סדר מוֹעֵד · 61 משניות
יוֹמָא
מסכת יומא — בארמית: "היום" — היא המסכת החמישית בסדר מועד, וכולה מוקדשת ליום הכיפורים. שבעת פרקיה הראשונים מתארים צעד אחר צעד את עבודת היום בבית המקדש: הפרשת הכהן הגדול שבעה ימים והכנתו לעבודה, הפייסות שקבעו מי ישרת בעבודה, הטבילות וחילופי הבגדים בין בגדי זהב לבגדי לבן, הווידויים על פרו, הגורל על שני השעירים, הקטורת והדם שהוכנסו לקודש הקודשים, והשעיר המשתלח לעזאזל. הפרק השמיני פונה מן המקדש אל האדם — חמשת העינויים של הצום, השיעורים שמחייבים עליהם, החובה להציל נפש הגוברת על הכול, ודברי הסיום על התשובה, החותמים בדימוי של רבי עקיבא: הקדוש ברוך הוא — מקווה ישראל.
נקראת גם כיפורים.
הֲכָנָה
פרק אשִׁבְעַת יָמִים
הפרשת הכהן הגדול והכנתו לעבודה
סימןפְּרִישַׁת כֹּהֵן גָּדוֹל
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. ביום הכיפורים עבודת המקדש מוטלת על הכהן הגדול: רק הוא רשאי לעשות אותה, ורק ביום הזה הוא נכנס לקודש הקודשים, החדר הפנימי ביותר במקדש. וכהן שנטמא אינו רשאי לעבוד. לכן הפרק מלווה את השבוע שלפני היום: מוציאים את הכהן הגדול מביתו ללשכה במקדש, מכינים כהן אחר למקרה שייפסל, והוא מתרגל את העבודה ושומע את סדר היום נקרא לפניו. בלילה האחרון משביעים אותו להקטיר את הקטורת כדברי חכמים, ומחזיקים אותו ער עד הבוקר.
- א:אהפרשת הכהן הגדולשבעה ימים לפני יום הכיפורים מפרישים את הכהן הגדול מביתו ללשכת פלהדרין, ומתקינים לו כהן אחר תחתיו למקרה שייטמא.סימןמפרישין כהן גדול
- א:בהכהן הגדול מתרגל את העבודהכל שבעת הימים הכהן הגדול עצמו זורק את הדם, מקטיר את הקטורת, מטיב את הנרות ומקריב את הראש ואת הרגל, כדי שיהיה רגיל בעבודה.סימןזורק את הדם
- א:גהזקנים מכינים את הכהן הגדולזקני בית דין קוראים לפני הכהן הגדול את סדר עבודת היום, ומבקשים שיקרא אותו בפיו שמא שכח או שמא לא למד.סימןמסרו לו זקנים
- א:דאכילה ושתייה בשבעת הימיםכל שבעת הימים אוכל הכהן הגדול כרצונו, אבל בערב יום הכיפורים עם חשכה אין מניחים אותו לאכול הרבה, מפני שהמאכל מביא את השינה.סימןמאכל ומשתה
- א:ההשבועה בעליית בית אבטינסזקני כהונה מעלים את הכהן הגדול לעליית בית אבטינס ומשביעים אותו שלא ישנה דבר ממה שאמרו לו, ושני הצדדים נפרדים בבכי.סימןהשביעוהו
- א:ולימוד תורה עד שעת השחיטהכדי שלא יירדם, דורשים וקוראים לפני הכהן הגדול כל הלילה — באיוב, בעזרא ובדברי הימים, ולעדותו של זכריה בן קבוטל גם בדניאל.סימןהיה חכם דורש
- א:זדואגים שיישאר על רגליוביקש הכהן הגדול להתנמנם, פרחי כהונה מכים לפניו באצבע צרדה ומבקשים ממנו לעמוד ולצנן את רגליו על רצפת השיש.סימןבקש להתנמנם
- א:חמועד תרומת הדשןבכל יום תורמים את הדשן בקריאת הגבר, ביום הכיפורים מחצות, וברגלים מן האשמורה הראשונה.סימןתורמין את המזבח
פרק בבָּרִאשׁוֹנָה
ארבעת הפייסות שבכל יום
סימןהַפַּיִס
קצת רקע לפני שמתחילים. כל בוקר במקדש נפתח בכהן שתרם את הדשן מעל המזבח, ואחר כך שחטו את התמיד, כבש, זרקו את דמו והעלו את איבריו למזבח. כל אחת מן העבודות האלה הייתה כבוד, וכהנים רבים רצו בהן. הפרק מספר שבתחילה זכו בתרומת הדשן במרוץ על כבש המזבח, עד שכהן אחד דחף את חברו ושבר את רגלו; מאז חילקו את העבודות בפיס, ארבע פעמים ביום. אחר כך הוא מונה כמה כהנים צריך כל קרבן, וקובע שהמניינים האלה נאמרו רק בקרבנות ציבור.
- ב:אמן המרוץ אל הפיסבתחילה רצו הכהנים ועלו בכבש כדי לזכות בתרומת הדשן, ואם הגיעו שניים כאחד — הכריע ביניהם פיס בהצבעת אצבעות.סימןמי שרוצה לתרם
- ב:בתקנת הפיסכהן שנדחף במרוץ בכבש נפל ונשברה רגלו, ומאז התקינו בית דין שיתרמו את המזבח בפיס — הראשון מארבעה פייסות.סימןנשברה רגלו
- ב:גמי עושה מה בתמידהפיס השני קבע בבת אחת את שלוש עשרה העבודות שבתמיד של שחר — השחיטה, הזריקה, הדישון ונשיאת האיברים.סימןהפיס השני
- ב:דהפיס השלישי והרביעילפיס הקטורת נכנסו רק חדשים, כדי שהברכה שבה תתחלק בין כל הכהנים, ואילו הפיס הרביעי היה פתוח לחדשים ולישנים כאחד.סימןהפיס השלישי
- ב:התשעה, עשרה, אחד עשר, שנים עשרהתמיד קרב בתשעה עד שנים עשר כהנים לפי היום — בין הערביים, בחג הסוכות, בשבת ובשבת שבתוך החג נוספים נושאים.סימןתמיד קרב בתשעה
- ב:וכמה כהנים לקרבן אילאיל קרב באחד עשר כהנים — הבשר בחמישה, כבכבש התמיד, והקרביים, הסולת והיין בשניים שניים.סימןאיל קרב
- ב:זקרבן ציבור וקרבן יחידפר של ציבור קרב בעשרים וארבעה כהנים, אבל בקרבן יחיד כהן אחד רשאי לעשות את כל העבודה בעצמו.סימןפר קרב
הָעֲבוֹדָה
פרק גאָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה
עלות השחר ועבודת הבוקר
סימןשַׁחַר וּטְבִילוֹת
קצת רקע לפני שמתחילים. ביום הכיפורים עבד הכהן הגדול בשתי מערכות בגדים: בבגדי הזהב הרגילים שלו לקרבנות הקבועים של כל יום, ובארבעה בגדי פשתן לבנים לעבודה המיוחדת של היום. בכל פעם שהחליף בגדים טבל וקידש את ידיו ואת רגליו. הפרק נפתח עם עלות השחר, בבדיקה שאכן האיר היום, שהרי קרבן שנשחט בלילה פסול. הוא מלווה את הכהן הגדול בטבילותיו הראשונות ובתמיד של שחר, מפרט את שווי בגדי הלבן ואת הווידוי הראשון שלו, על פרו, ובסופו משבח את מי שנדבו למקדש ומגנה את מי ששמרו לעצמם את אומנותם.
- ג:אהגיע זמן השחיטה?הממונה שולח לבדוק אם הגיע זמן השחיטה, והצופה מכריז ברקאי — ולדעת מתתיא בן שמואל, עד שיאיר כל המזרח עד חברון.סימןהאיר פני כל המזרח
- ג:בכשאור הלבנה הטעה אותםפעם אחת נדמה אור הלבנה לאור השחר, והתמיד שנשחט בלילה הוצא לבית השרפה; ואחריו כלל שנהג במקדש בטבילה ובקידוש ידיים ורגליים.סימןמאור הלבנה
- ג:גאין נכנסים לעזרה בלא טבילהאף אדם טהור אינו נכנס לעזרה לעבודה עד שיטבול, והכהן הגדול טובל ביום הכיפורים חמש פעמים ומקדש ידיו ורגליו עשר פעמים.סימןחמש טבילות
- ג:דהטבילה הראשונה ותמיד של שחרהכהן הגדול טובל מאחורי סדין של בוץ, לובש בגדי זהב, שוחט את התמיד וזורק את דמו, ונכנס להקטיר את הקטורת ולהיטיב את הנרות.סימןפשט ירד וטבל
- ג:הקטורת השחר בין הדם לאיבריםקטורת השחר קרבה בין זריקת הדם להקטרת האיברים, ולכהן גדול זקן או אסטניס מחממים מים ומטילים אותם לתוך מי המקווה הצוננים.סימןבין דם לאברים
- ג:והטבילה השנייה בבית הפרווההטבילה השנייה נעשית בבית הפרווה שבקודש, ורבי מאיר חולק על הסדר: לדעתו פושט תחילה ואחר כך מקדש ידיו ורגליו.סימןהביאוהו לבית הפרוה
- ג:זבגדי פילוסין ובגדי הודורבי מאיר וחכמים נחלקים בשוויים של בגדי הלבן של הכהן הגדול; הם נקנים משל ציבור, ואם רצה להוסיף — מוסיף משלו.סימןפלוסין / הנדוין
- ג:חאנא השם, חטאתיהכהן הגדול סומך שתי ידיו על פרו ומתוודה עליו על עוונותיו ועל עוונות ביתו, והעם עונה: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.סימןאצל פרו
- ג:טלקראת הגורלהכהן הגדול עומד בצפון המזבח, הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו, ולפניו שני השעירים והקלפי — ובה שני גורלות, שבן גמלא עשאם של זהב.סימןשני שעירים וקלפי
- ג:יבן קטין, מונבז, הילני וניקנורארבעה נדבנים נזכרים לשבח: ברזים ומוכני לכיור, ידות זהב לכלי יום הכיפורים, נברשת וטבלה של זהב, ודלתות ניקנור שנעשו להן ניסים.סימןבן קטין
- ג:יאבית גרמו ובית אבטינסואלו נזכרים לגנאי, משום שלא רצו ללמד את אומנותם: מעשה לחם הפנים, מעשה הקטורת, פרק בשיר ומעשה הכתב.סימןבית גרמו
פרק דטָרַף בַּקַּלְפִּי
הגורל על השעירים והמחתה
סימןגּוֹרָלוֹת וּמַחְתָּה
הפרק הקודם הותיר את הכהן הגדול ליד הקלפי ובה שני גורלות, ושני שעירים לפניו. לפי התורה (ויקרא טז) אחד השעירים קרב לה', והשני נשלח אל המדבר, לעזאזל, ונושא עמו את עוונות העם; והגורל מכריע איזה לכאן ואיזה לכאן. ועוד לפניו הרגע שהיום כולו סובב סביבו: הוא יכניס גחלים בוערות וקטורת אל קודש הקודשים, החדר הפנימי של המקדש. בפרק הזה הוא מגריל על השעירים, מסמן אותם בלשון של זהורית ומתוודה פעם שנייה על פרו, והמשנה מונה כיצד המחתה, הקטורת ועוד פרטים שונים היום מבכל יום.
- ד:אטרף בקלפיהכהן הגדול טורף בשתי ידיו בקלפי ומעלה גורל בכל יד — על אחד כתוב "לשם" ועל השני "לעזאזל".סימןטרף בקלפי
- ד:בקשר לשון של זהוריתהכהן הגדול קושר לשון של זהורית בראש השעיר המשתלח ובצווארו של השעיר הנשחט, ושב אל פרו לווידוי שני שבו הוא כולל את כל הכהנים.סימןלשון של זהורית
- ד:גשחיטת הפרהכהן הגדול שוחט את הפר ומוסר את דמו למי שממרס בו שלא יקרוש, ועולה לראש המזבח לחתות מן הגחלים הפנימיות.סימןשחטו וקבל במזרק
- ד:דהמחתה של יום הכיפוריםבכל יום חותים בשל כסף ומערים לשל זהב, כבדה וידה קצרה; והיום חותים ומכניסים בשל זהב, קלה וידה ארוכה, והקטורת דקה מן הדקה.סימןחותה בשל כסף
- ד:הכבודו המיוחד של הכהן הגדולביום הכיפורים הכהן הגדול עולה באמצע הכבש ומקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב ולא מן הכיור, ורבי יהודה אומר שכך הוא נוהג לעולם.סימןעולה באמצע
- ד:ומערכות העצים שעל המזבחהתנאים נחלקים כמה מערכות עצים היו על המזבח החיצון בכל יום וכמה היום: לרבי מאיר ארבע וחמש, לרבי יוסי שלוש וארבע, ולרבי יהודה שתיים ושלוש.סימןארבע מערכות
פרק ההוֹצִיאוּ לוֹ אֶת הַכַּף
הכניסה לקודש הקודשים
סימןקְטֹרֶת וְהַזָּאוֹת
קודש הקודשים היה החדר הפנימי של המקדש, מאחורי הפרוכת. בבית ראשון עמד בו הארון; בבית שני כבר לא היה שם ארון, ורק אבן סימנה את מקומו. אליו נכנס הכהן הגדול לבדו, וביום הכיפורים בלבד. הפרק הזה הולך אחריו פנימה: תחילה עם הקטורת, שעשנה ממלא את החדר, ואחר כך עם דם הפר ודם השעיר, שהוא מזה מהם ומונה בקול. אחר כך הוא נותן מן הדם על הפרוכת מבחוץ ועל מזבח הזהב, והפרק נחתם בכלל: כל מעשה צריך להיעשות על הסדר.
- ה:אהכניסה עם הקטורתהכהן הגדול נושא את המחתה ואת הכף בין שתי הפרוכות אל קודש הקודשים, צובר את הקטורת על הגחלים, ובצאתו מתפלל תפילה קצרה.סימןהכף ואת המחתה
- ה:באבן השתייהמשניטל הארון עמדה במקומו אבן גבוהה שלוש אצבעות, שנקראה אבן השתייה, ועליה היה הכהן הגדול נותן את המחתה.סימןמשנטל הארון / שתיה
- ה:גאחת למעלה ושבע למטההכהן הגדול שב לקודש הקודשים ומזה מדם הפר בתנועה אחת כמצליף, ומונה בקול כדי שלא יטעה במניין ההזאות.סימןנטל את הדם
- ה:דדם על הפרוכתהכהן הגדול שוחט את השעיר ומזה מדמו בפנים, אחר כך מזה מדם הפר ומדם השעיר על הפרוכת, ולבסוף מערה את שני הדמים זה לתוך זה.סימןהשעיר / הפרכת
- ה:המתן הדם על מזבח הזהבאת הדם המעורב נותן הכהן הגדול על ארבע קרנות מזבח הזהב, ומתחיל בקרן מזרחית צפונית ומקיף את המזבח.סימןקרן מזרחית צפונית
- ה:ושיירי הדם ליסודהכהן הגדול מזה שבע פעמים על פני מזבח הזהב, ושיירי הדם זורמים באמה לנחל קדרון ונמכרים לגננים לזבל.סימןשירי הדם
- ה:זאם שינה את הסדרעבודות הדם חייבות להיעשות על הסדר, אבל כל שלב הוא כפרה בפני עצמו, ולכן שלב שכבר הושלם אינו נעשה שוב.סימןעל הסדר
פרק ושְׁנֵי שְׂעִירֵי
השעיר המשתלח לעזאזל
סימןשָׂעִיר לַעֲזָאזֵל
קצת רקע לפני שמתחילים. ביום הכיפורים עמדו לפני הכהן הגדול שני שעירים שווים, והגורל קבע את תפקידו של כל אחד: האחד קרב לה' ודמו הוכנס לקודש הקודשים, והשני, השעיר המשתלח, נשא את עוונות העם אל עזאזל, צוק במדבר. הפרק עוקב אחר השעיר השני: מה עושים אם מת אחד מהשניים, הווידוי על כל ישראל שנאמר עליו, ודרכו הארוכה מסוכה לסוכה עד הצוק. הוא מסתיים בשרפת הקרבנות שדמם הוכנס פנימה, ובדרך שבה נודע בירושלים שהשעיר הגיע למדבר.
- ו:אשני שעירים שוויםמצוותם של שני השעירים שיהיו שווים במראה, בקומה ובדמים; ואם מת אחד מהם, הדין תלוי אם מת לפני הגורל או אחריו.סימןשני שעירי יום הכפורים
- ו:בוידוי על שעיר המשתלחהכהן הגדול סומך שתי ידיו על שעיר המשתלח ומתוודה על עוונות כל ישראל, והכהנים והעם כורעים ומשתחווים כששומעים את השם המפורש.סימןאצל שעיר המשתלח
- ו:גמסירת השעיר למוליכוהכהן הגדול מוסר את השעיר למוליכו; מעיקר הדין הכול כשרים, אבל הכהנים הגדולים לא הניחו את ישראל להוליכו — ורבי יוסי מביא מעשה בערסלא.סימןלמי שהיה מוליכו
- ו:דהכבש ועשר הסוכותכבש נבנה לשעיר מפני הבבליים שתלשו בשערו, עשר סוכות עמדו בדרך אל הצוק, ומיקירי ירושלים ליוו את המוליך עד הסוכה הראשונה.סימןהבבליים / טל וצא
- ו:המסוכה לסוכהבכל סוכה אומרים למוליך הרי מזון והרי מים, ומלווים אותו לסוכה הבאה — חוץ מן האחרונה, שהיושב בה עומד מרחוק ורואה את מעשיו.סימןמסכה לסכה
- ו:ובראש הצוקהמוליך חולק את לשון הזהורית, דוחף את השעיר לאחוריו מן הצוק והוא נעשה אברים אברים; ונחלקו מאימתי נטמאים בגדיו.סימןחולק לשון
- ו:זשרפה מחוץ לעירהכהן הגדול קורע את הפר ואת השעיר, מוציא את האימורים ומקטירם, והגופות יוצאות לבית השרפה — ונחלקו מאימתי נטמאים בגדי נושאיהן.סימןפר ושעיר הנשרפין
- ו:חהסימן שבא מן המדברדרכיות וסודרים הודיעו שהגיע השעיר למדבר, ורבי ישמעאל מביא סימן אחר: לשון הזהורית שבפתח ההיכל הלבין, כדברי ישעיהו.סימןהגיע שעיר למדבר
פרק זבָּא לוֹ כֹהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת
קריאת התורה, הבגדים והאורים ותומים
סימןקְרִיאָה וְסִיּוּם
ביום הכיפורים לבש הכהן הגדול שתי מערכות בגדים: בגדי פשתן לבנים ופשוטים לעבודה המיוחדת של היום, שבה נכנס לקודש הקודשים, ואת שמונת בגדי הזהב הרגילים שלו לשאר העבודה, ובכל החלפה טבל. עכשיו השעיר המשתלח כבר בדרכו למדבר. הפרק עוקב אחר המשך יומו: הוא קורא לפני העם את פרשות יום הכיפורים שבתורה ומברך שמונה ברכות, מקריב את שאר קרבנות היום, נכנס פעם נוספת להוציא את הכף ואת המחתה, ושב לביתו למשתה. הפרק מסתיים בשמונת בגדיו ובאורים ותומים שבחושן.
- ז:אקריאת התורה ושמונה הברכותהכהן הגדול קורא שתי פרשיות מן הספר ואת השלישית בעל פה, ומברך שמונה ברכות — על התורה, על העבודה, על מחילת העוון ועל המקדש.סימןכהן גדול לקרות
- ז:בהקריאה והשרפה בעת אחתקריאת התורה ושרפת הפר והשעיר נעשות בעת אחת, ולכן אי אפשר לראות את שתיהן — לא מפני שאסור, אלא מפני שהדרך רחוקה.סימןהרואה כהן גדול
- ז:גמבגדי לבן חזרה לבגדי זהבלאחר הקריאה טובל הכהן הגדול ולובש בגדי זהב, ומקריב את אילו ואת איל העם; ורבי אליעזר ורבי עקיבא נחלקים מתי קרבו שבעת הכבשים.סימןאיל העם
- ז:דסיום היוםהכהן הגדול טובל עוד פעמיים, מוציא את הכף ואת המחתה מקודש הקודשים ומקטיר קטורת בין הערביים — ובסוף היום עושה משתה לאוהביו על שיצא בשלום מן הקודש.סימןלהוציא את הכף
- ז:השמונה בגדים ואורים ותומיםהכהן הגדול משמש בשמונה בגדים והכהן ההדיוט בארבעה, ורק בשמונתם שואלים באורים ותומים — למלך, לבית דין ולמי שהציבור צריך לו.סימןשמנה כלים
הַצּוֹם
פרק חיוֹם הַכִּפּוּרִים
הצום, דיניו והתשובה
סימןעִנּוּיִים וּתְשׁוּבָה
עד כאן ליוותה המסכת את הכהן הגדול בעבודת יום הכיפורים במקדש. הפרק האחרון עובר אל מה שכל יהודי עושה ביום הזה. התורה מצווה ועיניתם את נפשותיכם, והמשנה מונה חמישה סוגים של עינוי, ובראשם הצום. הפרק קובע כמה אכילה או שתייה מחייבת, ואחר כך מראה שהצום נדחה בכל מקום שחיי אדם עלולים להיות בסכנה, ממעוברת ועד מי שנקבר תחת מפולת. הוא נחתם בתשובה: על מה היא מכפרת, ומדוע צריך תחילה לבקש סליחה ממי שפגעו בו.
- ח:אחמשת העינוייםיום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה, ברחיצה, בסיכה, בנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה; רבי אליעזר מקל במלך, בכלה וביולדת, וחכמים אוסרים.סימןבאכילה ובשתיה וברחיצה
- ח:בהשיעור המחייבהאוכל ככותבת הגסה או השותה מלוא לוגמיו חייב; המאכלים מצטרפים זה לזה והמשקים זה לזה, אבל האוכל והמשקה אינם מצטרפים.סימןככותבת הגסה
- ח:גחטאת אחת או שתייםהאוכל והשותה בהעלם אחד חייב חטאת אחת, אבל האוכל ועושה מלאכה חייב שתיים, שהן נלמדות משני כתובים.סימןאכל ועשה מלאכה
- ח:דחינוך הילדים לצוםאין מענים את התינוקות ביום הכיפורים, אבל שנה או שנתיים לפני גיל המצוות מרגילים אותם בדחיית שעת האוכל.סימןהתינוקות
- ח:הכשסכנת נפשות דוחה את הצוםמעוברת שהריחה מאכל מאכילים אותה עד שתשוב נפשה, וחולה מאכילים על פי בקיאים, ואם אין שם בקיאים — על פי עצמו.סימןשהריחה / חולה
- ח:ובולמוס, כלב שוטה ושבתמי שאחזו בולמוס מאכילים אותו אפילו דברים טמאים; במי שנשכו כלב שוטה נחלקו אם מאכילים אותו מכבד הכלב; וכל ספק נפשות דוחה את השבת.סימןבלמוס / כלב שוטה
- ח:זהמפולתמי שנפלה עליו מפולת — אפילו ספק הוא שם, ספק חי, ספק ישראל — מפקחים עליו את הגל, ואם מצאוהו חי ממשיכים אפילו לחיי שעה.סימןשנפלה עליו מפלת
- ח:חמה מכפר על מהחטאת ואשם, מיתה ויום הכיפורים מכפרים עם התשובה; על עבירות קלות התשובה לבדה מכפרת, ועל החמורות היא תולה עד שיבוא יום הכיפורים.סימןחטאת ואשם ודאי
- ח:טמקווה ישראלהחוטא וסומך על התשובה אינו זוכה לכפרה; יום הכיפורים מכפר בין אדם למקום, אבל לא בין אדם לחברו עד שירצה אותו — והקדוש ברוך הוא מקווה ישראל.סימןאחטא ואשוב