משנה כְּרִיתוֹת · פרק ו מתוך ו

כְּרִיתוֹת · פרק והַמֵּבִיא אָשָׁם תָּלוּי

קרבנות שנותרו, וכבוד התורה

סימןבִּטּוּל וְשִׁנּוּי

בהמה שהופרשה לקרבן קדושה, ואינה יכולה פשוט לחזור לחולין. לכן הפרק שואל מה קורה כשקרבן מתברר כמיותר: אשם תלוי של מי שנודע לו שלא חטא, ולצדו אשם ודאי, שור שנידון לסקילה ועגלה ערופה. הוא שואל אילו קרבנות יום הכיפורים מבטל, מה נעשה כשכסף שהופרש לקרבן הוצא שלא כדין, וכיצד קרבן עולה ויורד משתנה לפי יכולתו של אדם. הפרק נחתם בזוגות שהתורה מונה בסדר אחד, כגון אב ואם, ובכל זאת שני בני הזוג שקולים.

  1. ו:אאשם תלוי שנמצא מיותרהמביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא — קודם השחיטה רבי מאיר וחכמים נחלקים בדינו, לאחר השחיטה הבשר נשרף, ומשנזרק הדם הבשר נאכל.סימןשלא חטא
  2. ו:באשם ודאי, שור הנסקל ועגלה ערופהאשם ודאי, שור הנסקל ועגלה ערופה — אם נודע הדבר קודם המעשה המכריע, הבהמה רועה בעדר; ואם לאחריו, כל אחד בדינו: האשם נקבר או נשרף, השור מותר בהנאה, והעגלה נקברת במקומה.סימןאשם ודאי
  3. ו:גאשם חסידיםרבי אליעזר מתיר להתנדב אשם תלוי בכל יום, וסיפרו על בבא בן בוטי שעשה כן, וחכמים אומרים שאין מביאים אשם תלוי אלא על ספק בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.סימןאשם חסידים
  4. ו:דקרבנות שעבר עליהם יום הכיפוריםחייבי חטאות ואשמות ודאים שעבר עליהם יום הכיפורים חייבים להביאם אחריו, אבל חייבי אשמות תלויים פטורים — וכן מי שבא לידו ספק עבירה ביום הכיפורים עצמו, אפילו עם חשכה.סימןשכל היום מכפר
  5. ו:החטאת העוף הבאה על הספקאישה שעליה חטאת העוף על הספק חייבת להביאה אף לאחר יום הכיפורים, מפני שהיא מכשירה אותה לאכול בזבחים; ונודע לה לאחר המליקה שלא הייתה חייבת — העוף נקבר.סימןחטאת העוף ספק
  6. ו:ושתי סלעים ושני איליםהמפריש שתי סלעים לאשם וקנה בהן שני אילים — היפה שתי סלעים קרב לאשמו; ואם קנה בהן לחולין, מעל, ומשלם את המעילה וחומשה.סימןשתי סלעים לאשם
  7. ו:זאין מביאים חטאת מחטא על חטאהמפריש חטאתו ומת — אין בנו מביאה אחריו; ואין מביאים חטאת מחטא על חטא, אפילו על חלב שאכל אמש ועל חלב שאכל היום.סימןחטא על חטא
  8. ו:חמעות הקדש בקרבן עולה ויורדבקרבן עולה ויורד מביאים ממעות שהוקדשו לדרגה אחת את הדרגה האחרת — כשבה, שעירה, עוף או עשירית האיפה — הכול לפי מה שהעני או העשיר, אבל עוף שהוקדש ונפסל אין לו פדיון.סימןמביאין מהקדש
  9. ו:טכבשים ועיזים, אב ואםרבי שמעון מלמד שמה שהכתוב מקדים אחד מבני זוג — כבשים לעיזים, תורים לבני יונה, אב לאם — אין פירושו שהוא מובחר, שהרי במקום אחר הקדים את השני; ולמעשה האב קודם לאם, ורבו של הבן, שלימדו תורה, קודם לאב.סימןכבשים קודמין לעזים

כל הפרק

ו:אאשם תלוי שנמצא מיותר

הַמֵּבִיא אָשָׁם תָּלוּי וְנוֹדַע לוֹ שֶׁלֹּא חָטָא, אִם עַד שֶׁלֹּא נִשְׁחַט, יֵצֵא וְיִרְעֶה בָעֵדֶר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר, וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִקְרַב, שֶׁאִם אֵינוֹ בָא עַל חֵטְא זֶה, הֲרֵי הוּא בָא עַל חֵטְא אַחֵר. אִם מִשֶּׁנִּשְׁחַט נוֹדַע לוֹ, הַדָּם יִשָּׁפֵךְ וְהַבָּשָׂר יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. נִזְרַק הַדָּם, הַבָּשָׂר יֵאָכֵל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ הַדָּם בַּכּוֹס, יִזָּרֵק, וְהַבָּשָׂר יֵאָכֵל.

הַמֵּבִיא אָשָׁם תָּלוּי — שהביא כשלא ידע אם חטא — וְנוֹדַע לוֹ שֶׁלֹּא חָטָא, אִם עַד שֶׁלֹּא נִשְׁחַט, יֵצֵא וְיִרְעֶה בָעֵדֶר, שקרבן שלא היה צריך לו לא הוקדש מעולם; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, כלומר עד שייפול בו מום, שהרי הוקדש באמת, מחשש שחטא; וְיִמָּכֵר, וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִקְרַב, שֶׁאִם אֵינוֹ בָא עַל חֵטְא זֶה, הֲרֵי הוּא בָא עַל חֵטְא אַחֵר, חטא שאולי עשה בלי לדעת. אִם מִשֶּׁנִּשְׁחַט נוֹדַע לוֹ שלא חטא, הַדָּם יִשָּׁפֵךְ, וְהַבָּשָׂר יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, ככל קרבן שנפסל. נִזְרַק הַדָּם קודם שנודע לו — הַבָּשָׂר יֵאָכֵל, שבשעת הכפרה עדיין עמד הספק. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ הַדָּם בַּכּוֹס כשנודע לו — יִזָּרֵק, וְהַבָּשָׂר יֵאָכֵל, שדם העומד להיזרק כאילו כבר נזרק.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ו:באשם ודאי, שור הנסקל ועגלה ערופה

אָשָׁם וַדַּאי אֵינוֹ כֵן. אִם עַד שֶׁלֹּא נִשְׁחַט, יֵצֵא וְיִרְעֶה בָעֵדֶר. מִשֶּׁנִּשְׁחַט, הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר. נִזְרַק הַדָּם, הַבָּשָׂר יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. שׁוֹר הַנִּסְקָל אֵינוֹ כֵן. אִם עַד שֶׁלֹּא נִסְקַל, יֵצֵא וְיִרְעֶה בָעֵדֶר. מִשֶּׁנִּסְקַל, מֻתָּר בַּהֲנָאָה. עֶגְלָה עֲרוּפָה אֵינָהּ כֵּן. אִם עַד שֶׁלֹּא נֶעֶרְפָה, תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר. מִשֶּׁנֶּעֶרְפָה, תִּקָּבֵר בִּמְקוֹמָהּ, שֶׁעַל סָפֵק בָּאָה מִתְּחִלָּתָהּ, כִּפְּרָה סְפֵקָהּ וְהָלְכָה לָהּ.

אָשָׁם וַדַּאי אֵינוֹ כֵן: אִם עַד שֶׁלֹּא נִשְׁחַט נודע לו שלא חטא, יֵצֵא וְיִרְעֶה בָעֵדֶר, שהופרש בטעות ולא הוקדש מעולם. מִשֶּׁנִּשְׁחַט, הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר, כבשר רגיל שנשחט בעזרת המקדש. נִזְרַק הַדָּם, הַבָּשָׂר יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה שׁוֹר הַנִּסְקָל אֵינוֹ כֵן — שור שנידון לסקילה על שהרג אדם — אִם עַד שֶׁלֹּא נִסְקַל נמצא שלא הרג, יֵצֵא וְיִרְעֶה בָעֵדֶר. מִשֶּׁנִּסְקַל, מֻתָּר בַּהֲנָאָה, שמעולם לא היה חייב, ולכן איסור ההנאה בשור הנסקל אינו חל עליו. עֶגְלָה עֲרוּפָה אֵינָהּ כֵּן — עגלה שעורפים כשנמצא הרוג ואין יודעים מי הרגו (דברים כא, א–ט): אִם עַד שֶׁלֹּא נֶעֶרְפָה, נמצא ההורג, תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר. מִשֶּׁנֶּעֶרְפָה, תִּקָּבֵר בִּמְקוֹמָהּ, שֶׁעַל סָפֵק בָּאָה מִתְּחִלָּתָהּ, כִּפְּרָה סְפֵקָהּ וְהָלְכָה לָהּ

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ו:גאשם חסידים

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִתְנַדֵּב אָדָם אָשָׁם תָּלוּי בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה, וְהִיא נִקְרֵאת אֲשַׁם חֲסִידִים. אָמְרוּ עָלָיו עַל בָּבָא בֶן בּוּטִי, שֶׁהָיָה מִתְנַדֵּב אָשָׁם תָּלוּי בְּכָל יוֹם, חוּץ מֵאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים יוֹם אֶחָד. אָמַר, הַמָּעוֹן הַזֶּה, אִלּוּ הָיוּ מַנִּיחִים לִי, הָיִיתִי מֵבִיא, אֶלָּא אוֹמְרִים לִי, הַמְתֵּן עַד שֶׁתִּכָּנֵס לְסָפֵק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין מְבִיאִים אָשָׁם תָּלוּי אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִתְנַדֵּב אָדָם אָשָׁם תָּלוּי בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה, וְהִיא נִקְרֵאת אֲשַׁם חֲסִידִים. החסידים הביאו אותו מחשש שמא חטאו בלי שהרגישו. אָמְרוּ עָלָיו עַל בָּבָא בֶן בּוּטִי — שנודע בזהירותו מחטא — שֶׁהָיָה מִתְנַדֵּב אָשָׁם תָּלוּי בְּכָל יוֹם, חוּץ מֵאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים יוֹם אֶחָד, שיום הכיפורים כבר כיפר ולא היה ממה לחשוש. אָמַר, הַמָּעוֹן הַזֶּה — שבועה בבית המקדש — אִלּוּ הָיוּ מַנִּיחִים לִי, הָיִיתִי מֵבִיא, אֶלָּא אוֹמְרִים לִי, הַמְתֵּן עַד שֶׁתִּכָּנֵס לְסָפֵק וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין מְבִיאִים אָשָׁם תָּלוּי אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. לדעתם הוא מגן על מי שבספק של ממש, ואינו נדבה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ו:דקרבנות שעבר עליהם יום הכיפורים

חַיָּבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וַדָּאִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים, חַיָּבִין לְהָבִיא לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים. חַיָּבֵי אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין, פְּטוּרִים. מִי שֶׁבָּא עַל יָדוֹ סְפֵק עֲבֵרָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֲפִלּוּ עִם חֲשֵׁכָה, פָּטוּר, שֶׁכָּל הַיּוֹם מְכַפֵּר.

חַיָּבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וַדָּאִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים, חַיָּבִין לְהָבִיא לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, שיום הכיפורים מכפר רק על חטאים שאדם אינו יודע עליהם (ויקרא טז, ל). חַיָּבֵי אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין פְּטוּרִים, שחטא שבספק הוא בדיוק מה שיום הכיפורים מכפר. מִי שֶׁבָּא עַל יָדוֹ סְפֵק עֲבֵרָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֲפִלּוּ עִם חֲשֵׁכָה — מאשם תלוי הוא פָּטוּר, שֶׁכָּל הַיּוֹם מְכַפֵּר

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ו:החטאת העוף הבאה על הספק

הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חַטַּאת הָעוֹף סָפֵק, שֶׁעָבַר עָלֶיהָ יוֹם הַכִּפּוּרִים, חַיֶּבֶת לְהָבִיא לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁמַּכְשְׁרַתָּהּ לֶאֱכֹל בַּזְּבָחִים. חַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל סָפֵק, אִם מִשֶּׁנִּמְלְקָה נוֹדַע לָהּ, הֲרֵי זוֹ תִקָּבֵר.

הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חַטַּאת הָעוֹף סָפֵק — שאינה יודעת אם לידתה חייבה אותה בקרבן — שֶׁעָבַר עָלֶיהָ יוֹם הַכִּפּוּרִים, חַיֶּבֶת לְהָבִיא לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁמַּכְשְׁרַתָּהּ לֶאֱכֹל בַּזְּבָחִים. יום הכיפורים מכפר על חטא, אבל אינו מתיר לה זאת. חַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל סָפֵק, אִם מִשֶּׁנִּמְלְקָה נוֹדַע לָהּ שלא הייתה חייבת בה, הֲרֵי זוֹ תִקָּבֵר. חכמים גזרו כך, שלא יאמרו שמותר ליהנות מחטאת שבאה על ספק.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ו:ושתי סלעים ושני אילים

הַמַּפְרִישׁ שְׁתֵּי סְלָעִים לְאָשָׁם וְלָקַח בָּהֶן שְׁנֵי אֵילִים לְאָשָׁם, אִם הָיָה אַחַד מֵהֶן יָפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים, יִקְרַב לַאֲשָׁמוֹ, וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר, וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה. לָקַח בָּהֶן שְׁנֵי אֵילִים לְחֻלִּין, אֶחָד יָפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים וְאֶחָד יָפֶה עֲשָׂרָה זוּז, הַיָּפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים יִקְרַב לַאֲשָׁמוֹ, וְהַשֵּׁנִי לִמְעִילָתוֹ. אֶחָד לְאָשָׁם וְאֶחָד לְחֻלִּין, אִם הָיָה שֶׁל אָשָׁם יָפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים, יִקְרַב לַאֲשָׁמוֹ, וְהַשֵּׁנִי לִמְעִילָתוֹ, וְיָבִיא עִמָּהּ סֶלַע וְחֻמְשָׁהּ.

הַמַּפְרִישׁ שְׁתֵּי סְלָעִים לְאָשָׁם — המחיר הנמוך ביותר לאיל אשם — וְלָקַח בָּהֶן שְׁנֵי אֵילִים לְאָשָׁם, אִם הָיָה אַחַד מֵהֶן יָפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים, יִקְרַב לַאֲשָׁמוֹ, וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב — עד שייפול בו מום, שהרי נקנה בכסף מוקדש — וְיִמָּכֵר, וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה לָקַח בָּהֶן שְׁנֵי אֵילִים לְחֻלִּין — וכך מעל בכסף המוקדש — אֶחָד יָפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים וְאֶחָד יָפֶה עֲשָׂרָה זוּז — שתי הסלעים שמעל בהן ועוד חומש, שהרי סלע הוא ארבעה זוז — הַיָּפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים יִקְרַב לַאֲשָׁמוֹ, וְהַשֵּׁנִי לִמְעִילָתוֹ אֶחָד לְאָשָׁם וְאֶחָד לְחֻלִּין, וכך הוציא סלע מוקדשת לצורכו: אִם הָיָה שֶׁל אָשָׁם יָפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים, יִקְרַב לַאֲשָׁמוֹ, וְהַשֵּׁנִי לִמְעִילָתוֹ — אשם המעילה על אותה סלע — וְיָבִיא עִמָּהּ סֶלַע וְחֻמְשָׁהּ

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ו:זאין מביאים חטאת מחטא על חטא

הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ, וּמֵת, לֹא יְבִיאֶנָּה בְנוֹ אַחֲרָיו. וְלֹא יְבִיאֶנָּה מֵחֵטְא עַל חֵטְא, אֲפִלּוּ עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל אֶמֶשׁ לֹא יְבִיאֶנָּה עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל הַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר קָרְבָּנוֹ עַל חַטָּאתוֹ, שֶׁיְּהֵא קָרְבָּנוֹ לְשֵׁם חֶטְאוֹ.

הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ, וּמֵת — לֹא יְבִיאֶנָּה בְנוֹ אַחֲרָיו על חטא שלו, שהרי הופרשה לחטאו של האב. וְלֹא יְבִיאֶנָּה מֵחֵטְא עַל חֵטְא, אֲפִלּוּ עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל אֶמֶשׁ לֹא יְבִיאֶנָּה עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל הַיּוֹם, אף שזה וזה חלב אסור, שֶׁנֶּאֱמַר קָרְבָּנוֹ עַל חַטָּאתוֹ (ויקרא ד, כח) — שֶׁיְּהֵא קָרְבָּנוֹ לְשֵׁם חֶטְאוֹ

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ו:חמעות הקדש בקרבן עולה ויורד

מְבִיאִין מֵהֶקְדֵּשׁ כִּשְׂבָּה, שְׂעִירָה. מֵהֶקְדֵּשׁ שְׂעִירָה, כִּשְׂבָּה. מֵהֶקְדֵּשׁ כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה, תּוֹרִין וּבְנֵי יוֹנָה. מֵהֶקְדֵּשׁ תּוֹרִין וּבְנֵי יוֹנָה, עֲשִׂירִית הָאֵיפָה. כֵּיצַד. הִפְרִישׁ לְכִשְׂבָּה אוֹ לִשְׂעִירָה, הֶעֱנִי, יָבִיא עוֹף. הֶעֱנִי, יָבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה. הִפְרִישׁ לַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה, הֶעֱשִׁיר, יָבִיא עוֹף. הֶעֱשִׁיר, יָבִיא כִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה. הִפְרִישׁ כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה וְנִסְתָּאֲבוּ, אִם רָצָה יָבִיא בִדְמֵיהֶן עוֹף. הִפְרִישׁ עוֹף וְנִסְתָּאֵב, לֹא יָבִיא בְדָמָיו עֲשִׂירִית הָאֵיפָה, שֶׁאֵין לָעוֹף פִּדְיוֹן.

בקרבן עולה ויורד, שהוא לפי יכולתו של המביא: מְבִיאִין מֵהֶקְדֵּשׁ כִּשְׂבָּה, שְׂעִירָה. מֵהֶקְדֵּשׁ שְׂעִירָה, כִּשְׂבָּה. מֵהֶקְדֵּשׁ כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה, תּוֹרִין וּבְנֵי יוֹנָה. מֵהֶקְדֵּשׁ תּוֹרִין וּבְנֵי יוֹנָה, עֲשִׂירִית הָאֵיפָה סולת. כֵּיצַד. הִפְרִישׁ לְכִשְׂבָּה אוֹ לִשְׂעִירָה ואחר כך הֶעֱנִי, יָבִיא עוֹף בחלק מהמעות, והשאר שלו; ואם שוב הֶעֱנִי, יָבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה סולת. הִפְרִישׁ לַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה ואחר כך הֶעֱשִׁיר, יָבִיא עוֹף, ומוסיף מכספו; ואם שוב הֶעֱשִׁיר, יָבִיא כִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה הִפְרִישׁ כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה וְנִסְתָּאֲבוּ — נפל בהן מום, ולכן הן נפדות בכסף — אִם רָצָה יָבִיא בִדְמֵיהֶן עוֹף הִפְרִישׁ עוֹף וְנִסְתָּאֵב — כלומר נפסל — לֹא יָבִיא בְדָמָיו עֲשִׂירִית הָאֵיפָה, שֶׁאֵין לָעוֹף פִּדְיוֹן. התורה התירה לפדות רק "בהמה" (ויקרא כז, יא).

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ו:טכבשים ועיזים, אב ואם

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כְּבָשִׂים קוֹדְמִין לָעִזִּים בְּכָל מָקוֹם. יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁהֵן מֻבְחָרִין מֵהֶן. תַּלְמוּד לוֹמַר, וְאִם כֶּבֶשׂ יָבִיא קָרְבָּנוֹ לְחַטָּאת, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין. תּוֹרִין קוֹדְמִין לִבְנֵי יוֹנָה בְכָל מָקוֹם. יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁהֵן מֻבְחָרִים מֵהֶן. תַּלְמוּד לוֹמַר, וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶן שְׁקוּלִין. הָאָב קוֹדֵם לָאֵם בְּכָל מָקוֹם. יָכוֹל שֶׁכְּבוֹד הָאָב עוֹדֵף עַל כְּבוֹד הָאֵם, תַּלְמוּד לוֹמַר, אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִים. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים, הָאָב קוֹדֵם לָאֵם בְּכָל מָקוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאִמּוֹ חַיָּבִין בִּכְבוֹד אָבִיו. וְכֵן בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, אִם זָכָה הַבֵּן לִפְנֵי הָרַב, קוֹדֵם אֶת הָאָב בְּכָל מָקוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאָבִיו חַיָּבִין בִּכְבוֹד רַבּוֹ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כְּבָשִׂים קוֹדְמִין לָעִזִּים בְּכָל מָקוֹם. התורה מקדימה בדרך כלל את הכבשים, כגון "מן הכבשים ומן העזים תקחו" (שמות יב, ה). יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁהֵן מֻבְחָרִין מֵהֶן. תַּלְמוּד לוֹמַר, וְאִם כֶּבֶשׂ יָבִיא קָרְבָּנוֹ לְחַטָּאת (ויקרא ד, לב), אחרי שהזכיר קודם את העז (ד, כח) — מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין. אפשר להביא איזה מהם שירצה. תּוֹרִין קוֹדְמִין לִבְנֵי יוֹנָה בְכָל מָקוֹם. יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁהֵן מֻבְחָרִים מֵהֶן. תַּלְמוּד לוֹמַר, וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת (ויקרא יב, ו), שמקדים את בן היונה — מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶן שְׁקוּלִין הָאָב קוֹדֵם לָאֵם בְּכָל מָקוֹם. למשל: "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ, יב). יָכוֹל שֶׁכְּבוֹד הָאָב עוֹדֵף עַל כְּבוֹד הָאֵם, תַּלְמוּד לוֹמַר, אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ (ויקרא יט, ג), שמקדים את האם — מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִים אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים, הָאָב קוֹדֵם לָאֵם בְּכָל מָקוֹם — כששניהם צריכים לבן בבת אחת — מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאִמּוֹ חַיָּבִין בִּכְבוֹד אָבִיו וְכֵן בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, אִם זָכָה הַבֵּן לִפְנֵי הָרַב ולמד ממנו, הרב קוֹדֵם אֶת הָאָב בְּכָל מָקוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאָבִיו חַיָּבִין בִּכְבוֹד רַבּוֹ

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים