משנה כְּרִיתוֹת · פרק ה מתוך ו
כְּרִיתוֹת · פרק הדַּם שְׁחִיטָה
דם שחייבים עליו, וקרבנות הספק
סימןדַּם הַנֶּפֶשׁ וּסְפֵקוֹת
התורה אוסרת לאכול דם, והאוכל דם במזיד חייב כרת — אבל רק על דם הנפש, הדם הקולח מן הבהמה כשנפשה יוצאת. עוד עברה עוברת לאורך הפרק: מעילה, שימוש לצורך עצמו בדבר השייך למקדש. המועל בשוגג ובוודאות משלם את הקרן ועוד חומש ומביא אשם, ולא חטאת. הפרק פותח בבירור איזה דם חייבים עליו כרת, ואחר כך שואל אם ספק מעילה מחייב אשם תלוי, ועובר על זוגות של חתיכות — כגון חתיכה של חולין וחתיכה של קודש — שאחת מהן נאכלה ואין יודעים איזו.
- ה:אדם הנפש ודם התמציתעל אכילת דם הנפש — בשחיטה, בנחירה, בעיקור ובהקזה — חייבים כרת, אבל על דם הטחול, הלב, הביצים, הדגים, החגבים ודם התמצית אין חייבים כרת.סימןדם שחיטה
- ה:בספק מעילות ואשם תלוירבי עקיבא מחייב אשם תלוי על ספק מעילות וחכמים פוטרים, ורבי טרפון מציע דרך אחת על תנאי: ישלם את המעילה וחומשה ויביא איל אחד בשתי סלעים.סימןספק מעילות
- ה:גרבי עקיבא מודה — ומקרה חדשרבי עקיבא מודה לרבי טרפון במעילה מועטת ולא בספק של מאה מנה, והמשנה עוברת לאישה שהביאה חטאת העוף על הספק ונודע לה קודם המליקה שילדה בוודאות.סימןמעילה מעטה
- ה:דחתיכה של חולין וחתיכה של קודשאכל אחת משתי חתיכות, של חולין ושל קודש, ואינו יודע איזו — הדעה הראשונה פוטרת ורבי עקיבא מחייב אשם תלוי; ואכלו שניים את שתיהן — רבי שמעון מתיר להם אשם אחד בשותפות, ורבי יוסי אוסר.סימןחלין / קדש
- ה:החתיכה של חולין וחתיכה של חלבאכל אחת משתי חתיכות, של חולין ושל חלב, ואינו יודע איזו — מביא אשם תלוי לדברי הכול; אכל את שתיהן — חטאת; ואכלו שניים — רבי שמעון מתיר להם חטאת אחת בשותפות, ורבי יוסי אוסר.סימןחלין / חלב
- ה:וחתיכה של חלב וחתיכה של קודשאכל אחת משתי חתיכות, של חלב ושל קודש, ואינו יודע איזו — מביא אשם תלוי; אכל את שתיהן — חטאת ואשם ודאי; ואכלו שניים — רבי שמעון מתיר להם חטאת ואשם בשותפות, ורבי יוסי אוסר.סימןחלב / קדש
- ה:זבכל אופן אכל חלבאכל אחת משתי חתיכות חלב, שאחת מהן גם קודש — מביא חטאת, שהרי ודאי אכל חלב, ורבי עקיבא מוסיף אשם תלוי על ספק המעילה; אכל את שתיהן — שתי חטאות ואשם ודאי.סימןחלב / חלב קדש
- ה:חחלב וחלב נותראכל אחת משתי חתיכות, של חלב ושל חלב נותר — מביא חטאת על החלב הוודאי ואשם תלוי על ספק הנותר; אכל את שתיהן — שלוש חטאות; ורבי יוסי: כל חטאת הבאה על חטא, אין שניים מביאים אותה.סימןחלב / חלב נותר
כל הפרק
ה:אדם הנפש ודם התמצית
דַּם שְׁחִיטָה בִּבְהֵמָה, בְּחַיָּה וּבְעוֹפוֹת, בֵּין טְמֵאִים וּבֵין טְהוֹרִים, דַּם נְחִירָה, וְדַם עִקּוּר, וְדַם הַקָּזָה שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה בוֹ, חַיָּבִים עָלָיו. דַּם הַטְּחוֹל, דַּם הַלֵּב, דַּם בֵּיצִים, דַּם דָּגִים, דַּם חֲגָבִים, דַּם הַתַּמְצִית, אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן. רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב בְּדַם הַתַּמְצִית:
דַּם שְׁחִיטָה בִּבְהֵמָה, בְּחַיָּה וּבְעוֹפוֹת, בֵּין טְמֵאִים וּבֵין טְהוֹרִים, דַּם נְחִירָה, כשקרעו את הבהמה מנחיריה עד ליבה בלי שחיטה, וְדַם עִקּוּר, כשעקרו את הקנה והוושט במקום לחתוך אותם, וְדַם הַקָּזָה שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה בוֹ, כלומר הסילון החזק שבאמצע ההקזה — חַיָּבִים עָלָיו כרת, אם אכל ממנו כזית במזיד. דַּם הַטְּחוֹל, דַּם הַלֵּב, דַּם בֵּיצִים, דַּם דָּגִים, דַּם חֲגָבִים, דַּם הַתַּמְצִית — הטפטוף האיטי שאחרי הקילוח — אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כרת, שאין כרת אלא בדם הנפש. רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב בְּדַם הַתַּמְצִית: אף שאינו דם הנפש, הוא כולל אותו במילים "כל דם" (ויקרא יז, י).
ה:בספק מעילות ואשם תלוי
רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּב עַל סְפֵק מְעִילוֹת אָשָׁם תָּלוּי, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים. וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁאֵין מֵבִיא אֶת מְעִילָתוֹ עַד שֶׁתִּתְוַדַּע לוֹ, וְיָבִיא עִמָּהּ אָשָׁם וַדָּאי. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן, מַה לָּזֶה מֵבִיא שְׁתֵּי אֲשָׁמוֹת. אֶלָּא יָבִיא מְעִילָה וְחֻמְשָׁהּ, וְיָבִיא אָשָׁם בִּשְׁנֵי סְלָעִים, וְיֹאמַר, אִם וַדַּאי מָעַלְתִּי, זוֹ מְעִילָתִי וְזֶה אֲשָׁמִי. וְאִם סָפֵק, הַמָּעוֹת נְדָבָה וְאָשָׁם תָּלוּי. שֶׁמִּמִּין שֶׁהוּא מֵבִיא עַל הוֹדַע, מֵבִיא עַל לֹא הוֹדַע:
רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּב עַל סְפֵק מְעִילוֹת — ספק שמא השתמש בנכסי המקדש לצורכו — אָשָׁם תָּלוּי, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים, שאשם תלוי בא רק על ספק בחטא שמביאים עליו חטאת. וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁאֵין מֵבִיא אֶת מְעִילָתוֹ — כלומר את שווי ההקדש ועוד חומש — עַד שֶׁתִּתְוַדַּע לוֹ, וְיָבִיא עִמָּהּ אָשָׁם וַדָּאי אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן, מַה לָּזֶה מֵבִיא שְׁתֵּי אֲשָׁמוֹת? אחד על הספק עכשיו, ועוד אחד על החטא הוודאי אם יתברר. אֶלָּא יָבִיא מְעִילָה וְחֻמְשָׁהּ וְיָבִיא אָשָׁם בִּשְׁנֵי סְלָעִים — המחיר הנמוך ביותר לאיל אשם — וְיֹאמַר, אִם וַדַּאי מָעַלְתִּי, זוֹ מְעִילָתִי וְזֶה אֲשָׁמִי וְאִם סָפֵק, הַמָּעוֹת נְדָבָה — מתנה לקופת המקדש — וְאָשָׁם תָּלוּי שֶׁמִּמִּין שֶׁהוּא מֵבִיא עַל הוֹדַע — איל בשתי סלעים — מֵבִיא עַל לֹא הוֹדַע. לכן איל אחד מועיל בשני המקרים.
ה:גרבי עקיבא מודה — ומקרה חדש
אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, נִרְאִים דְּבָרֶיךָ בִּמְעִילָה מְעֻטָּה. הֲרֵי שֶׁבָּא עַל יָדוֹ סְפֵק מְעִילָה בְּמֵאָה מָנֶה, לֹא יָפֶה לוֹ שֶׁיָּבִיא אָשָׁם בִּשְׁתֵּי סְלָעִים וְאַל יָבִיא סְפֵק מְעִילָה בְּמֵאָה מָנֶה. הָא מוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא לְרַבִּי טַרְפוֹן בִּמְעִילָה מֻעָטֶת. הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטַּאת הָעוֹף סָפֵק, אִם עַד שֶׁלֹּא נִמְלְקָה נוֹדַע לָהּ שֶׁיָּלְדָה וַדַּאי, תַּעֲשֶׂנָּה וַדַּאי. שֶׁמִּמִּין שֶׁהִיא מְבִיאָה עַל לֹא הוֹדַע, מְבִיאָה עַל הוֹדַע:
אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, נִרְאִים דְּבָרֶיךָ בִּמְעִילָה מְעֻטָּה, שבה אין זה יקר לשלם מראש את השווי ועוד חומש. הֲרֵי שֶׁבָּא עַל יָדוֹ סְפֵק מְעִילָה בְּמֵאָה מָנֶה — סכום עצום, שהרי מנה הוא מאה דינרים — לֹא יָפֶה לוֹ שֶׁיָּבִיא אָשָׁם בִּשְׁתֵּי סְלָעִים, וְאַל יָבִיא סְפֵק מְעִילָה בְּמֵאָה מָנֶה? האשם התלוי חוסך ממנו הון שאולי אינו חייב בו. הָא מוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא לְרַבִּי טַרְפוֹן — לשלם מראש ולהביא איל אחד על תנאי — בִּמְעִילָה מֻעָטֶת הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטַּאת הָעוֹף סָפֵק — שאינה יודעת אם הפלתה חייבה אותה בקרבן — אִם עַד שֶׁלֹּא נִמְלְקָה נוֹדַע לָהּ שֶׁיָּלְדָה וַדַּאי, תַּעֲשֶׂנָּה וַדַּאי. מליקה היא המתת קרבן העוף בציפורן הכהן. שֶׁמִּמִּין שֶׁהִיא מְבִיאָה עַל לֹא הוֹדַע — תור או בן יונה — מְבִיאָה עַל הוֹדַע
ה:דחתיכה של חולין וחתיכה של קודש
חֲתִיכָה שֶׁל חֻלִּין וַחֲתִיכָה שֶׁל קֹדֶשׁ, אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל, פָּטוּר. רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּב בְּאָשָׁם תָּלוּי. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה, מֵבִיא אָשָׁם וַדָּאי. אָכַל אֶחָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה, וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה, זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי וְזֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶם מְבִיאִים אָשָׁם אֶחָד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין שְׁנַיִם מְבִיאִים אָשָׁם אֶחָד:
חֲתִיכָה שֶׁל חֻלִּין וַחֲתִיכָה שֶׁל קֹדֶשׁ — בשר רגיל ובשר של קרבן — אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל, פָּטוּר, שהחטא היחיד האפשרי הוא מעילה בקודש, ועל ספק מעילה אין מביאים קרבן. רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּב בְּאָשָׁם תָּלוּי, כשיטתו בכל ספק מעילה. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה, ונמצא שאכל את שתיהן — מֵבִיא אָשָׁם וַדָּאי, שהרי ודאי אכל את חתיכת הקודש. אָכַל אֶחָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה, וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה — וכל אחד אולי הוא שאכל את חתיכת הקודש — זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי וְזֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶם מְבִיאִים אָשָׁם אֶחָד, בשותפות, על תנאי שיהיה של מי שאכל את חתיכת הקודש. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין שְׁנַיִם מְבִיאִים אָשָׁם אֶחָד. קרבן אינו בא בשותפות על תנאי כזה.
ה:החתיכה של חולין וחתיכה של חלב
חֲתִיכָה שֶׁל חֻלִּין וַחֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב, אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל, מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה, מֵבִיא חַטָּאת. אָכַל אֶחָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה, זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי וְזֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶם מְבִיאִים חַטָּאת אֶחָת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין שְׁנַיִם מְבִיאִים חַטָּאת אֶחָת:
חֲתִיכָה שֶׁל חֻלִּין וַחֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב — בשר רגיל וחלב, השומן האסור באכילה — אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל, מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי, שעל אכילת חלב בוודאות מביאים חטאת. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה, ונמצא שאכל את שתיהן — מֵבִיא חַטָּאת, שהרי ודאי אכל את החלב. אָכַל אֶחָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה — וכל אחד אולי הוא שאכל את החלב — זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי וְזֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶם מְבִיאִים חַטָּאת אֶחָת, בשותפות, על תנאי שתהיה של מי שאכל את החלב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין שְׁנַיִם מְבִיאִים חַטָּאת אֶחָת. לכן כל אחד מביא אשם תלוי משלו.
ה:וחתיכה של חלב וחתיכה של קודש
חֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב וַחֲתִיכָה שֶׁל קֹדֶשׁ, אָכַל אֶת אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל, מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה, מֵבִיא חַטָּאת וְאָשָׁם וַדָּאי. אָכַל אֶחָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה, זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי, וְזֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶם מְבִיאִים חַטָּאת וְאָשָׁם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין שְׁנַיִם מְבִיאִים חַטָּאת וְאָשָׁם:
חֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב וַחֲתִיכָה שֶׁל קֹדֶשׁ — החלב אסור באכילה, והבשר שייך למקדש — אָכַל אֶת אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל, מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי, מחמת החלב, שעל אכילתו בוודאות מביאים חטאת. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה, ונמצא שאכל את שתיהן — מֵבִיא חַטָּאת וְאָשָׁם וַדָּאי: החטאת על החלב, והאשם על המעילה בקודש. אָכַל אֶחָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה — וכל אחד אולי הוא שאכל את החלב — זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי, וְזֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶם מְבִיאִים חַטָּאת וְאָשָׁם, בשותפות: החטאת למי שאכל את החלב, והאשם למי שאכל את בשר הקודש. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין שְׁנַיִם מְבִיאִים חַטָּאת וְאָשָׁם. לכן כל אחד מביא אשם תלוי משלו.
ה:זבכל אופן אכל חלב
חֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב וַחֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב קֹדֶשׁ, אָכַל אֶת אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל, מֵבִיא חַטָּאת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה, מֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת וְאָשָׁם וַדָּאי. אָכַל אֶחָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה, זֶה מֵבִיא חַטָּאת וְזֶה מֵבִיא חַטָּאת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי וְזֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, זֶה חַטָּאת וְזֶה חַטָּאת, וּשְׁנֵיהֶם מְבִיאִים אָשָׁם אֶחָד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין שְׁנַיִם מְבִיאִין אָשָׁם אֶחָד:
חֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב וַחֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב קֹדֶשׁ — שתיהן חלב, השומן האסור באכילה, והשנייה גם שייכת למקדש — אָכַל אֶת אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל, מֵבִיא חַטָּאת, שבכל מקרה אכל חלב אסור. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי, נוסף על החטאת, שמא אכל את חתיכת הקודש ומעל בה. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה, ונמצא שאכל את שתיהן — מֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת וְאָשָׁם וַדָּאי: חטאת על כל חתיכת חלב, ואשם על המעילה בחתיכת הקודש. אָכַל אֶחָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה — וכל אחד ודאי אכל חלב אסור — זֶה מֵבִיא חַטָּאת וְזֶה מֵבִיא חַטָּאת רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי וְזֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי, נוסף על החטאת, שכל אחד אולי אכל את חתיכת הקודש. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, זֶה חַטָּאת וְזֶה חַטָּאת, וּשְׁנֵיהֶם מְבִיאִים אָשָׁם אֶחָד, בשותפות, למי מהם שאכל את חתיכת הקודש. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין שְׁנַיִם מְבִיאִין אָשָׁם אֶחָד. הוא שולל שותפות על תנאי בקרבנות.
ה:חחלב וחלב נותר
חֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב וַחֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב נוֹתָר, אָכַל אֶת אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֶת אֵיזֶה מֵהֶן אָכַל, מֵבִיא חַטָּאת וְאָשָׁם תָּלוּי. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה, מֵבִיא שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת. אָכַל אֶחָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה, זֶה מֵבִיא חַטָּאת וְאָשָׁם תָּלוּי וְזֶה מֵבִיא חַטָּאת וְאָשָׁם תָּלוּי. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, זֶה חַטָּאת וְזֶה חַטָּאת, וּשְׁנֵיהֶם מְבִיאִים חַטָּאת אֶחָת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל חַטָּאת שֶׁהִיא בָאָה עַל חֵטְא, אֵין שְׁנַיִם מְבִיאִים אוֹתָהּ:
חֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב וַחֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב נוֹתָר — חלב של קרבן שנשאר אחרי זמנו — אָכַל אֶת אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֶת אֵיזֶה מֵהֶן אָכַל, מֵבִיא חַטָּאת וְאָשָׁם תָּלוּי: החטאת כי בכל מקרה אכל חלב, והאשם התלוי שמא אכל את הנותר. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה, ונמצא שאכל את שתיהן — מֵבִיא שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת: שתיים על שתי חתיכות החלב, ואחת על הנותר. אָכַל אֶחָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה — כל אחד ודאי אכל חלב, ואולי את הנותר — זֶה מֵבִיא חַטָּאת וְאָשָׁם תָּלוּי וְזֶה מֵבִיא חַטָּאת וְאָשָׁם תָּלוּי רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, זֶה חַטָּאת וְזֶה חַטָּאת, על החלב שכל אחד ודאי אכל, וּשְׁנֵיהֶם מְבִיאִים חַטָּאת אֶחָת, בשותפות, למי מהם שאכל את הנותר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל חַטָּאת שֶׁהִיא בָאָה עַל חֵטְא — שלא כחטאת היולדת, שאינה באה על חטא — אֵין שְׁנַיִם מְבִיאִים אוֹתָהּ