סדר מוֹעֵד · 24 משניות

מוֹעֵד קָטָן

מועד קטן — מסכת חול המועד — שואלת איזו מלאכה מקומה בתוך ימי המועד. שני פרקיה הראשונים מותחים את הקו בין מלאכה רגילה לבין צורך של ממש: מניעת הפסד, הגנה על השדות ועל הפירות, תיקון צורכי הרבים, צורכי הקבורה, ומלאכות האוכל לצורך המועד. הפרק החותם עובר לכבוד האדם ולאבלות: מי מגלח ומי מכבס, אילו שטרות מותר לכתוב, וכיצד שבת ורגלים משנים את דיני השבעה והשלושים. זוהי מסכת קצרה על השמחה, הדחיפות, האחריות לציבור והצער — כולם באותו שבוע קדוש.

נקראת גם משקין.

מְלָאכָה

פרק אמַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין

"מַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין" — הפסד, טורח וצורכי הרבים

סימןשָׂדֶה וּבַיִת

פסח וסוכות נפתחים ונחתמים בימים טובים גמורים, והימים שביניהם הם חול המועד. גם הם חלק מן החג: המלאכה הרגילה נעצרת, כדי שהשבוע ירגיש כחג ולא כשבוע עבודה. אבל יש מלאכה שאינה יכולה להמתין: שדה שמפסיקים להשקותו מתייבש, והדרכים ומקורות המים של העיר צריכים טיפול. הפרק משרטט את הגבול הזה מקרה אחר מקרה — השקיה וחפירה, ציד מזיקים ותיקון גדרות, ראיית נגעים והכנת קברים, נישואין, תפירה, תנורים ותיקונים — ובכל פעם הוא שואל: האם המלאכה מונעת הפסד ממשי או משרתת את הרבים, או שאפשר היה פשוט להמתין לה.

  1. א:אהצלת שדה צמאמשקים בית השלחין במועד ובשביעית ממעיין, אבל לא ממי גשמים ולא ממי הקילון שיש בהם טורח, ואין עושים עוגיות לגפנים.סימןמשקין בית השלחין
  2. א:בכל צורכי הרביםבמועד מתקנים את קלקולי המים שברשות הרבים, את הדרכים, הרחובות והמקוואות, מציינים את הקברות ויוצאים על הכלאיים; ובאמה חדשה נחלקו.סימןעושין את האמה
  3. א:גמאילן לאילןרבי אליעזר בן יעקב מתיר במועד למשוך מים מאילן לאילן, אבל לא להשקות את כל השדה ולא זרעים שלא שתו לפני המועד — וחכמים מתירים.סימןמאילן לאילן
  4. א:דהגנה על מה שעלול להיאבדצדים את האישות והעכברים בשינוי — וחכמים אומרים שמשדה האילן כדרכו — ופרצה בגדר סותמים במועד סתימה ארעית.סימןצדין את האישות
  5. א:השלא להוסיף אבלרבי מאיר מתיר לראות נגעים להקל וללקט עצמות אב ואם, ששמחה היא לו, וחכמים ורבי יוסי חולקים; ושלושים יום לפני הרגל אין מעוררים על המת.סימןרואין את הנגעים
  6. א:וצורכי המתאין חופרים כוכים וקברות במועד אבל מחנכים את הכוכים, ועושים ארון כשהמת בחצר — ורבי יהודה אוסר אלא אם יש עמו נסרים.סימןכוכין וקברות
  7. א:זנישואין ותכשיטיןאין נושאים נשים במועד ואין מייבמים, שאין מערבים שמחה בשמחה, אבל מחזיר אדם את גרושתו, ואישה עושה תכשיטיה במועד.סימןאין נושאין נשים
  8. א:חתפירה לצורך המועדההדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב — תופר בשינוי — ומסרגים את המיטות לצורך המועד.סימןההדיוט תופר
  9. א:טמעמידים תנור וריחייםמעמידים במועד תנור, כיריים וריחיים לצורך הכנת האוכל, ורבי יהודה אוסר לכבש את הריחיים בתחילה.סימןמעמידין תנור
  10. א:יתיקונים שהמועד צריךעושים מעקה לגג מעשה הדיוט, שפים סדקים ביד וברגל, מתקנים ציר ומנעול שנשברו ובלבד שלא כיוון מלאכתו למועד, וכובשים מה שיאכל ממנו במועד.סימןעושין מעקה לגג

פרק במִי שֶׁהָפַךְ

"מִי שֶׁהָפַךְ" — פירות העומדים להיפסד

סימןהֶפְסֵד וּמִסְחָר

הפרק הקודם התיר מלאכה בחול המועד כשההמתנה תגרום הפסד ממשי. פרק זה מחיל את העיקרון הזה על היבול. זיתים שהופכו לקראת הבד, או יין שעומד בבורו, מתקלקלים אם אין מי שיגמור את המלאכה; פירות שנשארו בשדה עלולים להיגנב, ופשתן ששוהה במשרה יותר מדי נהרס. הפרק מתיר להציל אותם, אבל לא לשמור בכוונה מלאכה רגילה לימי המועד. הוא נחתם בקנייה ומכירה, בפינוי חפצים ובעבודת בעלי מלאכה — במידה שהמועד צריך, ורובם בצנעה.

  1. ב:אזיתים שנקלעו למועדמי שהפך את זיתיו וארעו אבל או אונס ולא גמר לפני הרגל — רבי יהודה מתיר לטעון קורה ראשונה בלבד, ורבי יוסי מתיר לגמור כדרכו.סימןשהפך את זיתיו
  2. ב:ביין שעלול להחמיץמי שהיה יינו בבור שתחת הגת ונאנס — רבי יוסי מתיר לזלף ולגמור כדרכו, ורבי יהודה מתיר רק לכסות את הבור שלא יחמיץ.סימןיינו בתוך הבור
  3. ב:גהצלה, לא תכנוןמכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ושולה פשתנו מן המשרה שלא תאבד, ובלבד שלא יכוון מלאכתו למועד — ואם כיוונו, יאבדו.סימןמכניס אדם פרותיו
  4. ב:דקנייה, פינוי וכלים מן האומןאין קונים בתים, עבדים ובהמה אלא לצורך המועד או לצורך מוכר שאין לו מה יאכל; אין מפנים מבית לבית, ואין מביאים כלים מבית האומן.סימןבתים עבדים ובהמה
  5. ב:המלאכה בצנעה לצורך המועדמחפים את הקציעות בקש, ומוכרי פירות, כסות וכלים ובעלי מלאכת המזון עושים בצנעה לצורך המועד — ורבי יוסי אומר שבעלי מלאכות אלה החמירו על עצמם.סימןמחפין את הקציעות

כָּבוֹד וְאֵבֶל

פרק גוְאֵלּוּ מְגַלְּחִין

"וְאֵלּוּ מְגַלְּחִין" — כבוד, שטרות ואבלות

סימןתִּגְלַחַת וְשִׁבְעָה

בחול המועד רוב האנשים אינם רשאים להסתפר ולכבס. הטעם מעשי: אילו הותר הדבר, רבים היו דוחים את הטיפוח לימי המועד, שבהם המלאכה פוסקת, ונכנסים אל החג עצמו מנוולים. לפיכך פותח הפרק במי שלא יכלו להתכונן בזמן, כגון אסיר שזה עתה יצא לחופשי או מי שהיה בנידוי. אחר כך הוא עובר לכתיבה, ומתיר שטרות שאינם יכולים להמתין. ושאר הפרק עוסק באבלות: כיצד הרגל מקצר את ימי האבל, אילו ממנהגיו נדחים בתוך המועד, ובסופו — ההבטחה שהמוות עצמו ייבלע לנצח.

  1. ג:אמי מגלח במועדמגלחים במועד רק מי שלא יכול היה לגלח לפני הרגל: הבא ממדינת הים, מבית השבייה או מבית האסורים, המנודה והנשאל על נדרו, הנזיר והמצורע.סימןמגלחין במועד
  2. ג:במי מכבס במועדאותם שהותרו בתגלחת מכבסים גם במועד, וכן מטפחות הידיים והספרים, הזבים והזבות והיולדות וכל העולים מטומאה לטהרה — ושאר כל אדם אסורים.סימןמכבסין במועד
  3. ג:גכתיבת שטרותכותבים במועד שטרות שעיכובם מביא הפסד: קידושי נשים, גיטין ושוברים, מתנות ופרוזבולים, שטרי חליצה ומיאונים וגזרות בית דין.סימןכותבין במועד
  4. ג:דשטרי חוב, ספרים ותפיליןאין כותבים שטרי חוב במועד, אלא אם המלווה אינו מאמין ללווה או שאין לסופר מה יאכל; ואין כותבים ספרים, תפילין ומזוזות — ורבי יהודה מתיר לעצמו.סימןשטרי חוב
  5. ג:השבעה, שלושים, שבת ורגלהקובר את מתו שלושה ימים לפני הרגל — בטלה ממנו גזרת שבעה, ושמונה ימים לפניו — גזרת שלושים; שבת עולה ואינה מפסקת, ורגלים מפסיקים ואינם עולים.סימןהקובר את מתו
  6. ג:ועצרת, ראש השנה ויום הכיפוריםרבי אליעזר אומר שעצרת כשבת, רבן גמליאל אומר שראש השנה ויום הכיפורים כרגלים, וחכמים אומרים: עצרת כרגלים, וראש השנה ויום הכיפורים כשבת.סימןעצרת כשבת
  7. ג:זקריעה, הבראה ומנחמיםבמועד אין קורעים ואין מברים אלא קרובי המת, מביאים לבית האבל רק בסלים, ואין אומרים ברכת אבלים — אבל עומדים בשורה ומנחמים.סימןקורעין / קרוביו של מת
  8. ג:חהמיטה ברחוב והנשים המענותאין מניחים את מיטת המת ברחוב במועד, שלא להרגיל את ההספד; נשים מענות אבל לא מטפחות, ורבי ישמעאל מתיר לסמוכות למיטה.סימןהמטה ברחוב
  9. ג:טעינוי, קינה וסוף הדמעהבראשי חודשים, בחנוכה ובפורים מענות ומטפחות אבל לא מקוננות, ומשנקבר המת פוסקות — והמסכת נחתמת בנחמה: ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים.סימןבחנכה ובפורים