פְּסָחִים ח:גהאב המבטיח לראשון שיגיע

מינוי הבנים במרוץ לירושלים, ומתי אפשר למשוך יד

השאלה

איך נמנים על הפסח, ועד מתי אפשר להצטרף או לפרוש?

אב המעודד את בניו ומה קורה כשהראשון מגיע, ואז דיני הצטרפות ופרישה, ורבי שמעון מאחר את הזמן.

לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.

  1. אמי שיעלה ראשון לירושלים

    אב מבטיח לשחוט את הפסח על מי מבניו שיגיע ראשון לירושלים.

    הָאוֹמֵר לְבָנָיו, הֲרֵינִי שׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל מִי שֶׁיַּעֲלֶה מִכֶּם רִאשׁוֹן לִירוּשָׁלַיִם,

    הָאוֹמֵר לְבָנָיו, הֲרֵינִי שׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל מִי שֶׁיַּעֲלֶה מִכֶּם רִאשׁוֹן לִירוּשָׁלַיִם, אינו אומר כן אלא לזרז אותם, ובאמת כולם מנויים.

    מושגים כאן

    הערה אחת

    הֲרֵינִי שׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל מִי שֶׁיַּעֲלֶה רִאשׁוֹן

    • האב אמר כך כדי לזרז: שכל אחד מבניו ימהר להגיע ראשון ויזכה בקדימה במינוי.
    • למעשה כל הבנים מנויים על הפסח מתחילה, והמרוץ קובע מי מהם נוטל את החלק תחילה ומזכה את האחרים.
    • האב מנה את כל בניו על אותו קרבן, והראשון המגיע קונה את חלקו בדרך מסוימת.

    Bartenura

  2. בזכה ומזכה את אחיו

    משהכניס הראשון את ראשו ואת רובו לירושלים, זכה בחלקו וזיכה גם את אחיו.

    כֵּיוָן שֶׁהִכְנִיס הָרִאשׁוֹן רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ, זָכָה בְחֶלְקוֹ וּמְזַכֶּה אֶת אֶחָיו עִמּוֹ.

    כֵּיוָן שֶׁהִכְנִיס הָרִאשׁוֹן רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לירושלים, זָכָה בְחֶלְקוֹ וּמְזַכֶּה אֶת אֶחָיו עִמּוֹ, שהם נמנים דרכו.

    בתמונה
    האיור במילים

    האב אמר לבניו שישחט על מי שיעלה ראשון לירושלים, רק כדי לזרז אותם. כשהבן הראשון הכניס ראשו ורובו, זכה בחלקו, ואחיו זוכים עמו.

    הערה אחת

    הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ

    • רגע הכניסה לירושלים נקבע בהכנסת הראש ורוב הגוף, וזה השיעור המקובל לקבוע שאדם נמצא בתוך מקום.
    • משעבר את הסף, הוא זוכה בחלקו בקרבן ובאותה שעה מפעיל את המינוי עבור כל אחיו.
    • מינוי האחים עובר דרך הראשון: הוא זוכה תחילה ומזכה אותם עמו, וכך מתקיימת כוונת האב למנות את כל בניו.

    Bartenura

  3. גנמנין כל זמן שיש כזית

    אפשר להוסיף מנויים על הפסח כל עוד יש בו כזית לכל אחד.

    לְעוֹלָם נִמְנִין עָלָיו עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ כַזַּיִת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.

    לְעוֹלָם נִמְנִין עָלָיו עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ כַזַּיִת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, שפחות מזה אינו נחשב אכילה.

    בתמונה
    האיור במילים

    אפשר להמשיך ולהימנות על הפסח כל זמן שיש בו כזית לכל אחד, השיעור הקטן ביותר שנחשב אכילה. כשהחלקים יהיו קטנים מזה, אין נמנים עוד.

    מושגים כאן

    הערה אחת

    עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ כַזַּיִת לְכָל אֶחָד

    • הכזית לכל אדם הוא שיעור מזערי: המינוי בטל אם אין בקרבן כדי לתת לכל אחד מן המנויים לפחות כזית.
    • הכלל מגביל את גודל החבורה: אין להרבות מנויים עד שלא יישאר לאיש שיעור אכילה.
    • הכזית הוא גם השיעור שבו תלוי קיום המצווה, והאוכל פחות ממנו לא יצא ידי חובתו.

    Bartenura

  4. דנמנין ומושכין עד שישחט

    אפשר להימנות על הפסח וגם למשוך ממנו יד עד שעת השחיטה.

    נִמְנִין וּמוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶן מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט.

    נִמְנִין וּמוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶן מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט; משנשחט, החבורה קבועה.

    הערה אחת

    נִמְנִין וּמוֹשְׁכִין עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט

    • המינוי על קרבן הפסח הפיך עד רגע השחיטה: עד אז אדם יכול להצטרף לחבורה או לפרוש ממנה.
    • זו דעת התנא הראשון; לאחר השחיטה החבורה קבועה, ואין מצטרפים ואין פורשים.
    • זכות הפרישה מגינה על מי שהתברר לו שלא יוכל לאכול מן הקרבן, למשל נטמא או שהוא נאלץ לצאת לדרך.

    Bartenura

  5. הרבי שמעון: עד שיזרוק הדם

    רבי שמעון אומר שאפשר למשוך יד אף עד זריקת הדם.

    רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עַד שֶׁיִּזְרֹק עָלָיו אֶת הַדָּם.

    רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מושכין את ידיהן — אבל אין נמנין — עַד שֶׁיִּזְרֹק עָלָיו אֶת הַדָּם על המזבח.

    בתמונה
    האיור במילים

    לדעת תנא קמא אפשר למשוך את ידו מן הפסח רק עד שישחט. רבי שמעון מתיר למשוך עד שיזרק הדם על המזבח, אבל אחרי השחיטה אין נמנים עוד (ברטנורא).

    הערה אחת

    עַד שֶׁיִּזְרֹק עָלָיו אֶת הַדָּם

    • רבי שמעון מרחיב את זמן הפרישה גם לאחר השחיטה, עד זריקת הדם על המזבח.
    • אף רבי שמעון מודה שאין נמנים לאחר השחיטה, ולא נחלק אלא בפרישה; ואין הלכה כרבי שמעון בהרחבה זו.
    • המחלוקת נעוצה בשאלה מאיזה רגע הקרבן קשור קשר גמור לחבורת מנוייו.

    Bartenura

סיכום

משנה ג מתארת אב הקובע במרוץ לירושלים מי מבניו יעמוד בראש המינוי על קרבן הפסח. הבן הראשון שנכנס לירושלים בראשו וברובו זוכה בחלקו ומזכה עמו את כל אחיו. אחר כך קובעת המשנה את הכלל הכללי: מוסיפים מנויים כל עוד יש כזית לכל אחד, וכל אדם רשאי למשוך את ידו עד השחיטה. רבי שמעון מרחיב את הזמן עד זריקת הדם.