חַלָּה א:במה מיוחד בחמשת המינים בפסח
מצה, חמץ, נדרים ומעשרות
השאלה
למה נחשבים חמשת המינים בפסח, ומה אוסר נדר מן הפת?
שלושה דיני פסח, מחלוקת רבי מאיר וחכמים בנדרים, ואז דין בסיסי שחותם.
לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.
אמצה: יוצא ידי חובה
האוכל בפסח כזית מצה ממינים אלה יצא ידי חובתו.
הָאוֹכֵל מֵהֶם כַּזַּיִת מַצָּה בְּפֶסַח, יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.
הָאוֹכֵל מֵהֶם כַּזַּיִת מַצָּה בְּפֶסַח, יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ — שהרי מצה כשרה נעשית רק מדגן שיכול להחמיץ.
בתמונה האיור במילים
אכילת כזית מצה בפסח מוציאה ידי חובה אם המצה עשויה מתבואה שיכולה להחמיץ, כמו חטים או שעורים. אורז לעולם אינו מחמיץ, ולכן אינו יכול להיות מצה (ברטנורא).
מושגים כאן
הערה אחת
יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ
- רק דגן שיכול להחמיץ יכול להיעשות מצה כשרה.
- התורה מצמידה את השניים זה לזה: "לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצות" (דברים טז, ג).
- לכן דבר שהיה יכול להחמיץ — יוצאים בו ידי חובת מצה; מאכל שאינו מחמיץ, כמו אורז, אין יוצאים בו.
Bartenura
בחמץ: חייב כרת
האוכל בפסח כזית חמץ ממינים אלה חייב כרת.
כַּזַּיִת חָמֵץ, חַיָּב בְּהִכָּרֵת.
כַּזַּיִת חָמֵץ מן המינים האלה, שאכל בפסח, חַיָּב בְּהִכָּרֵת — עונש חמור שהתורה קובעת לעבירות החמורות ביותר, כשנעשו במזיד.
הערה אחת
חַיָּב בְּהִכָּרֵת
- כרת הוא עונש חמור של הכרתה, השמור לעבירות החמורות ביותר שנעשו במזיד.
- אותם חמישה מינים שמהם נעשית מצה כשרה הם היחידים שחמצם גורר עונש זה בפסח.
Bartenura
גחמץ שנתערב במינים
דגן שהחמיץ והתערב במאכל אחר — המשהה אותו בפסח עובר על האיסור.
נִתְעָרֵב אֶחָד מֵהֶם בְּכָל הַמִּינִים, הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּפֶסַח.
נִתְעָרֵב אֶחָד מֵהֶם בְּכָל הַמִּינִים — כשהוא חמץ, כמו פירורי לחם מעופש בתוך מטבל בבלי — הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּפֶסַח אם השאיר את התערובת ברשותו.
הערה אחת
הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּפֶסַח
- דוגמאות שמביא הברטנורא: כותח הבבלי, מטבל שיש בו פירורי לחם מעופש, ושכר המדי, שנעשה משעורים.
- המשהה תערובת כזו ברשותו בפסח עובר על "לא ייראה לך חמץ" ועל "לא יימצא" (שמות יג, ז; שמות יב, יט).
Bartenura
דרבי מאיר בנודר מן הפת
רבי מאיר: הנודר מן הפת ומן התבואה — חמשת המינים אסורים עליו.
הַנּוֹדֵר מִן הַפַּת וּמִן הַתְּבוּאָה, אָסוּר בָּהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
הַנּוֹדֵר מִן הַפַּת וּמִן הַתְּבוּאָה אָסוּר בָּהֶם — בחמשת מיני הדגן בלבד, שכן זו משמעות המילים בלשון בני אדם — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר
הערה אחת
הַנּוֹדֵר מִן הַפַּת וּמִן הַתְּבוּאָה
- נדר הולך אחר לשון בני אדם, ובלשון היומיום "פת" ו"תבואה" אינן אלא חמשת המינים, ולכן הנודר מהן אסור בהם בלבד.
- עיקר שיטת רבי מאיר עולה מתשובת חכמים: הנודר מן הדגן אסור בכל המינים — אף בקטניות ובזרעים — שכן "דגן" משמעו כל דמידגן, כל דבר הנצבר לערמה (ברטנורא), וכך אמר במסכת נדרים (ז, ב) (תוספות יום טוב).
Bartenura
החכמים: הנודר מן הדגן
חכמים: אף הנודר מן הדגן אינו אסור אלא בחמשת המינים.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵהֶן.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן — "דגן", שרבי מאיר מפרש ככל דבר הנצבר בערמה, גם קטניות וזרעים — אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵהֶן, שלדעתם "דגן" ו"תבואה" הם אותו דבר.
בתמונה האיור במילים
רבי מאיר מפרש דגן ככל דבר שנערם, ולכן הנודר מן הדגן אסור גם בקטניות ובזרעים. חכמים אומרים שדגן הוא רק חמשת המינים, ולכן קטניות וזרעים מותרים, והלכה כמותם (ברטנורא).
הערה אחת
הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵהֶן
- הברטנורא: רבי מאיר סובר ש"דגן" משמעו כל דמידגן, כל דבר הנצבר לערמה, ולכן קטניות וזרעים בכלל, והנודר מן הדגן אסור בכל המינים.
- חכמים חולקים: "דגן" ו"תבואה" אחד הם, ולכן הנודר מן הדגן אינו אסור אלא בחמשת המינים.
- ההלכה כחכמים.
Bartenura
וחייבים בחלה ובמעשרות
חמשת המינים חייבים גם בחלה וגם במעשרות.
וְחַיָּבִין בַּחַלָּה וּבַמַּעַשְׂרוֹת.
וְחַיָּבִין בַּחַלָּה וּבַמַּעַשְׂרוֹת — זה המקרה הרגיל; המשניות הבאות ימנו מאכלים שחייבים רק באחד מן השניים.
הערה אחת
וְחַיָּבִין בַּחַלָּה וּבַמַּעַשְׂרוֹת
- המשניות הבאות ימיינו מאכלים שחייבים בחלה ופטורים ממעשרות, ומאכלים שחייבים במעשרות ופטורים מחלה.
- כדי להעמיד את הרקע לכך, המשנה קובעת תחילה את המקרה הפשוט: חמשת המינים חייבים בשניהם.
Bartenura
סיכום
מכיוון שחמשת המינים הם בדיוק אלה שיכולים להחמיץ, הם נושאים את מלוא כובד הלכות הפסח: כזית ממצתם מוציא ידי חובה, וכזית מחמצם מביא לידי כרת. אפילו נתערב הדגן שהחמיץ במאכל אחר, אסור להשהות את התערובת בפסח. מכאן עוברת המשנה לנדרים: הנודר מן "הפת" או מן "התבואה" נאסר בחמשת המינים; ובנודר מן "הדגן" סובר רבי מאיר שנאסר בכל יבול הנצבר לערמה, אף בקטניות ובזרעים, וחכמים אומרים שאף הוא אינו אסור אלא בחמישה אלה. לסיום קובעת המשנה את הכלל הפשוט שממנו יוצא כל הפרק: המינים הללו חייבים גם בחלה וגם במעשרות.