משנה קִדּוּשִׁין · פרק ב מתוך ד

קִדּוּשִׁין · פרק בהָאִישׁ מְקַדֵּשׁ

"הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ" — שליחות, וכשהקידושין נכשלים

סימןטָעוּת וְכֶסֶף

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. אדם יכול לפעול על ידי שליח, ומעשה השליח נחשב כמעשהו שלו — אבל רק בגבולות השליחות שקיבל. והקידושין חלים רק אם האישה מסכימה למה שהוצע לה באמת, ורק בדבר ששווה לפחות פרוטה, המטבע הקטן ביותר, ושהוא באמת שלו לתת. הפרק פותח בקידושין על ידי שליח, ואחר כך שואל מה הדין כשהחפץ, האיש או המקום אינם כפי שנאמר, כשהחפץ שווה פחות מדי, כששתי הנשים אינן יכולות להיות שתיהן שלו, או כשהחפץ קודש או אסור בהנאה.

  1. ב:אשליח לקידושיןהאיש, האישה והאב יכולים לקדש על ידי שליח — ומה נחשב שווה פרוטה כשמקדשים בכמה תמרים בזה אחר זה.סימןמקדש בו ובשלוחו
  2. ב:בטעות בחפץ ובמעמדיין ונמצא דבש, כסף ונמצא זהב, עשיר ונמצא עני — כל אי-התאמה מבטלת את הקידושין, ורבי שמעון אומר שהטעיה לטובת האישה אינה מבטלת.סימןבכוס זה של יין
  3. ב:גייחוס, מקום מגורים ו"בלבי היה"אמר כהן ונמצא לוי, בן עיר ונמצא בן כרך וכיוצא בהם — אינה מקודשת, ואף אם אמרה שבלבה הסכימה, אין בכך כלום.סימןעל מנת שאני כהן
  4. ב:דשליח שחרג מן השליחותציון מקום בשליחות יכול להיות קפידה, תנאי של ממש, או מראה מקום בלבד — ובכך תלוי אם הקידושין חלים.סימןבמקום פלוני
  5. ב:הנדרים ומומים שלא נתגלוהמקדש אישה על תנאי ונמצאו בה נדרים או מומים — אינה מקודשת; כנסה סתם — יוצאת בלא כתובה, והמומים הם אלו הפוסלים בכהנים.סימןנדרים / מומין
  6. ב:וסבלונות אינם מתקנים קידושין שלא חלוקידושין שלא חלו — בשתי נשים בפרוטה אחת, בפחות משווה פרוטה או בידי קטן — אינם נתקנים בסבלונות שנשלחו אחר כך.סימןסבלונות
  7. ב:זאישה ובתה, שתי אחיותהמקדש בבת אחת שתי נשים שהן ערווה זו לזו — אין אף אחת מקודשת, ומעשה הכלכלה בחמש נשים מראה כיצד הדין חל בקבוצה מעורבת.סימןאשה ובתה / כלכלה
  8. ב:חקידושין בנכסי קודשכהן אינו מקדש בחלקו שבקרבנות, ובמעשר שני ובהקדש נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה בין שוגג למזיד.סימןבחלקו / במעשר שני
  9. ב:טקידושין באיסורי הנאהאין מקדשים באחד מתשעה דברים האסורים בהנאה, אבל מכר אותם וקידש בדמיהם — הקידושין חלים.סימןבערלה בכלאי הכרם
  10. ב:יתרומות, מעשרות ומתנות — מקדשים בהםמתנות הכהונה שהן ממונו של הכהן כשרות לקידושין, ואפילו ישראל שירש אותן בדרך כשרה מקדש בהן.סימןבתרומות ובמעשרות

כל הפרק

ב:אשליח לקידושין

הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ. הָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בָּהּ וּבִשְׁלוּחָהּ. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה, בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ. הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה, הִתְקַדְּשִׁי לִי בִתְמָרָה זוֹ, הִתְקַדְּשִׁי לִי בְזוֹ, אִם יֵשׁ בְּאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְרוּטָה, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. בְּזוֹ וּבְזוֹ וּבְזוֹ, אִם יֵשׁ שָׁוֶה פְרוּטָה בְּכֻלָּן, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. הָיְתָה אוֹכֶלֶת רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, עַד שֶׁיְּהֵא בְאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְרוּטָה:

הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ — בעצמו או על ידי שליח, ומצווה גדולה יותר לעשות זאת בעצמו. הָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בָּהּ וּבִשְׁלוּחָהּ — בעצמה, או על ידי שליח שמקבל את הקידושין בשבילה. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ — נותן אותה בקידושין — כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה — בין שתים עשרה לשתים עשרה וחצי, כשהיא כבר יכולה לומר במי היא רוצה — בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ. הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה, הִתְקַדְּשִׁי לִי בִתְמָרָה זוֹ, הִתְקַדְּשִׁי לִי בְזוֹ, — כל תמרה קידושין בפני עצמם — אִם יֵשׁ בְּאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְרוּטָה, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. בְּזוֹ וּבְזוֹ וּבְזוֹ — אמר "התקדשי לי" פעם אחת, ולכן כולן קידושין אחד — אִם יֵשׁ שָׁוֶה פְרוּטָה בְּכֻלָּן, מְקֻדֶּשֶׁת; וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. הָיְתָה אוֹכֶלֶת רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה, כל תמרה מיד כשקיבלה אותה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, עַד שֶׁיְּהֵא בְאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְרוּטָה: האחרונה; שהרי התמרים שאכלה נעשו חוב שהיא חייבת לו, ואין מקדשים בחוב.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:בטעות בחפץ ובמעמד

הִתְקַדְּשִׁי לִי בְכוֹס זֶה שֶׁל יַיִן, וְנִמְצָא שֶׁל דְּבָשׁ. שֶׁל דְּבָשׁ, וְנִמְצָא שֶׁל יַיִן. בְּדִינָר זֶה שֶׁל כֶּסֶף, וְנִמְצָא שֶׁל זָהָב. שֶׁל זָהָב, וְנִמְצָא שֶׁל כֶּסֶף. עַל מְנָת שֶׁאֲנִי עָשִׁיר, וְנִמְצָא עָנִי. עָנִי, וְנִמְצָא עָשִׁיר, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם הִטְעָהּ לְשֶׁבַח, מְקֻדֶּשֶׁת:

הִתְקַדְּשִׁי לִי בְכוֹס זֶה שֶׁל יַיִן, וְנִמְצָא שֶׁל דְּבָשׁ. או: שֶׁל דְּבָשׁ, וְנִמְצָא שֶׁל יַיִן. בשני המקרים אינה מקודשת, שיש מעדיפים את זה ויש את זה. בְּדִינָר זֶה שֶׁל כֶּסֶף, וְנִמְצָא שֶׁל זָהָב. או: שֶׁל זָהָב, וְנִמְצָא שֶׁל כֶּסֶף. אינה מקודשת, ואפילו קיבלה זהב, שמא דווקא כסף רצתה. עַל מְנָת שֶׁאֲנִי עָשִׁיר, וְנִמְצָא עָנִי. או: עָנִי, וְנִמְצָא עָשִׁיר, שהרי יש נשים המעדיפות להינשא לעני, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם הִטְעָהּ לְשֶׁבַח, בממון, כגון זהב במקום כסף, מְקֻדֶּשֶׁת: שהרי ודאי נוח לה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:גייחוס, מקום מגורים ו"בלבי היה"

