משנה נָזִיר · פרק ב מתוך ט
נָזִיר · פרק בהֲרֵינִי נָזִיר מִן הַגְּרוֹגָרוֹת
נדרי נזירות בטעות ועל תנאי
סימןתְּנָאִים
נדר נעשה במילים, ומילים עלולות להחטיא: אדם מוסיף דבר שאין בו טעם, או תולה את נדרו בתנאי. שני דברים כדאי לדעת מראש. בית שמאי ובית הלל, שני בתי המדרש הגדולים של ראשית ימי התנאים, נחלקים פעמים רבות אם אדם נתפס בתחילת דבריו. ומן המצב שבו נאמר הנדר אפשר לפעמים ללמוד מה פירושו. הפרק נפתח באדם שנודר להיות נזיר "מן הגרוגרות", ומשם פונה לנדרים שבתנאי, להתחייבות לשלם קרבנות של נזיר אחר, ולנדרים התלויים בהולדת ילד.
- ב:אנזיר מן הגרוגרותהאומר "הריני נזיר מן הגרוגרות" — לבית שמאי נזיר ולבית הלל אינו נזיר, ורבי יהודה מצמצם את דברי בית שמאי לאומר "הרי הן עלי קרבן".סימןמן הגרוגרות
- ב:באם תעמוד הפרההתולה נזירות בפרה רובצת או בדלת תקועה — שוב נחלקו בית שמאי ובית הלל כבגרוגרות.סימןפרה זו / הדלת הזה
- ב:גהכוס שמזגו לוהאומר על כוס שמזגו לו "הריני נזיר ממנו" — נזיר גמור, אבל אישה שיכורה שאמרה כך לא כיוונה אלא לאסור עליה את הכוס כקרבן, ואינה נזירה.סימןמזגו לו את הכוס
- ב:דעל מנת שאהא שותה ייןהנודר נזירות על מנת שיהא מותר לו ביין או בטומאת מת הרי הוא נזיר גמור ותנאו בטל, ובמי שטעה בדיני הנזירות נחלקו חכמים ורבי שמעון.סימןשותה יין / איני יודע
- ב:הועלי לגלח נזירשניים שנדרו נזירות וקיבלו עליהם קרבנות של נזיר אחר — אם נבונים ובעלי תושייה הם, מגלחים זה את זה, ואם לאו, מגלחים נזירים אחרים.סימןעלי לגלח נזיר
- ב:ולגלח חצי נזירשניים שקיבלו עליהם כל אחד "לגלח חצי נזיר" — לדעת רבי מאיר כל אחד חייב בקרבנות של נזיר שלם, וחכמים אומרים שכל אחד חייב במחצית.סימןלגלח חצי נזיר
- ב:זכשייוולד לו בן"לכשיהיה לי בן" מתקיים רק בזכר, אבל "כשאראה כשיהיה לי ולד" מתקיים אף בבת, בטומטום ובאנדרוגינוס.סימןלכשיהיה לי בן
- ב:חהפילה אשתוהנודר נזירות "לכשיהיה לי ולד" והפילה אשתו — אינו נזיר, ורבי שמעון מכסה בנדרים מותנים את הספק שמא היה הוולד בן קיימא.סימןהפילה אשתו
- ב:טנזירות שלו ונזירות בנוכששתי נזירויות חופפות, זו שנדר ראשונה נמנית ראשונה, אף אם צריך להפסיק לשמה מניין שכבר התחיל.סימןנזיר ונזיר
- ב:ינזיר מאה יוםהנודר נזירות "לכשיהיה לי בן" ונזירות מאה יום — בן שנולד לאחר יום שבעים מבטל את הימים שמנה מעבר לשבעים, שאין תגלחת פחות משלושים יום.סימןנזיר מאה יום
כל הפרק
ב:אנזיר מן הגרוגרות
הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַגְּרוֹגָרוֹת וּמִן הַדְּבֵלָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נָזִיר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ נָזִיר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַף כְּשֶׁאָמְרוּ בֵית שַׁמַּאי, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְאוֹמֵר הֲרֵי הֵן עָלַי קָרְבָּן:
הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַגְּרוֹגָרוֹת וּמִן הַדְּבֵלָה — תאנים מיובשות; והנזיר נמנע מיין ומענבים, לא מתאנים — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נָזִיר, שתופסים אותו בתחילת דבריו, "הריני נזיר"; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ נָזִיר, שאין נזירות מתאנים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַף כְּשֶׁאָמְרוּ בֵית שַׁמַּאי, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְאוֹמֵר הֲרֵי הֵן עָלַי קָרְבָּן. בית שמאי ובית הלל מודים שאינו נזיר, ונחלקו רק אם נדר זה אוסר עליו את התאנים.
ב:באם תעמוד הפרה
אָמַר, אָמְרָה פָרָה זוֹ הֲרֵינִי נְזִירָה אִם עוֹמֶדֶת אָנִי. אָמַר, הַדֶּלֶת הַזֶּה הֲרֵינִי נָזִיר אִם נִפְתָּח אָנִי. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נָזִיר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ נָזִיר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַף כְּשֶׁאָמְרוּ בֵית שַׁמַּאי, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְאוֹמֵר הֲרֵי פָרָה זוֹ עָלַי קָרְבָּן אִם עוֹמֶדֶת הִיא:
אָמַר, אָמְרָה פָרָה זוֹ הֲרֵינִי נְזִירָה אִם עוֹמֶדֶת אָנִי — מלגלג על פרתו שאינה רוצה לקום; וכוונתו: הריני נזיר אם לא תעמוד. אָמַר, הַדֶּלֶת הַזֶּה הֲרֵינִי נָזִיר אִם נִפְתָּח אָנִי — על דלת תקועה, וכוונתו: אם לא תיפתח. אחר כך קמה הפרה ונפתחה הדלת, אך לא בידו. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נָזִיר, שהתכוון להקים את הפרה או לפתוח את הדלת בעצמו; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ נָזִיר, שאין נזירות מפרה או מדלת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַף כְּשֶׁאָמְרוּ בֵית שַׁמַּאי, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְאוֹמֵר הֲרֵי פָרָה זוֹ עָלַי קָרְבָּן אִם עוֹמֶדֶת הִיא. בית שמאי ובית הלל מודים שאינו נזיר, ונחלקו רק אם הפרה נעשתה קרבן.
ב:גהכוס שמזגו לו
מָזְגוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס, וְאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר מִמֶּנּוּ, הֲרֵי זֶה נָזִיר. מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָיְתָה שִׁכּוֹרָה וּמָזְגוּ לָהּ אֶת הַכּוֹס, וְאָמְרָה הֲרֵינִי נְזִירָה מִמֶּנּוּ, אָמְרוּ חֲכָמִים, לֹא נִתְכַּוְּנָה אֶלָּא לוֹמַר הֲרֵי הוּא עָלַי קָרְבָּן:
מָזְגוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס וְאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר מִמֶּנּוּ, הֲרֵי זֶה נָזִיר, ואסור בכל היין, לא רק בכוס זו. מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָיְתָה שִׁכּוֹרָה — שכבר לא רצתה עוד יין — וּמָזְגוּ לָהּ אֶת הַכּוֹס, וְאָמְרָה הֲרֵינִי נְזִירָה מִמֶּנּוּ. אָמְרוּ חֲכָמִים, לֹא נִתְכַּוְּנָה אֶלָּא לוֹמַר הֲרֵי הוּא עָלַי קָרְבָּן — כלומר אסרה על עצמה את הכוס הזאת בלבד, ולא נעשתה נזירה.
ב:דעל מנת שאהא שותה יין
הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֱהֵא שׁוֹתֶה יַיִן וּמִטַּמֵּא לְמֵתִים, הֲרֵי זֶה נָזִיר וְאָסוּר בְּכֻלָּן. יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ נְזִירוּת אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהַנָּזִיר אָסוּר בְּיַיִן, הֲרֵי זֶה אָסוּר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַנָּזִיר אָסוּר בְּיַיִן אֲבָל סָבוּר הָיִיתִי שֶׁחֲכָמִים מַתִּירִים לִי מִפְּנֵי שֶׁאֵין אֲנִי יָכוֹל לִחְיוֹת אֶלָּא בְיַיִן, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי קוֹבֵר אֶת הַמֵּתִים, הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר:
הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֱהֵא שׁוֹתֶה יַיִן וּמִטַּמֵּא לְמֵתִים — הֲרֵי זֶה נָזִיר וְאָסוּר בְּכֻלָּן, שתנאי הסותר את מה שכתוב בתורה בטל. יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ נְזִירוּת אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהַנָּזִיר אָסוּר בְּיַיִן — הֲרֵי זֶה אָסוּר, שהנזירות באה עם כל איסוריה; וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר, שאין אדם נזיר עד שיקבל עליו את כולם. יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַנָּזִיר אָסוּר בְּיַיִן אֲבָל סָבוּר הָיִיתִי שֶׁחֲכָמִים מַתִּירִים לִי מִפְּנֵי שֶׁאֵין אֲנִי יָכוֹל לִחְיוֹת אֶלָּא בְיַיִן אוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי קוֹבֵר אֶת הַמֵּתִים — עבודה שמטמאת אותו — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, שחכמים התירו נדרים שהנסיבות מכריחות לעבור עליהם; וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר, שגם נדר כזה צריך התרה מחכם.
ב:הועלי לגלח נזיר
הֲרֵינִי נָזִיר וְעָלַי לְגַלֵּחַ נָזִיר, וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר וַאֲנִי וְעָלַי לְגַלֵּחַ נָזִיר, אִם הָיוּ פִקְּחִים, מְגַלְּחִים זֶה אֶת זֶה. וְאִם לָאו, מְגַלְּחִים נְזִירִים אֲחֵרִים:
הֲרֵינִי נָזִיר וְעָלַי לְגַלֵּחַ נָזִיר — כלומר לשלם את הקרבנות שמביא נזיר אחר כשהוא מגלח בסוף נזירותו — וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר וַאֲנִי וְעָלַי לְגַלֵּחַ נָזִיר אִם הָיוּ פִקְּחִים, מְגַלְּחִים זֶה אֶת זֶה — כל אחד משלם את הקרבנות שחברו חייב בהם ממילא, ואין זה עולה להם יותר — וְאִם לָאו, מְגַלְּחִים נְזִירִים אֲחֵרִים — כל אחד משלם קרבנות של נזיר זר, נוסף על קרבנותיו שלו.
ב:ולגלח חצי נזיר
הֲרֵי עָלַי לְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר, וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר וַאֲנִי עָלַי לְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר, זֶה מְגַלֵּחַ נָזִיר שָׁלֵם וְזֶה מְגַלֵּחַ נָזִיר שָׁלֵם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זֶה מְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר וְזֶה מְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר:
הֲרֵי עָלַי לְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר — כלומר לשלם חצי מקרבנות התגלחת של נזיר — וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר וַאֲנִי עָלַי לְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר זֶה מְגַלֵּחַ נָזִיר שָׁלֵם וְזֶה מְגַלֵּחַ נָזִיר שָׁלֵם — כל אחד נתפס בתחילת דבריו, "לגלח נזיר" — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זֶה מְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר וְזֶה מְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר — דברי כל אחד נקראים כמקשה אחת, ולכן מלכתחילה נדר רק חצי.
ב:זכשייוולד לו בן
הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵן, וְנוֹלַד לוֹ בֵן, הֲרֵי זֶה נָזִיר. נוֹלַד לוֹ בַת, טֻמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, אֵינוֹ נָזִיר. אִם אָמַר, כְּשֶׁאֶרְאֶה, כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי וָלָד, אֲפִלּוּ נוֹלַד לוֹ בַת, טֻמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, הֲרֵי זֶה נָזִיר:
הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵן — נדר שנתלה בתנאי, בהולדת בן — וְנוֹלַד לוֹ בֵן, הֲרֵי זֶה נָזִיר נוֹלַד לוֹ בַת, טֻמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, אֵינוֹ נָזִיר — מינו של טומטום מוסתר, ואנדרוגינוס יש בו סימני שני המינים; ובלשון בני אדם "בן" הוא זכר. אִם אָמַר, כְּשֶׁאֶרְאֶה, כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי וָלָד — כלומר "כשאראה שיש לי ולד", ו"ולד" הוא כל תינוק — אֲפִלּוּ נוֹלַד לוֹ בַת, טֻמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, הֲרֵי זֶה נָזִיר
ב:חהפילה אשתו
הִפִּילָה אִשְׁתּוֹ, אֵינוֹ נָזִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יֹאמַר, אִם הָיָה בֶן קְיָמָא, הֲרֵי אֲנִי נְזִיר חוֹבָה. וְאִם לָאו, הֲרֵי אֲנִי נְזִיר נְדָבָה. חָזְרָה וְיָלְדָה, הֲרֵי זֶה נָזִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יֹאמַר, אִם הָרִאשׁוֹן בֶּן קְיָמָא, הָרִאשׁוֹן חוֹבָה וְזוֹ נְדָבָה. וְאִם לָאו, הָרִאשׁוֹן נְדָבָה וְזוֹ חוֹבָה:
הִפִּילָה אִשְׁתּוֹ, אֵינוֹ נָזִיר — שמא לא היה הוולד בן קיימא כלל, והנודר "לכשיהיה לי ולד" לוולד חי וודאי כיוון. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יֹאמַר — כדי לכסות את הספק בוולד שהופל — אִם הָיָה בֶן קְיָמָא, הֲרֵי אֲנִי נְזִיר חוֹבָה; וְאִם לָאו, הֲרֵי אֲנִי נְזִיר נְדָבָה. כך או כך הוא נוהג נזירות, ויוכל להביא את קרבנותיו בסופה. חָזְרָה וְיָלְדָה, הֲרֵי זֶה נָזִיר — עכשיו ודאי נולד הוולד שבו תלה את נדרו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יֹאמַר — שמא הלידה הראשונה כבר עשתה אותו נזיר — אִם הָרִאשׁוֹן בֶּן קְיָמָא, הָרִאשׁוֹן חוֹבָה וְזוֹ נְדָבָה; וְאִם לָאו, הָרִאשׁוֹן נְדָבָה וְזוֹ חוֹבָה
ב:טנזירות שלו ונזירות בנו
הֲרֵינִי נָזִיר, וְנָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵן, הִתְחִיל מוֹנֶה אֶת שֶׁלּוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵן, מַשְׁלִים אֶת שֶׁלּוֹ וְאַחַר כָּךְ מוֹנֶה אֶת שֶׁל בְּנוֹ. הֲרֵינִי נָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵן וְנָזִיר, הִתְחִיל מוֹנֶה אֶת שֶׁלּוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵן, מַנִּיחַ אֶת שֶׁלּוֹ וּמוֹנֶה אֶת שֶׁל בְּנוֹ, וְאַחַר כָּךְ מַשְׁלִים אֶת שֶׁלּוֹ:
הֲרֵינִי נָזִיר, וְנָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵן — נזירות אחת עכשיו, ושנייה בלידת בן — הִתְחִיל מוֹנֶה אֶת שֶׁלּוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵן — מַשְׁלִים אֶת שֶׁלּוֹ וְאַחַר כָּךְ מוֹנֶה אֶת שֶׁל בְּנוֹ. את הנזירות שנדר ראשונה הוא נוהג ראשונה. הֲרֵינִי נָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵן וְנָזִיר — את נזירות הבן נדר ראשונה — הִתְחִיל מוֹנֶה אֶת שֶׁלּוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵן — מַנִּיחַ אֶת שֶׁלּוֹ וּמוֹנֶה אֶת שֶׁל בְּנוֹ, וְאַחַר כָּךְ מַשְׁלִים אֶת שֶׁלּוֹ. הנזירות שנדר ראשונה קודמת, אפילו באמצע המניין.
ב:ינזיר מאה יום
הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁיְּהֵא לִי בֵן, וְנָזִיר מֵאָה יוֹם. נוֹלַד לוֹ בֵן עַד שִׁבְעִים, לֹא הִפְסִיד כְּלוּם. לְאַחַר שִׁבְעִים, סוֹתֵר שִׁבְעִים, שֶׁאֵין תִּגְלַחַת פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם:
הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁיְּהֵא לִי בֵן, וְנָזִיר מֵאָה יוֹם — את מאה הימים הוא מתחיל למנות מיד — נוֹלַד לוֹ בֵן עַד שִׁבְעִים, לֹא הִפְסִיד כְּלוּם. הוא מפסיק לשלושים ימי בנו, ואחריהם נשארים לו לפחות שלושים ימים משלו. לְאַחַר שִׁבְעִים, סוֹתֵר שִׁבְעִים — בן שנולד אחרי יום שבעים מבטל את הימים שמעבר לשבעים, שאחרי נזירות הבן לא יישארו לו שלושים יום משלו — שֶׁאֵין תִּגְלַחַת פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם