משנה אָבוֹת · פרק א מתוך ו
אָבוֹת · פרק אמֹשֶׁה קִבֵּל
"משה קבל" — שלשלת המסורה
סימןמִסִּינַי עַד הִלֵּל
מסכת אבות שונה משאר המשנה: אין בה כמעט הלכות, אלא אמרות על הדרך שבה ראוי לחיות. הפרק הראשון מראה שגם אמרות אלה הן תורה, בכך שהוא מתאר כיצד נמסרה התורה מרב לתלמיד, ממשה בסיני: דרך הזקנים והנביאים אל אנשי כנסת הגדולה, שהנהיגו את העם בראשית ימי הבית השני; משם לחכמים יחידים, לחמישה זוגות של מנהיגים עד הלל ושמאי, ולצאצאי הלל אחריהם. כל אחד מוסיף אמרה קצרה: על הדין, על הלימוד, על חברים, על מלאכה, על שלטון ועל דיבור. הפרק נפתח ונחתם בשלושה דברים שהעולם עומד עליהם.
- א:אשלשלת המסורהמשה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, לזקנים, לנביאים ולאנשי כנסת הגדולה, שאמרו: היו מתונים בדין, העמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה.סימןמשה קבל תורה מסיני
- א:בשמעון הצדיק — שלושה עמודיםשמעון הצדיק, משיירי כנסת הגדולה, אומר: על שלושה דברים העולם עומד — על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים.סימןשמעון הצדיק / על שלשה
- א:גאנטיגנוס — עבודה שלא על מנת לקבל פרסאנטיגנוס איש סוכו אומר: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם.סימןאנטיגנוס / אל תהיו כעבדים
- א:דיוסי בן יועזר — שתה בצמא את דבריהםיוסי בן יועזר אומר: יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם.סימןיהי ביתך בית ועד
- א:היוסי בן יוחנן — פתח את ביתךיוסי בן יוחנן אומר: יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האישה.סימןביתך פתוח לרוחה
- א:ויהושע בן פרחיה — עשה לך רביהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות.סימןקנה לך חבר
- א:זנתאי הארבלי — הרחק מן הרענתאי הארבלי אומר: הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע, ואל תתייאש מן הפורענות.סימןנתאי הארבלי / הרחק
- א:חיהודה בן טבאי — דין ישריהודה בן טבאי מזהיר את הדיין שלא ידריך את בעלי הדין בטענותיהם, ושיראה את שניהם כחשודים בשעת הדין וכזכאים משקיבלו עליהם את הדין.סימןכעורכי הדינין
- א:טשמעון בן שטח — זהירות בבית הדיןשמעון בן שטח אומר: הוי מרבה לחקור את העדים, והוי זהיר בדבריך, שמא מתוכם ילמדו לשקר.סימןלחקר את העדים
- א:ישמעיה — אהוב את המלאכהשמעיה אומר: אהוב את המלאכה, שנא את השררה, ואל תתקרב אל השלטון.סימןשמעיה / אהב את המלאכה
- א:יאאבטליון — היזהרו בדבריכםאבטליון מזהיר את החכמים לדייק בדבריהם, שמא יגלו למקום של מים רעים, והתלמידים הבאים אחריהם ישתו מהם וימותו.סימןאבטליון / חכמים הזהרו
- א:יבהלל — רדוף שלוםהלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן — אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.סימןהלל / מתלמידיו של אהרן
- א:יגהלל — שם, לימוד וכתרהלל אומר בארמית: הרודף אחר שם מאבד את שמו, מי שאינו מוסיף — מאבד, מי שאינו לומד כלל — חייב מיתה, והמשתמש בכתר התורה לצורכו — אובד.סימןנגד שמא אבד שמה
- א:ידהלל — ואם לא עכשיו, אימתי?הלל שואל שלוש שאלות: אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי.סימןאם אין אני לי
- א:טושמאי — קבע, קיצור וסבר פניםשמאי אומר: עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה, והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות.סימןשמאי / עשה תורתך קבע
- א:טזרבן גמליאל — הסתלק מן הספקרבן גמליאל אומר: עשה לך רב והסתלק מן הספק, ואל תרבה להפריש מעשרות באומד.סימןהסתלק מן הספק
- א:יזשמעון — שתיקה ומעשהשמעון בנו אומר: לא מצאתי לגוף טוב משתיקה, ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, וכל המרבה דברים מביא חטא.סימןשמעון בנו / שתיקה
- א:יחרבן שמעון בן גמליאל — שלושה עמודיםרבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלושה דברים העולם קיים — על הדין, על האמת ועל השלום.סימןעל הדין ועל האמת
כל הפרק
א:אשלשלת המסורה
מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה:
מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי — ועמה גם דברי המוסר שבמסכת זו, שלא החכמים המציאו אותם — וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים — שהאריכו ימים אחריו — וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה — מאה ועשרים חכמים שהנהיגו את העם בראשית ימי הבית השני, ובהם עזרא והנביאים האחרונים. הֵם אָמְרוּ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים: הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין — אל תמהרו לפסוק, גם בדין שכבר ראיתם כמותו — וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה — קבלו כל מי שבא ללמוד, בלי לבדוק תחילה אם הוא ראוי — וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה — תקנות של חכמים סביב דין תורה, המרחיקות את האדם מלעבור עליו.
א:בשמעון הצדיק — שלושה עמודים
שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים:
שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה — כהן גדול אחרי עזרא; כשמתו כל השאר, נשארה המסורה בידו. הוּא הָיָה אוֹמֵר: עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד — בשבילם נברא, ובזכותם הוא מתקיים — עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה — עבודת הקרבנות במקדש — וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים
א:גאנטיגנוס — עבודה שלא על מנת לקבל פרס
אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:
אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס — לא שכר המגיע להם, אלא מתנה מאדון שמרוצה מהם — אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס — מאהבה בלבד — וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם — האהבה מביאה לעשות את המצוות, והמורא מרחיק מן החטא.
א:דיוסי בן יועזר — שתה בצמא את דבריהם
יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם. יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בְצָמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם:
יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם — משמעון הצדיק ומאנטיגנוס. מכאן ואילך, הראשון בכל זוג היה הנשיא, ראש הסנהדרין. יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר: יְהִי בֵיתְךָ בֵית וַעַד לַחֲכָמִים — חוכמתם תדבק בך, כמו שהיוצא מחנות בשמים ריחו טוב — וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם — לך צמוד אחריהם, או שב לרגליהם על הארץ — וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בְצָמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם — לא כמי שכבר שבע, ודוחה אפילו מאכל טוב.
א:היוסי בן יוחנן — פתח את ביתך
יוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ פָתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם:
יוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר: יְהִי בֵיתְךָ פָתוּחַ לִרְוָחָה — כביתו של אברהם, שהיה פתוח לארבעת צדדיו, כדי שאורחים לא יצטרכו לחפש את הפתח — וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ — במקום לקנות עבדים, תן לעניים לעבוד בביתך ולהתפרנס ממך. וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה — שיחה בטלה, לא החום שבין בעל לאשתו — בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ — למשל כשהוא מספר לה שחבריו ביזו אותו, וגם היא מזלזלת בו בליבה — וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם.
א:ויהושע בן פרחיה — עשה לך רב
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת:
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי — הזוג השני של המנהיגים — קִבְּלוּ מֵהֶם — מיוסי בן יועזר ומיוסי בן יוחנן. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה לְךָ רַב — ואל תלמד לבדך, או כל יום מרב אחר — וּקְנֵה לְךָ חָבֵר — גם אם תצטרך להוציא ממון כדי לזכות באהבתו — וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת
א:זנתאי הארבלי — הרחק מן הרע
נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר, הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת:
נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר: הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע — שלא תלמד ממעשיו — וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע — גם בלי לנהוג כמותו, תצא מחברתו כמו מבית בורסקי, והריח דבוק בך — וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת — כשרשע מצליח, אל תצטרף אליו; עונשו יבוא, ופתאום.
א:חיהודה בן טבאי — דין ישר
יְהוּדָה בֶן טַבַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוּדָה בֶן טַבַּאי אוֹמֵר, אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין. וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַעֲלֵי דִינִין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִרְשָׁעִים. וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כְזַכָּאִין, כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין:
יְהוּדָה בֶן טַבַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח קִבְּלוּ מֵהֶם — מיהושע בן פרחיה ומנתאי הארבלי. הם הזוג השלישי. יְהוּדָה בֶן טַבַּאי אוֹמֵר: אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין — שמסדרים לבעלי הדין את טענותיהם: אל תדריך צד אחד כיצד לטעון כדי שיזכה, גם כשאתה יודע שהצדק עמו. וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַעֲלֵי דִינִין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִרְשָׁעִים — אל תחליט שאחד מהם חשוב מכדי לטעון שקר — וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כְזַכָּאִין, כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין — מי שהפסיד אולי רק טעה, ולא גזל.
א:טשמעון בן שטח — זהירות בבית הדין
שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח אוֹמֵר, הֱוֵי מַרְבֶּה לַחְקֹר אֶת הָעֵדִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ, שֶׁמָּא מִתּוֹכָם יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר:
שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח אוֹמֵר: הֱוֵי מַרְבֶּה לַחְקֹר אֶת הָעֵדִים — שאל על הפרטים, ששם עדות שקר מתפרקת — וֶהֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ — אל תהרהר בקול איך אולי היה המעשה — שֶׁמָּא מִתּוֹכָם יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר
א:ישמעיה — אהוב את המלאכה
שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת:
שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן — הזוג הרביעי; שניהם גרי צדק, מצאצאי סנחריב מלך אשור — קִבְּלוּ מֵהֶם — מיהודה בן טבאי ומשמעון בן שטח. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר: אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה — גם אם יש לך ממה לחיות, כי הבטלה מביאה לחוסר מנוחה — וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת — שררה: אל תראה עצמך גדול מכדי לעבוד, או התרחק מלמשול בציבור — וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת — לבעלי השלטון, שלא יביאו אותך לעבור על רצון קונך.
א:יאאבטליון — היזהרו בדבריכם
אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר, חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תָחוּבוּ חוֹבַת גָּלוּת וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים, וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל:
אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר: חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְדִבְרֵיכֶם — אל תשאירו לכופרים פתח לעוות אותם — שֶׁמָּא תָחוּבוּ חוֹבַת גָּלוּת, וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים — משל למקום שמסלפים בו את התורה — וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל — כשהדעות הפסולות שהוסקו מדבריכם נשארות בעולם.
א:יבהלל — רדוף שלום
הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם. הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה:
הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם — משמעיה ומאבטליון. הם הזוג האחרון: הלל היה הנשיא, ושמאי אב בית הדין. הִלֵּל אוֹמֵר: הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם — כששניים רבו, היה אומר לכל אחד מהם שחברו מתחרט, וכשנפגשו התחבקו — אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה — היה מתחבר אפילו לחוטאים, עד שהתביישו מפני חומו וחזרו למוטב.
א:יגהלל — שם, לימוד וכתר
הוּא הָיָה אוֹמֵר, נָגֵד שְׁמָא, אָבֵד שְׁמֵהּ. וּדְלֹא מוֹסִיף, יָסֵף. וּדְלֹא יָלֵיף, קְטָלָא חַיָּב. וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא, חָלֵף:
הוּא הָיָה אוֹמֵר: נָגֵד שְׁמָא, אָבֵד שְׁמֵהּ — מי ששמו נמשך למרחוק בזכות שררה וגדולה, מהר יאבד אף את השם שהיה לו. וּדְלֹא מוֹסִיף, יָסֵף — מי שאינו מוסיף על לימודו, שוכח אף את מה שכבר למד. וּדְלֹא יָלֵיף, קְטָלָא חַיָּב — מי שאינו לומד כלל ראוי למיתה, עונש חמור משל מי שלמד ולא הוסיף. וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא, חָלֵף — "תגא" הוא כתר, ולרוב מפרשים: כתר התורה. מי שמשתמש בו ככלי לטובת עצמו חולף מן העולם.
א:ידהלל — ואם לא עכשיו, אימתי?
הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי:
הוּא הָיָה אוֹמֵר: אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי? — אם לא אזכה בזכויות בעצמי, איש לא יזכה בהן בשבילי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי? — גם הזכויות שאני קונה מעטות לעומת כל מה שמוטל עליי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי? — "עכשיו" הוא העולם הזה; אחרי המוות אי אפשר עוד לקנות זכויות.
א:טושמאי — קבע, קיצור וסבר פנים
שַׁמַּאי אוֹמֵר, עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע. אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת:
שַׁמַּאי אוֹמֵר: עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע — העיקר ביומך, והמלאכה טפלה לה — אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה — כאברהם, שהציע פת לחם והגיש עגל שלם — וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת — מתנה שניתנת בפנים זעופות נחשבת כלא כלום.
א:טזרבן גמליאל — הסתלק מן הספק
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֹמָדוֹת:
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה לְךָ רַב — כשאינך בטוח כיצד לפסוק, שאל אחר ואל תכריע לבדך — וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֹמָדוֹת — אומדן אינו מדויק, ואם תפריש מעט מדי, חלק מן הפירות יישאר בלי מעשר.
א:יזשמעון — שתיקה ומעשה
שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר, כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה. וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים, מֵבִיא חֵטְא:
שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה — ובעיקר שתיקתו של מי ששומע את עלבונו ובוחר שלא להשיב. וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה — מי שמלמד ואינו מקיים, מוטב היה לו לשתוק. וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים, מֵבִיא חֵטְא — חוה הוסיפה על הציווי "ולא תגעו בו", והנחש דחף אותה לגעת, ואחר כך לאכול.
א:יחרבן שמעון בן גמליאל — שלושה עמודים
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד — כאן הכוונה לחברה האנושית — עַל הַדִּין, וְעַל הָאֱמֶת, וְעַל הַשָּׁלוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם (זכריה ח, טז) — הפסוק מונה את שלושת הדברים בנשימה אחת: אמת, משפט ושלום.