עַל מְנָת שֶׁאֲנִי כֹהֵן, וְנִמְצָא לֵוִי. לֵוִי, וְנִמְצָא כֹהֵן. נָתִין, וְנִמְצָא מַמְזֵר. מַמְזֵר, וְנִמְצָא נָתִין. בֶּן עִיר, וְנִמְצָא בֶן כְּרַךְ. בֶּן כְּרַךְ, וְנִמְצָא בֶן עִיר. עַל מְנָת שֶׁבֵּיתִי קָרוֹב לַמֶּרְחָץ, וְנִמְצָא רָחוֹק. רָחוֹק, וְנִמְצָא קָרוֹב. עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי בַת אוֹ שִׁפְחָה גַדֶּלֶת, וְאֵין לוֹ. אוֹ עַל מְנָת שֶׁאֵין לִי, וְיֶשׁ לוֹ. עַל מְנָת שֶׁאֵין לִי בָנִים, וְיֶשׁ לוֹ. אוֹ עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי, וְאֵין לוֹ. וּבְכֻלָּם, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרָה, בְּלִבִּי הָיָה לְהִתְקַדֵּשׁ לוֹ, אַף עַל פִּי כֵן, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן הִיא שֶׁהִטְעַתּוּ:

עַל מְנָת שֶׁאֲנִי כֹהֵן, וְנִמְצָא לֵוִי. או: לֵוִי, וְנִמְצָא כֹהֵן. אף כאן אינה מקודשת, שבעל מייחוס גבוה ממנה עלול לזלזל בה. נָתִין, מצאצאי הגבעונים שנאסרו לבוא בקהל, וְנִמְצָא מַמְזֵר. ממזר הוא הנולד מאיסור ערווה. מַמְזֵר, וְנִמְצָא נָתִין. אף בין שני אלה אינה מקודשת, שמא דווקא בזה שאמר רצתה. בֶּן עִיר — יישוב קטן — וְנִמְצָא בֶן כְּרַךְ. בֶּן כְּרַךְ וְנִמְצָא בֶן עִיר — הכרך צפוף ויקר, והעיר שקטה ויש בה פחות לקנות; ושמא דווקא באחד מהם רצתה. עַל מְנָת שֶׁבֵּיתִי קָרוֹב לַמֶּרְחָץ וְנִמְצָא רָחוֹק. רָחוֹק וְנִמְצָא קָרוֹב — שמא רצתה דווקא את ההליכה לשם ובחזרה. עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי בַת אוֹ שִׁפְחָה גַדֶּלֶת — שקולעת את שיער הנשים — וְאֵין לוֹ. אוֹ עַל מְנָת שֶׁאֵין לִי וְיֶשׁ לוֹ — שפחה כזו עוזרת, אבל מהלכת מבית לבית ועלולה לרכל. עַל מְנָת שֶׁאֵין לִי בָנִים וְיֶשׁ לוֹ — שמא אינה רוצה בילדים חורגים. אוֹ עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי וְאֵין לוֹ — שמא רצתה בעל שכבר הוכיח שהוא מוליד. וּבְכֻלָּם, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרָה, בְּלִבִּי הָיָה לְהִתְקַדֵּשׁ לוֹ, אַף עַל פִּי כֵן, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, שדברים שבלב אינם דברים. וְכֵן הִיא שֶׁהִטְעַתּוּ: כגון שאמרה שהיא עשירה ואינה כן.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:דשליח שחרג מן השליחות

הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ, צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְלוֹנִית בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ בְּמָקוֹם אַחֵר, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. הֲרֵי הִיא בְמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְקִדְּשָׁהּ בְּמָקוֹם אַחֵר, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת:

הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ, צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְלוֹנִית בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ בְּמָקוֹם אַחֵר, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. שמא בחר המשלח במקום ההוא בכוונה, כגון שיש לו שם אוהבים שידברו בשבחו. הֲרֵי הִיא בְמָקוֹם פְּלוֹנִי, כלומר רק הודיע לשליח היכן ימצא אותה, וְקִדְּשָׁהּ בְּמָקוֹם אַחֵר, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת: המינוי היה על האישה ולא על המקום.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:הנדרים ומומים שלא נתגלו

הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה. עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ מוּמִין וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין, תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה. כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִים בַּכֹּהֲנִים, פּוֹסְלִים בַּנָּשִׁים:

הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים, כגון שנדרה שלא לשתות יין או לאכול בשר, וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. כְּנָסָהּ סְתָם — נשא אותה בלי שום תנאי — וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה, שהרי יכול לומר: אינני רוצה באישה נדרנית. עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ מוּמִין וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. דינם כדין הנדרים. כְּנָסָהּ סְתָם — בלי שום תנאי — וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין, תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה, שהרי מעולם לא קיבל את המומים מדעת. כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִים בַּכֹּהֲנִים מעבודת המקדש פּוֹסְלִים בַּנָּשִׁים: אלה המומים שבהם מדובר כאן.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:וסבלונות אינם מתקנים קידושין שלא חלו

הַמְקַדֵּשׁ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּשָׁוֶה פְרוּטָה, אוֹ אִשָּׁה אַחַת בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁלַח סִבְלוֹנוֹת לְאַחַר מִכָּאן, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁמֵּחֲמַת קִדּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים שָׁלַח. וְכֵן קָטָן שֶׁקִּדֵּשׁ:

הַמְקַדֵּשׁ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּשָׁוֶה פְרוּטָה, — וחלקה של כל אחת מהן פחות מן השיעור — אוֹ אִשָּׁה אַחַת בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁלַח סִבְלוֹנוֹת לְאַחַר מִכָּאן — מתנות שנהג החתן לשלוח לארוסתו — אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת שֶׁמֵּחֲמַת קִדּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים שָׁלַח, כשחשב שחלו. וְכֵן קָטָן שֶׁקִּדֵּשׁ — ילד מתחת לגיל שלוש עשרה, שקידושיו אינם כלום — ומשגדל שלח לה סבלונות: אף כאן אינה מקודשת.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:זאישה ובתה, שתי אחיות

הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ אִשָּׁה וַאֲחוֹתָהּ, כְּאַחַת, אֵינָן מְקֻדָּשׁוֹת. וּמַעֲשֶׂה בְחָמֵשׁ נָשִׁים וּבָהֶן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְלִקֵּט אֶחָד כַּלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵנִים, וְשֶׁלָּהֶם הָיְתָה וְשֶׁל שְׁבִיעִית הָיְתָה, וְאָמַר הֲרֵי כֻלְּכֶם מְקֻדָּשׁוֹת לִי בְכַלְכָּלָה זוֹ, וְקִבְּלָה אַחַת מֵהֶן עַל יְדֵי כֻלָּן, וְאָמְרוּ חֲכָמִים, אֵין הָאֲחָיוֹת מְקֻדָּשׁוֹת:

הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ אִשָּׁה וַאֲחוֹתָהּ כְּאַחַת אֵינָן מְקֻדָּשׁוֹת: אילו נתקדשה אחת, הייתה חברתה אסורה עליו כערווה, ואף אחת מהן לא קדמה. וּמַעֲשֶׂה בְחָמֵשׁ נָשִׁים וּבָהֶן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְלִקֵּט אֶחָד כַּלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵנִים — כלומר סל — וְשֶׁלָּהֶם הָיְתָה וְשֶׁל שְׁבִיעִית הָיְתָה — בשמיטה הפירות הפקר, ולכן משליקט אותם נעשו שלו לקדש בהם. וְאָמַר הֲרֵי כֻלְּכֶם מְקֻדָּשׁוֹת לִי בְכַלְכָּלָה זוֹ וְקִבְּלָה אַחַת מֵהֶן עַל יְדֵי כֻלָּן — כשליחה של כולן. וְאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין הָאֲחָיוֹת מְקֻדָּשׁוֹת — שאין שתי אחיות מתקדשות כאחת — אבל שלוש האחרות מקודשות.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:חקידושין בנכסי קודש

הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ, בֵּין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בֵּין קָדָשִׁים קַלִּים, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד, לֹא קִדֵּשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּשׁוֹגֵג לֹא קִדֵּשׁ, בְּמֵזִיד קִדֵּשׁ. וּבְהֶקְדֵּשׁ, בְּמֵזִיד קִדֵּשׁ וּבְשׁוֹגֵג לֹא קִדֵּשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּשׁוֹגֵג קִדֵּשׁ, בְּמֵזִיד לֹא קִדֵּשׁ:

הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ — חלקו של כהן בקרבנות — בֵּין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בֵּין קָדָשִׁים קַלִּים אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, שקיבל אותו רק לאכילה ולא כדי לתת לאחרים. בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי — פירות שמותר לאכלם רק בירושלים — בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד לֹא קִדֵּשׁ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, שלדעתו הוא "לה'" ואינו שלו לתת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּשׁוֹגֵג לֹא קִדֵּשׁ, שאינה רוצה בפירות שצריך להעלות לירושלים; בְּמֵזִיד קִדֵּשׁ, שהשימוש בכוונה מוציא אותם מקדושתם, כמו פדיון. וּבְהֶקְדֵּשׁ — נכסים שהוקדשו לתחזוקת המקדש — בְּמֵזִיד קִדֵּשׁ, שהשימוש בו בכוונה הופך אותו לנכס רגיל; וּבְשׁוֹגֵג לֹא קִדֵּשׁ, שלא התכוון לחלל אותו; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּשׁוֹגֵג קִדֵּשׁ, בְּמֵזִיד לֹא קִדֵּשׁ: הפך דעתו של רבי מאיר.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:טקידושין באיסורי הנאה

הַמְקַדֵּשׁ בְּעָרְלָה, בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם, בְּשׁוֹר הַנִּסְקָל, וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה, בְּצִפֳּרֵי מְצֹרָע, וּבִשְׂעַר נָזִיר, וּפֶטֶר חֲמוֹר, וּבָשָׂר בְּחָלָב, וְחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָעֲזָרָה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. מְכָרָן וְקִדֵּשׁ בִּדְמֵיהֶן, מְקֻדֶּשֶׁת:

הַמְקַדֵּשׁ בְּעָרְלָה — פירות האילן בשלוש שנותיו הראשונות — בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם — תבואה שנזרעה בכרם — בְּשׁוֹר הַנִּסְקָל — שהמית אדם — וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה — שעורפים אותה כשנמצא נרצח ואין יודעים מי הרגו — בְּצִפֳּרֵי מְצֹרָע — הציפורים שבטקס טהרתו — וּבִשְׂעַר נָזִיר — שגידל בימי נזירותו — וּפֶטֶר חֲמוֹר — בכור החמור, שנערף משום שלא נפדה — וּבָשָׂר בְּחָלָב, וְחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָעֲזָרָה — בהמות שלא הוקדשו ונשחטו בעזרת המקדש — אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, שאסור ליהנות מכל אלה. מְכָרָן וְקִדֵּשׁ בִּדְמֵיהֶן מְקֻדֶּשֶׁת, שהאיסור אינו עובר אל הכסף שקיבל תמורתם.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:יתרומות, מעשרות ומתנות — מקדשים בהם

הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת וּבְמַעַשְׂרוֹת וּבְמַתָּנוֹת וּבְמֵי חַטָּאת וּבְאֵפֶר חַטָּאת, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל:

הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת, חלק הכהן מן היבול, וּבְמַעַשְׂרוֹת, וּבְמַתָּנוֹת — הזרוע, הלחיים והקיבה מן הבהמה — וּבְמֵי חַטָּאת וּבְאֵפֶר חַטָּאת, העשויים מן הפרה האדומה ושווים כסף, שהרי מותר לקבל שכר על הבאת המים, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל — שאינו כהן, אלא שירש מתנות כהונה מאבי אמו הכהן, ורשאי למכור אותן לכהנים.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים