קשורים בה.

    Bartenura

  8. חבלשון ברכה: מחלוקת

    נוסח ברכה המרמז על קללה: רבי מאיר מחייב, וחכמים פוטרים.

    אַל יַכְּךָ, וִיבָרֶכְךָ, וְיֵיטִיב לְךָ, רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.

    אַל יַכְּךָ, וִיבָרֶכְךָ, וְיֵיטִיב לְךָ — אם תעידו — רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. רבי מאיר שומע בברכה קללה למי שיסרב; חכמים מצריכים קללה מפורשת.

    בתמונה
    האיור במילים

    הוא אמר "יברכך" אם יעידו לו. רבי מאיר שומע בזה קללה למי שאינו מעיד, ולכן העדים חייבים. חכמים פוטרים אותם, כי לא קילל בפירוש.

    הערה אחת

    רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין

    • רבי מאיר נימק ש"מכלל לאו אתה שומע הן": "אל יככה אם תעידו" משמעו "אם לא תעידו — יככה", ולכן זו השבעה מחייבת.
    • חכמים פוטרים, שהרי הקללה אינה אלא משתמעת, ולא נאמרה בפירוש.
    • הברטנורא מעיר שאין ההלכה כרבי מאיר במקרים אלה של קללה משתמעת.

    Bartenura

סיכום

המשנה החותמת מונה את הלשונות שעושות את שבועת העדות לכשרה. נוסחים שאינם הרגילים, כמו "מצוה אני עליכם" או "אוסרכם אני", מועילים, וכן השבעה בכל שם מן השמות או בכל כינוי מוכר של הקדוש ברוך הוא — שדי, צבאות, חנון ורחום — אף בלא השם המפורש; אבל השבעה "בשמים ובארץ" בלבד מזכירה את הבריאה ולא את הבורא, ואין בה ממש. אחר כך מסתעפת המשנה אל דיני קללה הקרובים לעניין — המקלל את הקדוש ברוך הוא, את הוריו, את עצמו או את חברו — ובהם נחלקו רבי מאיר וחכמים אם הכינויים מחייבים חיוב מלא. היא נחתמת בנוסחי קללה וברכה על תנאי: קללה הכתובה בתורה מחייבת, אבל קללה שאינה אלא משתמעת — לרבי מאיר מחייבת, ולחכמים פטורה.