משנה כְּרִיתוֹת · פרק ב מתוך ו
כְּרִיתוֹת · פרק באַרְבָּעָה מְחֻסְּרֵי כִפּוּרִים
קרבנות המשלימים טהרה וכפרה
סימןכַּפָּרָה וְשִׁפְחָה
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. מי שהיה טמא, כגון יולדת, אינו גומר את טהרתו בטבילה: לפני שיאכל בקודשים עליו להביא גם קרבן, אף שלא חטא. ובדרך כלל אין מביאים קרבן אלא על עבירה בשוגג. הפרק מונה את מי שעדיין חסר קרבן כזה, ואחר כך מקרים היוצאים מן הכלל: יש המביאים קרבן אף על עבירה במזיד, יש המביאים קרבן אחד על עבירות רבות, ויש שקרבנם עולה ויורד לפי יכולתם. הוא נחתם בשפחה החרופה, שהתורה דנה בה שלא כבשאר העריות.
- ב:אקרבנות המתירים לאכול בקודשיםארבעה מחוסרי כיפורים — זב, זבה, יולדת ומצורע — אינם אוכלים בקודשים עד שיביאו את קרבנם האחרון, ועמם נזכרים גם הגר והנזיר.סימןמחסרי כפורים
- ב:בארבעה המביאים על הזדון כשגגההבא על שפחה חרופה, נזיר שנטמא, והנשבעים לשקר בשבועת העדות ובשבועת הפיקדון — מביאים קרבן על הזדון כעל השגגה.סימןשבועת העדות / הפקדון
- ב:גחמישה המביאים קרבן אחדחמישה מביאים קרבן אחד על עבירות הרבה; ומצורע שהביא את ציפוריו ושוב נתנגע — אם יביא קרבן עשיר או קרבן עני נקבע רק בשעת חטאתו.סימןקרבן אחד / עברות הרבה
- ב:דבמה שונה השפחהשני מנייני החמישה נחתמים, והמשנה מונה את כל הדרכים שבהן שפחה חרופה שונה משאר העריות.סימןבין השפחה
- ב:החציה שפחה וחציה בת חוריןרבי עקיבא, רבי ישמעאל ורבי אלעזר בן עזריה נחלקו מיהי השפחה החרופה.סימןשחציה שפחה
- ב:וכל אחד נידון לעצמובכל העריות כל אחד מן השניים נידון לעצמו: הקטן והישן פטורים והאחר חייב, והשוגג מביא חטאת והמזיד חייב כרת.סימןאחד גדול ואחד קטן
כל הפרק
ב:אקרבנות המתירים לאכול בקודשים
אַרְבָּעָה מְחֻסְּרֵי כִפּוּרִים וְאַרְבָּעָה מְבִיאִין עַל הַזָּדוֹן כִּשְׁגָגָה. אֵלּוּ הֵן מְחֻסְּרֵי כִפּוּרִים. הַזָּב, וְהַזָּבָה, וְהַיּוֹלֶדֶת, וְהַמְצֹרָע. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, גֵּר, מְחֻסַּר כַּפָּרָה עַד שֶׁיִּזָּרֵק עָלָיו הַדָּם. וְנָזִיר, לְיֵינוֹ וְתִגְלַחְתּוֹ וְטֻמְאָתוֹ:
אַרְבָּעָה מְחֻסְּרֵי כִפּוּרִים — חסר להם קרבן שאינו בא על חטא, ועד שיביאוהו אינם אוכלים קודשים — וְאַרְבָּעָה מְבִיאִין עַל הַזָּדוֹן כִּשְׁגָגָה אֵלּוּ הֵן מְחֻסְּרֵי כִפּוּרִים. הַזָּב, וְהַזָּבָה, — איש ואישה שראו זיבה, הפרשה חריגה מן הגוף — וְהַיּוֹלֶדֶת, וְהַמְצֹרָע רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, גֵּר — אפילו כבר מל וטבל — מְחֻסַּר כַּפָּרָה עַד שֶׁיִּזָּרֵק עָלָיו הַדָּם. הדם הוא דם קרבנו, הנזרק על המזבח. וְנָזִיר, לְיֵינוֹ וְתִגְלַחְתּוֹ וְטֻמְאָתוֹ. אף לאחר שתמו ימי נזירותו, כל אלה אסורים לו עד שיביא את קרבנותיו.
ב:בארבעה המביאים על הזדון כשגגה
אֵלּוּ מְבִיאִין עַל הַזָּדוֹן כִּשְׁגָגָה. הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה, וְנָזִיר שֶׁנִּטְמָא, וְעַל שְׁבוּעַת הָעֵדוּת, וְעַל שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן:
אֵלּוּ מְבִיאִין עַל הַזָּדוֹן כִּשְׁגָגָה. בדרך כלל אין קרבן אלא על שגגה, ואלה יוצאים מן הכלל: הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה — השפחה המאורסת (ויקרא יט, כ) — וְנָזִיר שֶׁנִּטְמָא, במת, ונזירותו מתחילה מחדש; וְעַל שְׁבוּעַת הָעֵדוּת, עד הנשבע לשקר שאינו יודע עדות; וְעַל שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, הכופר בשבועה בפיקדון של חברו.
