משנה יוֹמָא · פרק ב מתוך ח

יוֹמָא · פרק בבָּרִאשׁוֹנָה

ארבעת הפייסות שבכל יום

סימןהַפַּיִס

קצת רקע לפני שמתחילים. כל בוקר במקדש נפתח בכהן שתרם את הדשן מעל המזבח, ואחר כך שחטו את התמיד, כבש, זרקו את דמו והעלו את איבריו למזבח. כל אחת מן העבודות האלה הייתה כבוד, וכהנים רבים רצו בהן. הפרק מספר שבתחילה זכו בתרומת הדשן במרוץ על כבש המזבח, עד שכהן אחד דחף את חברו ושבר את רגלו; מאז חילקו את העבודות בפיס, ארבע פעמים ביום. אחר כך הוא מונה כמה כהנים צריך כל קרבן, וקובע שהמניינים האלה נאמרו רק בקרבנות ציבור.

  1. ב:אמן המרוץ אל הפיסבתחילה רצו הכהנים ועלו בכבש כדי לזכות בתרומת הדשן, ואם הגיעו שניים כאחד — הכריע ביניהם פיס בהצבעת אצבעות.סימןמי שרוצה לתרם
  2. ב:בתקנת הפיסכהן שנדחף במרוץ בכבש נפל ונשברה רגלו, ומאז התקינו בית דין שיתרמו את המזבח בפיס — הראשון מארבעה פייסות.סימןנשברה רגלו
  3. ב:גמי עושה מה בתמידהפיס השני קבע בבת אחת את שלוש עשרה העבודות שבתמיד של שחר — השחיטה, הזריקה, הדישון ונשיאת האיברים.סימןהפיס השני
  4. ב:דהפיס השלישי והרביעילפיס הקטורת נכנסו רק חדשים, כדי שהברכה שבה תתחלק בין כל הכהנים, ואילו הפיס הרביעי היה פתוח לחדשים ולישנים כאחד.סימןהפיס השלישי
  5. ב:התשעה, עשרה, אחד עשר, שנים עשרהתמיד קרב בתשעה עד שנים עשר כהנים לפי היום — בין הערביים, בחג הסוכות, בשבת ובשבת שבתוך החג נוספים נושאים.סימןתמיד קרב בתשעה
  6. ב:וכמה כהנים לקרבן אילאיל קרב באחד עשר כהנים — הבשר בחמישה, כבכבש התמיד, והקרביים, הסולת והיין בשניים שניים.סימןאיל קרב
  7. ב:זקרבן ציבור וקרבן יחידפר של ציבור קרב בעשרים וארבעה כהנים, אבל בקרבן יחיד כהן אחד רשאי לעשות את כל העבודה בעצמו.סימןפר קרב

כל הפרק

ב:אמן המרוץ אל הפיס

בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, תּוֹרֵם. וּבִזְמַן שֶׁהֵן מְרֻבִּין, רָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ, וְכָל הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ בְאַרְבַּע אַמּוֹת זָכָה. וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִין, הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר לָהֶם הַצְבִּיעוּ. וּמָה הֵן מוֹצִיאִין, אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, וְאֵין מוֹצִיאִין אֲגֻדָּל בַּמִּקְדָּשׁ.

בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, תּוֹרֵם — כלומר נוטל מחתה של אפר מעל המזבח, העבודה הראשונה של כל בוקר. וּבִזְמַן שֶׁהֵן מְרֻבִּין, רָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ — המדרון העולה אל ראש המזבח, באורך שלושים ושתיים אמות — וְכָל הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ בְאַרְבַּע אַמּוֹת — כלומר הגיע ראשון לארבע האמות העליונות — זָכָה. וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִין, הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר לָהֶם הַצְבִּיעוּ. כלומר, הושיטו אצבעות. הוא ספר אצבעות ולא אנשים, שאסור למנות את ישראל, ומי שהספירה הסתיימה בו זכה. וּמָה הֵן מוֹצִיאִין, אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם — שתיים רק לחולה, שאינו מצליח להוציא אחת לבדה — וְאֵין מוֹצִיאִין אֲגֻדָּל בַּמִּקְדָּשׁ. רמאי היה יכול להרחיק אותו מן האצבע שלידו, עד שייראה כאילו הושיטו שני אנשים.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:בתקנת הפיס

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִין וְרָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ, וְדָחַף אֶחָד מֵהֶן אֶת חֲבֵרוֹ, וְנָפַל וְנִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ. וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ בֵית דִּין שֶׁבָּאִין לִידֵי סַכָּנָה, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ תוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא בְפַיִס. אַרְבָּעָה פְיָסוֹת הָיוּ שָׁם, וְזֶה הַפַּיִס הָרִאשׁוֹן.

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִין וְרָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ — במרוץ במעלה המדרון, לפנות את האפר מן המזבח — וְדָחַף אֶחָד מֵהֶן אֶת חֲבֵרוֹ, וְנָפַל וְנִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ. וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ בֵית דִּין שֶׁבָּאִין לִידֵי סַכָּנָה, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ תוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא בְפַיִס. אַרְבָּעָה פְיָסוֹת הָיוּ שָׁם, בארבע התכנסויות נפרדות, כדי שחצר המקדש תתמלא כהנים ארבע פעמים לכבוד שמים, וְזֶה הַפַּיִס הָרִאשׁוֹן.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:גמי עושה מה בתמיד

הַפַּיִס הַשֵּׁנִי, מִי שׁוֹחֵט, מִי זוֹרֵק, וּמִי מְדַשֵּׁן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וּמִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה, וּמִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ. הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם, הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל, הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, וּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת, וְהַקְּרָבַיִם, וְהַסֹּלֶת, וְהַחֲבִתִּין, וְהַיָּיִן. שְׁלשָׁה עָשָׂר כֹּהֲנִים זָכוּ בוֹ. אָמַר בֶּן עַזַּאי לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ הָיָה קָרֵב.

הַפַּיִס הַשֵּׁנִי קבע: מִי שׁוֹחֵט את התמיד, מִי זוֹרֵק את דמו, וּמִי מְדַשֵּׁן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי — כלומר מפנה את האפר ממזבח הזהב שבהיכל — וּמִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה, וּמִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ. מניחים אותם בחציו התחתון של המדרון העולה למזבח. הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל הימנית — כהן אחד נושא את שניהם, וכך כל זוג או פריט שבהמשך — וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם, הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל השמאלית (העוקץ: הזנב), הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה (הגרה: אזור הצוואר), וּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת, וְהַקְּרָבַיִם, וְהַסֹּלֶת למנחה שבאה עם התמיד, וְהַחֲבִתִּין — מנחתו היומית של הכהן הגדול — וְהַיָּיִן לניסוך. שְׁלשָׁה עָשָׂר כֹּהֲנִים זָכוּ בוֹ: ארבעה שחטו, זרקו ופינו את האפר, ותשעה נשאו. אָמַר בֶּן עַזַּאי לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ הָיָה קָרֵב. כלומר לפי סדר גופה של הבהמה כשהיא מהלכת, ולא האיברים המשובחים תחילה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:דהפיס השלישי והרביעי

הַפַּיִס הַשְּׁלִישִׁי, חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת בֹּאוּ וְהָפִיסוּ. וְהָרְבִיעִי, חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים, מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ וְלַמִּזְבֵּחַ.

הַפַּיִס הַשְּׁלִישִׁי: חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת בֹּאוּ וְהָפִיסוּ! רק מי שלא הקטיר מעולם השתתף, כדי שכולם יזכו בברכת העושר שבקטורת (דברים לג, י-יא). וְהָרְבִיעִי, חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים, כלומר בין שזכו כבר ובין שלא: מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ וְלַמִּזְבֵּחַ — הכבש הוא המדרון העולה למזבח. עבודה זו הופרדה כדי לכנס את הכהנים פעם נוספת, ו"ברב עם הדרת מלך" (משלי יד, כח).

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:התשעה, עשרה, אחד עשר, שנים עשר

תָּמִיד קָרֵב בְּתִשְׁעָה, בַּעֲשָׂרָה, בְּאַחַד עָשָׂר, בִּשְׁנֵים עָשָׂר, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. כֵּיצַד. עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה. בֶּחָג, בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם, הֲרֵי כָאן עֲשָׂרָה. בֵּין הָעַרְבַּיִם, בְּאַחַד עָשָׂר, הוּא עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה, וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי גְזִירֵי עֵצִים. וּבְשַׁבָּת בְּאַחַד עָשָׂר, הוּא עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה, וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי בְזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים. וּבְשַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג, בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מָיִם.

קרבן תָּמִיד קָרֵב בְּתִשְׁעָה כהנים — נמנים רק הנושאים את חלקיו אל המזבח — בַּעֲשָׂרָה, בְּאַחַד עָשָׂר או בִּשְׁנֵים עָשָׂר, לפי היום, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. כֵּיצַד? עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה: שישה לבשר ולקרביים, אחד לסולת, אחד לחביתין ואחד ליין. בֶּחָג, כלומר בסוכות, בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם לניסוך המים — הֲרֵי כָאן עֲשָׂרָה. בֵּין הָעַרְבַּיִם — בתמיד השני של היום — בְּאַחַד עָשָׂר: הוּא עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה, וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי גְזִירֵי עֵצִים להוסיף לאש המזבח (ויקרא א, ז). וּבְשַׁבָּת בְּאַחַד עָשָׂר: הוּא עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה, וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי בְזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים — שעמדו כל השבוע ליד שתים עשרה חלות לחם הפנים שעל שולחן הזהב, והוקטרו בשבת. וּבְשַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג — סוכות — בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מָיִם לניסוך המים, והרי שנים עשר.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:וכמה כהנים לקרבן איל

אַיִל קָרֵב בְּאַחַד עָשָׂר, הַבָּשָׂר בַּחֲמִשָּׁה, הַקְּרָבַיִם וְהַסֹּלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁנַיִם שְׁנָיִם.

אַיִל קָרֵב בְּאַחַד עָשָׂר: הַבָּשָׂר בַּחֲמִשָּׁה, כמו בכבש; הַקְּרָבַיִם וְהַסֹּלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁנַיִם שְׁנָיִם, שהסולת והיין של האיל מרובים משל כבש.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:זקרבן ציבור וקרבן יחיד

פַּר קָרֵב בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, הָרֹאשׁ בְּאֶחָד, וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם. הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל, הָעֹקֶץ בִּשְׁנַיִם, וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם. הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, הֶחָזֶה בְּאֶחָד, וְהַגֵּרָה בִּשְׁלשָׁה. שְׁתֵּי יָדַיִם בִּשְׁנַיִם. שְׁתֵּי דְפָנּוֹת בִּשְׁנַיִם. הַקְּרָבַיִם וְהַסֹּלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁלשָׁה שְׁלשָׁה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר. אֲבָל בְּקָרְבַּן יָחִיד, אִם רָצָה לְהַקְרִיב, מַקְרִיב. הֶפְשֵׁטָן וְנִתּוּחָן שֶׁל אֵלּוּ וָאֵלּוּ שָׁוִין.

פַּר קָרֵב בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה — כאן רוב האיברים צריכים יותר מכהן אחד: הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, הָרֹאשׁ בְּאֶחָד, וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם; הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל, הָעֹקֶץ בִּשְׁנַיִם, וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם; הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, הֶחָזֶה בְּאֶחָד, וְהַגֵּרָה בִּשְׁלשָׁה, שהיא מחוברת ללב, לכבד ולקנה הנשימה; שְׁתֵּי יָדַיִם בִּשְׁנַיִם; שְׁתֵּי דְפָנּוֹת בִּשְׁנַיִם; הַקְּרָבַיִם וְהַסֹּלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁלשָׁה שְׁלשָׁה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר, הבאים בשם כל העם, כמו התמיד. אֲבָל בְּקָרְבַּן יָחִיד, אִם רָצָה לְהַקְרִיב, מַקְרִיב — כהן אחד עושה את הכול, בלי פיס. הֶפְשֵׁטָן וְנִתּוּחָן שֶׁל אֵלּוּ וָאֵלּוּ שָׁוִין. בשניהם אפילו מי שאינו כהן רשאי לעשותם.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים