משנה אָבוֹת · פרק ב מתוך ו
אָבוֹת · פרק ברַבִּי אוֹמֵר
"רבי אומר" — הדרך הישרה
סימןנְשִׂיאִים וְתַלְמִידִים
מסכת אבות אינה ספר של דינים אלא של עצות: כיצד ראוי לאדם לחיות, בעיני החכמים שמסרו את התורה מרב לתלמיד. פרק א הלך בעקבות שלשלת המסירה הזאת ממשה ועד הלל וצאצאיו. פרק ב ממשיך אותה ברבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, ובבנו, מוסיף עוד מדברי הלל, ומגיע לרבן יוחנן בן זכאי, שהקים מחדש את עולם התורה אחרי חורבן הבית השני. רבן יוחנן שואל את חמשת תלמידיו הגדולים איזו היא הדרך הטובה בחיים, וכל אחד מהם אומר גם דברים משלו. רבי טרפון חותם את הפרק: המלאכה מרובה, ואינך בן חורין להיבטל ממנה.
- ב:ארבי — איזוהי דרך ישרהרבי מלמד לבחור דרך שהיא תפארת לעושיה ומביאה לו כבוד מן הבריות, להיזהר במצווה קלה כבחמורה, ולזכור: עין רואה, אוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים.סימןרבי / איזוהי דרך ישרה
- ב:ביפה תלמוד תורה עם דרך ארץרבן גמליאל בנו של רבי אומר: יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, והעמלים עם הציבור יעמלו לשם שמים.סימןיפה תלמוד תורה
- ב:גהוו זהירים ברשותרבן גמליאל מזהיר מקרבה לשלטון: השליטים מקרבים אדם רק לצורך עצמם, נראים כאוהבים בשעת הנאתם, ואינם עומדים לו בשעת דוחקו.סימןהוו זהירין ברשות
- ב:דרצונו ורצונך, ואזהרות הללרבן גמליאל אומר: עשה רצונו כרצונך; והלל אומר: אל תפרוש מן הציבור, אל תאמין בעצמך עד יום מותך, ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו.סימןעשה רצונו כרצונך
- ב:ההלל — אין בור ירא חטאהלל אומר: אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד, ולא הביישן לומד ולא הקפדן מלמד; ובמקום שאין אנשים, השתדל להיות איש.סימןאין בור ירא חטא
- ב:והלל והגולגולת על פני המיםהלל ראה גולגולת צפה על פני המים ואמר לה: על שהטבעת — הטביעוך, וסוף מטביעייך שיוטבעו.סימןגלגלת אחת
- ב:זמרבה בשר, מרבה רימההלל אומר: מרבה בשר מרבה רימה, מרבה נכסים מרבה דאגה; אבל מרבה תורה מרבה חיים, ומי שקנה דברי תורה קנה לו חיי העולם הבא.סימןמרבה בשר מרבה רמה
- ב:חרבן יוחנן בן זכאי וחמשת תלמידיורבן יוחנן בן זכאי אומר: אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך; ומונה את חמשת תלמידיו, וכל אחד ושבחו.סימןרבן יוחנן בן זכאי
- ב:טדרך טובה ודרך רעהרבן יוחנן שאל את תלמידיו איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם ואיזוהי דרך רעה, ובחר בדברי רבי אלעזר — לב טוב ולב רע — שבכללם דבריהם.סימןצאו וראו
- ב:ירבי אליעזר — כבוד חברך ותשובהרבי אליעזר אומר: יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, ואל תהי נוח לכעוס, ושוב יום אחד לפני מיתתך, והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים.סימןרבי אליעזר / כבוד חברך
- ב:יאעין הרע, יצר הרע ושנאת הבריותרבי יהושע אומר: עין הרע, יצר הרע ושנאת הבריות מוציאים את האדם מן העולם.סימןרבי יהושע / עין הרע
- ב:יברבי יוסי — ממון חברךרבי יוסי אומר: יהי ממון חברך חביב עליך כשלך, התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, וכל מעשיך יהיו לשם שמים.סימןרבי יוסי / ממון חברך
- ב:יגרבי שמעון — קריאת שמע ותפילהרבי שמעון אומר: הוי זהיר בקריאת שמע ובתפילה, אל תעש תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים, ואל תהי רשע בפני עצמך.סימןאל תעש תפלתך קבע
- ב:ידרבי אלעזר — דע מה שתשיברבי אלעזר אומר: הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס, ודע לפני מי אתה עמל, ונאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך.סימןמה שתשיב לאפיקורוס
- ב:טוהיום קצר והמלאכה מרובהרבי טרפון אומר: היום קצר, והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים, והשכר הרבה, ובעל הבית דוחק.סימןרבי טרפון / היום קצר
- ב:טזלא עליך המלאכה לגמוררבי טרפון אומר: לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה, ומתן שכרם של צדיקים לעתיד לבוא.סימןלא עליך המלאכה לגמר
כל הפרק
ב:ארבי — איזוהי דרך ישרה
רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם. וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת. וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַסֵּפֶר נִכְתָּבִין:
רַבִּי אוֹמֵר — רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה — אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם? כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם — דרך האמצע בכל מידה, כמו הנדיבות: בין הקמצנות, שאיש אינו משבח, לפזרנות, שסופה עוני. וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת. התורה מדרגת את העונשים על העבירות, אבל את שכר המצוות אינה מפרטת. וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ — הכסף או העסקים שאתה מפסיד בשבילה, מול שכרה, שעולה עליהם — וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. ההנאה שבה עכשיו, מול ההפסד שעוד יבוא בעקבותיה. וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ — הקדוש ברוך הוא, ממש מעליך — עַיִן רוֹאָה כל מעשה, גם בחדרי חדרים; וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת כל מילה, גם בלחש; וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַסֵּפֶר נִכְתָּבִין.
ב:ביפה תלמוד תורה עם דרך ארץ
רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן. וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּעְתָּן וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד. וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם:
רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ — "דרך ארץ" כאן היא פרנסה: מלאכה או מסחר — שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. הלימוד מעייף את הראש והמלאכה מעייפת את הגוף, ולא נשאר כוח ליצר הרע. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן. הלומד בלי פרנסה אין לו ממה לחיות, וסופו לגזול מאחרים ולשכוח את מה שלמד. וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר — המנהלים את ענייניו, כגון גביית צדקה ופדיון שבויים — יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, ולא כדי להתפאר במה שעשו, שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּעְתָּן וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד. ההצלחה באה בזכות אבותיו של הציבור, ולא בזכות מאמציהם של העוסקים בצרכיו. וְאַתֶּם — אומר הקדוש ברוך הוא לעוסקים בצורכי הציבור — מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם, אף שההצלחה באה בזכות אבות הציבור ולא בזכות מאמציכם.
ב:גהוו זהירים ברשות
הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת, שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן. נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן, וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ:
הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת — השלטון, שהעוסקים בצורכי ציבור נזקקים לו — שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן. נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן, וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ. פנה אל השלטון כשהציבור צריך זאת, אבל לעולם אל תישען עליו.
ב:דרצונו ורצונך, ואזהרות הלל
הוּא הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ. הִלֵּל אוֹמֵר, אַל תִּפְרֹשׁ מִן הַצִּבּוּר, וְאַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ, וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ, וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ, שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע. וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה:
הוּא הָיָה אוֹמֵר — רבן גמליאל בנו של רבי — עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִרְצוֹנְךָ — הוצא על מצוות בלי לחסוך, כמו על צרכיך שלך — כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִרְצוֹנוֹ. הקדוש ברוך הוא ייתן לך את הטוב, וביד רחבה. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ — כשהשניים מתנגשים — כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ. הקדוש ברוך הוא יפר את מזימות הקמים עליך. הִלֵּל אוֹמֵר — החכם הגדול שקיבל את המסורת יחד עם שמאי — אַל תִּפְרֹשׁ מִן הַצִּבּוּר. היה שותף בצערו, שאם לא כן לא תהיה שותף בנחמתו. וְאַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ. אפילו יוחנן כהן גדול, ששימש שמונים שנה, נעשה בסוף צדוקי. וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ — עד שתעמוד בניסיון שלו, ותגבר עליו. וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ, שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע — דבר סתום, בתקווה שבסוף יובן. השומע עלול לטעות בו ולהגיע לכפירה. וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה — כשאתפנה, אלמד — שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה. קבע זמן עכשיו; הפנאי שאתה מחכה לו עלול שלא לבוא.
ב:ההלל — אין בור ירא חטא
הוּא הָיָה אוֹמֵר, אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד, וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ:
הוּא הָיָה אוֹמֵר — הלל — אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא; אין בו שום ידיעה, אפילו לא בדרכי המסחר, ולכן אינו מבחין בעבירה. וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד; מי שלא למד תורה יכול להימנע מחטא, אבל לעשות יותר מן הדין צריך לדעת תורה. וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד; מחשש שילעגו לו אינו שואל, וספקותיו נשארים בו. וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד; מורה שכועס על השואלים אינו יכול ללמד כראוי. וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים: התורה "לא מעבר לים היא" (דברים ל, יג), ואינה מצויה אצל הנוסעים למסחר. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ. במקום שאין בו מי שראוי להנהיג ולהורות, השתדל אתה להיות הראוי לכך.
ב:והלל והגולגולת על פני המים
אַף הוּא רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. אָמַר לָהּ, עַל דַּאֲטֵפְתְּ, אַטְפוּךְ. וְסוֹף מְטִיפַיִךְ יְטוּפוּן:
אַף הוּא רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. הלל למד ממנה לקח. אָמַר לָהּ — בארמית — עַל דַּאֲטֵפְתְּ, אַטְפוּךְ — על שהטבעת אחרים, הטביעו אותך. בעליה שדד עוברי דרכים והטביע אותם בנהר, ונענש מידה כנגד מידה. וְסוֹף מְטִיפַיִךְ יְטוּפוּן — ובסוף גם מטביעיך יוטבעו. הם לא היו בית דין שרשאי להמית, ולכן גם מהם ייפרע הקדוש ברוך הוא.
ב:זמרבה בשר, מרבה רימה
הוּא הָיָה אוֹמֵר, מַרְבֶּה בָשָׂר, מַרְבֶּה רִמָּה. מַרְבֶּה נְכָסִים, מַרְבֶּה דְאָגָה. מַרְבֶּה נָשִׁים, מַרְבֶּה כְשָׁפִים. מַרְבֶּה שְׁפָחוֹת, מַרְבֶּה זִמָּה. מַרְבֶּה עֲבָדִים, מַרְבֶּה גָזֵל. מַרְבֶּה תוֹרָה, מַרְבֶּה חַיִּים. מַרְבֶּה יְשִׁיבָה, מַרְבֶּה חָכְמָה. מַרְבֶּה עֵצָה, מַרְבֶּה תְבוּנָה. מַרְבֶּה צְדָקָה, מַרְבֶּה שָׁלוֹם. קָנָה שֵׁם טוֹב, קָנָה לְעַצְמוֹ. קָנָה לוֹ דִבְרֵי תוֹרָה, קָנָה לוֹ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:
הוּא הָיָה אוֹמֵר — הלל — מַרְבֶּה בָשָׂר, מַרְבֶּה רִמָּה. ככל שאדם מפטם את גופו, כך רבה הרימה שאוכלת אותו בקבר. מַרְבֶּה נְכָסִים, מַרְבֶּה דְאָגָה. בעל הנכסים חושש שהשלטון יחרים אותם, או ששודדים יהרגו אותו בגללם. מַרְבֶּה נָשִׁים, מַרְבֶּה כְשָׁפִים. באותם ימים היו נשים, שהתחרו זו בזו, מכשפות את הבעל כדי לזכות באהבתו. מַרְבֶּה שְׁפָחוֹת, מַרְבֶּה זִמָּה. כל אישה צריכה שפחה משלה, ובית מלא משרתים מביא לידי פריצות. מַרְבֶּה עֲבָדִים, מַרְבֶּה גָזֵל. העבדים שנקנו לעבודת השדות היו ידועים אז כגנבים. מַרְבֶּה תוֹרָה, מַרְבֶּה חַיִּים — שנאמר "כי היא חייך ואורך ימיך" (דברים ל, כ). מַרְבֶּה יְשִׁיבָה, מַרְבֶּה חָכְמָה. תלמידים רבים היושבים לפני רבם מחדדים אותו ומוסיפים לו חכמה. מַרְבֶּה עֵצָה, מַרְבֶּה תְבוּנָה. מי שנועץ ברבים לומד מהם להבין דבר מתוך דבר. מַרְבֶּה צְדָקָה, מַרְבֶּה שָׁלוֹם — שנאמר "והיה מעשה הצדקה שלום" (ישעיהו לב, יז). קָנָה שֵׁם טוֹב, קָנָה לְעַצְמוֹ. שאר הקניינים נשארים מחוץ לאדם, ושם טוב נעשה חלק ממנו. קָנָה לוֹ דִבְרֵי תוֹרָה, קָנָה לוֹ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. שם טוב מלווה אותו בעולם הזה, והתורה מלווה אותו גם אחריו.
ב:חרבן יוחנן בן זכאי וחמשת תלמידיו
רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמָּאי. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ. חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאֵלּוּ הֵן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. הוּא הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס, בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, חָסִיד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, יְרֵא חֵטְא. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם, וֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס אַף עִמָּהֶם, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם:
רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמָּאי. הוא שהקים מחדש את עולם התורה ביבנה אחרי חורבן הבית השני. הוּא הָיָה אוֹמֵר — רבן יוחנן בן זכאי — אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ. הוא עצמו למד את כל חלקי התורה, ובכל זאת אמר זאת. חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאֵלּוּ הֵן: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. אלה היו הגדולים שבתלמידיו הרבים. הוּא הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָן — ביטוי קצר לכל אחד. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס, בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה. בור מסויד אינו מאבד ממימיו, וכך הוא לא שכח דבר ממה שלמד. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ. מידותיו היו טובות כל כך, שהכול שיבחו את האם שילדה אותו. רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, חָסִיד. הוא נהג לפנים משורת הדין. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, יְרֵא חֵטְא — מחמיר על עצמו גם בדברים המותרים מעיקר הדין, מחשש שימשכו אותו לחטא. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר. שלא כבור, מעיין מוציא מים מעצמו; כך הוסיף רבי אלעזר עוד ועוד סברות משלו. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם, וֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם — עד כדי כך העריך רבן יוחנן את זיכרונו של רבי אליעזר, ששמר כל מה שקיבל. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ — משמו של רבן יוחנן בן זכאי — אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס אַף עִמָּהֶם, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם. ייתכן ששני הדברים אמת: רבי אליעזר הכריע את כולם בזיכרון, ורבי אלעזר בחריפות.
ב:טדרך טובה ודרך רעה
אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם. אָמַר לָהֶם צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן רָעָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר רָע. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן רָע. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. אֶחָד הַלֹּוֶה מִן הָאָדָם, כְּלֹוֶה מִן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב רָע. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם:
אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רבן יוחנן ביקש מחמשת תלמידיו לחשוב לעומק, לא לצאת לשום מקום. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה — להסתפק במה שיש לך, בלי לקנא באחרים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב — שמוכיח אותך כשאתה נכשל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב — שקרוב אליך יום ולילה, מה שאין כן חבר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד — מי שצופה מה ייצא ממעשיו. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב — כי הלב מניע את כל מעשי האדם. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם. לב טוב מביא עמו את כל השאר. אָמַר לָהֶם צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם. זו שאלה נפרדת, כי היפוכה של מידה טובה אינו תמיד רע. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן רָעָה — שאינה שבעה לעולם, ותמיד מקנאה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר רָע. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן רָע — שקרוב אליך יום ולילה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם; איש לא ילווה לו עוד, והוא יישאר רעב. אֶחָד הַלֹּוֶה מִן הָאָדָם, כְּלֹוֶה מִן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן (תהלים לז, כא). ה"צדיק" הוא הקדוש ברוך הוא: הוא משלם למלווה, ועכשיו הלווה חייב לו. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב רָע. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם. לב רע הוא שורשן של כל שאר המידות הרעות.
ב:ירבי אליעזר — כבוד חברך ותשובה
הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעֹס. וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ. וֶהֱוֵי מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָן שֶׁל חֲכָמִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִכָּוֶה, שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל, וַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקְרָב, וּלְחִישָׁתָן לְחִישַׁת שָׂרָף, וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ:
הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים. כל אחד מחמשת התלמידים אמר שלושה דברים בענייני מידות; בדינים אמרו הרבה יותר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יְהִי כְבוֹד חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעֹס. השניים הולכים יחד: מי שנוח לכעוס, סופו לפגוע בכבוד חברו. וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ. איש אינו יודע מתי ימות, ולכן שוב היום, שמא תמות מחר. וֶהֱוֵי מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָן שֶׁל חֲכָמִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִכָּוֶה — כלומר, היה קרוב אליהם, אך לעולם אל תנהג בהם קלות ראש. שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל, ששיניו דקות ועקומות, והפצע קשה לריפוי; וַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקְרָב, החמורה מנשיכת נחש; וּלְחִישָׁתָן לְחִישַׁת שָׂרָף, נחש שאין לחש מרגיע אותו: חכם שנפגע עלול שלא להתפייס. וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ, אפילו הקלים שבהם.
ב:יאעין הרע, יצר הרע ושנאת הבריות
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, עַיִן הָרָע, וְיֵצֶר הָרָע, וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: עַיִן הָרָע, וְיֵצֶר הָרָע, וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם — כלומר: חוסר הסתפקות, תאווה שאין לה רסן, ושנאת חינם לבני אדם.
ב:יברבי יוסי — ממון חברך
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יְהִי מָמוֹן חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְהַתְקֵן עַצְמְךָ לִלְמֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ. וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יְהִי מָמוֹן חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְהַתְקֵן עַצְמְךָ לִלְמֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ. גם אם אביך וסבך היו תלמידי חכמים, עליך לעמול עליה בעצמך. וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם. גם כשאתה אוכל, אכול כדי להיות בריא ולעבוד את בוראך.
ב:יגרבי שמעון — קריאת שמע ותפילה
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבַתְּפִלָּה. וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבַתְּפִלָּה — לומר כל אחת מהן בזמנה. וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע — חובה שרוצים להיפטר ממנה, או מילים שרק קוראים בקול — אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה (יואל ב, יג). הוא רוצה שיבקשו ממנו, ועל ידי הבקשה הוא מרחם מיד. וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ: אל תעשה דבר שתרשיע את עצמך עליו אחר כך; או: אל תחשוב את עצמך לרשע, שמא תתמסר לרע לגמרי.
ב:ידרבי אלעזר — דע מה שתשיב
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמֹד תּוֹרָה, וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס. וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל. וְנֶאֱמָן הוּא בַעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךְ:
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמֹד תּוֹרָה, וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס, מי שמזלזל בתורה כאילו הייתה הפקר. וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל. כשאתה משיב לאפיקורוס, זכור מי רואה את לבך, כדי שטענותיו לא ימשכו אותך. וְנֶאֱמָן הוּא בַעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךְ. בעל המלאכה הוא הקדוש ברוך הוא, ושום עבודה למענו אינה נשארת בלי שכר.
ב:טוהיום קצר והמלאכה מרובה
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַיּוֹם קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק:
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר — משל: החיים כיום עבודה של פועל שכיר — הַיּוֹם קָצָר — ימי חייו של אדם בעולם הזה; וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה — התורה, ש"ארוכה מארץ מידה" (איוב יא, ט); וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק — הקדוש ברוך הוא, הרוצה שילמדו תורה "יומם ולילה" (יהושע א, ח).
ב:טזלא עליך המלאכה לגמור
הוּא הָיָה אוֹמֵר, לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה. אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִים לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְנֶאֱמָן הוּא בַעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ. וְדַע מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא:
הוּא הָיָה אוֹמֵר — רבי טרפון — לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה. הקדוש ברוך הוא לא שכר אותך לגמור הכול, אבל גם אינך רשאי לפרוש ולוותר על השכר. אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִים לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה. השכר גדל עם הלימוד, ולכן אל תלמד מעט ותפסיק. וְנֶאֱמָן הוּא בַעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ. בעל המלאכה הוא הקדוש ברוך הוא, ושום עבודה למענו אינה נשארת בלי שכר. וְדַע מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא — כלומר בעולם הבא; ולכן אל תאבד אמון כשצדיקים סובלים כאן.