משנה מוֹעֵד קָטָן · פרק ב מתוך ג
מוֹעֵד קָטָן · פרק במִי שֶׁהָפַךְ
"מִי שֶׁהָפַךְ" — פירות העומדים להיפסד
סימןהֶפְסֵד וּמִסְחָר
הפרק הקודם התיר מלאכה בחול המועד כשההמתנה תגרום הפסד ממשי. פרק זה מחיל את העיקרון הזה על היבול. זיתים שהופכו לקראת הבד, או יין שעומד בבורו, מתקלקלים אם אין מי שיגמור את המלאכה; פירות שנשארו בשדה עלולים להיגנב, ופשתן ששוהה במשרה יותר מדי נהרס. הפרק מתיר להציל אותם, אבל לא לשמור בכוונה מלאכה רגילה לימי המועד. הוא נחתם בקנייה ומכירה, בפינוי חפצים ובעבודת בעלי מלאכה — במידה שהמועד צריך, ורובם בצנעה.
- ב:אזיתים שנקלעו למועדמי שהפך את זיתיו וארעו אבל או אונס ולא גמר לפני הרגל — רבי יהודה מתיר לטעון קורה ראשונה בלבד, ורבי יוסי מתיר לגמור כדרכו.סימןשהפך את זיתיו
- ב:ביין שעלול להחמיץמי שהיה יינו בבור שתחת הגת ונאנס — רבי יוסי מתיר לזלף ולגמור כדרכו, ורבי יהודה מתיר רק לכסות את הבור שלא יחמיץ.סימןיינו בתוך הבור
- ב:גהצלה, לא תכנוןמכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ושולה פשתנו מן המשרה שלא תאבד, ובלבד שלא יכוון מלאכתו למועד — ואם כיוונו, יאבדו.סימןמכניס אדם פרותיו
- ב:דקנייה, פינוי וכלים מן האומןאין קונים בתים, עבדים ובהמה אלא לצורך המועד או לצורך מוכר שאין לו מה יאכל; אין מפנים מבית לבית, ואין מביאים כלים מבית האומן.סימןבתים עבדים ובהמה
- ב:המלאכה בצנעה לצורך המועדמחפים את הקציעות בקש, ומוכרי פירות, כסות וכלים ובעלי מלאכת המזון עושים בצנעה לצורך המועד — ורבי יוסי אומר שבעלי מלאכות אלה החמירו על עצמם.סימןמחפין את הקציעות
כל הפרק
ב:אזיתים שנקלעו למועד
מִי שֶׁהָפַךְ אֶת זֵיתָיו וְאֵרְעוֹ אֵבֶל אוֹ אֹנֶס, אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ פוֹעֲלִים, טוֹעֵן קוֹרָה רִאשׁוֹנָה וּמַנִּיחָהּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, זוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ:
מִי שֶׁהָפַךְ אֶת זֵיתָיו — הכין אותם לבית הבד, ומשנהפכו הם מתקלקלים אם יעמדו — וְאֵרְעוֹ אֵבֶל אוֹ אֹנֶס אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ פוֹעֲלִים ולא באו, טוֹעֵן קוֹרָה רִאשׁוֹנָה של בית הבד, כדי שיתחיל השמן לזוב, וּמַנִּיחָהּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: זוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ — נותן את הזיתים בבית הבד, גומר לסחוט וסותם את החביות.
ב:ביין שעלול להחמיץ
וְכֵן מִי שֶׁהָיָה יֵינוֹ בְּתוֹךְ הַבּוֹר וְאֵרְעוֹ אֵבֶל אוֹ אֹנֶס, אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ פוֹעֲלִים, זוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עוֹשֶׂה לוֹ לִמּוּדִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחְמִיץ:
וְכֵן מִי שֶׁהָיָה יֵינוֹ בְּתוֹךְ הַבּוֹר — הבור המטויח שמתחת לגת, שבו היין מחמיץ אם יעמוד זמן רב — וְאֵרְעוֹ אֵבֶל אוֹ אֹנֶס אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ פוֹעֲלִים ולא באו, זוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ — מעביר את היין לחביות, גומר את המלאכה וסותם אותן — דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עוֹשֶׂה לוֹ לִמּוּדִים — כיסוי של לוחות עץ על הבור — בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחְמִיץ, אבל משאיר את היין בבור.
ב:גהצלה, לא תכנון
מַכְנִיס אָדָם פֵּרוֹתָיו מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים, וְשׁוֹלֶה פִשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֹאבַד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן אֶת מְלַאכְתּוֹ בַמּוֹעֵד. וְכֻלָּן אִם כִּוְּנוּ מְלַאכְתָּן בַּמּוֹעֵד, יֹאבֵדוּ:
מַכְנִיס אָדָם פֵּרוֹתָיו מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים, וְשׁוֹלֶה פִשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֹאבַד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן אֶת מְלַאכְתּוֹ בַמּוֹעֵד — שלא ידחה אותה בכוונה עד חול המועד. וְכֻלָּן אִם כִּוְּנוּ מְלַאכְתָּן בַּמּוֹעֵד, יֹאבֵדוּ — בית דין מפקיר את הסחורה, כקנס.
ב:דקנייה, פינוי וכלים מן האומן
אֵין לוֹקְחִין בָּתִּים, עֲבָדִים וּבְהֵמָה, אֶלָּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אוֹ לְצֹרֶךְ הַמּוֹכֵר, שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכָל. אֵין מְפַנִּין מִבַּיִת לְבַיִת, אֲבָל מְפַנֶּה הוּא לַחֲצֵרוֹ. אֵין מְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן. וְאִם חוֹשֵׁשׁ לָהֶם, מְפַנָּן לְחָצֵר אַחֶרֶת:
אֵין לוֹקְחִין בָּתִּים, עֲבָדִים וּבְהֵמָה בחול המועד, אֶלָּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד — בית לגור בו, עבד שישרתו, בהמה לשחיטה — אוֹ לְצֹרֶךְ הַמּוֹכֵר שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכָל. אֵין מְפַנִּין מִבַּיִת לְבַיִת — לבית רחוק, מפני הטורח — אֲבָל מְפַנֶּה הוּא לַחֲצֵרוֹ, לבית אחר שבה, שלא לעיני הרבים. אֵין מְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן וְאִם חוֹשֵׁשׁ לָהֶם — שמא ייגנבו הכלים מבית האומן — מְפַנָּן לְחָצֵר אַחֶרֶת.
ב:המלאכה בצנעה לצורך המועד
מְחַפִּין אֶת הַקְּצִיעוֹת בְּקַשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מְעַבִּין. מוֹכְרֵי פֵרוֹת, כְּסוּת וְכֵלִים, מוֹכְרִים בְּצִנְעָה לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. הַצַּיָּדִין וְהַדָּשׁוֹשׁוֹת וְהַגָּרוֹסוֹת, עוֹשִׂין בְּצִנְעָה לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הֵם הֶחְמִירוּ עַל עַצְמָן:
מְחַפִּין אֶת הַקְּצִיעוֹת בְּקַשׁ — תאנים המתייבשות בשדה; כך מגינים עליהן מן הגשם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף מְעַבִּין — עורמים את התאנים, שהעליונות יגנו על התחתונות. מוֹכְרֵי פֵרוֹת, כְּסוּת וְכֵלִים מוֹכְרִים בְּצִנְעָה לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד — שלא ייראה חול המועד כיום שוק. הַצַּיָּדִין וְהַדָּשׁוֹשׁוֹת וְהַגָּרוֹסוֹת — הכותשים חיטים לדייסה והעושים מן הקטניות גריסין — עוֹשִׂין בְּצִנְעָה לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הֵם הֶחְמִירוּ עַל עַצְמָן — הציידים והכותשים לא עבדו אפילו בצנעה.