סדר מוֹעֵד · 96 משניות
עֵרוּבִין
מסכת עירובין — המסכת השנייה בסדר מועד — ממשיכה את מפת הרשויות של מסכת שבת ושואלת כיצד אפשר לרכך את הגבולות שביניהן. היא נפתחת במבוי, שבו קורה או לחי הופכים מבוי משותף לרשות אחת שמותר לטלטל בה, ומקיפה את באר המדבר בפסין לטובת עוברי הדרכים ובהמותיהם. הפרקים האמצעיים בונים את העירוב עצמו — המזון המשותף שמאחד חצרות ומזיז את תחומו של ההולך בדרך, מי רשאי להניחו, ומה קורה כששכן שוכח — ועוברים בחצרות שנוכרים שותפים בהן, בחלונות ובכתלים שבין שכנים, ובגגות שרבי שמעון רואה בהם רשות אחת גדולה. המסכת נחתמת בתפילין שנמצאו בדרך ובשורה של הלכות אחרונות, ומסתיימת בבית המקדש, שבו גזירות השבות של חכמים נדחות.
מְחִצּוֹת
פרק אמָבוֹי שֶׁהוּא גָבוֹהַּ
המבוי — קורה ולחי
סימןמָבוֹי וּמַחֲנֶה
בשבת אסור לטלטל ברחוב הציבורי, אבל שטח המוקף מחיצות מכל צדדיו נחשב רשות היחיד. מבוי, סמטה ללא מוצא שחצרות פתוחות אליה, מוקף משלושה צדדים בלבד, ולכן לפני שבני המבוי מטלטלים בו צריך לסמן את פתחו: בלחי, עמוד בצד הפתח, או בקורה המונחת מעליו לרוחבו. הפרק מודד את הסימנים האלה: כמה גבוה ורחב יכול הפתח להיות, כמה רחבה וחזקה צריכה הקורה להיות, וכמה גבוה הלחי. אחר כך הוא עובר לשיירה שחנתה בשטח פתוח, המקיפה את המחנה בכלי הבהמות, בחבלים או בקנים, ולארבעה דברים שהיוצאים למלחמה פטורים מהם במחנה.
- א:אקורה למעלה מעשרים אמהמבוי שקורתו למעלה מעשרים אמה ימעט, ורבי יהודה אומר: אינו צריך; ופתח רחב מעשר אמות ימעט, אלא אם כן יש לו צורת הפתח.סימןמבוי שהוא גבוה
- א:במה מכשיר את המבוילהכשר המבוי בית שמאי מצריכים לחי וקורה, ובית הלל — לחי או קורה; ורבי אליעזר מצריך שני לחיים.סימןהכשר מבוי
- א:גהקורה והאריחהקורה צריכה להיות רחבה כדי לקבל אריח — חצי לבנה של שלושה טפחים; ובכל זאת די לה ברוחב טפח, והטיט משלים את החסר.סימןהקורה שאמרו רחבה
- א:דחזקה דייה לשאת אריחהקורה צריכה להיות רחבה ובריאה כדי לקבל אריח; ורבי יהודה מסתפק ברוחב, אף על פי שאינה בריאה.סימןרחבה / בריאה
- א:הקורה של קש וכלל השלושקורה של קש, עקומה או עגולה — רואים אותה כאילו היא של מתכת, פשוטה ומרובעת; וכל שיש בהיקפו שלושה טפחים, יש בו רוחב טפח.סימןהיתה של קש
- א:וגובה עשרה טפחים, ורוחב כל שהואהלחיים צריכים להיות גבוהים עשרה טפחים, ורוחבם ועוביים כל שהוא; ורבי יוסי מצריך רוחב של שלושה טפחים.סימןלחיין שאמרו
- א:זבעל חיים כלחי, כגולל וכגטבכל עושים לחיים, אפילו בבעל חיים, ורבי יוסי אוסר; ובעל חיים גם מטמא משום גולל וגם כותבים עליו גטי נשים — ובשניהם יש חולקים.סימןרוח חיים
- א:חשיירה שחנתה בבקעהשיירה שחנתה בבקעה והקיפוה בכלי בהמה מטלטלים בתוכה, ובלבד שהגדר גבוהה עשרה טפחים ואין הפרצות יתרות על הבניין.סימןשירא שחנתה בבקעה
- א:טשלושה חבלים ודין לבודשלושה חבלים זה מעל זה עושים מחיצה, ובלבד שאין בין חבל לחברו שלושה טפחים ועוביים יחד יתר על טפח.סימןמקיפין שלשה חבלים
- א:ישתי, ערב, ופטורי המחנהאף קנים זקופים עושים מחיצה; רבי יהודה מגביל זאת לשיירה, וחכמים: דיברו בהווה; והיוצאים למלחמה פטורים במחנה מארבעה דברים.סימןמקיפין בקנים
פרק בעוֹשִׂין פַּסִּין
פסין לבארות ומקומות מוקפים
סימןבְּאֵר וְקַרְפֵּף
באר שעומקה עשרה טפחים היא רשות היחיד גם כשהיא עומדת ברשות הרבים, ולכן מי שמעלה ממנה מים לרשות הרבים בשבת מעביר מרשות לרשות. עולי הרגלים היו זקוקים למים לבהמותיהם, ולכן התירו חכמים תיקון קל: פסים בפינות סביב הבאר, ההופכים את השטח שבתוכם לרשות היחיד. הפרק קובע עד כמה מותר לקרב את הפסין לבאר ועד כמה להרחיקם, ואילו בארות ראויות להם. אחר כך הוא שואל עד כמה גדולים יכולים להיות גינה או מתחם מגודר שעדיין מותר לטלטל בתוכם, ונחתם בשלוש הלכות ששמע רבי אלעאי מרבו ולא מצא תלמיד אחר ששמע אותן.
- ב:אפסין סביב הבארעושים פסין לבארות כדי להתיר לשאוב מהן בשבת: רבי יהודה מסתפק בארבעה דיומדין, ורבי מאיר מצריך שמונה פסין.סימןעושין פסין לביראות
- ב:במרחק הפסין מן הבארמותר לקרב את הפסין לבאר, ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים ושותה; ומותר להרחיק כל שהוא — ובלבד שירבה בפסין.סימןלהקריב לבאר
- ב:גבית סאתיים והקרפףרבי יהודה מגביל את היקף הפסין לבית סאתיים, וחכמים: שיעור זה נאמר בגינה ובקרפף, אבל מקום המשמש לדירה — מותר אפילו בעשרה כורין.סימןעד בית סאתים
- ב:דדרך הרבים ובאר הרביםדרך הרבים המפסיקה בין הפסין — רבי יהודה מצריך לסלקה וחכמים לא; ולאילו בארות עושים פסין — רבי עקיבא ורבי יהודה בן בבא חלוקים.סימןדרך הרבים מפסקתן
- ב:ההגינה של שבעים אמהגינה של שבעים אמה ושיריים על שבעים ושיריים, מוקפת גדר, מטלטלים בתוכה — והתנאים לכך ולצורתה שנויים במחלוקת.סימןהגנה והקרפף
- ב:ושלוש שמועות של רבי אלעאירבי אלעאי מוסר שלוש הלכות ששמע מרבי אליעזר, ומודה שחזר על כל תלמידיו ולא מצא חבר ששמע אותן.סימןרבי אלעאי שמעתי
תְּחוּמִין
פרק גבַּכֹּל מְעָרְבִין
מזון העירוב, מקומו ותנאיו
סימןעֲשִׂיַּת עֵרוּב
בשבת מותר לאדם ללכת מחוץ לעירו אלפיים אמה בלבד. מי שרוצה ללכת רחוק יותר לכיוון אחד יכול להניח מזון לפני השבת במקום שבתוך התחום הזה — זהו העירוב — ומעתה המקום נחשב לביתו בשבת, ואלפיים האמה שלו נמדדות ממנו. הפרק שואל באיזה מזון מערבים, מי רשאי להוליך את העירוב והיכן מותר להניחו, והכול נבחן בבין השמשות, השעה שבה העירוב חל. אחר כך הוא מלמד כיצד תולים עירוב בתנאי, ושואל אם שני ימים קדושים רצופים — יום טוב הסמוך לשבת, או שני ימי ראש השנה — הם יום ארוך אחד או שניים.
- ג:אבכל מערבין — חוץ ממים ומלחבכל מאכל מערבים ומשתתפים חוץ ממים ומלח, ואפילו במאכל שאינו ראוי לאדם עצמו — יין לנזיר ותרומה לישראל.סימןבכל מערבין
- ג:בדמאי, מעשרות, ומי מוליך את העירובמערבים בדמאי ובמעשרות שהופרשו מהם מתנותיהם, אבל לא בטבל; והשולח את עירובו ביד חרש, שוטה וקטן — אינו עירוב.סימןמערבין בדמאי
- ג:גהיכן מונח העירוב — שאלות של רשויותעירוב שנתנו באילן למעלה מעשרה טפחים — אינו עירוב, ולמטה מעשרה — עירוב; ובבור עמוק, בראש קנה נעוץ או במגדל שאבד מפתחו — עירוב.סימןנתנו באילן
- ג:דהעירוב שהתגלגלעירוב שנתגלגל חוץ לתחום, נשרף או נטמא מבעוד יום — אינו עירוב, ומשחשכה — עירוב; ובספק נחלקו התנאים.סימןנתגלגל חוץ לתחום
- ג:העירוב על תנאימניח שני עירובים, במזרח ובמערב, ומתנה שמה שיארע מחר — גויים או חכם הבאים מאחד הצדדים — יכריע איזה מהם יחול.סימןמתנה אדם על ערובו
- ג:ושני ימים, שני כיוונים — רבי אליעזר וחכמיםיום טוב הסמוך לשבת: רבי אליעזר מתיר שני עירובים, לכל יום לרוחו, וחכמים — עירוב אחד לרוח אחת לשני הימים.סימןיום טוב הסמוך לשבת
- ג:זעירובי ראש השנה של רבי יהודהרבי יהודה מתיר שני עירובים גם לשני ימי ראש השנה, שמא יתעבר החודש; וחכמים לא הודו לו.סימןראש השנה / שמא תתעבר
- ג:חהכלכלה והביצה של רבי יהודהבראש השנה רבי יהודה מתנה על כלכלת טבל ביום הראשון ואוכלה בשני, ומתיר בשני ביצה שנולדה בראשון; וחכמים לא הודו לו.סימןכלכלה / ביצה שנולדה
- ג:ט"אם היום, אם למחר" של רבי דוסארבי דוסא בן הרכינס: שליח הציבור מזכיר בראש השנה את ראש החודש על תנאי — אם היום, אם למחר; וחכמים לא הודו לו.סימןרבי דוסא / החליצנו
פרק דמִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ
הנמצא מחוץ לתחומו
סימןחוּץ לַתְּחוּם
שלושה דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. בשבת מותר לאדם ללכת אלפיים אמה ממקום שביתתו, שהוא בדרך כלל עירו; הקו הזה הוא תחום השבת שלו. עירוב — פת שמניחים לפני השבת — יכול להעביר את מקום השביתה למקום אחר. ומי שיצא אל מחוץ לתחומו אין לו אלא ארבע אמות. הפרק שואל למי נשארות רק ארבע אמות: למי שהוציאוהו בעל כורחו, למי שישן כשנכנסה השבת, ולמי שיצא במתכוון. ובמרכזו הולך דרכים שחשכה עליו בדרך, והוא קובע את שביתתו במקום שלפניו, שהרי "העני מערב ברגליו".
- ד:אמי שהוציאוהו מן התחוםמי שהוציאוהו גויים או רוח רעה חוץ לתחום אין לו אלא ארבע אמות; ובמקום מוקף מחיצות, כדיר או ספינה, נחלקו החכמים שהפליגו יחד.סימןשהוציאוהו גוים
- ד:בשפופרת הראייה של רבן גמליאלהספינה נכנסה לנמל לאחר שחשכה, ורבן גמליאל, שצפה בעוד היום, התיר לחכמים לרדת: היינו בתוך התחום עד שלא חשכה.סימןנכנסו לנמל
- ד:גמי שיצא ברשותמי שיצא ברשות ואמרו לו כבר נעשה מעשה — יש לו אלפיים אמה לכל רוח ממקומו; וכל היוצאים להציל חוזרים למקומם.סימןשיצא ברשות
- ד:דמי שישב בדרך סמוך לעירישב בדרך וחשכה עליו, ונמצא סמוך לעיר בלא שהתכוון: רבי מאיר — לא ייכנס, ורבי יהודה — ייכנס, כמעשה ברבי טרפון.סימןשישב בדרך
- ד:המי שישן בכניסת השבתמי שישן בדרך ולא ידע שחשכה: רבי יוחנן בן נורי — יש לו אלפיים אמה לכל רוח, וחכמים — אין לו אלא ארבע אמות.סימןשישן בדרך
- ד:וארבע אמות שנבלעות זו בזושניים שארבע אמותיהם נבלעות זו בזו מביאים ואוכלים באמצע, ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חברו.סימןמקצת אמותיו
- ד:זשביתתי אצל האילןהאומר שביתתי תחת האילן לא אמר כלום, אבל שביתתי בעיקרו — מהלך אלפיים אמה עד העיקר, ומשם עוד אלפיים עד ביתו.סימןשביתתי תחתיו
