משנה שַׁבָּת · פרק ב מתוך כד

שַׁבָּת · פרק בבַּמֶּה מַדְלִיקִין

"במה מדליקין" — נר שבת

סימןנֵר שַׁבָּת

לפני ימי החשמל הואר הבית בנר שמן: כלי חרס קטן מלא שמן ובו פתילה, והלהבה מושכת את השמן במעלה הפתילה. את הנר הדליקו לפני השבת כדי שיהיה אור בבית בליל שבת, ומשנכנסה השבת אסור היה להוסיף שמן, לכבות את הנר, ואפילו להטות אותו כדי לקרב את השמן — שגם זו הבערה. לכן שואל הפרק אילו פתילות ושמנים בוערים יפה דיים כדי שאפשר יהיה להניח להם, מתי אסור לכבות נר, ומה צריך בית לעשות לפני שתחשך בערב שבת.

  1. ב:אבמה מדליקין?שאלת היסוד של הפרק: אילו פתילות ואילו שמנים כשרים לנר שבת, ואילו מרצדים ומפתים להטות את הנר.סימןבמה מדליקין
  2. ב:בהשמנים הכשרים — ורבי טרפוןחכמים מתירים בכל השמנים ורבי טרפון בשמן זית בלבד; אין מדליקים בשמן שריפה ביום טוב, ורבי ישמעאל אוסר עיטרן מפני כבוד השבת.סימןשמן שרפה ביום טוב
  3. ב:גרק פשתן כשר לפתילההפשתן יוצא מן הכלל גם בדין הפתילה וגם בטומאת אוהלים; ובגד שקופל לפתילה — מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא.סימןהיוצא מן העץ
  4. ב:דשפופרת ביצה וקערת שמןשפופרת ביצה המטפטפת שמן אל הנר וקערת שמן שהפתילה שואבת ממנה — אסורות, ורבי יהודה מתיר; ושפופרת שחיברה היוצר מתחילה מותרת.סימןשפופרת של ביצה
  5. ב:הכיבוי הנר בשבתהמכבה מפני פחד או בשביל החולה שיישן פטור, והחס על הנר, על השמן או על הפתילה חייב; ורבי יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה.סימןהמכבה את הנר
  6. ב:ושלוש המצוות המסורות לאישהמשנה קשה על שלוש מצוות — נדה, חלה והדלקת הנר — המסורות במיוחד לאישה שבבית.סימןשלש עברות
  7. ב:זשלושה דברים עם חשכהעם חשכה אדם שואל בביתו: עישרתם? עירבתם? ואומר: הדליקו את הנר; ומה עוד מותר לעשות בספק חשכה.סימןעשרתם ערבתם הדליקו

כל הפרק

ב:אבמה מדליקין?

בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמָּה אֵין מַדְלִיקִין. אֵין מַדְלִיקִין לֹא בְלֶכֶשׁ, וְלֹא בְחֹסֶן, וְלֹא בְכָלָךְ, וְלֹא בִפְתִילַת הָאִידָן, וְלֹא בִפְתִילַת הַמִּדְבָּר, וְלֹא בִירוֹקָה שֶׁעַל פְּנֵי הַמָּיִם. וְלֹא בְזֶפֶת, וְלֹא בְשַׁעֲוָה, וְלֹא בְשֶׁמֶן קִיק, וְלֹא בְשֶׁמֶן שְׂרֵפָה, וְלֹא בְאַלְיָה, וְלֹא בְחֵלֶב. נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר, מַדְלִיקִין בְּחֵלֶב מְבֻשָּׁל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֶחָד מְבֻשָּׁל וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל, אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ:

בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמָּה אֵין מַדְלִיקִין? רוב מה שנמנה כאן בוער גרוע, ואדם עלול להטות את הנר כדי לעזור לו. אֵין מַדְלִיקִין לֹא בְלֶכֶשׁ (סיב הארז שמתחת לקליפה), וְלֹא בְחֹסֶן (פשתן שלא נחבט), וְלֹא בְכָלָךְ (פסולת המשי), וְלֹא בִפְתִילַת הָאִידָן (סיב הערבה), וְלֹא בִפְתִילַת הַמִּדְבָּר (עשב מדברי), וְלֹא בִירוֹקָה שֶׁעַל פְּנֵי הַמָּיִם (טחב הגדל על ספינה ששהתה זמן רב במים); וְלֹא בְזֶפֶת, וְלֹא בְשַׁעֲוָה מותכת לדלק, וְלֹא בְשֶׁמֶן קִיק, וְלֹא בְשֶׁמֶן שְׂרֵפָה (שמן תרומה של הכהן שנטמא), וְלֹא בְאַלְיָה, וְלֹא בְחֵלֶב (השומן האסור באכילה). נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר — חכם מארץ מדי — מַדְלִיקִין בְּחֵלֶב מְבֻשָּׁל: משהותך, הוא בוער כראוי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֶחָד מְבֻשָּׁל וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל, אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ, שמא יבוא להדליק בחלב שלא הותך.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:בהשמנים הכשרים — ורבי טרפון

אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּיוֹם טוֹב. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים, בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין, בְּשֶׁמֶן אֱגוֹזִים, בְּשֶׁמֶן צְנוֹנוֹת, בְּשֶׁמֶן דָּגִים, בְּשֶׁמֶן פַּקּוּעוֹת, בְּעִטְרָן וּבְנֵפְטְ. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְּשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבָד.

אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּיוֹם טוֹב — שמן תרומה שנטמא — שאין שורפים קודשים ביום טוב. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת — פסולת הזפת, הבוערת יפה אך ריחה רע. וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים: בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין, בְּשֶׁמֶן אֱגוֹזִים, בְּשֶׁמֶן צְנוֹנוֹת, בְּשֶׁמֶן דָּגִים, בְּשֶׁמֶן פַּקּוּעוֹת, בְּעִטְרָן וּבְנֵפְטְ — פקועות הן דלעת בר. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְּשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבָד, שהוא המשובח שבשמנים ולהבתו הבהירה ביותר.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:גרק פשתן כשר לפתילה

כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ אֶלָּא פִשְׁתָּן. וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא טֻמְאַת אֹהָלִים אֶלָּא פִשְׁתָּן. פְּתִילַת הַבֶּגֶד שֶׁקִּפְּלָהּ וְלֹא הִבְהֲבָהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, טְמֵאָה, וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, טְהוֹרָה, וּמַדְלִיקִין בָּהּ:

כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ כפתילה, אֶלָּא פִשְׁתָּן — אף שהכתוב מכנה אותו "פשתי העץ" (יהושע ב, ו). וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא טֻמְאַת אֹהָלִים — אוהל שנעשה ממנו מעל מת אינו נטמא בעצמו — אֶלָּא פִשְׁתָּן. פְּתִילַת הַבֶּגֶד שֶׁקִּפְּלָהּ וְלֹא הִבְהֲבָהּ — לא חרך את קצה הפתילה באש — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, טְמֵאָה, וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ, שלדעתו היא עדיין פיסת בד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, טְהוֹרָה, וּמַדְלִיקִין בָּהּ — הקיפול עשה אותה פתילה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:דשפופרת ביצה וקערת שמן

לֹא יִקֹּב אָדָם שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וִימַלְאֶנָּה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה עַל פִּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא מְנַטֶּפֶת, אֲפִלּוּ הִיא שֶׁל חֶרֶס. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. אֲבָל אִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִלָּה, מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְלִי אֶחָד. לֹא יְמַלֵּא אָדָם אֶת הַקְּעָרָה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְצַד הַנֵּר וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְתוֹכָהּ, בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר:

לֹא יִקֹּב אָדָם שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וִימַלְאֶנָּה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה עַל פִּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא מְנַטֶּפֶת, שמא ייטול משמנה בשבת ויקצר את בעירת הנר. אֲפִלּוּ הִיא שֶׁל חֶרֶס — אסור, אף שמכלי חרס מאוס לכאורה לא ייטלו שמן. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. לדעתו, האדם רואה שהשמן מזין את הפתילה, ומתרחק ממנו. אֲבָל אִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִלָּה, מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְלִי אֶחָד. לֹא יְמַלֵּא אָדָם אֶת הַקְּעָרָה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְצַד הַנֵּר וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְתוֹכָהּ, בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת, שמא ייטול שמן מן הקערה, וכך יקצר את בעירת הנר. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:הכיבוי הנר בשבת

הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִפְּנֵי גוֹיִם, מִפְּנֵי לִסְטִים, מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה, וְאִם בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה שֶׁיִּישַׁן, פָּטוּר. כְּחָס עַל הַנֵּר, כְּחָס עַל הַשֶּׁמֶן, כְּחָס עַל הַפְּתִילָה, חַיָּב. וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר בְּכֻלָּן חוּץ מִן הַפְּתִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשָׂהּ פֶּחָם:

הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִפְּנֵי גוֹיִם — כגון הפרסים, שאסרו להדליק אור בימי חגם — מִפְּנֵי לִסְטִים, מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה — מצוקה שהישיבה בחושך מקלה עליה — וְאִם בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה שֶׁיִּישַׁן, פָּטוּר, שבכל אלה יש סכנת נפשות. ואם כיבה כְּחָס עַל הַנֵּר, שלא ייסדק, כְּחָס עַל הַשֶּׁמֶן, כְּחָס עַל הַפְּתִילָה, חַיָּב, שכאן אין סכנה, אלא הפסד שהוא בא לחסוך. וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר בְּכֻלָּן חוּץ מִן הַפְּתִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשָׂהּ פֶּחָם — הכיבוי מפחם את הפתילה, ובפעם הבאה היא נדלקת מהר יותר.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:ושלוש המצוות המסורות לאישה

עַל שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵדָתָן: עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בְּנִדָּה וּבְחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר.

עַל שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵדָתָן — שעת סכנה, שבה נבחנים מעשיו של אדם — עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בְּנִדָּה, וּבְחַלָּה — חלק העיסה שניתן לכהן — וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר, מצוות הבית, שהן בידיהן.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:זשלושה דברים עם חשכה

שְׁלשָׁה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה. עִשַּׂרְתֶּם. עֵרַבְתֶּם. הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר. סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵין חֲשֵׁכָה, אֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַוַּדַּאי, וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים, וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת, אֲבָל מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי, וּמְעָרְבִין, וְטוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין:

שְׁלשָׁה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה. עִשַּׂרְתֶּם? — האם הופרשו מעשרות מן המזון לשבת, שבשבת עצמה אסור לעשר — עֵרַבְתֶּם? — האם הונח העירוב, המזון המצרף את החצרות או מרחיב את תחום השבת. הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר! סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵין חֲשֵׁכָה — בין השמשות, כשייתכן שכבר שבת — אֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַוַּדַּאי, וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים, וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת — הוודאי הוא פרי שוודאי לא עושר — אֲבָל מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי — פרי שאולי לא עושר, ורוב המוכרים מעשרים — וּמְעָרְבִין, וְטוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין — עוטפים את התבשיל החם כדי לשמור על חומו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים