סדר מוֹעֵד · 89 משניות

פְּסָחִים

פסחים — המסכת השלישית בסדר מועד — פורשת את הלכות הפסח. היא נפתחת בבדיקת החמץ ובביעורו בליל ארבעה עשר בניסן, ואחר כך באיסורי החזקת החמץ ואכילתו, ובמאכלים שיוצאים בהם ידי חובת מצה ומרור. הפרקים האמצעיים עוסקים בקרבן הפסח שבמקדש — שחיטתו, שלוש הכתות, צלייתו שלם על האש, מי נמנה עליו לאכלו, ופסח שני למי שהיה טמא או בדרך רחוקה. המסכת נחתמת בסדר ליל הפסח: ארבע הכוסות, ההסבה, קושיות הבן, שלושת הדברים של רבן גמליאל, ההלל והאפיקומן.

עֶרֶב פֶּסַח

פרק אאוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר

בדיקת החמץ וביעורו

סימןבְּדִיקָה וּבִעוּר

בפסח אסור לא רק לאכול חמץ, מאכל שתפח, אלא אף להחזיק אותו ברשותו, ולכן צריך לפנות אותו מן הבית לפני שהחג מתחיל. הזמן האחרון לכך הוא ביום שלפני הפסח, ארבעה עשר בניסן: התורה אוסרת את החמץ מחצות היום, וחכמים הקדימו מעט את הגבול. בימי המשנה מנו את היום בשתים עשרה שעות מן הזריחה, ולא היו שעונים לבדוק בהם. הפרק פותח בבדיקת החמץ לאור הנר בלילה שבו מתחיל ארבעה עשר, קובע את שעות האכילה והשריפה, ונחתם בשאלה אילו מאכלי קודש מותר לשרוף יחד.

  1. א:אבדיקת חמץ לאור הנראור לארבעה עשר בניסן בודקים את החמץ לאור הנר, ורק במקום שמכניסים בו חמץ; ובמרתף — מחלוקת בית שמאי ובית הלל.סימןאור לארבעה עשר
  2. א:באין חוששין שמא גררה חולדהלאחר הבדיקה אין חוששים שמא גררה חולדה חמץ ממקום למקום — שאם כן, מחצר לחצר ומעיר לעיר, ואין לדבר סוף.סימןגררה חלדה
  3. א:גשלושה זמנים לבדיקהרבי יהודה: בודקים אור ארבעה עשר, בבוקרו ובשעת הביעור; וחכמים: מי שלא בדק — בודק אף בתוך המועד ולאחריו.סימןלא בדק
  4. א:דשעות האכילה והשריפהרבי מאיר: אוכלים חמץ כל חמש, ורבי יהודה: כל ארבע ותולים כל חמש — ושניהם שורפים בתחילת שש.סימןאוכלין כל חמש
  5. א:השתי חלות התודה על גג האצטבאשתי חלות תודה פסולות על גג האצטבא סימנו לכל העם: כל זמן שמונחות — אוכלים, ניטלה אחת — תולים, ניטלו שתיהן — שורפים.סימןחלות של תודה
  6. א:ומנהג הכהנים בשריפת הטמארבי חנינא סגן הכהנים מעיד שלא נמנעו הכהנים מלשרוף בשר שנטמא בוולד הטומאה עם הנטמא באב הטומאה, אף שמוסיפים טומאה על טומאתו.סימןסגן הכהנים
  7. א:זתרומה טהורה עם הטמאהרבי מאיר לומד ששורפים תרומה טהורה עם הטמאה בפסח, ורבי יוסי: אינה היא המידה; ובתלויה עם הטמאה נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע.סימןתרומה טהורה עם הטמאה

פרק בכָּל שָׁעָה

הנאה מן החמץ, מצה ומרור, וחששות חימוץ

סימןהֲנָאָה מַצָּה וּמָרוֹר

מן השעות המאוחרות של הבוקר שלפני הפסח ועד סוף החג, החמץ אסור באכילה ובכל הנאה: אין מוכרים אותו, אין מאכילים בו בהמה ואין מסיקים בו. בפסח יש גם שני מאכלים שחובה לאכלם בלילה הראשון: מצה ומרור. רק חמשה מיני דגן יכולים להחמיץ, ולכן רק מהם אפשר לעשות מצה. הפרק פותח באותו זמן אחרון: מה מותר לעשות בחמץ לפניו ואחריו, ושל מי החמץ שנשאר אסור לאחר הפסח. אחר כך הוא מונה במה יוצאים ידי חובת מצה ומרור, ונחתם בדרכים יומיומיות שבהן קמח עלול להחמיץ בלי כוונה.

  1. ב:אעד מתי מותר ליהנות מן החמץכל שעה שמותר לאכול חמץ — מאכיל לבהמה ומוכר לנכרי; עבר זמנו — אסור בהנאה; ורבי יהודה: אין ביעור חמץ אלא שריפה.סימןכל שעה שמתר
  2. ב:בחמץ שעבר עליו הפסחחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה, ושל ישראל — אסור, שנאמר: לא יראה לך שאור.סימןחמץ של נכרי
  3. ב:גחמץ ממושכן וחמץ שנפלה עליו מפולתנכרי שהלווה לישראל על חמצו — אחר הפסח מותר, וישראל שהלווה לנכרי — אסור; וחמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער.סימןנכרי שהלוה
  4. ב:דתרומת חמץ בפסחהאוכל בפסח תרומה שהיא חמץ: בשוגג — משלם לכהן קרן וחומש, ובמזיד — פטור מתשלומים ומדמי עצים.סימןהאוכל תרומת חמץ
  5. ב:החמשת מיני דגן למצהיוצאים ידי חובת מצה בחיטים, שעורים, כוסמין, שיפון ושיבולת שועל; וחלות תודה שעשאן לעצמו — אין יוצאים בהן, ולמכור בשוק — יוצאים.סימןחטים שעורים
  6. ב:וחמשת מיני המרוריוצאים ידי חובת מרור בחזרת, בעולשין, בתמכא, בחרחבינה ובמרור, לחים או יבשים — אבל לא כבושים, שלוקים או מבושלים.סימןאלו ירקות
  7. ב:זמורסן ולעיסת חיטיםאין שורים מורסן לתרנגולים אבל חולטים, האישה לא תשרה מורסן למרחץ, ולא ילעס אדם חיטים להניחן על מכתו — מפני שהן מחמיצות.סימןהמרסן לתרנגולים
  8. ב:חקמח בחרוסת ומי הנחתוםקמח בחרוסת — אם נתן יאכל מיד; את הפסח אין מבשלים במשקין אבל סכים ומטבילים; ומי תשמישו של נחתום — יישפכו.סימןקמח לתוך החרסת

פרק גאֵלּוּ עוֹבְרִין

חמץ שאינו נאכל כלחם, שלבי החימוץ, והנזכר בחמץ בדרכו

סימןתַּעֲרֹבֶת וְחִמּוּץ

חמץ הוא דגן (חיטה, שעורה, כוסמין, שיפון או שיבולת שועל) שבא במגע עם מים והחמיץ. בפסח אסור לאכול חמץ ואף להחזיק אותו ברשותו, ולכן עד ארבעה עשר בניסן צריך לבער אותו, בדרך כלל בשריפה. בצק שעומד אחרי שבא במגע עם מים מתחיל לתפוח. הפרק שואל תחילה מה נחשב חמץ: מאכלים ומשחות שיש בהם חמץ, בצק שנתקע בסדקי העריבה, ובצק שרק התחיל לתפוח. אחר כך הוא עוסק בשאלות של זמן: עיסה טמאה ביום טוב, ארבעה עשר שחל בשבת, ומי שנזכר בדרך שהשאיר חמץ בביתו.

  1. ג:אאלו עוברין בפסחכותח הבבלי, שכר המדי, זיתום המצרי ועוד תערובות שאינן מאכל — חובה לבערם בפסח, והאוכלם עובר באזהרה ואין בו כרת.סימןכתח הבבלי
  2. ג:בבצק שבסדקי העריבהבצק שבסדקי העריבה — אם יש כזית במקום אחד חייב לבער, ואם לאו בטל במיעוטו; ולעניין טומאה — תלוי אם מקפיד עליו.סימןבצק שבסדקי ערבה
  3. ג:גהפרשת חלה בטומאה ביום טובשלוש דרכים בחלה טמאה: רבי אליעזר — לא תקרא לה שם עד שתיאפה, רבי יהודה בן בתירא — תטיל בצונן, ורבי יהושע — מפרישתה ומניחתה.סימןמפרישין חלה בטמאה
  4. ג:דשלוש נשים ותנור אחדרבן גמליאל: שלוש נשים לשות כאחת ואופות זו אחר זו; חכמים: אחת לשה, אחת עורכת ואחת אופה; ורבי עקיבא: תפח — תלטוש בצונן.סימןשלש נשים לשות
  5. ג:השיאור וסדוקשיאור ישרף והאוכלו פטור מכרת, וסדוק ישרף והאוכלו חייב כרת; ומהו כל אחד מהם — נחלקו רבי יהודה וחכמים.סימןשאור / כקרני חגבים
  6. ג:וארבעה עשר שחל בשבתערב פסח שחל בשבת: רבי מאיר — מבערים הכול מלפני השבת, חכמים — בזמנם, ורבי אלעזר בר צדוק — תרומה מלפני השבת וחולין בזמנם.סימןשחל להיות בשבת
  7. ג:זחוזר לבער או מבטל בלבוההולך לדבר מצווה ונזכר שיש חמץ בביתו — אם יספיק, יחזור ויבער, ואם לאו מבטלו בלבו; והיוצא להציל נפשות — יבטל ולא יחזור.סימןההולך לשחט
  8. ג:חעבר צופים — שורפו במקומוהיוצא מירושלים ובידו בשר קודש — עבר צופים שורפו במקומו, ואם לאו חוזר ושורפו לפני הבירה; ובשיעור החזרה נחלקו התנאים.סימןעבר צופים

פרק דמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ

מנהג המקום — מלאכה בערב פסח ומנהגים נוספים

סימןמְלָאכָה וּמִנְהָג

ארבעה עשר בניסן, ערב פסח, היה יום עמוס: את החמץ היה צריך לבער עד שעות הבוקר המאוחרות, ואת קרבן הפסח שחטו אחר הצהריים. התורה אינה אוסרת לעשות מלאכה באותו בוקר, ולכן נהגו מקומות שונים מנהגים שונים, ומנהג המקום מחייב את בני המקום. בכך פותח הפרק: האם מותר לעבוד בבוקר זה, ומה דינו של ההולך ממקום למקום כשמנהגיהם שונים? אחר כך הוא עובר למנהגים נוספים, ממכירת בהמות לנכרים ועד הדלקת נר ביום הכיפורים, ונחתם בשישה דברים שעשו אנשי יריחו ובשישה דברים שעשה חזקיה המלך, ובמה שאמרו חכמים על כל אחד מהם.

  1. ד:אמלאכה בערב פסחמקום שנהגו לעשות מלאכה בערב פסח עד חצות — עושים, ושלא לעשות — אין עושים; וההולך ממקום למקום — נותנים עליו חומרי שני המקומות.סימןמלאכה בערבי פסחים
  2. ד:בפירות שביעית ממקום למקוםהמוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו, או להפך — חייב לבער; ורבי יהודה: אומרים לו צא והבא לך אף אתה.סימןפרות שביעית
  3. ד:גמכירת בהמה לגוייםבהמה דקה — כמנהג המקום, ובהמה גסה, עגלים וסייחים — בכל מקום אין מוכרים לגויים; ורבי יהודה מתיר בשבורה, ובן בתירה בסוס.סימןלמכר בהמה דקה
  4. ד:דצלי בליל פסח ונר ביום הכיפוריםאכילת צלי בליל פסח והדלקת נר בליל יום הכיפורים — כמנהג המקום; ובבתי כנסיות, במבואות האפלים ועל גבי החולים מדליקים בכל מקום.סימןלאכל צלי
  5. ד:התשעה באב וליל ארבעה עשרמלאכה בתשעה באב — כמנהג המקום, ותלמידי חכמים בטלים; וחכמים: בערב פסח ביהודה היו עושים עד חצות ובגליל לא כלל, ובלילה שלפניו נחלקו בית שמאי ובית הלל.סימןבתשעה באב
  6. ד:ושלוש אומנויות עד חצותרבי מאיר: גומרים מלאכה שהתחילו בה קודם, אך אין מתחילים בארבעה עשר; וחכמים: חייטים, ספרים וכובסים עושים עד חצות, ורבי יוסי בר יהודה מוסיף רצענים.סימןכל מלאכה שהתחיל
  7. ד:זתרנגולות, זבל וכלים מבית האומןבארבעה עשר מושיבים שובכים לתרנגולים, גורפים מתחת רגלי הבהמה, ומוליכים ומביאים כלים מבית האומן — אף שאינם לצורך המועד.סימןמושיבין שובכין לתרנגולים
  8. ד:חששת מעשי אנשי יריחושישה דברים עשו אנשי יריחו: על הרכבת דקלים, כריכת שמע וקצירה לפני העומר לא מיחו בידם, ועל שלושה אחרים מיחו.סימןאנשי יריחו
  9. ד:טששת מעשי חזקיה המלךשישה דברים עשה חזקיה המלך: על גרירת עצמות אביו, כיתות נחש הנחושת וגניזת ספר הרפואות הודו לו, ועל שלושה אחרים לא הודו.סימןחזקיה המלך

קָרְבַּן פֶּסַח

פרק התָּמִיד נִשְׁחָט

קרבן הפסח — זמנו, פסוליו וסדר עבודתו

סימןשְׁחִיטַת הַפֶּסַח

כדאי לדעת כמה דברים לפני שמתחילים. כל אחד מישראל היה צריך להיות שותף בקרבן פסח, כבש או גדי: נמנו עליו בחבורות, והבהמה של כל חבורה נשחטה במקדש אחר הצהריים של ערב פסח, ארבעה עשר בניסן, ובלילה צלו אותה ואכלו. בגלל ריבוי הבהמות עבד המקדש באותו יום לפי לוח זמנים צפוף, ורק הכהנים היו רשאים לטפל בדם. הפרק מקדים את תמיד של בין הערביים כדי לפנות זמן, מונה את הכוונות הפסולות שפוסלות את הפסח, ומלווה את ההמון בעזרה בשלוש כתות, גם כשהיום חל בשבת.

  1. ה:אזמני התמיד בערב פסחהתמיד נשחט בשמונה ומחצה, ובערב פסח — בשבע ומחצה; ואם חל ערב פסח בערב שבת — בשש ומחצה, והפסח אחריו.סימןתמיד נשחט
  2. ה:בשחטו שלא לשמופסח שנשחט, או שדמו נתקבל, הולך או נזרק שלא לשמו — פסול, ואפילו בכוונה כפולה: לשמו ושלא לשמו, או שלא לשמו ולשמו.סימןששחטו שלא לשמו
  3. ה:גלמי ומתי שוחטיםשחטו שלא לאוכליו או לערלים ולטמאים — פסול, ולחבורה מעורבת — כשר; קודם חצות — פסול, וקודם לתמיד — כשר, ובלבד שימרס בדמו.סימןשחטו שלא לאוכליו
  4. ה:דהשוחט את הפסח על החמץהשוחט את הפסח כשחמץ ברשותו עובר בלא תעשה, ורבי יהודה מוסיף את התמיד; ורבי שמעון מחלק בין ארבעה עשר למועד, בין לשמו לשלא לשמו.סימןהשוחט / על החמץ
  5. ה:השלוש כתות ושורות הכהניםהפסח נשחט בשלוש כתות; נתמלאה העזרה — נעלו את הדלתות ותקעו, והכהנים עמדו שורות שורות ובידיהם בזיכי כסף וזהב שאין להם שוליים.סימןבשלש כתות
  6. ה:והבזיך עובר מיד לידישראל שוחט והכהן מקבל את הדם, נותנו לחברו וחברו לחברו, והכהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד.סימןשחט ישראל
  7. ה:זהכתות וקריאת ההללכמעשה הכת הראשונה כך מעשה השנייה והשלישית, וקראו את ההלל — גמרו שנו, שנו שילשו, אף שלא שילשו מימיהם.סימןקראו את ההלל
  8. ה:חהפסח בשבתכמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, אלא שהכהנים מדיחים את העזרה שלא ברצון חכמים; ורבי יהודה — כוס מדם התערובות, ולא הודו לו.סימןכמעשהו בחל
  9. ה:טאונקליות ומקלות להפשטהתולים ומפשיטים באונקליות של ברזל, ומי שאין לו מקום — מקל על כתפו ועל כתף חברו; ורבי אליעזר: בשבת — ידו על כתף חברו.סימןתולין ומפשיטין
  10. ה:יהאימורים וההמתנה עד חשכהמוציאים את האימורים ומקטירים אותם על המזבח; ובשבת יושבת כל כת במקומה — בהר הבית, בחיל ובעזרה — עד שחשכה, ויוצאים לצלות.סימןקרעו והוציא אמוריו

פרק ואֵלּוּ דְבָרִים

מה בקרבן הפסח דוחה את השבת

סימןשַׁבָּת וַחֲגִיגָה

כשארבעה עשר בניסן חל בשבת, צריך בכל זאת לשחוט את הפסח באותו אחר הצהריים, אף שהשחיטה היא מלאכה האסורה בשבת. מלבד המלאכות שאסרה התורה, הוסיפו חכמים איסורים קלים משלהם, שבות, כמו להרכיב בהמה על הכתפיים. הפרק ממיין אילו מעבודות הפסח דוחות את השבת ואילו ממתינות לאחריה, ומביא ויכוח מפורסם אם גם איסורי חכמים נדחים מפניו; רבי עקיבא משיב שכל מה שאפשר לעשות לפני השבת יש לעשותו לפניה. בסופו הוא עוסק בחגיגה, הקרבן הנאכל עם הפסח, ובטעויות שנעשו בשחיטה בשבת.

  1. ו:אמה בפסח דוחה את השבתשחיטתו, זריקת דמו, מיחוי קרביו והקטר חלביו דוחים את השבת, וצלייתו והדחת קרביו — לא; ובמכשירים, כהבאתו מחוץ לתחום, רבי אליעזר אומר דוחים.סימןדוחין את השבת
  2. ו:בהקל וחומר של רבי אליעזררבי אליעזר דן בקל וחומר שאיסורי שבות נדחים מפני הפסח, ורבי עקיבא משיב מן ההזאה: כל שאפשר לעשותו מערב שבת — אינו דוחה.סימןוהלא דין הוא
  3. ו:גחגיגת ארבעה עשרחגיגה באה עם הפסח רק כשהוא בא בחול, בטהרה ובמיעוט; בשבת, במרובה או בטומאה — אין מביאים עמו חגיגה.סימןאימתי מביא חגיגה
  4. ו:דדיני החגיגההחגיגה באה מן הצאן ומן הבקר, מן הזכרים ומן הנקבות, ונאכלת לשני ימים ולילה אחד.סימןחגיגה היתה באה
  5. ו:השחטו שלא לשמו בשבתהשוחט את הפסח בשבת שלא לשמו חייב חטאת; ושאר זבחים ששחטם לשם פסח — אם אינם ראויים חייב, ואם ראויים נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע.סימןשלא לשמו בשבת
  6. ו:ומום, טריפה ובעלים שמשכו ידםשחטו בשבת לערלים ולטמאים — חייב, ולחבורה מעורבת — פטור; נמצא בעל מום — חייב, טריפה בסתר או בעלים שמשכו ידם — פטור, ששחט ברשות.סימןטרפה בסתר

פרק זכֵּיצַד צוֹלִין

צליית הפסח, אכילתו בטומאה ואיסור שבירת עצם

סימןצְלִיָּה וְטֻמְאָה

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. התורה ציוותה לצלות את קרבן הפסח באש, לא לבשלו ולא לאכלו נא, וכל ייעודו הוא להיאכל באותו לילה בירושלים, בידי החבורה שנמנתה עליו. ובשר הקרבן יכול להיפסל בכמה דרכים: בטומאה, ביציאה מחוץ לעיר או בהשארתו אחרי זמנו, ואז הוא נשרף ואינו נאכל. הפרק מראה כיצד צולים את הטלה כך שרק האש צולה אותו, מתי פסח שבא בטומאה נאכל גם בטומאה, כיצד שורפים בשר שנפסל, את איסור שבירת העצם בפסח, וכיצד שתי חבורות אוכלות בחדר אחד.

  1. ז:אכיצד צולין את הפסחתוחבים שפוד של רימון מפיו של הטלה עד בית נקובתו; ובכרעיים ובבני המעיים — רבי יוסי הגלילי נותנם בתוכו, ורבי עקיבא תולה חוצה לו.סימןשפוד של רמון
  2. ז:בהשפוד, האסכלא והרוטב שנטףאין צולים את הפסח על שפוד ולא על אסכלא, ורבן גמליאל ציווה לצלות על אסכלא מנוקבת; נגע בחרס התנור — יקלוף את מקומו.סימןעל האסכלא
  3. ז:גסיכת הפסח בשמן של תרומה או של מעשר שניסכו בשמן תרומה — חבורת כהנים יאכלו, וישראלים: חי — ידיחנו, צלי — יקלוף את החיצון; ובשמן מעשר שני — לא יעשנו דמים על בני החבורה.סימןסכו בשמן תרומה
  4. ז:דקרבנות הבאים בטומאה ואינם נאכלים בטומאהחמישה קרבנות ציבור באים בטומאה ואינם נאכלים בטומאה, אבל הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה — שלא בא מתחילתו אלא לאכילה.סימןחמשה דברים באין בטמאה
  5. ז:הנטמא הבשר או נטמא החלב — הפסח ושאר הקרבנותנטמא הבשר והחלב קיים — אינו זורק את הדם, נטמא החלב והבשר קיים — זורק; ובשאר הקדשים — זורק אף כשנטמא הבשר.סימןנטמא הבשר
  6. ז:וטומאת ציבור, ומי עושה את הפסח הראשון ומי את השנינטמא הקהל או רובו, או שהכהנים טמאים — הפסח נעשה בטומאה; נטמא מיעוט הקהל — הטהורים עושים את הראשון והטמאים את השני.סימןנטמא קהל
  7. ז:זאימתי הציץ מרצה — ודין טומאת התהוםפסח שנזרק דמו ואחר כך נודע שנטמא — הציץ מרצה; נטמא הגוף — אינו מרצה, חוץ מטומאת התהום.סימןהציץ מרצה
  8. ז:חשריפת פסח שנטמא: לפני הבירה או בחצר הביתנטמא הפסח כולו או רובו — שורפים אותו לפני הבירה מעצי המערכה, ומיעוטו והנותר — בחצרותיהם מעצי עצמם; והציקנים שורפים לפני הבירה.סימןלפני הבירה
  9. ז:טשריפה מיד או המתנה עד שתעובר הצורהפסח שיצא או שנטמא יישרף מיד, ונטמאו הבעלים או מתו — תעובר צורתו ויישרף בשישה עשר; ורבי יוחנן בן ברוקא: אף זה יישרף מיד.סימןישרף מיד / תעבר צורתו
  10. ז:ישריפת העצמות, הגידים והנותרהעצמות, הגידים והנותר נשרפים בשישה עשר בניסן, וחל בשבת — בשבעה עשר, שאין שריפתם דוחה לא את השבת ולא את יום טוב.סימןהעצמות והגידין והנותר
  11. ז:יאמה נאכל בפסח, ואיסור שבירת העצםכל הנאכל בשור הגדול נאכל בגדי הרך; השובר עצם בפסח הטהור לוקה ארבעים, אבל המותיר בטהור והשובר בטמא — אינו לוקה.סימןהשובר את העצם
  12. ז:יבאבר שיצא מקצתו: חיתוך, קילוף וגבולותאבר שיצא מקצתו — חותך עד העצם, קולף עד הפרק וחותך, שלא לשבור עצם; מן האגף ולפנים כלפנים, ומן האגף ולחוץ כלחוץ.סימןאבר שיצא מקצתו
  13. ז:יגשתי חבורות בבית אחד: הפנים, המיחם, השמש והכלהשתי חבורות האוכלות בבית אחד הופכות את פניהן זו מזו, השמש קופץ את פיו כשהוא עומד למזוג, והכלה הופכת פניה ואוכלת.סימןשתי חבורות

פרק חהָאִשָּׁה בִּזְמַן שֶׁהִיא

מי נמנה על קרבן הפסח, וכיצד

סימןמְנוּיִים וְאוֹכְלִים

שני רעיונות יעזרו לפני שמתחילים. מן הפסח אוכלים בלילה רק מי שנמנו על הבהמה לפני שנשחטה, ובלבד שיש בה כזית בשר לכל אחד. וטמא אינו אוכל מן הפסח, אבל מי שיהיה טהור עד הלילה אפשר למנותו עליו. הפרק שואל מפסח של מי אוכלים אישה, יתום ועבד, מה יעשה עבד ששכח מה אמר לו רבו, ועד מתי אפשר להצטרף לחבורה ולמשוך ממנה; ואחר כך — על מי שוחטים: על מי שעדיין נטהר, על מי שספק אם יוכל לאכול, על יחיד, על אונן ועל גר שנתגייר זה עתה.

  1. ח:אאישה, יתום ועבד — מפסח של מיאישה בבית בעלה אוכלת משל בעלה, וברגל ראשון בבית אביה — במקום שתרצה; יתום — במקום שירצה, ועבד של שני שותפים — לא משל שניהם.סימןהאשה / בבית בעלה
  2. ח:בהעבד ששכח מה אמר לו רבועבד ששכח אם אמר לו רבו גדי או טלה — שוחט את שניהם ומתנה; ואם שכח גם רבו, שניהם לבית השריפה, ופטורים מפסח שני.סימןהאומר לעבדו
  3. ח:גמי שיעלה ראשון לירושליםהאומר לבניו הריני שוחט על מי שיעלה ראשון — הראשון זכה ומזכה את אחיו; ונמנים ומושכים ידם עד שיישחט, ורבי שמעון — עד שייזרק הדם.סימןהאומר לבניו
  4. ח:דהממנה אחרים בחלקוהממנה אחרים בחלקו שלא מדעת החבורה — רשאים בני החבורה לתת לו את שלו, והוא אוכל משלו והם אוכלים משלהם.סימןהממנה עמו אחרים
  5. ח:הזב, זבה ושומרת יוםזב שראה שתיים — שוחטים עליו בשביעי, שלוש — בשמיני; שומרת יום — בשני שלה, וזבה — בשמיני: כשהטהרה תושלם עד הערב.סימןזב שראה
  6. ח:והאונן, המפקח בגל והאסירעל האונן, המפקח בגל, האסיר, החולה והזקן שוחטים — אך לא כשהם לבדם; ואם אירע בהם פסול פטורים מפסח שני, חוץ מן המפקח בגל.סימןהאונן והמפקח
  7. ח:זיחיד או חבורה של מאהרבי יהודה: אין שוחטים את הפסח על היחיד, ורבי יוסי מתיר; ואפילו חבורה של מאה שאין יכולים לאכול כזית — אין שוחטים עליהם.סימןהפסח על היחיד
  8. ח:חאונן, השומע על מתו וגראונן טובל ואוכל את פסחו לערב אבל לא בקודשים, השומע על מתו טובל ואוכל בקודשים, ובגר שנתגייר בערב פסח נחלקו בית שמאי ובית הלל.סימןאונן טובל / גר שנתגיר

פרק טמִי שֶׁהָיָה טָמֵא

פסח שני, ופסחים שאבדו או נתערבו

סימןפֶּסַח שֵׁנִי וְתַעֲרוֹבוֹת

שני רעיונות יעזרו לפני שמתחילים. התורה נותנת הזדמנות שנייה: מי שהיה טמא מת או בדרך רחוקה בארבעה עשר בניסן מביא את הפסח חודש אחר כך, בארבעה עשר באייר — פסח שני. ובהמה שהופרשה לפסח נשארת בקדושתה גם כשאי אפשר להקריבה לשם פסח, ולכל פסח צריך שיהיה תמיד מי שמנוי עליו. הפרק עוסק במי שמביא פסח שני ובמה הוא שונה מן הראשון, בפסח מצרים, בבהמות שאבדו, שאינן ראויות או שנתערבו, ובחבורות שנתערבו פסחיהן ומחליפות ביניהן אנשים כדי שלא יישאר פסח בלא בעלים.

  1. ט:אמי חייב בפסח שניהטמא, מי שהיה בדרך רחוקה, השוגג והאנוס עושים פסח שני; והטמא ומי שהיה בדרך רחוקה נזכרו בכתוב ללמד שהם פטורים מן הכרת.סימןיעשה את השני
  2. ט:במהי דרך רחוקהרבי עקיבא: מן המודיעים ולחוץ, וכמידתה לכל רוח; רבי אליעזר: מאסקופת העזרה ולחוץ, ורבי יוסי מסייע לו מן הנקודה שעל המילה רחוקה.סימןאיזו היא דרך רחוקה
  3. ט:גבין פסח ראשון לפסח שניבראשון אסור בבל יראה ובל ימצא וטעון הלל באכילתו, ובשני מצה וחמץ עמו בבית; ושניהם נאכלים צלי על מצות ומרורים ודוחים את השבת.סימןפסח ראשון לשני
  4. ט:דזבים ונידות בפסח הבא בטומאהפסח שבא בטומאה — זבים וזבות, נידות ויולדות לא יאכלו ממנו, ואם אכלו פטורים מכרת; ורבי אליעזר פוטר אף על ביאת מקדש.סימןהפסח שבא בטמאה
  5. ט:הפסח מצרים ופסח דורותפסח מצרים מקחו מבעשור, טעון הזאה באגודת אזוב על המשקוף ועל שתי המזוזות, ונאכל בחיפזון בלילה אחד — ופסח דורות נוהג כל שבעה.סימןפסח מצרים
  6. ט:ותמורת הפסחרבי יהושע שמע שתמורת הפסח קרבה ושאינה קרבה ולא ידע לפרש, ורבי עקיבא מפרש: הכול תלוי אם נמצא הפסח שאבד לפני שחיטת האחר או אחריה.סימןתמורת הפסח
  7. ט:זנקבה לפסח, ופסח שמת בעליוהמפריש נקבה או זכר בן שתי שנים לפסחו — ירעה עד שיסתאב ודמיו לנדבה; והמפריש פסחו ומת — לא יביאנו בנו לשם פסח אלא לשם שלמים.סימןהמפריש נקבה לפסחו
  8. ט:חפסח שנתערב בזבחיםפסח שנתערב בזבחים — כולם ירעו עד שיסתאבו, וקונים בדמי היפה שבהם ומפסיד המותר מביתו; ונתערב בבכורות — רבי שמעון: חבורת כהנים יאכלו.סימןהפסח שנתערב בזבחים
  9. ט:טחבורה שאבד פסחהחבורה ששלחה אחד לבקש את פסחה, והם לקחו ושחטו אחר — מי אוכל ממה תלוי במי נשחט ראשון ובמי נתן רשות למי.סימןחבורה שאבד פסחה
  10. ט:ישתי חבורות שנתערבו פסחיהןכל חבורה מושכת לה פסח אחד, אחד מכל חבורה עובר לחברתה, ומתנים: אם שלנו הוא — נמנית עלינו, ואם שלך — נמנינו עליך.סימןשתי חבורות שנתערבו
  11. ט:יאשניים שנתערבו פסחיהםשני יחידים שנתערבו פסחיהם — כל אחד ממנה עמו אחד מן השוק, עוברים זה אצל זה ומתנים, כדי שלא יישאר פסח בלא בעלים.סימןשנים שנתערבו

לֵיל הַסֵּדֶר

פרק יעַרְבֵי פְסָחִים

ליל הסדר — ארבע כוסות, ההגדה, ההלל והאפיקומן

סימןאַרְבַּע כּוֹסוֹת

שני רעיונות יעזרו לפני שמתחילים. בזמן שבית המקדש היה קיים, כל משפחה אכלה בלילה הראשון של החג את קרבן הפסח צלוי, עם מצה ומרור, והתורה מצווה לספר לבנים בלילה הזה איך יצאנו ממצרים; כיום נשארו בסעודה המצה, המרור והסיפור. ובימי המשנה היו בני חורין סועדים כשהם מסובים על מיטות, ושותים יין. הפרק מלווה את הלילה הזה, ליל הסדר, מתחילתו ועד סופו: ארבע כוסות יין אפילו לעני שבישראל, שאלות הבן, הסיפור שמתחיל בגנות ומסיים בשבח, שלושת הדברים שחייב כל אחד לבאר, ההלל, ואיך מסיימים את הסעודה.

  1. י:אארבע כוסות גם לעניערב פסח סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך, ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין.סימןערבי פסחים / ארבע כוסות
  2. י:בהכוס הראשונה — יין או יוםמזגו כוס ראשון: בית שמאי אומרים מברך על היום ואחר כך על היין, ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך על היום.סימןכוס ראשון
  3. י:גמצה, חזרת, חרוסת ושני תבשיליםמטבל בירקות עוד לפני המצה, ומביאים מצה, חזרת, חרוסת ושני תבשילים; וחרוסת — לתנא הראשון אינה מצווה, ולרבי אליעזר ברבי צדוק מצווה.סימןהביאו לפניו
  4. י:דמה נשתנהמזגו כוס שני, והבן שואל מה נשתנה — ואם אין דעת בבן אביו מלמדו; ולפי דעתו של הבן אביו מלמדו, מתחיל בגנות ומסיים בשבח.סימןמה נשתנה
  5. י:הפסח, מצה ומרוררבן גמליאל: כל שלא אמר פסח, מצה ומרור לא יצא ידי חובתו; ובכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.סימןפסח מצה ומרור
  6. י:ועד היכן אומרים את ההללבית שמאי: עד אם הבנים שמחה, ובית הלל: עד חלמיש למעינו מים; וחותם בגאולה — ובנוסחה נחלקו רבי טרפון ורבי עקיבא.סימןעד היכן
  7. י:זהכוס השלישית והרביעיתעל הכוס השלישית מברך על מזונו, ועל הרביעית גומר את ההלל ואומר ברכת השיר; בין הכוסות מותר לשתות, ובין שלישי לרביעי — לא ישתה.סימןכוס שלישי
  8. י:חהאפיקומן והשינהאין מפטירים אחר הפסח אפיקומן; ישנו מקצתם — יאכלו, כולם — לא יאכלו, ורבי יוסי מחלק בין נתנמנמו לנרדמו.סימןאפיקומן / נרדמו
  9. י:טהפסח אחר חצות, וברכת הפסח והזבחהפסח אחר חצות מטמא את הידיים, כפיגול ונותר; ובירך על הפסח פטר את של זבח — דברי רבי ישמעאל, ורבי עקיבא: לא זו פוטרת זו.סימןהפסח אחר חצות