ב:גחמישה המביאים קרבן אחד
חֲמִשָּׁה מְבִיאִין קָרְבָּן אֶחָד עַל עֲבֵרוֹת הַרְבֵּה, וַחֲמִשָּׁה מְבִיאִים קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. אֵלּוּ מְבִיאִין קָרְבָּן אֶחָד עַל עֲבֵרוֹת הַרְבֵּה. הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה, וְנָזִיר שֶׁנִּטְמָא טֻמְאוֹת הַרְבֵּה, וְהַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי אֲנָשִׁים הַרְבֵּה, וּמְצֹרָע שֶׁנִּתְנַגַּע נְגָעִים הַרְבֵּה. הֵבִיא צִפֳּרָיו וְנִתְנַגַּע, לֹא עָלוּ לוֹ, עַד שֶׁיָּבִיא אֶת חַטָּאתוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיָּבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ:
חֲמִשָּׁה מְבִיאִין קָרְבָּן אֶחָד עַל עֲבֵרוֹת הַרְבֵּה, וַחֲמִשָּׁה מְבִיאִים קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד: קרבן לפי יכולת המביא — העשיר מביא בהמה, העני עופות, ובשלושה מן החמישה הדל ביותר מביא סולת. אֵלּוּ מְבִיאִין קָרְבָּן אֶחָד עַל עֲבֵרוֹת הַרְבֵּה. הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה, וְנָזִיר שֶׁנִּטְמָא טֻמְאוֹת הַרְבֵּה, וְהַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי אֲנָשִׁים הַרְבֵּה — שהזהיר אותה שלא תסתתר עמם, ומביא מנחה אחת על כולם — וּמְצֹרָע שֶׁנִּתְנַגַּע נְגָעִים הַרְבֵּה — נרפא וחזר ונגע, שוב ושוב. הֵבִיא צִפֳּרָיו וְנִתְנַגַּע, — שתי הציפורים שהמצורע מביא ביום הראשון לטהרתו — לֹא עָלוּ לוֹ, עַד שֶׁיָּבִיא אֶת חַטָּאתוֹ, שבאה ביום השמיני. ומפרשים שהחטאת, ולא הציפורים, קובעת אם יביא קרבן עשיר או עני. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיָּבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ
ב:דבמה שונה השפחה
הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה וְלָדוֹת הַרְבֵּה, הִפִּילָה בְתוֹךְ שְׁמוֹנִים נְקֵבָה וְחָזְרָה וְהִפִּילָה בְתוֹךְ שְׁמוֹנִים נְקֵבָה, וְהַמַּפֶּלֶת תְּאוֹמִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְבִיאָה עַל הָרִאשׁוֹן וְאֵינָהּ מְבִיאָה עַל הַשֵּׁנִי. מְבִיאָה עַל הַשְּׁלִישִׁי וְאֵינָהּ מְבִיאָה עַל הָרְבִיעִי. אֵלּוּ מְבִיאִין קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. עַל שְׁמִיעַת הַקּוֹל, וְעַל בִּטּוּי שְׂפָתַיִם, וְעַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, וְהַיֹּלֶדֶת, וְהַמְצֹרָע. וּמַה בֵּין הַשִּׁפְחָה לְבֵין כָּל הָעֲרָיוֹת. שֶׁלֹּא שָׁוְתָה לָהֶן לֹא בָעֹנֶשׁ וְלֹא בַקָּרְבָּן, שֶׁכָּל הָעֲרָיוֹת בְּחַטָּאת וְהַשִּׁפְחָה בְּאָשָׁם. כָּל הָעֲרָיוֹת בִּנְקֵבָה, וְשִׁפְחָה בְּזָכָר. כָּל הָעֲרָיוֹת, אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה שָׁוִין בַּמַּכּוֹת וּבַקָּרְבָּן, וּבַשִּׁפְחָה לֹא הִשְׁוָה אֶת הָאִישׁ לָאִשָּׁה בַּמַּכּוֹת וְלֹא אֶת הָאִשָּׁה לָאִישׁ בַּקָּרְבָּן. כָּל הָעֲרָיוֹת, עָשָׂה בָהֶן אֶת הַמְעָרֶה כַגּוֹמֵר, וְחַיָּב עַל כָּל בִּיאָה וּבִיאָה. זֶה חֹמֶר הֶחְמִיר בַּשִּׁפְחָה, שֶׁעָשָׂה בָהּ אֶת הַמֵּזִיד כַּשּׁוֹגֵג:
הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה וְלָדוֹת הַרְבֵּה: הִפִּילָה בְתוֹךְ שְׁמוֹנִים נְקֵבָה — שמונים יום מלידת בת קודמת — וְחָזְרָה וְהִפִּילָה בְתוֹךְ שְׁמוֹנִים נְקֵבָה, וְהַמַּפֶּלֶת תְּאוֹמִים, על כל הלידות האלה היא מביאה קרבן אחד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְבִיאָה עַל הָרִאשׁוֹן וְאֵינָהּ מְבִיאָה עַל הַשֵּׁנִי. מְבִיאָה עַל הַשְּׁלִישִׁי וְאֵינָהּ מְבִיאָה עַל הָרְבִיעִי. לידה שבתוך ימי הטהרה של קודמתה אינה נחשבת, ולכן הבאה אחריה מתחילה מחדש. אֵלּוּ מְבִיאִין קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. עַל שְׁמִיעַת הַקּוֹל — עד הנשבע לשקר שאינו יודע עדות — וְעַל בִּטּוּי שְׂפָתַיִם, שבועה כגון "אוכל" שלא קיים; וְעַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, הנכנס למקדש או האוכל קודש בטומאה; וְהַיֹּלֶדֶת, וְהַמְצֹרָע. שני אלה מביאים כבשים אם הם עשירים ועופות אם הם עניים, אך לעולם לא סולת. וּמַה בֵּין הַשִּׁפְחָה לְבֵין כָּל הָעֲרָיוֹת. שֶׁלֹּא שָׁוְתָה לָהֶן לֹא בָעֹנֶשׁ וְלֹא בַקָּרְבָּן, שֶׁכָּל הָעֲרָיוֹת בְּחַטָּאת וְהַשִּׁפְחָה בְּאָשָׁם. זו השפחה המאורסת (ויקרא יט, כ). כָּל הָעֲרָיוֹת בִּנְקֵבָה, וְשִׁפְחָה בְּזָכָר. החטאת באה מן הנקבה, ואילו האשם שחייבים על השפחה הוא זכר — איל. כָּל הָעֲרָיוֹת, אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה שָׁוִין בַּמַּכּוֹת וּבַקָּרְבָּן, שניהם לוקים במזיד ושניהם מביאים קרבן בשוגג; וּבַשִּׁפְחָה לֹא הִשְׁוָה אֶת הָאִישׁ לָאִשָּׁה בַּמַּכּוֹת וְלֹא אֶת הָאִשָּׁה לָאִישׁ בַּקָּרְבָּן. כאן היא לבדה לוקה, והוא לבדו מביא את האשם. כָּל הָעֲרָיוֹת, עָשָׂה בָהֶן אֶת הַמְעָרֶה כַגּוֹמֵר, כלומר את המתחיל בביאה כמי שגמר, וְחַיָּב עַל כָּל בִּיאָה וּבִיאָה. בשפחה רק ביאה גמורה מחייבת, ואשם אחד עולה על ביאות רבות. זֶה חֹמֶר הֶחְמִיר בַּשִּׁפְחָה, שֶׁעָשָׂה בָהּ אֶת הַמֵּזִיד כַּשּׁוֹגֵג. בין כך ובין כך הוא מביא את האשם.
ב:החציה שפחה וחציה בת חורין
אֵיזוֹ הִיא שִׁפְחָה. כֹּל שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין, שֶׁנֶּאֱמַר וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, זוֹ הִיא שִׁפְחָה וַדָּאִית. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, כָּל הָעֲרָיוֹת מְפֹרָשׁוֹת, וּמַה שִּׁיּוּר, אֵין לָנוּ אֶלָּא שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין:
אֵיזוֹ הִיא שִׁפְחָה. כֹּל שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין, שֶׁנֶּאֱמַר וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה (ויקרא יט, כ) — פדויה במקצת ולא לגמרי — דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, זוֹ הִיא שִׁפְחָה וַדָּאִית — שפחה גמורה. לדעתו הלשון הכפולה היא דרך דיבור רגילה של התורה: לא נפדתה כלל. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, כָּל הָעֲרָיוֹת מְפֹרָשׁוֹת — כל אחת מהן נזכרת בתורה כבת חורין — וּמַה שִּׁיּוּר, אֵין לָנוּ אֶלָּא שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין: ובזה הוא מסכים עם רבי עקיבא.
ב:וכל אחד נידון לעצמו
כָּל הָעֲרָיוֹת, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, הַקָּטָן פָּטוּר. אֶחָד עֵר וְאֶחָד יָשֵׁן, הַיָּשֵׁן פָּטוּר. אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד, הַשּׁוֹגֵג בְּחַטָּאת וְהַמֵּזִיד בְּהִכָּרֵת:
כָּל הָעֲרָיוֹת, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, הַקָּטָן פָּטוּר. כל אחד נידון לעצמו, והגדול חייב. אֶחָד עֵר וְאֶחָד יָשֵׁן, הַיָּשֵׁן פָּטוּר. הער חייב. אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד, הַשּׁוֹגֵג בְּחַטָּאת וְהַמֵּזִיד בְּהִכָּרֵת. כרת הוא עונש בידי שמים.