- ד:חעגולות או מרובעות?האומר שביתתי במקומי זכה באלפיים אמה לכל רוח: רבי חנינא בן אנטיגנוס — עגולות, וחכמים — מרובעות כטבלה, כדי שיהא נשכר לזוויות.סימןשביתתי במקומי
- ד:טהעני מערב ברגליורבי מאיר: רק העני מערב ברגליו; רבי יהודה: אחד עני ואחד עשיר, ולא אמרו מערבין בפת אלא להקל על העשיר.סימןהעני מערב ברגליו
- ד:יהחזירו חברו בדרךיצא לערב והחזירו חברו — לרבי יהודה הוא מותר לילך ובני העיר אסורים; ולרבי מאיר: כל שיכול לערב ולא עירב — חמר גמל.סימןהחזירו חברו
- ד:יאאמה אחת מעבר לתחוםהיוצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא ייכנס, ורבי אליעזר — שתיים ייכנס; ורבי שמעון מתיר למי שחשכה עליו אפילו חמש עשרה אמה.סימןאפלו אמה אחת
פרק הכֵּיצַד מְעַבְּרִין
הרחבת תחום העיר ומדידתו
סימןמְדִידַת הַתְּחוּם
דבר אחד כדאי לדעת לפני שמתחילים. מי ששובת בעיר מהלך את כולה ועוד אלפיים אמה מחוצה לה, כאילו העיר כולה אינה אלא ארבע אמות; ולכן המניין מתחיל בקצה העיר. הפרק שואל היכן עובר הקצה הזה כשבתים ומגדלים בולטים ממנה, אם מוסיפים לה רצועה פנויה של שבעים אמה ושני שלישים, ומתי עיירות סמוכות נחשבות לעיר אחת. אחר כך הוא עובר אל המדידה עצמה: החבל, הגאיות וההרים, ועל מי סומכים. ובסופו — עירוב שמתיר לטלטל בעיר שלמה, ועירוב שהונח מעט מחוץ לעיר, בעיר אחרת או במערה.
- ה:אמתיחת קו העירלפני שמודדים את התחום מיישרים את קצה העיר מעבר לכל בליטה — בתים, גדודיות ונפשות — ועושים את התחום כמין טבלה מרובעת.סימןמעברין את הערים
- ה:בקרפף לעיררבי מאיר נותן לכל עיר קרפף של שבעים אמה ושיריים לפני המניין, וחכמים: לא אמרו קרפף אלא בין שתי עיירות, לעשותן אחת.סימןנותנין קרפף לעיר
- ה:גשלושה כפרים — עיר אחתשלושה כפרים המשולשים נעשים עיר אחת, כשיש בין שני החיצונים מאה ארבעים ואחת אמה ושליש — והאמצעי מצרף את שלושתם.סימןשלשה כפרים
- ה:דמודדים בחבלאין מודדים את התחום אלא בחבל של חמישים אמה, כנגד הלב; גיא, גדר והר מבליעים, ומונים רק את המרחק הישר.סימןבחבל של חמשים
- ה:העל מי סומכים במדידהאין מודדים אלא על פי מומחה, ושומעים למקום שריבה ולמודד המרבה; ואפילו עבד ושפחה נאמנים — שלא אמרו חכמים להחמיר אלא להקל.סימןמן הממחה
- ה:ועיר של יחיד ועיר של רביםעיר של יחיד שנעשתה של רבים מערבים את כולה; ושל רבים שנעשתה של יחיד — משיירים ממנה שיור, ובשיעורו נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון.סימןעיר של יחיד
- ה:זהבית או העירוב?ביתו ועירובו בשני צדדים: זה שבתוך אלפיים אמה ממקומו הוא שקובע; והנותן עירובו מחוץ לעיר — מה שנשכר הוא מפסיד.סימןלביתו / לערובו
- ה:חעיר שנחשבת כארבע אמותהנותן את עירובו בעיר אחרת, גדולה או קטנה, מהלך את כולה ואלפיים אמה מחוצה לה; ורבי עקיבא: אין לו אלא אלפיים אמה ממקום עירובו.סימןאנשי עיר גדולה
- ה:טהמערהרבי עקיבא מביא ראיה ממערה, וחכמים משיבים: מערה שיש בה דיורין מהלך את כולה ואלפיים מחוצה לה — נמצא קל תוכה מעל גבה.סימןערובו במערה
חֲצֵרוֹת
פרק והַדָּר
שכנים נוכרים וביטול רשות
סימןנָכְרִי וּבִטּוּל רְשׁוּת
קצת רקע לפני שמתחילים. בשבת אסור לאדם לטלטל מביתו אל חצר המשותפת לו ולשכניו, אלא אם כן חיברו את בתיהם בעירוב: כל בית נותן מעט פת, הפת מונחת באחד הבתים, וכולם נחשבים כבית אחד. הפרק שואל מה קורה כשלא כולם מצטרפים. נוכרי הגר בחצר אוסר עליה עד ששוכרים ממנו את חלקו. שכן ששכח לערב יכול לוותר על חלקו בחצר כדי שהאחרים יוכלו לטלטל, והפרק מברר מתי מותר לו לעשות זאת ומה מבטל את הוויתור. אחר כך הוא שואל מי נחשב בית אחד, כיצד מתחברות החצרות אל המבוי שלהן, ומה דינה של חצר הנתונה בתוך חצר אחרת.
- ו:אהנוכרי שבחצרהדר בחצר עם נוכרי או עם מי שאינו מודה בעירוב — הרי השכן אוסר עליו; ורבי אליעזר בן יעקב: עד שיהיו שני ישראלים.סימןהדר עם הנכרי
- ו:בהצדוקי שבמבוירבן גמליאל מספר על צדוקי שדר עמם במבוי בירושלים, ואביו אמר: מהרו והוציאו את הכלים למבוי; ורבי יהודה מוסר את הדברים בלשון אחר.סימןצדוקי אחד
- ו:גכששכח אחד ולא עירבמי ששכח ולא עירב וביטל רשותו — ביתו אסור לו ולהם, ושלהם מותר; ושניים ששכחו אוסרים זה על זה.סימןאנשי חצר ששכח
- ו:דביטול רשות משחשכהבית שמאי: נותנים רשות מבעוד יום, ובית הלל: אף משחשכה; והמבטל וחזר והוציא — אוסר, לדעת רבי מאיר אף בשוגג.סימןמאימתי נותנין רשות
- ו:השותפים ביין ובשמןשותפות ביין עם כל שכני המבוי פוטרת מלערב, ביין ובשמן — אינה פוטרת; ורבי שמעון: אחד זה ואחד זה אינם צריכים לערב.סימןשתף לשכנים
- ו:וחמש חבורות בטרקלין אחדחמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד: בית שמאי — עירוב לכל חבורה, ובית הלל — עירוב אחד לכולן, ומודים בחבורות השרויות בחדרים.סימןחמש חבורות
- ו:זאחים על שולחן אביהםאחים האוכלים על שולחן אביהם וישנים בבתיהם צריכים עירוב לכל אחד; אבל אם העירוב בא אצלם, או שאין עמהם דיורין — אינם צריכים.סימןהאחין השתפין
- ו:חעירוב בפנים, שיתוף בחוץחצרות הפתוחות למבוי צריכות גם עירוב בחצרות וגם שיתוף במבוי — שהמבוי לחצרות כחצר לבתים.סימןחמש חצרות
- ו:טחצר פנימית וחצר חיצונהחצר פנימית וחיצונה: עירבה רק הפנימית — היא מותרת, רק החיצונה — שתיהן אסורות; ובדריסת הרגל נחלקו רבי עקיבא וחכמים.סימןזו לפנים מזו
- ו:ימי שכח — הפנימית או החיצונה?שכח אחד מן החיצונה — רק החיצונה אסורה, ומן הפנימית — שתיהן אסורות; ואם נתנו עירובן במקום אחד — שכחת כל אחד אוסרת את שתיהן.סימןשכח אחד מן החיצונה
פרק זחַלּוֹן
חלונות, כתלים ושיתוף המבוי
סימןכֹּתֶל וְשִׁתּוּף
בפרק הקודם ראינו כיצד שכנים מחברים את בתיהם בעירוב. שתי חצרות סמוכות יכולות לערב כל אחת לעצמה, אבל לערב יחד עירוב אחד הן יכולות רק אם יש דרך לעבור מזו לזו. לכן הפרק בודק תחילה את מה שעומד ביניהן: חלון, כותל, חריץ, נסר המונח עליו, ערמת תבן. הגודל, הגובה, והשאלה אם בני אדם באמת עוברים שם, קובעים אם הדבר מפריד ביניהן או פותח אותן זו לזו. אחר כך הפרק פונה אל המבוי שחצרות רבות פתוחות אליו: כיצד משתתפים בו במזון משותף אחד, כמה מזון צריך, באילו מאכלים אפשר לעשות זאת, ומי יכול להיכלל בשיתוף.
- ז:אחלון שבין שתי חצרותחלון של ארבעה על ארבעה טפחים בתוך עשרה טפחים מן הקרקע — מערבים שניים, ואם רצו מערבים אחד; קטן או גבוה מזה — שניים בלבד.סימןחלון שבין
- ז:בפירות בראש הכותלכותל גבוה עשרה ורחב ארבעה מפריד בין החצרות, ופירות שבראשו אוכלים משני צדדיו; ופרצה של עד עשר אמות — כפתח.סימןכתל שבין
- ז:גהחריץ המפסיקחריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה מפריד בין החצרות אפילו מלא קש או תבן; אבל מלא עפר או צרורות — מערבים אחד.סימןחריץ שבין
- ז:דנסר כגשרנסר רחב ארבעה טפחים על החריץ, או בין שתי גזוזטראות זו כנגד זו — מערבים שניים, ואם רצו מערבים אחד.סימןנתן עליו נסר
- ז:הכותל של תבןמתבן גבוה עשרה טפחים מפריד בין החצרות, ואלו מאכילים מכאן ואלו מכאן; נתמעט מעשרה — מערבים אחד.סימןמתבן שבין
- ז:ומניח את החביתכיצד משתתפים במבוי: מניח את החבית ומזכה בה לכל בני המבוי על ידי בנו הגדול או אשתו — אבל לא על ידי בנו הקטן ועבדו הכנעני.סימןמשתתפין במבוי
- ז:זהשלמת השיתוףנתמעט מזון השיתוף — מוסיף ומזכה ואינו צריך להודיע; נתוספו דיירים — מוסיף ומזכה, וצריך להודיע.סימןנתמעט האכל
- ז:חשיעור המזוןכשהמשתתפים מרובים — שמונה עשר או יותר — מזון שתי סעודות לכולם; וכשהם מועטים — כגרוגרת לכל אחד.סימןשעורו / כגרוגרת
- ז:טשיירי עירוב וזיכרוןרבי יוסי: השיעור נאמר רק בתחילת העירוב, ושיירי עירוב — בכל שהוא; ועירוב החצרות נשאר כדי שלא לשכח את התינוקות.סימןשירי ערוב
- ז:יבאילו מאכלים מערביןרבי אליעזר: בכל מערבים חוץ ממים ומלח; ורבי יהושע: ככר הוא עירוב — ואפילו מאפה סאה פרוס פסול, וככר באיסר שלם כשר.סימןככר הוא ערוב
- ז:יאמעות אינן קונות עירוברבי אליעזר מתיר לתת מעה לחנווני שיזכה לו עירוב, וחכמים: לא זכו לו מעותיו; ורבי יהודה: עירובי חצרות מערבים אף שלא מדעתו.סימןמעה לחנוני
פרק חכֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין
שיתוף בתחומין, שיעורי המזון והמים
סימןמְזוֹן וּמַיִם
בפרק הזה נפגשים שני סוגי עירוב. בשבת מותר לאדם ללכת רק אלפיים אמה מחוץ לעירו, והוא תחום השבת; אבל מזון שהניח לפני השבת במקום אחר עושה את המקום ההוא לביתו בשבת, וממנו הוא מונה את אלפיים האמות. ושכנים החולקים חצר מותרים לטלטל בה רק לאחר שהשתתפו כולם בעירוב אחד, פת המונחת באחד מבתיהם; דייר שלא השתתף אוסר על כולם. הפרק פותח בעירוב אחד לעיר שלמה ובשיעור המזון שבו, שואל היכן מניחים את פת העירוב ומי עדיין אוסר, ונחתם במים שהשכנים חולקים: בורות, אמות מים וביבים.
- ח:אעירוב תחומין משותףמניח חבית לכל בני העיר ההולכים לבית האבל או לבית המשתה, וכל שקיבל עליו מבעוד יום — מותר, ומשתחשך — אסור.סימןמשתתפין בתחומין
- ח:בשיעור מזון העירובמזון שתי סעודות לכל אחד — רבי מאיר מודד בסעודות של חול ורבי יהודה בשל שבת; ורבי יוחנן בן ברוקה: ככר בפונדיון.סימןמזון שתי סעודות
- ח:גחצר מול מרפסתאנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו יחד: מה שגבוה עשרה טפחים וסמוך למרפסת — למרפסת, ופחות מכאן — אינו שלה.סימןאנשי מרפסת
- ח:דהיכן מניחים את העירובהנותן עירובו בבית שער, אכסדרה או מרפסת — אינו עירוב, והדר שם אינו אוסר; ובבית התבן או האוצרות — עירוב, והדר שם אוסר.סימןערובו בבית שער
- ח:המי שהניח את ביתוהמניח ביתו והלך לשבות בעיר אחרת: רבי מאיר — אוסר, רבי יהודה — אינו אוסר, ורבי יוסי — נוכרי אוסר וישראל אינו אוסר.סימןהמניח ביתו והלך
- ח:ובור שבין שתי חצרותבור שבין שתי חצרות אין ממלאים ממנו בשבת עד שיעשו לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים; ורבי יהודה: הכותל שביניהן די בו.סימןבור שבין
- ח:זאמת המיםאמת מים העוברת בחצר צריכה מחיצה בכניסה וביציאה; ורבי יהודה מביא ראיה מאמת המים שבעיר אבל, וחכמים: לא היה בה כשיעור.סימןאמת המים
- ח:חגזוזטרא שמעל המיםגזוזטרא שמעל המים אין ממלאים ממנה עד שיעשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים; ושתי גזוזטראות זו מעל זו — אסורות עד שיערבו.סימןגזזטרא / מן המים
- ח:טשפיכת מים בחצר קטנהחצר שאין בה ארבע אמות אין שופכים לתוכה מים בשבת, אלא אם כן עשו לה עוקה המחזיקה סאתיים.סימןחצר שהיא פחותה
- ח:יביב קמוררבי אליעזר בן יעקב מתיר לשפוך לביב הקמור ארבע אמות ברשות הרבים; וחכמים: לא ישפוך על פי הביב, אבל שופך מגג לגג.סימןביב שהוא קמור
- ח:יאשתי דיוטאות, חצר אחתשתי דיוטאות זו כנגד זו החולקות חצר קטנה: אלו שעשו עוקה מותרים לשפוך, ואלו שלא עשו — אסורים.סימןשתי דיוטאות
פרק טכָּל גַּגּוֹת
גגות וחצרות כרשות אחת
סימןגַּגּוֹת וּפְרָצוֹת
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. בשבת אסור להעביר מרשות לרשות, ובתים וחצרות של שכנים הם רשויות נפרדות עד שעירוב מאחד אותם; ומה דינם של הגגות שמעליהם, שמשתמשים בהם רק לעתים רחוקות — האם גם הם מחולקים? ועוד: מקום נחשב רשות היחיד מפני שמחיצות סוגרות עליו. פרצה שנשאר כותל משני צדיה נחשבת פתח, אבל כשנופל צד שלם, המקום פרוץ. הפרק שואל אם כל גגות העיר רשות אחת, עובר לכתלים שנופלים, לפני השבת או בתוכה, ונחתם במחלוקת אם שפת תקרה נחשבת כמחיצה.
- ט:אכל גגות העיר — רשות אחתרבי מאיר: כל גגות העיר רשות אחת, וחכמים: כל גג רשות בפני עצמו; ורבי שמעון מצרף גגות, חצרות וקרפיפות — לכלים ששבתו בתוכם.סימןגגות העיר
- ט:בגג גדול, גג קטןגג קטן שנפרץ לגדול — הגדול מותר והקטן אסור, וכן בחצרות; וחצר שנפרצה לרשות הרבים — רבי אליעזר מחייב, וחכמים פוטרים, שהיא ככרמלית.סימןגג גדול סמוך לקטן
- ט:גמחיצות שנפלו בשבת עצמהחצר שנפרצה, או מבוי שניטלו קורותיו בשבת: רבי יהודה — מותרים באותה שבת ואסורים להבא, ורבי יוסי — כדינם להבא כך דינם היום.סימןחצר שנפרצה / באותו שבת
- ט:דמטלטלין תחת הגשררבי יהודה מתיר לטלטל תחת עלייה או גשר מפולש, ומערב אף למבוי המפולש; וחכמים אוסרים בשניהם.סימןהבונה עליה / גשרים המפלשים
שְׁבוּת
פרק יהַמּוֹצֵא תְפִלִּין
תפילין שנמצאו והיתרים במקדש
סימןרְשֻׁיּוֹת וּמִקְדָּשׁ
שני דברים כדאי לדעת לפני הפרק האחרון של עירובין. בשבת אוסרת התורה להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים או להפך, או להעביר ארבע אמות ברשות הרבים, וחכמים הוסיפו גזירות משלהם כדי להרחיק את האדם מן האיסורים האלה. וגזירות אלה יש שהן נדחות: כדי להציל דבר קדוש, כמו תפילין, מביזיון, ובמקדש, ששם אינן נוהגות. הפרק אוסף מקרים שעל גבולות הרשויות, מתפילין שנמצאו בשדה ועד ספר שנתגלגל מראש הגג, ואחר כך מעמיד את המקדש מול שאר המקומות, וחותם בדברי רבי שמעון: חכמים לא התירו אלא את מה שהם עצמם אסרו.
- י:אהמוצא תפיליןהמוצא תפילין בשדה מכניסן בלבישה, זוג אחר זוג, ורבן גמליאל — שניים שניים; צבתים מחשיך עליהן, ובסכנה מכסן והולך לו.סימןהמוצא תפלין
- י:במחבר לחבררבי שמעון: נותן את התפילין לחברו וחברו לחברו, וכן בנו שנולד בשדה; ורבי יהודה מתיר כך אף בחבית חוץ לתחום, וחכמים חולקים.סימןנותנן לחברו
- י:גהספר שנתגלגלקרא בספר על האסקופה ונתגלגל מידו — גוללו אצלו; ומראש הגג — עד עשרה טפחים, ומשם הופכו על הכתב, ורבי שמעון מקל מכולם.סימןהיה קורא בספר
- י:דזיז שלפני החלוןזיז שלפני החלון בגובה עשרה טפחים — נותנים עליו ונוטלים ממנו; ועומד אדם ברשות אחת ומטלטל בחברתה, ובלבד שלא יוציא חוץ לארבע אמות.סימןזיז שלפני חלון
- י:המשתין ורוקקאין אדם עומד ברשות אחת ומשתין או רוקק לחברתה; ורבי יהודה: אף משנתלש רוקו בפיו, לא יהלך ארבע אמות עד שירוק.סימןישתין / רקו בפיו
- י:ושותה מרשות לרשותהשותה מרשות לרשות צריך להכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה, וכן בגת; ומן המזחלה קולט למטה מעשרה טפחים, ומן הצינור — מכל מקום.סימןישתה / המזחלה
- י:זהבור והאשפהבור ברשות הרבים שחולייתו גבוהה עשרה טפחים ממלאים ממנו מן החלון שעל גביו, ולאשפה גבוהה עשרה — שופכים מים מן החלון.סימןבור ברשות הרבים
- י:חתחת האילןאילן שנופו יורד עד שלושה טפחים מן הארץ מטלטלים תחתיו, ועל שורשיו הגבוהים לא ישב; ולוח, חדקים ומחצלות אין נועלים בהם את הפרצה.סימןאילן שהוא מסך
- י:טהמפתח שבחלוןרבי מאיר אוסר לעמוד ברשות אחת ולפתוח ברשות אחרת בלא מחיצה, וחכמים משיבים ממעשה בשוק של פטמים בירושלים שהניחו את המפתח בחלון.סימןהמפתח / שוק של פטמין
- י:יהנגר שבראשו גלוסטראנגר שבראשו גלוסטרא: רבי אליעזר אוסר לנעול בו, ורבי יוסי מתיר — וכל אחד מוסר בדרכו את המעשה בכנסת שבטבריה.סימןבראשו גלסטרא
- י:יאהנגר הנגררנגר הנגרר — נועלים בו במקדש אבל לא במדינה, והמונח — כאן וכאן אסור; ורבי יהודה מקל: המונח במקדש והנגרר במדינה.סימןנגר הנגרר
- י:יבציר התחתון וציר העליוןציר התחתון מחזירים במקדש אבל לא במדינה, והעליון — כאן וכאן אסור; ורבי יהודה: העליון במקדש, והתחתון במדינה.סימןציר התחתון
- י:יגרטייה, נימה ויבלתבמקדש מחזירים רטייה, קושרים נימה וחותכים יבלת ביד — אבל לא במדינה; ובתחילה או בכלי — כאן וכאן אסור.סימןמחזירין רטיה
- י:ידגמי, מלח ובורות המקדשכהן שלקה באצבעו כורך עליה גמי במקדש, ולהוציא דם — אסור; בוזקים מלח על הכבש, וממלאים בגלגל מבור הגולה ומבור הגדול.סימןכהן שלקה באצבעו
- י:טושרץ שנמצא במקדששרץ שנמצא במקדש מוציאים אותו בשבת, ובמה ומאיזה מקום — נחלקו; ורבי שמעון חותם: מקום שהתירו לך חכמים — משלך נתנו לך.סימןשרץ שנמצא במקדש