משנה שַׁבָּת · פרק יג מתוך כד

שַׁבָּת · פרק יגהָאוֹרֵג

"האורג" — אריגה, קריעה וצידה

סימןאֲרִיגָה וְצַיִד

המלאכות האסורות בשבת באות ממלאכת הקמת המשכן, וחלק גדול ממנה היה עשיית בד ליריעותיו: הצמר לובן, נופץ, נצבע ונטווה, נמתח על הנול, נארג ונתפר. כל אחת מן המלאכות האלה מחייבת רק משיעור קבוע, וחלקן נמדדות במרווח שבין אצבעות היד. הפרק מונה את השיעורים האלה, ומוסיף כלל: קריעה וקלקול אינם מלאכה, אלא אם נעשו כדי לתקן. הוא נחתם בצידה, שאף היא הייתה מן המלאכה ההיא: מתי בעל חיים נחשב ניצוד, ומי הוא שצד אותו?

  1. יג:אשיעורו של האורגרבי אליעזר מחייב בשלושה חוטים בתחילה ובאחד על האריג, וחכמים — בשני חוטים, בין בתחילה בין בסוף.סימןהאורג שלשה חוטין
  2. יג:בבתי נירין, תפירה וקריעההעושה שני בתי נירין, בנול או בנפה, בכברה ובסל, התופר שתי תפירות והקורע על מנת לתפור שתי תפירות — חייב.סימןשני בתי נירין
  3. יג:גהקורע בחמתו — והמקלקלהקורע בחמתו ועל מתו, וכל המקלקלים, פטורים; אבל המקלקל על מנת לתקן — שיעורו כמתקן.סימןהקורע בחמתו
  4. יג:דמלבן, מנפץ, צובע וטווהארבע מלאכות הצמר חולקות שיעור אחד — כמלוא רוחב הסיט כפול; והאורג שני חוטים — כמלוא הסיט.סימןשעור המלבן
  5. יג:הצידה — מגדל, בית וביבריןרבי יהודה: ציפור למגדל וצבי לבית; חכמים מוסיפים בצבי חצר וביברין; ורבן שמעון בן גמליאל: מחוסר צידה — פטור.סימןהצד צפור למגדל
  6. יג:וצבי שנכנס לביתצבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו — חייב; נעלו שניים — פטורים, אלא אם כן לא יכול אחד לנעול; ורבי שמעון פוטר.סימןצבי שנכנס לבית
  7. יג:זישב על הפתחישב הראשון ולא מילא את הפתח והשני מילאהו — השני חייב; מילאהו הראשון — השני פטור, כנועל את ביתו ונמצא צבי שמור בתוכו.סימןישב האחד על הפתח

כל הפרק

יג:אשיעורו של האורג

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָאוֹרֵג שְׁלשָׁה חוּטִין בַּתְּחִלָּה וְאַחַת עַל הָאָרִיג, חַיָּב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בַּסּוֹף, שִׁעוּרוֹ שְׁנֵי חוּטִין:

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָאוֹרֵג שְׁלשָׁה חוּטִין בַּתְּחִלָּה וְאַחַת עַל הָאָרִיג, חַיָּב. חוט אחד שנוסף מצטרף לאריג שכבר קיים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בַּסּוֹף, שִׁעוּרוֹ שְׁנֵי חוּטִין — כלומר "בסוף" הוא באריג שכבר התחיל.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

יג:בבתי נירין, תפירה וקריעה

הָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין בַּנִּירִין, בַּקֵּרוֹס, בַּנָּפָה, בַּכְּבָרָה וּבַסַּל, חַיָּב. וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת, וְהַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְפִירוֹת.

הָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין — משחיל שני חוטי שתי בלולאות שמרימות אותם בנול — בַּנִּירִין, בַּקֵּרוֹס, בַּנָּפָה, בַּכְּבָרָה וּבַסַּל, חַיָּב. אף כלים ארוגים שמחוץ לנול נחשבים. וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת (חייב), וְהַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְפִירוֹת (חייב) — למשל קורע מקום שהבד נאסף בו כמין כיס, כדי ליישרו ולתפור.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

יג:גהקורע בחמתו — והמקלקל

הַקּוֹרֵעַ בַּחֲמָתוֹ וְעַל מֵתוֹ, וְכָל הַמְקַלְקְלִין, פְּטוּרִין. וְהַמְקַלְקֵל עַל מְנָת לְתַקֵּן, שִׁעוּרוֹ כַמְתַקֵּן.

הַקּוֹרֵעַ בַּחֲמָתוֹ וְעַל מֵתוֹ, וְכָל הַמְקַלְקְלִין פְּטוּרִין. המלאכות האסורות בשבת הן מעשי בנייה ויצירה; הרס בלבד אינו מלאכה. וְהַמְקַלְקֵל עַל מְנָת לְתַקֵּן — כמו קורע כדי לתפור, או מוחק כדי לכתוב — שִׁעוּרוֹ כַמְתַקֵּן

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

יג:דמלבן, מנפץ, צובע וטווה

שִׁעוּר הַמְלַבֵּן וְהַמְנַפֵּץ וְהַצּוֹבֵעַ וְהַטּוֹוֶה, כִּמְלֹא רֹחַב הַסִּיט כָּפוּל. וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין, שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא הַסִּיט:

שִׁעוּר הַמְלַבֵּן (את הצמר) וְהַמְנַפֵּץ — המפריד ומיישר את סיביו — וְהַצּוֹבֵעַ וְהַטּוֹוֶה, כִּמְלֹא רֹחַב הַסִּיט כָּפוּל — צמר שדי בו לחוט באורך הפיסוק שבין האגודל לאצבע המורה. וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין, שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא הַסִּיט — פיסוק האצבע המורה והאמה, לרוחב האריג, אף אם לא ארג את כל רוחבו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

יג:הצידה — מגדל, בית וביברין

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַצָּד צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַבַּיִת, חַיָּב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, צִפּוֹר לַמִּגְדָּל, וּצְבִי לַבַּיִת וְלֶחָצֵר וְלַבֵּיבָרִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הַבֵּיבָרִין שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל, מְחֻסַּר צִידָה, פָּטוּר, וְשֶׁאֵינוֹ מְחֻסַּר צִידָה, חַיָּב.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַצָּד צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַבַּיִת, חַיָּב. המגדל הוא כלוב; בבית ציפור עדיין יכולה להימלט, אבל צבי שנסגר בו ניצוד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, צִפּוֹר לַמִּגְדָּל (כלוב), וּצְבִי לַבַּיִת וְלֶחָצֵר וְלַבֵּיבָרִין — מכלאות מגודרות שמחזיקים בהן חיות. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הַבֵּיבָרִין שָׁוִין. בחלקם עדיין קשה לתפוס את החיה. זֶה הַכְּלָל, מְחֻסַּר צִידָה, פָּטוּר, וְשֶׁאֵינוֹ מְחֻסַּר צִידָה, חַיָּב — "מחוסר צידה" פירושו שאי אפשר לתפוס אותה בזינוק אחד.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

יג:וצבי שנכנס לבית

צְבִי שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת וְנָעַל אֶחָד בְּפָנָיו, חַיָּב. נָעֲלוּ שְׁנַיִם, פְּטוּרִין. לֹא יָכֹל אֶחָד לִנְעֹל וְנָעֲלוּ שְׁנַיִם, חַיָּבִין. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.

צְבִי שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת וְנָעַל אֶחָד בְּפָנָיו, חַיָּב — סגירתו בבית היא צידתו של צבי. נָעֲלוּ שְׁנַיִם, פְּטוּרִין — כל אחד עשה רק חלק מן המעשה. לֹא יָכֹל אֶחָד לִנְעֹל וְנָעֲלוּ שְׁנַיִם, חַיָּבִין — בלי כל אחד מהם אי אפשר היה לנעול. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר — לדעתו שניים שעשו מעשה יחד פטורים תמיד.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

יג:זישב על הפתח

יָשַׁב הָאֶחָד עַל הַפֶּתַח וְלֹא מִלְּאָהוּ, יָשַׁב הַשֵּׁנִי וּמִלְּאָהוּ, הַשֵּׁנִי חַיָּב. יָשַׁב הָרִאשׁוֹן עַל הַפֶּתַח וּמִלְּאָהוּ, וּבָא הַשֵּׁנִי וְיָשַׁב בְּצִדּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן וְהָלַךְ לוֹ, הָרִאשׁוֹן חַיָּב וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר. הָא לְמַה זֶּה דוֹמֶה, לְנוֹעֵל אֶת בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ וְנִמְצָא צְבִי שָׁמוּר בְּתוֹכוֹ.

יָשַׁב הָאֶחָד עַל הַפֶּתַח וְלֹא מִלְּאָהוּ, יָשַׁב הַשֵּׁנִי וּמִלְּאָהוּ, הַשֵּׁנִי חַיָּב — רק ישיבתו סגרה את הפתח, והצבי נלכד בפנים. יָשַׁב הָרִאשׁוֹן עַל הַפֶּתַח וּמִלְּאָהוּ, וּבָא הַשֵּׁנִי וְיָשַׁב בְּצִדּוֹ — הצבי כבר ניצוד בידי הראשון — אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן וְהָלַךְ לוֹ, הָרִאשׁוֹן חַיָּב וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר הָא לְמַה זֶּה דוֹמֶה, לְנוֹעֵל אֶת בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ וְנִמְצָא צְבִי שָׁמוּר בְּתוֹכוֹ. הוא שומר על מה שכבר ניצוד, ואין זו צידה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים