משנה עֵרוּבִין · פרק ב מתוך י

עֵרוּבִין · פרק בעוֹשִׂין פַּסִּין

פסין לבארות ומקומות מוקפים

סימןבְּאֵר וְקַרְפֵּף

באר שעומקה עשרה טפחים היא רשות היחיד גם כשהיא עומדת ברשות הרבים, ולכן מי שמעלה ממנה מים לרשות הרבים בשבת מעביר מרשות לרשות. עולי הרגלים היו זקוקים למים לבהמותיהם, ולכן התירו חכמים תיקון קל: פסים בפינות סביב הבאר, ההופכים את השטח שבתוכם לרשות היחיד. הפרק קובע עד כמה מותר לקרב את הפסין לבאר ועד כמה להרחיקם, ואילו בארות ראויות להם. אחר כך הוא שואל עד כמה גדולים יכולים להיות גינה או מתחם מגודר שעדיין מותר לטלטל בתוכם, ונחתם בשלוש הלכות ששמע רבי אלעאי מרבו ולא מצא תלמיד אחר ששמע אותן.

  1. ב:אפסין סביב הבארעושים פסין לבארות כדי להתיר לשאוב מהן בשבת: רבי יהודה מסתפק בארבעה דיומדין, ורבי מאיר מצריך שמונה פסין.סימןעושין פסין לביראות
  2. ב:במרחק הפסין מן הבארמותר לקרב את הפסין לבאר, ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים ושותה; ומותר להרחיק כל שהוא — ובלבד שירבה בפסין.סימןלהקריב לבאר
  3. ב:גבית סאתיים והקרפףרבי יהודה מגביל את היקף הפסין לבית סאתיים, וחכמים: שיעור זה נאמר בגינה ובקרפף, אבל מקום המשמש לדירה — מותר אפילו בעשרה כורין.סימןעד בית סאתים
  4. ב:דדרך הרבים ובאר הרביםדרך הרבים המפסיקה בין הפסין — רבי יהודה מצריך לסלקה וחכמים לא; ולאילו בארות עושים פסין — רבי עקיבא ורבי יהודה בן בבא חלוקים.סימןדרך הרבים מפסקתן
  5. ב:ההגינה של שבעים אמהגינה של שבעים אמה ושיריים על שבעים ושיריים, מוקפת גדר, מטלטלים בתוכה — והתנאים לכך ולצורתה שנויים במחלוקת.סימןהגנה והקרפף
  6. ב:ושלוש שמועות של רבי אלעאירבי אלעאי מוסר שלוש הלכות ששמע מרבי אליעזר, ומודה שחזר על כל תלמידיו ולא מצא חבר ששמע אותן.סימןרבי אלעאי שמעתי

כל הפרק

ב:אפסין סביב הבאר

עוֹשִׂין פַּסִּין לַבֵּירָאוֹת אַרְבָּעָה דְיוּמְדִין, נִרְאִין כִּשְׁמֹנָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, שְׁמֹנָה, נִרְאִין כִּשְׁנֵים עָשָׂר, אַרְבָּעָה דְיוּמְדִין וְאַרְבָּעָה פְשׁוּטִין. גָּבְהָן עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה, וְעָבְיָן כָּל שֶׁהוּא, וּבֵינֵיהֶן כִּמְלֹא שְׁתֵּי רְבָקוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ בָּקָר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע, קְשׁוּרוֹת וְלֹא מֻתָּרוֹת, אַחַת נִכְנֶסֶת וְאַחַת יוֹצֵאת:

עוֹשִׂין פַּסִּין לַבֵּירָאוֹת — לוחות זקופים ההופכים את סביבת הבאר שבדרך לרשות היחיד, כדי לדלות בה ולהשקות בהמה — אַרְבָּעָה דְיוּמְדִין, נִרְאִין כִּשְׁמֹנָה — פסי זווית בארבע הפינות, שכל אחד מהם נראה כשני לוחות — דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: שְׁמֹנָה, נִרְאִין כִּשְׁנֵים עָשָׂר: אַרְבָּעָה דְיוּמְדִין וְאַרְבָּעָה פְשׁוּטִין — פסי הזווית שבפינות, ועוד לוח שטוח באמצע כל צד. גָּבְהָן עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה טפחים, אמה שלמה לכל צד, וְעָבְיָן כָּל שֶׁהוּא. וּבֵינֵיהֶן כִּמְלֹא שְׁתֵּי רְבָקוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ בָּקָר — שישה שוורים זה בצד זה, כעשר אמות — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שתי רבקות שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע — שמונה שוורים, כשלוש עשרה אמות ושליש — קְשׁוּרוֹת וְלֹא מֻתָּרוֹת, צפופות, וזה מצמצם את הרווח, אַחַת נִכְנֶסֶת וְאַחַת יוֹצֵאת, עוברות זו על פני זו, וזה מרחיב אותו מעט.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:במרחק הפסין מן הבאר

מֻתָּר לְהַקְרִיב לַבְּאֵר, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא פָרָה רֹאשָׁהּ וְרֻבָּהּ בִּפְנִים וְשׁוֹתָה. מֻתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא, וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין:

מֻתָּר לְהַקְרִיב לַבְּאֵר — לקרב אליה את הפסין — וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא פָרָה רֹאשָׁהּ וְרֻבָּהּ בִּפְנִים וְשׁוֹתָה, כשתי אמות משפת הבאר, שמא ייצא בעליה אחריה ויוציא את הדלי אל מעבר לפסין. מֻתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא — את הפסין מן הבאר — וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין, שככל שהם רחוקים יותר, הרווחים ביניהם גדלים.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:גבית סאתיים והקרפף

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד בֵּית סָאתָיִם. אָמְרוּ לוֹ, לֹא אָמְרוּ בֵית סָאתַיִם אֶלָּא לְגִנָּה וּלְקַרְפֵּף, אֲבָל אִם הָיָה דִּיר אוֹ סַחַר, אוֹ מֻקְצֶה אוֹ חָצֵר, אֲפִלּוּ בֵית חֲמֵשֶׁת כּוֹרִין, אֲפִלּוּ בֵית עֲשָׂרָה כּוֹרִין, מֻתָּר. וּמֻתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא, וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין:

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: היקף הבאר מגיע רק עַד בֵּית סָאתָיִם — שטח של חמשת אלפים אמה מרובעת, כחצר המשכן. אָמְרוּ לוֹ, לֹא אָמְרוּ בֵית סָאתַיִם אֶלָּא לְגִנָּה וּלְקַרְפֵּף — קרפף הוא מגרש מגודר לאחסון עצים; לא הוא ולא הגינה הוקפו לשם דירה — אֲבָל אִם הָיָה דִּיר אוֹ סַחַר, אוֹ מֻקְצֶה אוֹ חָצֵר — סחר הוא מכלאה בעיר, ומוקצה המגרש שמאחורי הבתים; כולם מוקפים לשימוש הדירה — אֲפִלּוּ בֵית חֲמֵשֶׁת כּוֹרִין, אֲפִלּוּ בֵית עֲשָׂרָה כּוֹרִין, מֻתָּר — ובית כור אחד גדול פי חמישה עשר מבית סאתיים. וּמֻתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא — את פסי הבאר, כמקום המשמש דירה, שהרי מימיה ראויים לשתיית אדם — וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:דדרך הרבים ובאר הרבים

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיְתָה דֶרֶךְ הָרַבִּים מַפְסַקְתָּן, יְסַלְּקֶנָּה לַצְּדָדִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ. אֶחָד בּוֹר הָרַבִּים, וּבְאֵר הָרַבִּים, וּבְאֵר הַיָּחִיד, עוֹשִׂין לָהֶן פַּסִּין, אֲבָל לְבוֹר הַיָּחִיד עוֹשִׂין לוֹ מְחִצָּה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא אוֹמֵר, אֵין עוֹשִׂין פַּסִּין אֶלָּא לִבְאֵר הָרַבִּים בִּלְבַד, וְלַשְּׁאָר עוֹשִׂין חֲגוֹרָה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים:

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיְתָה דֶרֶךְ הָרַבִּים מַפְסַקְתָּן — עוברת בין הפסין — יְסַלְּקֶנָּה לַצְּדָדִין, אל מחוץ לפסין, שהילוך הרבים בתוכם מבטל את המחיצה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ — המחיצה עומדת בתוקפה אף כשהרבים עוברים בתוכה. אֶחָד בּוֹר הָרַבִּים, וּבְאֵר הָרַבִּים, וּבְאֵר הַיָּחִיד, עוֹשִׂין לָהֶן פַּסִּין — בור אוגר מי גשמים שעלולים להיגמר, ובאר נובעת ממעיין — אֲבָל לְבוֹר הַיָּחִיד עוֹשִׂין לוֹ מְחִצָּה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים — שבור היחיד גם פרטי וגם עלול להתייבש — דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא רַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא אוֹמֵר — תנא בדורו של רבי עקיבא, שנהרג על קידוש השם לאחר שסמך תלמידים — אֵין עוֹשִׂין פַּסִּין אֶלָּא לִבְאֵר הָרַבִּים בִּלְבַד — שהיא לבדה גם של רבים וגם נובעת — וְלַשְּׁאָר עוֹשִׂין חֲגוֹרָה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים — חגורה היא טבעת של חבלים המקיפה את מקום המים מארבע רוחותיו כאבנט.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:ההגינה של שבעים אמה

וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא, הַגִּנָּה וְהַקַּרְפֵּף שֶׁהֵן שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, מֻקֶּפֶת גָּדֵר גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בָהּ שׁוֹמֵירָה אוֹ בֵית דִּירָה, אוֹ שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לָעִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אֶלָּא בוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אַחַת מִכָּל אֵלּוּ, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בָהּ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירָיִם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם הָיָה אָרְכָּהּ יָתֵר עַל רָחְבָּהּ אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת, אֵין מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָרְכָּהּ פִּי שְׁנַיִם בְּרָחְבָּהּ, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ:

וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא: הַגִּנָּה וְהַקַּרְפֵּף שֶׁהֵן שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם — ולא יותר — מֻקֶּפֶת גָּדֵר גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בָהּ שׁוֹמֵירָה אוֹ בֵית דִּירָה, אוֹ שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לָעִיר — שומירה היא סוכת שומרים; כל אחד מאלה עושה אותה כמוקפת לדירה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אֶלָּא בוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה — די באחד מהם; שיח הוא תעלה חפורה למים — מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, שמים אגורים נותנים למקום שימוש של אדם, כדירה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אַחַת מִכָּל אֵלּוּ, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ — לא סוכת שומרים, לא בית ולא מים — וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בָהּ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירָיִם — ולא יותר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם הָיָה אָרְכָּהּ יָתֵר עַל רָחְבָּהּ אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת, אֵין מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ — במקום שלא הוקף לדירה לא ניתן ההיתר, לדעה זו, אלא לצורת ריבוע. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֲפִלּוּ אָרְכָּהּ פִּי שְׁנַיִם בְּרָחְבָּהּ, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ: אלו בדיוק יחסיה של חצר המשכן, מאה אמה על חמישים.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:ושלוש שמועות של רבי אלעאי

אָמַר רַבִּי אִלָּעִאי, שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַאֲפִלּוּ הִיא כְּבֵית כּוֹר. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ, אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אַחַד מֵהֶן וְלֹא עֵרֵב, בֵּיתוֹ אָסוּר מִלְּהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא, לוֹ, אֲבָל לָהֶם מֻתָּר. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ, שֶׁיּוֹצְאִין בְּעַקְרַבְנִים בְּפֶסַח. וְחִזַּרְתִּי עַל כָּל תַּלְמִידָיו וּבִקַּשְׁתִּי לִי חָבֵר, וְלֹא מָצָאתִי:

אָמַר רַבִּי אִלָּעִאי — מתלמידיו של רבי אליעזר — שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שמטלטלים בגינה או בקרפף וַאֲפִלּוּ הִיא כְּבֵית כּוֹר — שבעים וחמישה אלף אמה מרובעת, פי חמישה עשר מבית סאתיים. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ: אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אַחַד מֵהֶן וְלֹא עֵרֵב — העירוב: מזון משותף שמתיר לטלטל בין הבתים לחצר — ואחר כך ויתר לשכניו על חלקו בחצר: בֵּיתוֹ אָסוּר מִלְּהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא, לוֹ — לשוכח עצמו, שבכך היה חוזר ונוטל את חלקו — אֲבָל לָהֶם מֻתָּר, שרשות ביתו נגררה אחר חלקו בחצר. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ: שֶׁיּוֹצְאִין בְּעַקְרַבְנִים בְּפֶסַח — כלומר יוצאים ידי חובת מרור בירק שעליו דומים לעקרב. וְחִזַּרְתִּי עַל כָּל תַּלְמִידָיו וּבִקַּשְׁתִּי לִי חָבֵר — סבבתי בין כולם וחיפשתי עוד אחד ששמע את הדברים מרבי אליעזר — וְלֹא מָצָאתִי. שלוש השמועות נשענות אפוא על עדותו של רבי אלעאי לבדו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים