סדר נָשִׁים · 128 משניות
יְבָמוֹת
יבמות — המסכת הפותחת את סדר נשים — היא מסכת הייבום והחליצה. אדם שמת בלא בנים — אחיו חייב לשאת את אלמנתו או לפטור אותה בטקס החליצה. שישה עשר פרקיה מתפשטים במעגלים מן היסוד הזה: חמש עשרה העריות הפוטרות שרשראות שלמות של אלמנות, חידות ההיגיון המורכבות של כמה אחים וכמה אחיות, טבלת ארבע המשבצות של נשים המותרות או האסורות לבעל וליבם, תקנת עד אחד לעגונה, סדר טקס החליצה במלואו, פרק המיאון היסודי, הקידושין מדרבנן של החרש, והמשנה החותמת המפורסמת על רבן גמליאל הזקן, רבי עקיבא והפונדקית שבדרך לצוער. יבמות ידועה בצפיפותה ובמורכבותה — ובכך שהיא חותמת את שאלת העגונה הגדולה של הש"ס בעד אחד.
יִבּוּם
פרק אחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים
"חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים" — העריות הפוטרות את צרותיהן מן הייבום
סימןצָרַת עֶרְוָה
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. אדם שמת בלא ילדים — התורה מצווה על אחיו לשאת את אלמנתו, כדי שלא יימחה שמו של המת; זהו הייבום. או שהוא משחרר אותה בחליצה, טקס הנעשה בבית דין. ובימי המשנה יכול היה אדם לשאת יותר מאישה אחת, ונשותיו של בעל אחד נקראות צרות. ומה אם האלמנה היא קרובה שאחי בעלה אסור בה לעולם? היא פטורה, וגם צרתה פטורה עמה. הפרק מונה חמש עשרה קרובות כאלה, ואחריהן שש חמורות מהן שצרותיהן דווקא מותרות, ונחתם במחלוקת בית שמאי ובית הלל בצרות.
- א:אחמש עשרה עריות — כלל היסודחמש עשרה עריות פוטרות את צרותיהן מן החליצה ומן הייבום לעולם — הכלל שעליו עומדת המסכת כולה.סימןחמש עשרה נשים
- א:בשרשרת הצרותמתי שרשרת הצרות נמשכת דרך אחים נוספים ומתי היא נקטעת, ומדוע צרתה של מי שיכלה למאן ולא מיאנה חולצת ואינה מתייבמת.סימןצרת צרתה
- א:גשש עריות חמורות — וצרותיהן מותרותשש קרובות אסורות על כל האחים כולם, ודווקא משום כך צרותיהן מותרות: רק ערווה הנופלת לייבום מפעילה את השרשרת.סימןשש עריות חמורות
- א:דבית שמאי ובית הללמחלוקת הצרות, מחלוקת לשם שמים: אף שלדעת בית הלל ולדות הייבום כבית שמאי ממזרים הם, לא נמנעו בית שמאי ובית הלל מלהתחתן אלו באלו.סימןבית שמאי מתירין הצרות
פרק בכֵּיצַד אֵשֶׁת אָחִיו
"כֵּיצַד אֵשֶׁת אָחִיו" — דין אח שלא היה בעולמו
סימןאַחִים וְאִסּוּרִים
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. הייבום נוהג רק באחים שחיו בעולם באותו זמן: אח שנולד לאחר שמת אחיו לא יישא לעולם את אלמנתו. ולא תמיד יוצאת בלא כלום אלמנה האסורה על אחי בעלה: קרובה שהתורה אסרה פטורה לגמרי, ואילו מי שאסורה עליו מטעם קל יותר משתחררת בחליצה. הפרק עוסק בשני הדברים האלה ושואל מי נחשב אח ומי נחשב בן. אחר כך הוא עובר למקרי ספק, כגון אדם ששכח איזו משתי אחיות קידש, ונחתם באנשים שאינם רשאים לשאת אישה שהותרה להינשא על פיהם.
- ב:אאח שלא היה בעולמואח שנולד לאחר מיתת אחיו אינו מייבם את אלמנתו, והיא פטורה לעולם — שהכתוב "כי ישבו אחים יחדיו" מוציא אותו.סימןשלא היה בעולמו
- ב:באותו מקרה בסדר הפוךייבם האח ורק אחר כך נולד אח נוסף — לדעת חכמים שתי האלמנות פטורות ממנו גם כאן, ורבי שמעון מתיר לו לייבם או לחלוץ.סימןאחר כך נולד
- ב:גהכלל הגדולשלוש דרגות של איסור ביבמה: ערווה פוטרת לגמרי, ובאיסור מצווה ובאיסור קדושה — חולצת ואינה מתייבמת.סימןכלל אמרו ביבמה
- ב:דאיסור מצווה ואיסור קדושהאיסור מצווה הוא השניות שאסרו חכמים, ואיסור קדושה הוא איסורי הכהונה והייחוס — ובכולם היבמה חולצת ואינה מתייבמת.סימןאסור מצוה / אסור קדשה
- ב:האח מכל מקום, בן מכל מקוםאף אח ממזר יוצר זיקת ייבום, ואף בן ממזר פוטר את אשת אביו מן הייבום — חוץ מבן שנולד מן השפחה או מן הנכרית.סימןאח מכל מקום
- ב:ושתי אחיות וקידושין שנשכחואדם שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזו נותן גט לשתיהן; ואם מת, אחיו חולצים תחילה, ורק אז אפשר לייבם.סימןאחת משתי אחיות
- ב:זשני אנשים ושתי אחיותשני אנשים שכל אחד קידש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזו — כל צירוף של מספר האחים, עד הייבום המוצלב כשלכל צד שני אחים.סימןשנים שקדשו שתי אחיות
- ב:חמצווה בגדול, ושלושה מקרי חשדמצוות הייבום בגדול, אבל צעיר שקדם וייבם — זכה; ושלושה מקרי חשד: שפחה, נכרית ואשת איש.סימןמצוה בגדול / הנטען
- ב:טעד ושליח שאינם נושאים את מי שהתירושליח הגט והעד שהעיד על מות הבעל אינם נושאים את האישה שהתירו, ורבי יהודה מבחין בין "הרגתיו" ל"הרגנוהו".סימןהמביא גט / הרגתיו
- ב:יכשהחשד פוקעחכם שאסר אישה על בעלה לא יישאנה, אבל מי שמיאנה או חלצה בפניו מותרת לו; ובניו ואחיו של כל אלה מותרים בה תמיד.סימןהחכם שאסר
פרק גאַרְבָּעָה אַחִין
"אַרְבָּעָה אַחִין" — שרשראות ייבום, ושתי עריות מול שני אחים
סימןשְׁתֵּי אֲחָיוֹת
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. אלמנה הממתינה לייבום כבר קשורה לאחי בעלה, וחכמים דנו את הקשר הזה, הזיקה, כמעט כנישואין: אח אינו רשאי לשאת את אחותה של אלמנה הזקוקה לו, כשם שאינו נושא את אחות אשתו. ואלמנה שנאסרה על אח אפילו שעה אחת, בשעה שנתאלמנה, אסורה עליו לעולם. הפרק בונה מן הדברים האלה חידות: אחים הנשואים לשתי אחיות, אישה זרה, מאמר, ואלמנה הזקוקה לשני אחים. הוא נחתם בשתי כלות שהוחלפו בטעות תחת החופה.
- ג:אארבעה אחים ושתי אחיותשניים מארבעה אחים נשאו שתי אחיות ומתו — כל אחת מן האלמנות היא אחות זקוקתו של כל אח שנותר, ולכן הן חולצות ואינן מתייבמות.סימןארבעה אחין
- ג:בערווה מבטלת את הזיקההייתה אחת האלמנות ערווה לאחד האחים — זיקתה אליו בטלה, והוא מותר לייבם את אחותה.סימןאסורה על האחד
- ג:געריות מוצלבותכשכל אחות ערווה לאח אחר, נשארת לכל אח אלמנה אחת שאינה ערווה לו, והוא מייבם או חולץ — וזו "אחותה כשהיא יבמתה".סימןהאסורה לזה מתרת לזה
- ג:דשלושה אחים וזוג עריותשתי אלמנות שאסור לשאת אותן יחד נופלות לפני האח השלישי — שתיהן חולצות ואינן מתייבמות, ורבי שמעון פוטר אף מן החליצה.סימןשלשה אחין / אשה ובתה
- ג:המאמר, ואחר כך נפלה אחותהעשה מאמר ביבמתו ואחר כך נפלה לפניו אחותה — לבית שמאי אשתו עמו, ולבית הלל שתיהן יוצאות ממנו: "אוי לו על אשתו ואוי לו על אשת אחיו".סימןאחד מפנה
- ג:והנוכרית שנעשתה צרהשלושה אחים, ואחד מהם נשוי לאישה זרה: שרשרת הייבום עושה אלמנה אחת אחות אשתו של האח שנותר ואת הזרה צרתה, ושתיהן יוצאות בלא כלום.סימןנשוי נכרית
- ג:זשעה אחת — אסורה לעולםאלמנה שנאסרה על היבם שעה אחת, בשעת נפילתה, אסורה עליו לעולם — אבל גירושין שקדמו לנפילה מתירים את הצרה שנופלת אחר כך.סימןמתה אשתו
- ג:חספק קידושין, ספק גירושיןערווה שקידושיה או גירושיה מוטלים בספק — כזרק לה קידושין ואין ידוע היכן נפלו, או גט פגום — צרתה חולצת ואינה מתייבמת.סימןקדושין או גרושין בספק
- ג:טזיקת שני יבמיםיבמה שחלה עליה זיקת שני אחים — היא וצרתה חולצות ואינן מתייבמות, שהכתוב אומר "ומת אחד מהם", ורבי שמעון חולק.סימןזקת שני יבמין
- ג:ישני חתנים וכלות שהוחלפוכלות שהוחלפו בטעות תחת החופה — כל אחד חייב קרבנות על מה שעבר, ומפרישים את הנשים מבעליהן שלושה חודשים.סימןכניסתן לחפה החליפו
פרק דהַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ
"הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ" — השלכותיהם של החליצה והייבום
סימןאַחַר חֲלִיצָה וְיִבּוּם
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. אדם שמת בלא בנים, אלמנתו קשורה לאחיו: אחד מהם רשאי לשאת אותה — זה הייבום — או לפטור אותה בחליצה, טקס שבו היא חולצת את נעלו. וכל אחד מן המעשים משנה את מעמדה: לאחר הייבום היא פשוט אשתו, ולאחר החליצה חכמים רואים אותה כאילו הייתה אשתו. הפרק עוסק במה שבא אחר כך: יבמה שהתברר שהייתה מעוברת, נכסיה אם מתה בעודה ממתינה, איזה אח חייב לפעול, שלושה חודשי המתנה לפני נישואין חדשים, ואילו זיווגים אסורים עושים את הוולד ממזר.
- ד:אחליצה ליבמה מעוברתחלץ ליבמתו ואחר כך נמצאה מעוברת: אם הוולד בר קיימא, החליצה אינה כלום; ואם נפל — החליצה תופסת.סימןהחולץ / ונמצאת מעברת
- ד:בייבום ליבמה מעוברתייבם ונמצאה מעוברת: ולד בר קיימא — יוציא וחייבים בקרבן, נפל — יקיים, ובספק אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון — אשם תלוי.סימןהכונס / ונמצאת מעברת
- ד:גשומרת יבם — נכסיה במותהשומרת יבם שנפלו לה נכסים ומתה — בית שמאי אומרים שיורשי הבעל חולקים עם יורשי האב, ובית הלל אומרים: נכסים בחזקתן.סימןשומרת יבם / נכסים
- ד:דלאחר הייבום — ככל אישהמשנגמר הייבום היבמה היא אשתו לכל דבר, אלא שכתובתה נגבית מנכסי בעלה הראשון.סימןכאשתו לכל דבר
- ד:ההמצווה על האח הגדולמצוות הייבום על האח הגדול תחילה; סירב — בית דין עוברים על שאר האחים, ואם סירבו כולם, חוזרים אל הגדול.סימןחוזרין אצל גדול
- ד:ואין משהין את היבמהאח אינו יכול לגלגל את הייבום על קטן, על אח שבמדינת הים, על חרש או על שוטה — בית דין אומרים לו: עליך המצווה, חלוץ או ייבם.סימןתלה בקטן
- ד:זירושה וקרובות החלוצההחולץ יורש ככל אחיו והמייבם נוטל הכול; והחולץ אסור בקרובות חלוצתו, והיא אסורה בקרוביו.סימןכאחד מן האחין לנחלה
- ד:חאחות חלוצתו מול אחות גרושתואחות חלוצתו שנפלה לפניו — חולצת ואינה מתייבמת, שאיסורה מדברי חכמים; אחות גרושתו — פטורה משתיהן, שהיא ערווה מן התורה.סימןנשא אחיו את אחותה
- ד:טאחות זקוקתואח שקידש את אחות היבמה — רבי יהודה בן בתירא אומר שימתין עד שאח אחר יעשה מעשה, ואם מת היבם, מוציא את ארוסתו בגט ואת היבמה בחליצה.סימןהמתן עד שיעשה
- ד:ישלושה חודשים — הבחנהיבמה, וכן כל אלמנה או גרושה, ממתינה שלושה חודשים קודם שתינשא, כדי שיהיה ידוע של מי הוולד.סימןשלשה חדשים
- ד:יאייבום אחד פוטר את הצרהמת אדם והניח כמה נשים — ייבום או חליצה באחת מהן פוטרים את כל חברותיה.סימןליבם את כלן
- ד:יברבי עקיבא וחייבי לאוויןרבי עקיבא אומר שוולד מזיווג האסור אפילו בלאו בלבד ממזר הוא, וחכמים מצמצמים את הממזרות לאיסור שעונשו כרת.סימןהמחזיר גרושתו
- ד:יגמיהו ממזרשלוש דעות בהגדרת הממזר — רבי עקיבא, שמעון התימני ורבי יהושע — והמשנה עצמה פוסקת כשמעון התימני, שאין ממזר אלא מחייבי כריתות.סימןאיזהו ממזר
פרק הרַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר
"רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר" — מתי חל מעשה שני ביבמה?
סימןמַעֲשֵׂי הַיָּבָם
קודם כול רקע: אדם שמת בלא בנים, אחיו קשור לאלמנתו בזיקה — הוא יכול לשאת אותה בייבום, או לפטור אותה בחליצה, טקס הנעשה בפני בית דין. חכמים נתנו תוקף גם לשני מעשים חלקיים: מאמר, שבו היבם מקדש את היבמה בכסף קודם הנישואין, וגט, המפקיע מקצת הזיקה ולא את כולה. הפרק שואל מה קורה כשמעשה אחד בא אחר חברו, ביבמה אחת ובשתי יבמות: איזה מעשה שני עדיין חל, ומה היא צריכה כדי לצאת לחירות. החליצה, והביאה שבתחילה, גומרות את הזיקה, ואין אחריהן כלום.
- ה:ארבן גמליאל — אין גט אחר גטרבן גמליאל אומר שמשעשה היבם מעשה ביבמתו או בצרתה אין מעשה שני מאותו סוג חל, וחכמים אומרים שבגט ובמאמר הוא חל.סימןגט אחר גט
- ה:במאמר ואחריו גט, חליצה או בעילהשלושה צירופים ביבם אחד ויבמה אחת — מאמר ואחריו גט, חליצה או בעילה — ומה עוד נדרש אחרי כל אחד מהם.סימןעשה מאמר ביבמתו
- ה:גמשנעשתה חליצה, או בעילה בתחילה — אין אחריהן כלוםגט ואחריו מאמר או בעילה — עדיין צריכה גט וחליצה; גט ואחריו חליצה — אין אחריה כלום, וכן חליצה שקדמה לכל מעשה.סימןנתן גט ועשה מאמר
- ה:דמיפוי המאמר והגט בשתי צרותכל צירופי המאמר, הגט, הבעילה והחליצה בשתי יבמות ויבם אחד — הטבלה המלאה של מה שנדרש אחרי כל צירוף.סימןמאמר בזו ומאמר בזו
- ה:האין אחר חליצה כלום, ואין אחר בעילה כלוםמשחלץ היבם לאחת האלמנות או בא עליה נסגר העניין, בין ביבם אחד ושתי יבמות ובין בשני יבמים ויבמה אחת.סימןחלץ וחלץ
- ה:וחליצה גומרת תמיד — ובעילה רק בתחילההחליצה גומרת תמיד, בתחילה, באמצע ובסוף, והבעילה גומרת רק כשקדמה לכול — ורבי נחמיה חולק.סימןבין בתחלה בין באמצע
כְּהֻנָּה וּתְרוּמָה
פרק והַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ
"הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ" — ביאה, כהונה ופרייה ורבייה
סימןכְּהֻנָּה וּפְרִיָּה וּרְבִיָּה
קודם כול רקע: כהן אינו נושא כל אישה — התורה אסרה עליו גרושה, ועל הכהן הגדול אסרה כל אלמנה. אישה שנבעלה בעילת איסור שוב אינה נישאת לכהן. וכל איש מצווה על פרייה ורבייה, המצווה הראשונה שבתורה. הפרק נפתח בביאה הגומרת את הייבום בכל דרך שנעשתה, ובביאת איסור הפוסלת את האישה באותה מידה של רוחב. אחר כך הוא עוסק במי שכהן וכהן גדול רשאים לשאת, ונחתם במצוות פרו ורבו: בכמה ילדים מקיימים אותה, ומה על בני זוג שלא נולדו להם ילדים לעשות.
- ו:אכיצד נקנית היבמה בביאהבכל דרך שנעשתה הביאה — ביודעין או שלא ביודעין, ברצון או באונס, ואפילו המערה ולא גמר — היבמה נקנית.סימןהבא על יבמתו
- ו:בביאת עריות ופסולותאותו כלל רחב פועל גם בכיוון ההפוך: כל ביאת איסור פוסלת את האישה מן הכהונה, בכל דרך שנעשתה.סימןאחת מכל העריות שבתורה
- ו:גמאימתי פוסלים הנישואין האסוריםכהן שאירס אישה האסורה לו — התנא הראשון אומר שהאירוסין לבדם כבר פוסלים אותה, ורבי אליעזר ורבי שמעון אומרים שרק הביאה פוסלת.סימןמן הארוסין לא יאכלו
- ו:דכהן גדול — לא יישא אלמנה, אף לא אלמנת אחיודיני נישואיו של כהן גדול, מעשה יהושע בן גמלא ומרתא בת ביתוס, ומדוע כהן גדול חולץ ולעולם אינו מייבם.סימןכהן גדול לא ישא
- ו:ההאם נושא כהן איילונית?כהן הדיוט אינו נושא איילונית אלא אם כבר יש לו אישה ובנים; רבי יהודה רואה בה את ה"זונה" שבתורה, וחכמים חולקים.סימןלא ישא אילונית
- ו:ופרייה ורבייה — בית שמאי ובית הללמתי קיים אדם פרו ורבו — לבית שמאי שני זכרים, ולבית הלל זכר ונקבה — ודין עשר השנים, והשאלה אם האישה מצווה.סימןפריה ורביה
פרק זאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל
"אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל" — מי אוכל בתרומה מכוח הנישואין
סימןאֲכִילַת תְּרוּמָה
קודם כול רקע: התרומה, חלקו של הכהן מן היבול, נאכלת רק בידי בני ביתו של כהן — אשתו, ילדיו ועבדיו, שהם קניין כספו. בת כהן אוכלת בה בבית אביה עד שתתארס לישראל, וחוזרת לאכול אם נתאלמנה או נתגרשה ואין לה זרע ממנו. הפרק שואל מי מכניס אישה או עבד לבית כזה ומי מוציא אותם ממנו: נישואי איסור, שני סוגי נכסיה של האישה, עובר במעי אמו, אירוסין, יבם, ונכדים מכל הסוגים — עד כהן גדול המונע את אם אמו מן התרומה.
- ז:אעבדי החללה — מלוג וצאן ברזלאלמנה לכהן גדול או גרושה לכהן הדיוט: עבדי המלוג שהכניסה אינם אוכלים בתרומה, שהם שלה, ועבדי צאן ברזל אוכלים, שהם למעשה שלו.סימןעבדי מלוג / צאן ברזל
- ז:בבת ישראל לכהן, בת כהן לישראלבת ישראל שנישאה לכהן — כל עבדיה אוכלים בתרומה, ובת כהן שנישאה לישראל — אף אחד מעבדיה אינו אוכל; מעמד הנישואין הוא הקובע.סימןבת כהן שנסת לישראל
- ז:גהאלמנה המעוברתמת הכהן והניח את אשתו בת ישראל מעוברת — רבי יוסי אומר שהעובר פוסל את עבדיה מן התרומה ואינו מאכיל, וחכמים חולקים.סימןהניחה מעברת
- ז:דפוסלים ואינם מאכיליםהעובר, היבם, האירוסין, החרש ובן תשע פוסלים מן התרומה ואינם מאכילים — ועוד מקרי ספק, ומעשה הבית שנפל.סימןהעבר והיבם והארוסין
- ז:ההעבד, הממזר וכוח הבןביאת פסול קהל פוסלת מן התרומה; העבד פוסל משום ביאה ולא משום זרע, והממזר פוסל ומאכיל — שכוחו של הבן גדול משל האב.סימןכחו של בן גדול
- ז:והכהן הגדול הפוסל את סבתונכד הראוי לשמש ככהן גדול מאכיל את אמו בתרומה ופוסל את אם אמו, והיא קובלת: "לא כבני כהן גדול".סימןפעמים שהוא פוסל
פרק חהֶעָרֵל וְכָל הַטְּמֵאִים
"הֶעָרֵל וְכָל הַטְּמֵאִים" — פסולי הגוף ופסולי הייחוס
סימןגּוּף וְיִחוּס
כמה דברים כדאי לדעת לפני הפרק. תרומה, חלקם של הכהנים מן היבול, נאכלת רק בידי כהן ובני ביתו: אשתו ועבדיו אוכלים בה מפני שהם שלו. והתורה מונעת מאנשים מסוימים "לבוא בקהל ה'", וחכמים פירשו שהכוונה לשאת אישה שנולדה בישראל: מי שנפגעו איברי ההולדה שלו, וגרים מכמה אומות. הפרק שואל מי מפסיד את התרומה בעצמו ומי מפסיד אותה לאשתו, ואחר כך מונה מי בא בקהל ומתי: עמוני ומואבי, מצרי ואדומי, ממזרים ונתינים. ובסופו הוא עוסק בסריס, באילונית, בטומטום ובאנדרוגינוס.
- ח:אערל, טמא ופצוע דכאכהן ערל או טמא אינו אוכל בתרומה אבל אשתו ועבדיו אוכלים, ואילו פצוע דכא אוכל הוא ועבדיו, ואשתו אינה אוכלת.סימןהערל וכל הטמאים
- ח:בפצוע דכא וכרות שפכההמשנה מגדירה את הפגיעות שבגללן אדם אינו בא בקהל — ואף על פי כן מותר הוא לשאת גיורת ומשוחררת.סימןפצוע דכא
- ח:געמוני, מואבי, מצרי ואדומיעמוני ומואבי אסורים לבוא בקהל לעולם ונשותיהם מותרות מיד, ומצרי ואדומי אסורים עד שלושה דורות, זכרים ונקבות כאחד.סימןעמוני ומואבי
- ח:דסריס אדם וסריס חמהרבי עקיבא מיישב את ספקו של רבי יהושע: סריס אדם, שהייתה לו שעת כושר, חולץ, וסריס חמה אינו חולץ.סימןסריס אדם / סריס חמה
- ח:הסריס חמה ואילוניתסריס חמה ואילונית עומדים מחוץ לדיני הייבום: חליצה בהם אינה פוסלת לכהונה, אבל ביאה בהם פוסלת, שביאת זנות היא.סימןהסריס שחלץ ליבמתו
- ח:וסריס חמה, טומטום ואנדרוגינוססריס חמה שהוא כהן מאכיל את אשתו בתרומה, ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים כן אף באנדרוגינוס, ורבי יהודה אומר שטומטום שנקרע ונמצא זכר אינו חולץ.סימןאנדרוגינוס / טמטום
פרק טיֵשׁ מֻתָּרוֹת
"יֵשׁ מֻתָּרוֹת" — טבלת ארבע המשבצות
סימןבַּעַל, יָבָם וּתְרוּמָה
שני דברים כדאי לדעת לפני הפרק. אם אישה מותרת לאיש תלוי במי שהוא ובמי שהיא: כהן גדול אסור באלמנה, כהן הדיוט אסור בגרושה, וישראל אסור בממזרת. ואדם שמת בלא בנים — אלמנתו זקוקה לאחיו, ומעמדו של האח עשוי להיות שונה ממעמד הבעל. הפרק ממיין כל מקרה לאחת מארבע משבצות: מותרת לבעל או אסורה לו, ומותרת ליבם או אסורה לו. אחר כך הוא עובר לנישואין שרק חכמים אסרו ולמה שמפסידה אישה כזאת, ומתחקה מתי אישה אוכלת בתרומה או במעשר, כשבעליה ובניה חיים ומתים.
- ט:אטבלת ארבע המשבצותהפרק פותח טבלה של נשים המותרות או האסורות לבעל וליבם, ומתחיל בנשים המותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן.סימןמתרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן
- ט:בהמשבצות השנייה, השלישית והרביעיתהשלמת הטבלה, הנשענת על ההבדל בין כהן גדול שקידש אלמנה בלבד לבין כהן גדול שנשא אותה ועשה אותה חללה.סימןמתרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן
- ט:גשניות — בלא כתובהמי שנשא שנייה, קרובה שאסרו חכמים — היא מפסידה כתובה, פירות, מזונות ובלאות, ואילו הוולד כשר לכל דבר.סימןשניות מדברי סופרים
- ט:דשלושה מצבים הפוסלים ואינם מאכיליםארוסה, מעוברת ושומרת יבם — שלושה מצבים הפוסלים בת כהן מן התרומה ואינם מאכילים עדיין בת ישראל.סימןמארסת לכהן מעברת מכהן
- ט:הבת ישראל — שרשרת התרומה והמעשרבת ישראל אוכלת בתרומה או במעשר לפי בעלה, נשארת במדרגה זו בזכות בניה, וכשהם מתים היא יורדת בחזרה.סימןבת ישראל שנסת לכהן
- ט:ו"ושבה אל בית אביה"בת כהן יורדת ועולה במדרגות לפי נישואיה, ומשמתים בניה חוזרת לבית אביה ואוכלת שוב בתרומה.סימןבת כהן שנשאת לישראל
טָעוּת וְסָפֵק
פרק יהָאִשָּׁה רַבָּה
"הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם" — עגונה ועדות שהתבררה כמוטעית
סימןטָעוּת וְיָבָם קָטָן
שני דברים כדאי לדעת לפני הפרק. אישה שבעלה נעלם אינה רשאית להינשא לאחר עד שיתברר שמת, וחכמים הסתפקו אפילו בעד אחד, כדי שלא תישאר עגונה, קשורה לבעל שאולי כבר אינו בחיים. אבל אם העדות הייתה מוטעית והבעל חוזר, נמצא שנישואיה השניים היו קשר עם אשת איש. הפרק מונה מה היא מפסידה אז, ומקרים דומים: עדים שהפכו את סדר המיתות, ובעל שאמרו לו שמתה אשתו. ובסופו הוא דן בבן תשע שבא על יבמתו, שמעשהו נחשב רק במקצת.
- י:אהבעל חזר, והיא כבר נישאה לאחראמרו לאישה שמת בעלה ונישאה לאחר, ואז חזר — היא יוצאת משניהם, וחלה עליה שורה שלמה של קנסות.סימןאחר כך בא בעלה
- י:בכוחו של היתר בית דיןאף כשהתירו לה בית דין להינשא, אם הלכה וקלקלה, ועשתה יותר ממה שהותר לה — חייבת חטאת.סימןיפה כח בית דין
- י:גחילוף היו הדבריםהעדים הפכו את סדר מיתתם של הבעל והבן, והיא נישאה או התייבמה בטעות — חלים עליה כל הקנסות, והוולד ממזר.סימןחלוף היו הדברים
- י:דנשא את אחותה — והיא עדיין מותרתאמרו לו שמתה אשתו ונשא את אחותה, ואז חזרה — מותרת לו, שאין שכיבת אחותה אוסרתה; ורבי יוסי מוסיף כלל משלו.סימןנשא את אחותה
- י:השרשרת של חמש אחיותחמש נשים שנשא בזו אחר זו, כל אחת אחות לקודמתה מצד אחר — הראשונה, השלישית והחמישית קידושיהן חלו, והשנייה והרביעית לא.סימןונמצאו כלן קימות
- י:ובן תשע שנים ויום אחדבן תשע שנים ויום אחד פוסל את היבמה על אחיו והם פוסלים אותה עליו, אלא שהוא פוסל בתחילה בלבד והם בתחילה ובסוף.סימןהוא פוסל / והאחים פוסלין
- י:זשני אחים בני תשעבא אח שני, אף הוא בן תשע, על אותה יבמה — מעשהו פוסל אותה על האח הראשון, ורבי שמעון חולק.סימןבא עליה אחיו
- י:חבן תשע — יבמה, צרה ואישהבן תשע שבא על יבמתו ועל צרתה פוסל את שתיהן; בא על יבמתו ומת — חולצת ואינה מתייבמת; ואישה שנשא ומת — פטורה לגמרי.סימןבא על צרתה
- י:טבן תשע שהגדילבן תשע שבא על יבמתו, הגדיל ונשא אישה אחרת ומת בלא בנים — הראשונה חולצת בלבד, והשנייה חולצת או מתייבמת.סימןמשהגדיל נשא
פרק יאנוֹשְׂאִין עַל הָאֲנוּסָה
"נוֹשְׂאִין עַל הָאֲנוּסָה" — נישואין, אבהות וספק
סימןתַּעֲרֹבֶת וְלָדוֹת
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. מי שמת בלא בנים, אלמנתו זקוקה לאחיו — אבל רק לאח מן האב; ולגרים, בעיני התורה, אין שאר מן האב. לכן הרבה בפרק הזה תלוי בשאלה מי אביו של אדם. הפרק נפתח בשאלה אילו מקרובותיה של אישה נאסרות על אדם, ומשיב שהן נאסרות רק מכוח נישואין. אחר כך הוא עובר לבני גרים, לתינוקות שנתערבו בשעת הלידה, ולבן שנולד לאישה שנישאה מהר מדי, עד שאין יודעים בן מי הוא — ומוצא דרכים המועילות לכל צד של הספק.
- יא:אאנוסה ומפותה — קרובותיה מותרותרק נישואין אוסרים את אמה, בתה ואחותה של אישה, ולכן מותר לאדם לשאת את קרובותיה של אישה שאנס או פיתה.סימןנושאין על האנוסה
- יא:בגיורת שנתגיירו בניה עמהבנים שנתגיירו עם אמם אין ביניהם אחוות אב, שלגרים אין שאר מן האב — ולכן אינם חולצים ואינם מייבמים זה לאשת זה.סימןהגיורת שנתגירו בניה
- יא:גחמש נשים וולדות שנתערבוחמישה בנים שנתערבו ומתו בלא בנים — ארבע חליצות וייבום אחד לכל אלמנה מכסים כל יבם אפשרי.סימןחמש נשים שנתערבו
- יא:דחמות וכלתה — בנים שנתערבובנה של אישה ובן כלתה שנתערבו — רק בניה הוודאיים של הזקנה רשאים לבחור בייבום, ובני הכלה חולצים בלבד.סימןולדה בולד כלתה
- יא:הכוהנת ושפחתהבני כוהנת ושפחתה שנתערבו אוכלים בתרומה ואינם נושאים נשים, עד שיגדלו וישחררו זה את זה ויחולו עליהם חומרי שני המעמדות.סימןולדה בולד שפחתה
- יא:ולא שהתה — בנו של מי?ולד שנולד כשנישאה אמו בתוך שלושה חודשים — אביו בספק, ולכן אחיו מן האם חולצים בלבד ואינם מייבמים.סימןבן תשעה / בן שבעה
- יא:זספק כהן, ספק ישראלבן שאביו ספק ישראל ספק כהן נושא בחומרי שני המעמדות: נושא רק אישה הראויה לכהן, אינו מיטמא למתים ואינו אוכל בתרומה.סימןאחד ישראל ואחד כהן
הַתָּרַת הַקֶּשֶׁר
פרק יבמִצְוַת חֲלִיצָה
"מִצְוַת חֲלִיצָה" — בית דין, נעל, קריאה ורקיקה
סימןסֵדֶר הַחֲלִיצָה
מי שמת בלא בנים ואחיו אינו רוצה לשאת את אלמנתו — התורה נותנת לשניהם דרך יציאה. בפני בית דין היא חולצת את נעלו מעל רגלו ורוקקת לפניו, ושניהם אומרים את הפסוקים שבדברים כה; ומעתה היא מותרת להינשא לאחר. הטקס הזה נקרא חליצה. הפרק פותח בבית הדין ובנעל: כמה דיינים, איזו נעל ואיזו רגל. אחר כך הוא שואל אילו מן המעשים מעכבים, מי אינו יכול לחלוץ, ומה הדין כשבית הדין היה חסר — וחותם בסדר הטקס כולו.
- יב:אשלושה דיינים ונעל של עורהחליצה נעשית בפני שלושה דיינים, ואפילו הדיוטות, בסנדל עור בעל עקב הנעול על הרגל.סימןבשלשה דינין / במנעל
- יב:במקרי גבול — לילה ושמאלסנדל שאינו שלו, של עץ או שאינו במידתו כשר, ובחליצה בלילה ומרגל שמאל נחלקו התנא הראשון ורבי אליעזר.סימןבסנדל שאינו שלו
- יב:גחליצה, קריאה ורקיקה — מה מעכבשליפת הנעל היא לב הטקס ובלעדיה אין כלום, חליצה בלא קריאה כשרה, ובחליצה בלא רקיקה נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא.סימןחלצה ורקקה
- יב:דחרש, חרשת וקטןחרש וחרשת אינם יכולים לומר את הפסוקים, וקטן אינו "איש", ולכן חליצתם פסולה; וקטנה שחלצה תחזור ותחלוץ משתגדל.סימןהחרש שנחלץ
- יב:השני דיינים, דיין פסול, ומעשה בבית האסוריםחליצה בפני פחות משלושה דיינים כשרים פסולה, ורבי עקיבא הכשיר חליצה שנעשתה בצנעה בבית האסורים.סימןחלצה בשנים
- יב:וסדר החליצה במלואוהטקס כולו בלשון הקודש: היא מכריזה, הוא מסרב, והיא שולפת את נעלו, רוקקת בפניו וחותמת "ככה ייעשה לאיש".סימןמצות חליצה / מאן יבמי
פרק יגבֵּית שַׁמַּאי
"בֵּית שַׁמַּאי" — דיני המיאון (ביטול נישואי קטנה בסירובה)
סימןמֵאוּן
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. מן התורה רק אב יכול להשיא את בתו הקטנה. מת האב — התירו חכמים לאמה או לאחיה להשיאה, אלא שנישואין אלה אינם אלא מדברי חכמים, ועד שתגדל היא יכולה לבטלם בסירוב לבעלה, בלא גט; וזה המיאון. ועוד: מי שמת בלא בנים, אלמנתו זקוקה לאחיו, והוא מייבם אותה או פוטר אותה בחליצה. הפרק פותח במחלוקת בית שמאי ובית הלל על המיאון, מעמיד את המיאון מול הגט, ואחר כך עוקב אחר נישואין כאלה כשהם נפגשים עם זיקת הייבום.
- יג:אפתיחת פרק המיאוןבית שמאי ובית הלל נחלקו מי ממאנת, באיזה איש, בפני מי והיכן — בית שמאי מצמצמים בכל אחד מאלה, ובית הלל מרחיבים.סימןארוסות ונשואות
- יג:באיזו קטנה צריכה למאןרק קטנה שהשיאוה מדעתה צריכה למאן; רבי חנינא בן אנטיגנוס תולה זאת בכך שהיא יודעת לשמור את קידושיה, ורבי אליעזר אומר שאין מעשה הקטנה כלום.סימןקטנה שצריכה למאן
- יג:גכללו של רבי אליעזר בן יעקבכלל המפתח: גט, עכבה הבאה מצד האיש, מלמד שהייתה אשתו; ומיאון, שאינו בא מצדו, מלמד שלא הייתה אשתו מעולם.סימןעכבה שהיא מן האיש
- יג:דגט מול מיאוןמיאון מוחק את הנישואין למפרע וגט הוא גירושין גמורים, ורק דרך היציאה האחרונה קובעת אם האישה מותרת לחזור לבעלה.סימןהממאנת / נתן לה גט
- יג:השרשרת בעלים ודרכי יציאהאישה שנישאה ויצאה כמה פעמים — כל בעל שיצאה ממנו בגט אסורה לחזור אליו, וכל בעל שמיאנה בו מותרת לחזור אליו.סימןכל שיצאת הימנו בגט
- יג:וגירשה והחזירה — ייבום או לאגירש את אשתו והחזירה ומת — חכמים מתירים לייבם ורבי אליעזר אוסר, אבל קטנה שהשיאה אביה, נתגרשה והוחזרה בקטנותה — אסורה לדברי הכול.סימןהמגרש את האשה והחזירה
- יג:זשתי אחיות — ללמד את הקטנה למאןשני אחים נשואים לשתי אחיות, בוגרת וקטנה, ומת בעלה של הבוגרת — רבי אליעזר אומר שמלמדים את הקטנה למאן, ורבן גמליאל ורבי יהושע חולקים.סימןאחיות יתומות קטנות
- יג:חצרות — מי פוטרת את מיביאת צרה אחת פוטרת את חברתה כשמעמדן שווה, קטנה וחרשת אינן פוטרות זו את זו, ופיקחת וגדולה פוטרות את החרשת ואת הקטנה ולא להפך.סימןביאתה או חליצתה
- יג:טסדר הביאות — קטנה וחרשתבשתי קטנות אין הביאה השנייה פוסלת את הראשונה, אבל בקטנה וחרשת — בא תחילה על החרשת ואחר כך על הקטנה, פסל את החרשת.סימןבא יבם על הראשונה
- יג:יפיקחת וחרשתבא היבם תחילה על הפיקחת ואחר כך על החרשת — לא פסל את הפיקחת; בא תחילה על החרשת — פסל את החרשת.סימןפקחת וחרשת
- יג:יאגדולה וקטנה — וחזרה אל המיאוןגדולה וקטנה שהיו צרות: בא היבם תחילה על הגדולה — לא פסל אותה; בא תחילה על הקטנה — פסל אותה, ורבי אלעזר אומר שמלמדים אותה למאן.סימןגדולה וקטנה
- יג:יביבם קטן, ושלושים יוםיבם קטן שייבם גדל עם יבמתו ואינו מגרשה עד שיגדל, ויבמה שאמרה "לא נבעלתי" בתוך שלושים יום — כופים את היבם לחלוץ.סימןיבם קטן / לא נבעלתי
- יג:יגנדרים החוסמים את הייבוםיבמה שנדרה הנאה מיבמה בחיי בעלה — כופים אותו לחלוץ לה, ואם נדרה לאחר מיתת בעלה — אין כופים אלא מבקשים.סימןהנודרת הנאה מיבמה
פרק ידחֵרֵשׁ שֶׁנָּשָׂא
"חֵרֵשׁ שֶׁנָּשָׂא" — קידושין מדרבנן וגבולותיהם
סימןחֵרֵשׁ וְחֵרֶשֶׁת
כמה דברי רקע לפני שמתחילים. נישואין כדין תורה צריכים בעל המבין את המעשה ומסכים לו. חכמים פתחו דרך גם לחרש ולחרשת — מי שאינם שומעים ואינם מדברים — להינשא ברמיזה, אלא שנישואין אלה עומדים מכוח תקנת חכמים בלבד, דרגה אחת מתחת לנישואין של תורה, וגט צריך כוח כדי להפקיע את הנישואין שהוא בא לבטל. ועוד: מי שמת בלא בנים, אלמנתו קשורה לאחיו — הוא נושא אותה, או משחרר אותה בחליצה, טקס הטעון אמירה בפה. הפרק בוחן מה קורה כשאחים ונשים, חרשים ופיקחים, נפגשים במקרים האלה: מי יכול לגרש, מי יכול לפטור את האלמנה, ומי נשאר תקוע.
- יד:אהחרש נושא ברמיזהחרש נושא ומגרש ברמיזה בקידושין מדברי חכמים, אבל קידושין מן התורה — כשנתחרש לאחר הנישואין — אין בגט שלו כדי להפקיע.סימןחרש שנשא פקחת
- יד:בעדותו של רבי יוחנן בן גודגדהחרשת שהשיאה אביה בקטנותה יוצאת בגט, וחכמים לומדים מכאן שאף אישה שנתחרשה לאחר נישואיה יוצאת בגט.סימןהחרשת שהשיאה אביה
- יד:גאחים ואחיות חרשיםשני אחים ושתי אחיות, וחרשים ביניהם בכל צירוף — האלמנה פטורה מן החליצה ומן הייבום; ובנשים שאינן אחיות — מייבמים, ואם רצו מגרשים.סימןשני אחים חרשים
- יד:דאח חרש, אח פיקח ואחיות פיקחותחרש ופיקח נשואים לשתי אחיות פיקחות: מת הפיקח — החרש מגרש את אשתו, ואלמנת אחיו אסורה עליו לעולם.סימןחרש / אחיות פקחות
- יד:השני פיקחים — אחות חרשת ואחות פיקחתשני אחים פיקחים ושתי אחיות, חרשת ופיקחת: מת בעל החרשת — היא פטורה כאחות אשתו; מת בעל הפיקחת — מגרש את החרשת וחולץ לאחותה.סימןפקחים / אחיות אחת חרשת
- יד:ואחים מעורבים, אחיות מעורבותחרש נשוי לחרשת ופיקח לאחותה הפיקחת: מת החרש — אלמנתו פטורה; מת הפיקח — החרש מגרש את אשתו, ואלמנת אחיו אסורה עליו לעולם.סימןחרש / אחיות אחת חרשת
- יד:זחרש ופיקח, נשים שאינן אחיותחרש ופיקח נשואים לשתי פיקחות זרות: מת החרש — הפיקח חולץ או מייבם; מת הפיקח — החרש מייבם ואינו מגרש לעולם.סימןחרש / נכריות פקחות
- יד:חיבמה חרשתשני אחים פיקחים, ואשת אחד מהם חרשת: מת בעלה — אחיו מייבם אותה, שאינה יכולה לחלוץ, ובידו לגרשה אחר כך.סימןפקחים / נכריות אחת פקחת
- יד:טסגירת מערך המקריםחרש ופיקח נשואים לחרשת ולפיקחת זרות: מת בעל החרשת — הפיקח מייבם ומגרש אם ירצה; מת הפיקח בעל הפיקחת — החרש מייבם ואינו מגרש לעולם.סימןחרש / נכריות אחת חרשת
עֲגוּנָה
פרק טוהָאִשָּׁה שָׁלוֹם
"הָאִשָּׁה שָׁלוֹם" — עדות לעגונה
סימןנֶאֱמָנוּת הָאִשָּׁה
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. אשת איש אינה נישאת לאחר עד שתתברר מיתת בעלה, ובדרך כלל צריך לכך שני עדים. אבל אדם שמת בדרכים, הרחק מביתו, פעמים רבות אינו מותיר עדים כלל, ואשתו עלולה להישאר עגונה כל ימיה. לכן סמכו חכמים על עד אחד, ואפילו על האישה עצמה, שהרי אישה בודקת היטב לפני שהיא נישאת: אם יחזור בעלה, יחרבו נישואיה החדשים. הפרק מפרט מתי היא נאמנת, מי רשאי להעיד עליה ומי לא, מה הדין כשהעדים חלוקים, והיכן נעצר האמון הזה.
- טו:אחזרה לבדה — יסוד דיני העגונהחכמים תיקנו שעד אחד, ואפילו האישה עצמה, נאמן לומר שמת בעלה במדינת הים, והיא מותרת להינשא.סימןשלום בינו לבינה
- טו:בבית הלל חוזרים בהםבית הלל צמצמו תחילה את נאמנות האישה לבאה מן הקציר ובאותה מדינה, ואחר כך חזרו בהם להורות כבית שמאי.סימןבבאה מן הקציר
- טו:גהכתובה בעקבות הנישואיןבית שמאי אומרים שאם האישה נאמנת להינשא על פי דבריה, נאמנת גם ליטול את כתובתה — ובית הלל חוזרים בהם פעם שנייה.סימןתנשא ולא תטל כתבתה
- טו:דחמש השונאות, ועדים המכחישים זה את זהחמש קרובות שחזקתן שונאות את האישה אינן נאמנות להעיד שמת בעלה, אבל כשרות להביא את גיטה, שהכתב מוכיח על עצמו.סימןהכל נאמנים להעידה
- טו:הכשהצרות חלוקותכשהצרות חלוקות על מיתת בעלן, כל אחת נקשרת בדבריה שלה, ורבי מאיר, רבי יהודה ורבי שמעון נחלקו כשאחת אומרת מת והשנייה נהרג.סימןאחת אומרת מת
- טו:והיא נישאת, צרתה נשארתאישה נישאת על פי דבריה שמת בעלה, אבל צרתה נשארת אסורה, שאין עדות צרה מועילה לחברתה.סימןצרתה אסורה
- טו:זהכלה, חמש הנשים וחמשת הנגזליםכלה שאמרה שמתו בעלה וחמיה — דבריה מתירים אותה ולא את חמותה; ובמקדש אחת מחמש נשים ובגוזל אחד מחמישה נחלקו רבי טרפון ורבי עקיבא.סימןאחר כך מת חמי
- טו:חסדר המיתות קובעאישה שיצאה עם בעלה ובנה ואמרה שמת בעלה ואחר כך בנה — נאמנת; ובסדר ההפוך — חולצת ואינה מתייבמת.סימןבנה עמהם
- טו:טנולד לה בן במדינת היםאישה שיצאה כשאין לה בן ואומרת שנולד לה בן שם — נאמנת רק כשדבריה מאשרים את זיקתה ליבם, ואם לאו — חולצת ואינה מתייבמת.סימןנתן לי בן
- טו:יהכלל החותםהאישה נאמנת על יבם שנולד במדינת הים אבל לא על יבם שיצא עמה, שלא הקלו חכמים אלא כדי להתיר עגונה.סימןנתן לי יבם
פרק טזהָאִשָּׁה בָּתְרָא
"הָאִשָּׁה" — הפרק החותם, והיתר העגונה
סימןעֵדוּת מִיתָה
הפרק הקודם לימד שחכמים סמכו על עד אחד כדי להתיר אישה שבעלה נעלם. פרק זה שואל מה צריך העד הזה לדעת באמת: לפני שבית הדין מתיר אותה, עליו להיות בטוח שהמת הוא בעלה ושאכן מת. הפרק נפתח בספקות שמשאירים אותה בהמתנה — צרה שאולי מעוברת, ויבמות שאין אחת נאמנת על חברתה — ואחר כך קובע כללים לזיהוי גופה, לאדם שנפל למים, ולדברים שנשמעו דרך אגב, ואפילו מפי קול שלא נמצא אומרו. המסכת נחתמת בסיפור כיצד נעשה האמון בעד אחד למנהג קבוע.
- טז:אבעלה וצרתה יצאו למדינת היםאישה שבעלה וצרתה יצאו למדינת הים ואמרו לה שמת — אסורה להינשא ולהתייבם, שמא צרתה מעוברת; ובחשש שמא ילדה חמותה יבם — הדין שונה.סימןשמא מעברת היא צרתה
- טז:בשתי יבמות — זו עדה לזושתי יבמות האומרות "מת בעלי" — כל אחת נאמנת על עצמה ולא על חברתה, ועדים או בנים מהפכים את התמונה.סימןשתי יבמות
- טז:גזיהוי המת — פנים וחוטםאין מזהים את המת אלא בפרצוף פנים עם החוטם, אין מעידים עד שתצא נפשו, וצריך לראותו בתוך שלושה ימים.סימןפרצוף פנים עם החטם
- טז:דנפל למיםנפל למים ולא עלה — רבי מאיר אוסר את אשתו בין שגבולות המים נראים ובין שלא, רבי יוסי משיב במעשה, ורגל שעלתה מן הארכובה ולמעלה מתירה.סימןנפל למים
- טז:המסיח לפי תומואפילו דברי נשים ותינוקות בשוק מתירים את העגונה, וישראל נאמן אף כשמתכוון להעיד, וגוי רק כשמסיח לפי תומו.סימןשמע מן הנשים
- טז:ובת קול ודברי גוססמעידים אף לאור הנר או הלבנה, ומשיאים על פי בת קול מראש ההר, ואפילו על פי גוסס שקרא את שמו שלו.סימןלאור הנר / בת קול
- טז:זחתימת המסכת — עד אחדרבי עקיבא מביא ליבנה את מסורת נחמיה איש בית דלי מרבן גמליאל הזקן, ומאז משיאים עגונה על פי עד אחד, ואפילו מפי השמועה או מפי שפחה.סימןכשירדתי לנהרדעא