יְבָמוֹת טז:גפרצוף פנים עם החוטם — הזיהוי היחיד הכשר

זיהוי הגופה — הפנים והחוטם בלבד

השאלה

מה צריך עד לראות כדי להעיד שאדם מת?

שלוש מגבלות על עדות מיתה: פרצוף פנים עם החוטם, יציאת הנשמה, ושלושה ימים, והאחרונה מסויגת על ידי רבי יהודה בן בבא.

לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.

  1. ארק פרצוף פנים עם חוטם

    אין מזהים את המת אלא לפי מתאר הפנים כשהחוטם שלם עמהן, ולא לפי סימנים שבגופו או בבגדיו.

    אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ סִימָנִין בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו.

    אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ סִימָנִין בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו — בלי הפנים, ייתכן שזה אדם אחר.

    בתמונה
    האיור במילים

    עד מעיד שאדם מת רק אם ראה את פרצוף פניו עם החוטם, כי בלעדיו שמא זה אדם אחר. סימנים בגוף, כמו ארוך או שומא, אינם מובהקים, וכלים שמא השאילם, ולכן אינם מספיקים.

    מושגים כאן

    2 הערות

    פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם

    • זהו רף הזיהוי של ההלכה לבעל שמת: הפנים והחוטם יחד. בפחות מזה אין העד יכול לומר "זה הוא".
    • הברטנורא: אם לא ראה את פרצוף הפנים, או שהחוטם היה חסר, אין מעידים כדי להתירה להינשא — שמא אין זה הוא.
    • תוספות יום טוב בשם רבנו ירוחם: "פרצוף פנים" הוא הלחיים עצמן, כלומר מבנה הפנים כולו. העיניים והפה לבדם אינם מכריעים די הצורך.

    Bartenura · Tosafot Yom Tov

    סִימָנִין בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו

    • "סימן שבגוף" — סימני גוף: גבוה, נמוך, חיוור, אדמוני, ואפילו שומה. אלה אינם סימנים מכריעים, והם קרויים "סימן שאינו מובהק".
    • תוספות יום טוב: אבל סימן מובהק ביותר — כגון אצבע חסרה או איבר יתר — כן מספיק. על יסוד זה מתירה המשנה הבאה רגל שנחתכה מן הארכובה ולמעלה.
    • "ובכליו" — אף סימן מובהק שבבגד אינו מועיל, שחוששים שמא השאיל את בגדו לאחר.

    Bartenura · Tosafot Yom Tov · Ikar Tosafot Yom Tov

  2. ברק אחרי שיצאה נשמתו

    אין מעידים עד שתצא נפשו ממש — ואפילו ראוהו מבותר, צלוב, או שחיה אוכלת בו.

    אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ, וַאֲפִלּוּ רָאוּהוּ מְגֻיָּד, וְצָלוּב, וְהַחַיָּה אוֹכֶלֶת בּוֹ.

    אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ, וַאֲפִלּוּ רָאוּהוּ מְגֻיָּד — חתוך — וְצָלוּב, וְהַחַיָּה אוֹכֶלֶת בּוֹ — אף במצב כזה ייתכן שיחיה.

    2 הערות

    וַאֲפִלּוּ רָאוּהוּ מְגֻיָּד

    • "מגויד" — הברטנורא: מבותר, חתוך לגזרים. השורש מופיע בדניאל: "גֹּדּוּ אִילָנָא" (דניאל ד, יא), קצצו את האילן.
    • אפילו מי שנחתך עד שאין בו סיכוי לחיות — אין העדים יכולים להעיד עד שראו ממש את רגע המיתה, או שראו את הגופה זמן ברור לאחר מכן.
    • ומדוע? הגמרא: שמא נעשה החתך בסכין מלובנת, הצורבת את הבשר תוך כדי חיתוך, וכנגד כל הסיכויים עוד עשוי האיש להחלים.

    Bartenura · Ikar Tosafot Yom Tov

    וְהַחַיָּה אוֹכֶלֶת בּוֹ

    • "והחיה אוכלת בו" — אף מראה כזה אינו מספיק.
    • הברטנורא מחדד: הכול תלוי היכן בגוף. אם החיה אוכלת במקום שאין המיתה תלויה בו, כגון באיבר, אין מעידים — שפגיעה באיבר אינה ממיתה בהכרח. אבל אם היא אוכלת במוח או בלב, במקום שאין החיים יכולים להימשך בו, כן מעידים.
    • והכלל: "עד שתצא נפשו" דורש ודאות שהחיים כבר תמו, ולא רק שהגוף נראה הרוס.

    Bartenura · Rambam Commentary

  3. געד שלושה ימים, או לא

    צריך שיראו את הגופה בתוך שלושה ימים ממיתתו, קודם שישנה הריקבון את פניו; ורבי יהודה בן בבא תולה זאת באדם, במקום ובעונה.

    אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר, לֹא כָל הָאָדָם וְלֹא כָל הַמָּקוֹם וְלֹא כָל הַשָּׁעוֹת שָׁוִין:

    אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים ממותו — אחר כך הפנים עלולות להשתנות. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר: לֹא כָל הָאָדָם וְלֹא כָל הַמָּקוֹם וְלֹא כָל הַשָּׁעוֹת שָׁוִין — גוף כבד, מקום חם או עונה חמה משנים את הפנים מהר יותר, ואחרים לאט יותר.

    בתמונה
    האיור במילים

    עד מעיד על מת רק עד שלושה ימים, כי אחר כך שמא נשתנו פניו. רבי יהודה בן בבא אומר שהכל לפי האדם, המקום והשעה, כי גוף כבד, מקום חם או עונה חמה משנים את הפנים מהר יותר.

    2 הערות

    אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים

    • שלושה ימים לאחר המיתה הם הגבול לזיהוי בעין. אחריהם עלולים הפנים לתפוח, להשתנות בצבעם או להתעוות, עד שאין העד יכול להיות בטוח שזה אותו אדם.
    • הברטנורא: אם לא ראוהו אלא לאחר שלושה ימים ממיתתו, אין מעידים על זהותו, שחוששים שמא נשתנו פניו ואין זה האיש שהם סבורים.
    • נמצא שדין זה מצטרף לדין פרצוף פנים וחוטם: צריך שהפנים יהיו נראים, וגם שהעד יראה אותם בתוך שלושה ימים.

    Bartenura

    לֹא כָל הָאָדָם וְלֹא כָל הַמָּקוֹם וְלֹא כָל הַשָּׁעוֹת שָׁוִין

    • רבי יהודה בן בבא חולק על גבול שלושת הימים הנוקשה.
    • הברטנורא: אדם כבד בשר מתקלקל מהר יותר; מקום חם מזרז את השינוי; וכן עונה שהעולם חם בה.
    • דבריו חותכים לשני הכיוונים: לעתים הגופה ניתנת לזיהוי גם לאחר שלושה ימים, במקום קר ובאדם כחוש, ולעתים אין מכירים אותה עוד לפני שלושה ימים. כל מקרה נידון לגופו.
    • הברטנורא: אבל אין הלכה כרבי יהודה בן בבא — דין שלושת הימים עומד כמידה הקבועה.

    Bartenura · Melekhet Shelomoh

סיכום

משנה ג קובעת את הרף המחמיר לזיהוי בעל שמת. חייה של האישה תלויים בו, ולכן הרף גבוה. שלושה כללים נערמים זה על זה: (א) העד צריך לראות את פרצוף הפנים, הוא מתאר הפנים, כשהחוטם שלם עמהן; סימני גוף ובגדים אינם נחשבים. (ב) העד צריך לדעת שהנפש יצאה ממש, ולא רק שהגוף נראה אבוד — אפילו מבותר, צלוב או שחיה אוכלת בו, לא תמיד די בכך. (ג) צריך שיראו את הגופה בתוך שלושה ימים ממיתתו, בטרם ישנה הריקבון את פניו. רבי יהודה בן בבא מסייג את הכלל השלישי לפי האדם, המקום והשעה.