משנה נְדָרִים · פרק ז מתוך יא

נְדָרִים · פרק זהַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק

עד היכן מגיעה המילה שבנדר

סימןגְּבוּל הַמִּלָּה

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. הפרק הקודם הראה שהנדר נקרא כדרך שבני אדם מדברים; פרק זה שואל עד היכן משתרעת מילה אחת. ונדר יכול לאסור את הדבר עצמו, או רק מעשה, כגון אכילתו. הפרק שואל אם "ירק" כולל דלועים, "דגן" — פול מצרי יבש, "כסות" — חמילה גסה, "הבית" — את העלייה, ו"העיר" — את עיבורה. אחר כך הוא מראה שהאוסר את הדבר עצמו אסור אף במה שהוחלף בו ובמה שצמח ממנו, ונחתם בנדרי בעל על מעשה ידיה של אשתו ועל הליכתה לבית אביה.

  1. ז:אהאם הדלעת בכלל ירקהנודר מן הירק מותר בדלועים, ורבי עקיבא אוסר, והוא הופך את ראייתם של חכמים מן השליח שלא מצא אלא דלועים.סימןמן הירק / בדלועין
  2. ז:בכמה רחבה המילה "דגן"לדעת רבי מאיר "דגן" הוא כל מה שנאסף לכרי, וחכמים אומרים שאינו אלא חמשת המינים.סימןמן הדגן
  3. ז:גהנודר מן הכסות"כסות" אינה כוללת כיסויים גסים כשק ויריעה, ורבי יהודה קורא כל נדר לפי הנסיבות שהולידו אותו.סימןמן הכסות
  4. ז:דבית ועלייהלדעת חכמים העלייה בכלל הבית, ורבי מאיר מתיר בה; אבל הנודר מן העלייה מותר בבית, שהמילה הצרה אינה כוללת את הרחבה.סימןמן הבית / בעליה
  5. ז:המיטה ועירלדעת חכמים הדרגש בכלל מיטה, והנודר מן העיר אסור בעיבורה ומותר בתחומה.סימןמן המטה / בדרגש
  6. ז:וקונם פירות האלו"קונם פירות האלו עלי" אוסר אף את חילופיהם ואת גידוליהם, ו"שאני אוכל" מתיר אותם — אבל רק בדבר שזרעו כלה.סימןקונם פרות האלו
  7. ז:זקונם מעשה ידייךאותו כלל עצמו במעשה ידיה של אישה: הלשון הרחבה אוסרת אף את חילופיהם ואת גידוליהם, ו"שאיני אוכל" מתיר אותם בדבר שזרעו כלה.סימןקונם מעשה ידיך
  8. ז:חעד הפסח"שאת עושה איני אוכל עד הפסח" — הנדר כלה בפסח; אבל "שאת עושה עד הפסח איני אוכל" אוסר את מה שעשתה עד הפסח לעולם.סימןשאת עושה / עד הפסח
  9. ז:טאם תלכי לבית אביךנדר הנאה התלוי בתנאי — דינו תלוי כולו בשני התאריכים שבו, "עד הפסח" ו"עד החג", ובשעה שהלכה לבית אביה.סימןתלכי לבית אביך

כל הפרק

ז:אהאם הדלעת בכלל ירק

הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק, מֻתָּר בִּדְלוּעִין. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא, וַהֲלֹא אוֹמֵר אָדָם לִשְׁלוּחוֹ קַח לִי יָרָק וְהוּא אוֹמֵר לֹא מָצָאתִי אֶלָּא דְלוּעִין. אָמַר לָהֶם, כֵּן הַדָּבָר, אוֹ שֶׁמָּא אוֹמֵר הוּא לוֹ לֹא מָצָאתִי אֶלָּא קִטְנִית, אֶלָּא שֶׁהַדְּלוּעִין בִּכְלָל יָרָק, וְקִטְנִית אֵינָן בִּכְלָל יָרָק. וְאָסוּר בְּפוֹל הַמִּצְרִי לַח, וּמֻתָּר בַּיָּבֵשׁ:

הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק, מֻתָּר בִּדְלוּעִין — לדעה הראשונה, אין הבריות קוראות לדלעת "ירק". וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר את הדלועים, שלדעתו הדלעת מין ירק. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא, וַהֲלֹא אוֹמֵר אָדָם לִשְׁלוּחוֹ קַח לִי יָרָק, וְהוּא אוֹמֵר לֹא מָצָאתִי אֶלָּא דְלוּעִין? כוונתם: אילו הייתה הדלעת ירק, השליח היה פשוט קונה אותה. אָמַר לָהֶם, כֵּן הַדָּבָר. אוֹ שֶׁמָּא אוֹמֵר הוּא לוֹ לֹא מָצָאתִי אֶלָּא קִטְנִית? והרי קטניות אין איש מציע במקום ירק. אֶלָּא שֶׁהַדְּלוּעִין בִּכְלָל יָרָק, וְקִטְנִית אֵינָן בִּכְלָל יָרָק — לדעת רבי עקיבא, השליח שואל על הדלועים רק מפני שהן מין ירק. וְאָסוּר בְּפוֹל הַמִּצְרִי לַח, שנאכל כירק, וּמֻתָּר בַּיָּבֵשׁ, שנאגר כתבואה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:בכמה רחבה המילה "דגן"

הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן, אָסוּר בְּפוֹל הַמִּצְרִי יָבֵשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַנּוֹדֵר מִן הַתְּבוּאָה, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין. אֲבָל הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן, אָסוּר בַּכֹּל, וּמֻתָּר בְּפֵרוֹת הָאִילָן וּבְיָרָק:

הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן, אָסוּר בְּפוֹל הַמִּצְרִי יָבֵשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, שלדעתו "דגן" הוא כל מה שנאסף בקציר לערמה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין — חיטה, שעורה, כוסמת, שיבולת שועל ושיפון. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַנּוֹדֵר מִן הַתְּבוּאָה, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין — לדעתו "תבואה" היא מילה צרה מ"דגן". אֲבָל הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן, אָסוּר בַּכֹּל — לדעת רבי מאיר, כל יבול שנאסף לערמה, ואף הקטניות — וּמֻתָּר בְּפֵרוֹת הָאִילָן וּבְיָרָק, שאינם נאספים לערמה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:גהנודר מן הכסות

הַנּוֹדֵר מִן הַכְּסוּת, מֻתָּר בְּשַׂק, בִּירִיעָה, וּבַחֲמִילָה. אָמַר קוֹנָם צֶמֶר עוֹלֶה עָלָי, מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בְּגִזֵּי צֶמֶר. פִּשְׁתָּן עוֹלֶה עָלָי, מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בַּאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַכֹּל לְפִי הַנּוֹדֵר. טָעַן וְהִזִּיעַ וְהָיָה רֵיחוֹ קָשֶׁה, אָמַר קוֹנָם צֶמֶר וּפִשְׁתִּים עוֹלֶה עָלָי, מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת וְאָסוּר לְהַפְשִׁיל לַאֲחוֹרָיו:

הַנּוֹדֵר מִן הַכְּסוּת, מֻתָּר בְּשַׂק, בִּירִיעָה, וּבַחֲמִילָה — כיסויים גסים, שאין רגילים ללבוש אותם. אָמַר קוֹנָם צֶמֶר עוֹלֶה עָלָי, מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בְּגִזֵּי צֶמֶר — "קונם" הוא לשון נדר; וכוונתו לבגד של צמר בלבד. ואם אמר פִּשְׁתָּן עוֹלֶה עָלָי, מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בַּאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן — אגודות של פשתן גולמי, שהרי נתכוון רק לבגד של פשתן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַכֹּל לְפִי הַנּוֹדֵר — לפי השעה והסיבה שבגללן נדר. טָעַן וְהִזִּיעַ וְהָיָה רֵיחוֹ קָשֶׁה, אָמַר קוֹנָם צֶמֶר וּפִשְׁתִּים עוֹלֶה עָלָי — ברור שעל המשא הכבד נדר — מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת וְאָסוּר לְהַפְשִׁיל לַאֲחוֹרָיו

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:דבית ועלייה

הַנּוֹדֵר מִן הַבַּיִת, מֻתָּר בָּעֲלִיָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עֲלִיָּה בִּכְלָל הַבָּיִת. הַנּוֹדֵר מִן הָעֲלִיָּה, מֻתָּר בַּבָּיִת:

הַנּוֹדֵר מִן הַבַּיִת, מֻתָּר בָּעֲלִיָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר — לדעתו העלייה, הקומה שמעל הבית, אינה בכלל "בית". וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עֲלִיָּה בִּכְלָל הַבָּיִת — שבלשון הבריות "בית" כולל אף את העלייה. הַנּוֹדֵר מִן הָעֲלִיָּה, מֻתָּר בַּבָּיִת. בזה הכול מודים.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:המיטה ועיר

הַנּוֹדֵר מִן הַמִּטָּה, מֻתָּר בְּדַרְגָּשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, דַּרְגָּשׁ בִּכְלָל מִטָּה. הַנּוֹדֵר מִן הַדַּרְגָּשׁ, מֻתָּר בְּמִטָּה. הַנּוֹדֵר מִן הָעִיר, מֻתָּר לִכָּנֵס לִתְחוּמָהּ שֶׁל עִיר, וְאָסוּר לִכָּנֵס לְעִבּוּרָהּ. אֲבָל הַנּוֹדֵר מִן הַבַּיִת, אָסוּר מִן הָאֲגַף וְלִפְנִים:

הַנּוֹדֵר מִן הַמִּטָּה, מֻתָּר בְּדַרְגָּשׁ — מיטה קטנה לפני המיטה הגדולה, שעולים עליה אל המיטה — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, שלדעתו אין קוראים לו "מיטה". וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, דַּרְגָּשׁ בִּכְלָל מִטָּה — שלדעתם הבריות רואות בדרגש מין מיטה. הַנּוֹדֵר מִן הַדַּרְגָּשׁ, מֻתָּר בְּמִטָּה הַנּוֹדֵר מִן הָעִיר, מֻתָּר לִכָּנֵס לִתְחוּמָהּ שֶׁל עִיר — אלפיים אמה סביב העיר, גבול ההליכה בשבת, שהם מחוץ לעיר עצמה — וְאָסוּר לִכָּנֵס לְעִבּוּרָהּ — הבתים הבולטים ממנה בתוך שבעים אמה ושיריים, שנחשבים חלק מן העיר. אֲבָל הַנּוֹדֵר מִן הַבַּיִת, אָסוּר מִן הָאֲגַף וְלִפְנִים — מן המקום שהדלת נסגרת בו ופנימה; בפתח, מחוץ לדלת הסגורה, עדיין מותר לו לעמוד.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:וקונם פירות האלו

קוֹנָם פֵּרוֹת הָאֵלּוּ עָלָי, קוֹנָם הֵן עַל פִּי, קוֹנָם הֵן לְפִי, אָסוּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן. שֶׁאֲנִי אוֹכֵל וְשֶׁאֲנִי טוֹעֵם, מֻתָּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן, בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלֶה. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה, אֲפִלּוּ גִדּוּלֵי גִדּוּלִין אֲסוּרִין:

קוֹנָם פֵּרוֹת הָאֵלּוּ עָלָי, קוֹנָם הֵן עַל פִּי, קוֹנָם הֵן לְפִי — לשונות שאוסרות את הפירות עצמם, ולא רק את אכילתם — אָסוּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן ואם נדר בלשון שֶׁאֲנִי אוֹכֵל וְשֶׁאֲנִי טוֹעֵם, מֻתָּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן, בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלֶה — כחיטה, שהגרעין שנזרע נרקב ולא נשאר ממנו דבר. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה, אֲפִלּוּ גִדּוּלֵי גִדּוּלִין אֲסוּרִין — כבצל, שהבצל הנטוע נשאר קיים בצמח החדש.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:זקונם מעשה ידייך

הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ, קוֹנָם מַעֲשֵׂה יָדַיִךְ עָלָי, קוֹנָם הֵן עַל פִּי, קוֹנָם הֵן לְפִי, אָסוּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן. שֶׁאֵינִי אוֹכֵל, שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, מֻתָּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן, בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלֶה. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה, אֲפִלּוּ גִדּוּלֵי גִדּוּלִין אֲסוּרִים:

הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ, קוֹנָם מַעֲשֵׂה יָדַיִךְ עָלָי, קוֹנָם הֵן עַל פִּי, קוֹנָם הֵן לְפִי — כל מה שהיא עושה ומכינה לו — אָסוּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן, אפילו פירות של אילן שנטעה. ואם אמר על מעשה ידיה שֶׁאֵינִי אוֹכֵל, שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, מֻתָּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן, בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלֶה — שלא נשאר מן הזרע הראשון דבר בצמח החדש. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה, אֲפִלּוּ גִדּוּלֵי גִדּוּלִין אֲסוּרִים — כבצל, שהבצל הנטוע נשאר קיים בצמח החדש.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:חעד הפסח

שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה אֵינִי אוֹכֵל עַד הַפֶּסַח, שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה אֵינִי מִתְכַּסֶּה עַד הַפֶּסַח, עָשְׂתָה לִפְנֵי הַפֶּסַח, מֻתָּר לֶאֱכֹל וּלְהִתְכַּסּוֹת אַחַר הַפֶּסַח. שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה עַד הַפֶּסַח אֵינִי אוֹכֵל, וְשֶׁאַתְּ עוֹשָׂה עַד הַפֶּסַח אֵינִי מִתְכַּסֶּה, עָשְׂתָה לִפְנֵי הַפֶּסַח, אָסוּר לֶאֱכֹל וּלְהִתְכַּסּוֹת אַחַר הַפָּסַח:

אמר לאשתו: שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה אֵינִי אוֹכֵל עַד הַפֶּסַח, שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה אֵינִי מִתְכַּסֶּה עַד הַפֶּסַח — "עד הפסח" קוצב כמה זמן יימנע — עָשְׂתָה לִפְנֵי הַפֶּסַח, מֻתָּר לֶאֱכֹל וּלְהִתְכַּסּוֹת אַחַר הַפֶּסַח אמר לאשתו: שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה עַד הַפֶּסַח אֵינִי אוֹכֵל, וְשֶׁאַתְּ עוֹשָׂה עַד הַפֶּסַח אֵינִי מִתְכַּסֶּה — כאן "עד הפסח" קובע אילו ממעשי ידיה נאסרו — עָשְׂתָה לִפְנֵי הַפֶּסַח, אָסוּר לֶאֱכֹל וּלְהִתְכַּסּוֹת אַחַר הַפָּסַח: מה שעשתה עד אז אסור לו לעולם.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:טאם תלכי לבית אביך

שֶׁאַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד הַפֶּסַח אִם תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ עַד הֶחָג, הָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח, אֲסוּרָה בַהֲנָאָתוֹ עַד הַפֶּסַח. אַחַר הַפֶּסַח, בְּלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. שֶׁאַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד הֶחָג אִם תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ עַד הַפֶּסַח, וְהָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח, אֲסוּרָה בַהֲנָאָתוֹ עַד הֶחָג, וּמֻתֶּרֶת לֵילֵךְ אַחַר הַפָּסַח:

אחרי סוכות אמר לאשתו: שֶׁאַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד הַפֶּסַח אִם תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ עַד הֶחָג — כלומר שתיאסר ליהנות ממנו עד הפסח אם תלך לבית אביה לפני סוכות הבא — הָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח, אֲסוּרָה בַהֲנָאָתוֹ עַד הַפֶּסַח — בהליכתה חל הנדר. ואם יצאה לבית אביה אַחַר הַפֶּסַח, בְּלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ — עוברת על איסור הפרת נדר (במדבר ל, ג), שההנאה שנהנתה ממנו לפני הפסח נמצאת אסורה למפרע. אמר לאשתו: שֶׁאַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד הֶחָג אִם תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ עַד הַפֶּסַח, וְהָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח — כלומר שתיאסר ליהנות ממנו עד סוכות אם תלך לבית אביה לפני הפסח — אֲסוּרָה בַהֲנָאָתוֹ עַד הֶחָג, וּמֻתֶּרֶת לֵילֵךְ אַחַר הַפָּסַח, שהליכה אחרי הפסח אינה בכלל התנאי.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים