פְּסָחִים ג:חעבר צופים — שורפו במקומו
מי שיצא מירושלים ובידו בשר קודש, וכמה מחייב לחזור
השאלה
מתי חייב לחזור בשביל בשר קודש או חמץ ששכח, ועל כמה?
מקרה מקביל של בשר קודש, ואז שאלה על השיעור ושלוש תשובות: רבי מאיר, רבי יהודה וחכמים.
לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.
אעבר צופים: שורפו במקומו
מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קודש: עבר את צופים — שורף אותו במקומו.
וְכֵן מִי שֶׁיָּצָא מִירוּשָׁלַיִם וְנִזְכַּר שֶׁיֶּשׁ בְּיָדוֹ בְּשַׂר קֹדֶשׁ, אִם עָבַר צוֹפִים, שׂוֹרְפוֹ בִמְקוֹמוֹ.
וְכֵן מִי שֶׁיָּצָא מִירוּשָׁלַיִם וְנִזְכַּר שֶׁיֶּשׁ בְּיָדוֹ בְּשַׂר קֹדֶשׁ — בשר קרבן, שנפסל משיצא מן העיר — אִם עָבַר צוֹפִים — המקום האחרון שממנו רואים את המקדש — שׂוֹרְפוֹ בִמְקוֹמוֹ.
בתמונה האיור במילים
בשר קודשים נאכל רק בתוך ירושלים, ומשיצא ממנה נפסל וטעון שריפה. צופים הוא המקום האחרון שממנו רואים את המקדש. עבר אותו, שורף את הבשר במקומו, ולא עבר, חוזר ושורפו לפני הבירה.
הערה אחת
וְכֵן מִי שֶׁיָּצָא מִירוּשָׁלַיִם וְנִזְכַּר שֶׁיֶּשׁ בְּיָדוֹ בְּשַׂר קֹדֶשׁ
- בשר קודש — קודשים קלים כגון שלמים וקרבן פסח — אינו נאכל אלא בתוך חומות ירושלים. משיצא הבשר מהן נפסל, וטעון שריפה.
- הברטנורא: צופים הוא המקום האחרון שממנו נראה בית המקדש. מכאן והלאה כבר רחק העולה רגל, ואין מטריחים אותו לחזור כדי לשרוף סמוך למקדש.
- בתוך המרחק הזה הדין שונה — כמבואר בהמשך.
Bartenura
בואם לאו, חוזר ושורפו
לא עבר את צופים — חוזר ושורף לפני הבירה מעצי המערכה.
וְאִם לָאו, חוֹזֵר וְשׂוֹרְפוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה.
וְאִם לָאו — אם עדיין לא עבר את צופים — חוֹזֵר וְשׂוֹרְפוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה — מול המקדש, בעצים שהוכנו למזבח. בשר קודש נשרף במקום שבו נועד להיאכל (ויקרא ו, כג).
הערה אחת
וְאִם לָאו
- הכתוב (ויקרא ו, כג) מלמד שחטאת שהוכנס דמה אל אוהל מועד נשרפת "בקודש" — סמוך למקדש. מכאן למד הברטנורא שבשר קודש שנפסל נשרף סמוך למקום שנועד לאכילתו.
- עצי המערכה שעל המזבח הם העצים שיועדו לשריפה זו.
Bartenura
גועד כמה חוזרין?
המשנה שואלת עכשיו: מאיזה שיעור חוזרים — בחמץ ובבשר קודש כאחד?
וְעַד כַּמָּה הֵן חוֹזְרִין.
וְעַד כַּמָּה הֵן חוֹזְרִין? כלומר, על כמה חמץ שבבית, או בשר קודש שביד, צריך לחזור.
הערה אחת
וְעַד כַּמָּה הֵן חוֹזְרִין
- השאלה קושרת את שני המקרים: ההולך בדרך שיש לו חמץ בביתו, ועולה הרגל שיש בידו בשר קודש.
- שלושה תנאים משיבים עליה בדרכים שונות, ומשווים את החמץ לבשר הקודש.
Bartenura
דרבי מאיר: כביצה
רבי מאיר: בזה ובזה, כביצה מחייבת לחזור.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, זֶה וָזֶה בְכַבֵּיצָה.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: זֶה וָזֶה בְכַבֵּיצָה — בין בחמץ בין בבשר קודש; כביצה הוא השיעור הקטן ביותר של אוכל שמקבל טומאה.
הערה אחת
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר
- כביצה הוא השיעור הפחות שאוכל מקבל בו טומאה. הברטנורא מבאר את טעמו של רבי מאיר: הוא תולה את שיעור החזרה בשיעור הטומאה — כשם שאוכל פחות מכביצה אינו מקבל טומאה, כך אין חוזרים על פחות מכביצה.
- רבי מאיר מחיל את שיעור הכביצה על שניהם, על החמץ ועל בשר הקודש.
Bartenura
הרבי יהודה: כזית
רבי יהודה: בזה ובזה, כזית מחייב לחזור.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, זֶה וָזֶה בְכַזָּיִת.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: זֶה וָזֶה בְכַזָּיִת — בין בחמץ בין בבשר קודש; כזית הוא השיעור הקטן ביותר שנענשים על אכילתו.
מושגים כאן
הערה אחת
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר
- הברטנורא מבאר את טעמו של רבי יהודה: הוא תולה את שיעור החזרה בשיעור החיוב — כזית הוא השיעור שמתחייבים עליו, באכילת חמץ ובאכילת קודשים חוץ לירושלים. חוזרים על כל שיעור שמתחייבים על אכילתו.
- רבי יהודה משווה בין שני המקרים ונוקט כזית בשניהם: כדעת חכמים בבשר הקודש, ומחמיר מהם בחמץ.
Bartenura
וחכמים: קודש כזית, חמץ כביצה
חכמים מחלקים: בבשר קודש כזית, ובחמץ כביצה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּשַׂר קֹדֶשׁ בְּכַזַּיִת, וְחָמֵץ בְּכַבֵּיצָה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּשַׂר קֹדֶשׁ בְּכַזַּיִת; וְחָמֵץ בְּכַבֵּיצָה — בקודשים מחמירים יותר.
בתמונה האיור במילים
רבי מאיר אומר כביצה לשניהם, ורבי יהודה כזית לשניהם. חכמים מחמירים בבשר קודש, ולכן חוזר עליו בכזית, ועל חמץ רק בכביצה. בפחות מכך מבטל את החמץ בלבו ושורף את הבשר במקומו (ברטנורא).
הערה אחת
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים
- חכמים מחלקים בין שני המקרים: בבשר קודש, מפני חומרת הקודשים, חוזרים אפילו על כזית; ובחמץ השיעור גדול יותר — כביצה — ופחות מכך אין חוזרים.
- הברטנורא: הקודשים חמורים, ולפיכך חוזרים עליהם בשיעור מועט; והחמץ, שהוא של חולין, נידון בשיעור הקל יותר של טומאת אוכלין — כביצה.
- הלכה כחכמים.
Bartenura
סיכום
הפרק נחתם בקישור בין ההולך בדרך שיש לו חמץ בביתו לבין מקרה מקביל: מי שיצא מירושלים ובידו בשר קודש. עבר את צופים — המקום שממנו עדיין נראה המקדש — שורף אותו במקומו; לא עבר — חוזר ושורף סמוך למקדש. שלושה תנאים נחלקו בשיעור המחייב לחזור: רבי מאיר אומר כביצה בשניהם, רבי יהודה אומר כזית בשניהם, וחכמים מחלקים — כזית בבשר קודש וכביצה בחמץ.