משנה אָבוֹת · פרק ה מתוך ו

אָבוֹת · פרק הבַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת

"בעשרה מאמרות" — תבניות של עשרה ושל ארבעה

סימןעֲשָׂרוֹת וּמִדּוֹת

עד כאן הביאה מסכת אבות בעיקר אמרות של חכמים הנקובים בשמם. פרק זה פונה אל רשימות ממוספרות, רבות מהן סתמיות ורבות מהן שאובות מסיפורי התורה: בריאת העולם, המבול, אברהם, יציאת מצרים והשנים במדבר. כדאי לזכור את הסיפורים האלה, וגם המספרים עוזרים, שהרי רשימה ממוספרת קל ללמוד בעל פה. הפרק פותח בעשרות: מאמרות, דורות, נסיונות, נסים ומכות, ודברים שנבראו בין השמשות בערב השבת הראשונה. אחר כך באים שבעה דברים בחכם, שבעה מיני פורענות, וארבע מידות באדם — בשלו ובשל חברו, בכעס, בלימוד ובנתינת צדקה. הוא נחתם בשלבי חייו של אדם ובשתי אמרות קצרות על התורה.

  1. ה:אבעשרה מאמרות נברא העולםבעשרה מאמרות נברא העולם, אף שאפשר היה במאמר אחד — כדי להיפרע מן הרשעים שמאבדים אותו וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים אותו.סימןבעשרה מאמרות
  2. ה:בעשרה דורות מאדם ועד נחעשרה דורות מאדם ועד נח ועשרה מנח ועד אברהם — להודיע כמה ארך אפיים לפניו, עד שבא אברהם וקיבל שכר כולם.סימןעשרה דורות
  3. ה:געשרה נסיונות של אברהם אבינועשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם — להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו.סימןנתנסה אברהם
  4. ה:דנסים במצרים ועל הים, ונסיונות במדברעשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים, עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצרים, ועשרה נסיונות ניסו אבותינו את המקום במדבר.סימןעשר מכות
  5. ה:העשרה נסים בבית המקדשעשרה נסים שקטים נעשו בבית המקדש: לא הפילה אישה מריח בשר הקודש, לא נראה זבוב בבית המטבחיים, ועומדים צפופים ומשתחווים רווחים.סימןבבית המקדש
  6. ה:ועשרה דברים שנבראו בין השמשותעשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות — פי הארץ, פי הבאר, פי האתון, הקשת, המן, המטה, השמיר, הכתב, המכתב והלוחות.סימןבין השמשות
  7. ה:זשבעה דברים בחכםשבעה דברים בחכם — אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו, אינו נכנס לתוך דברי חברו, ומודה על האמת — ובגולם היפוכם.סימןשבעה דברים בגלם
  8. ה:חשבעה מיני פורענותשבעה מיני פורענות באים לעולם על שבעה גופי עבירה — רעב של בצורת, של מהומה ושל כליה על ביטול מעשרות וחלה, ואחריהם דבר וחרב.סימןשבעה מיני פרעניות
  9. ה:טחיה רעה, גלות ופרקי הדברחיה רעה באה על שבועת שווא וחילול השם, וגלות על עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים וביטול השמיטה; ובארבעה פרקים הדבר מתרבה.סימןחיה רעה
  10. ה:יארבע מידות — שלי ושלךארבע מידות באדם לפי יחסו אל שלו ואל של חברו — בינוני, עם הארץ, חסיד ורשע — ועל "שלי שלי ושלך שלך" יש אומרים: מידת סדום.סימןשלי שלי ושלך שלך
  11. ה:יאארבע מידות בכעסנוח לכעוס ונוח לרצות — יצא שכרו בהפסדו; קשה לכעוס וקשה לרצות — יצא הפסדו בשכרו; קשה לכעוס ונוח לרצות — חסיד; נוח לכעוס וקשה לרצות — רשע.סימןנוח לכעס ונוח לרצות
  12. ה:יבארבע מידות בתלמידיםמהר לשמוע ומהר לאבד — יצא שכרו בהפסדו; קשה לשמוע וקשה לאבד — יצא הפסדו בשכרו; מהר לשמוע וקשה לאבד — חכם; ולהפך — חלק רע.סימןמהר לשמע
  13. ה:יגארבע מידות בנותני צדקההרוצה שיתן ולא יתנו אחרים — עינו רעה בשל אחרים; שיתנו אחרים והוא לא יתן — עינו רעה בשלו; יתן ויתנו אחרים — חסיד; לא יתן ולא יתנו — רשע.סימןבנותני צדקה
  14. ה:ידארבע מידות בהולכי בית המדרשהולך ואינו עושה — שכר הליכה בידו; עושה ואינו הולך — שכר מעשה בידו; הולך ועושה — חסיד; לא הולך ולא עושה — רשע.סימןבהולכי לבית המדרש
  15. ה:טוספוג, משפך, משמרת ונפהארבע מידות ביושבים לפני חכמים: ספוג שסופג את הכול, משפך שמכניס בזו ומוציא בזו, משמרת שמוציאה את היין וקולטת את השמרים, ונפה שקולטת את הסולת.סימןספוג ומשפך משמרת ונפה
  16. ה:טזאהבה התלויה בדברכל אהבה שהיא תלויה בדבר — בטל דבר, בטלה אהבה, כאהבת אמנון ותמר; ושאינה תלויה בדבר — אינה בטלה לעולם, כאהבת דוד ויהונתן.סימןאהבה שהיא תלויה בדבר
  17. ה:יזמחלוקת לשם שמיםכל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, כמחלוקת הלל ושמאי; ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים, כמחלוקת קורח וכל עדתו.סימןמחלקת שהיא לשם שמים
  18. ה:יחמזכה הרבים ומחטיא הרביםכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, כמשה שזכה וזיכה את הרבים; וכל המחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה, כירבעם.סימןהמזכה את הרבים
  19. ה:יטתלמידי אברהם ותלמידי בלעםעין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה — תלמידיו של אברהם אבינו, ונוחלים העולם הבא; ועין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה — תלמידיו של בלעם, ויורדים לגיהינום.סימןמתלמידיו של אברהם / בלעם
  20. ה:כעז כנמריהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר, קל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים, וחותם בתפילת "יהי רצון".סימןעז כנמר
  21. ה:כאבן חמש שנים למקראיהודה בן תימא אומר: בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן חמש עשרה לתלמוד — וכך שלב אחר שלב, עד בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.סימןבן חמש שנים למקרא
  22. ה:כבהפוך בה והפוך בהבן בג בג אומר על התורה: הפוך בה והפוך בה, שהכול בה, וממנה אל תזוז — שאין לך מידה טובה ממנה.סימןהפך בה והפך בה
  23. ה:כגלפי הצער — השכרבן הא הא אומר: לפום צערא אגרא — לפי הצער והעמל שבלימוד, כך השכר.סימןלפום צערא אגרא

כל הפרק

ה:אבעשרה מאמרות נברא העולם

בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת:

בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם — תשע הפעמים שנאמר "ויאמר אלוקים" בסיפור הבריאה, ועוד המילה הפותחת "בראשית". וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת? ודאי שאפשר, ולכן מניין העשרה בא ללמד דבר. אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת — המאבד מלאכה של ימים רבים חמור מן המאבד מלאכה של יום אחד — וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:בעשרה דורות מאדם ועד נח

עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כֻּלָּם:

עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. לכן אל לנו לתמוה על אריכות אפו כלפי האומות המצירות לישראל. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כֻּלָּם. הוא עשה את המעשים הטובים שכולם היו צריכים לעשות, ונטל את השכר שהם הפסידו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:געשרה נסיונות של אברהם אבינו

עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:

עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם — כגון היציאה מארצו ועקדת יצחק — וְעָמַד בְּכֻלָּם — ולא הרהר אחר דרכי ה' — לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. הנסיונות הראו לעולם את מה שה' כבר ידע.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:דנסים במצרים ועל הים, ונסיונות במדבר

עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם וַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם. עֶשֶׂר מַכּוֹת הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם וְעֶשֶׂר עַל הַיָּם. עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד) וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:

עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם — כל מכה הכתה את המצרים ופסחה על ישראל — וַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם — כגון שנים עשר שבילים, שביל לכל שבט, בין חומות מים שקופות. עֶשֶׂר מַכּוֹת הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם, וְעֶשֶׂר עַל הַיָּם: עשר הנפילות שמונה שירת הים, מ"רמה בים" ועד "צללו כעופרת". עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַמִּדְבָּר — מן התלונה על הים ועד העגל והמרגלים — שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד, כב) וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי — כך נאמר אחרי המרגלים, הניסיון העשירי.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:העשרה נסים בבית המקדש

עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם, וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם, וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא כִבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, וְלֹא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן, וְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים, עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים, וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם:

עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ: נפלאות שהתורה שבכתב אינה מזכירה כלל. לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ — אף שמעוברת המתאווה למאכל שאסור לה עלולה להפיל — וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם — אפילו איברים ששהו על המזבח יומיים או שלושה עד שהוקטרו. וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם — המקום בעזרה שהיה מלא דם ובשר חי — וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים — פליטת זרע, שהייתה מטמאת אותו ופוסלת אותו מן העבודה באותו יום. וְלֹא כִבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה — אף שהמזבח עמד תחת כיפת השמים — וְלֹא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן — שעלה ישר למעלה. וְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים — שזמנם קבוע; אילו נפסל אחד מהם, לא היה זמן להכין אחר. עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים — לכל אחד ארבע אמות סביבו, כדי שלא ישמע אדם את חברו מתוודה על חטאיו. וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: "צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם". כל אחד מצא בה פרנסה, ואיש לא נאלץ לעזוב.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:ועשרה דברים שנבראו בין השמשות

עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה:

עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת — בסוף ששת ימי הבריאה, כשהוכנו מראש נפלאות שיתגלו רק לימים. וְאֵלּוּ הֵן: פִּי הָאָרֶץ — שבלע את קורח ועדתו — וּפִי הַבְּאֵר — בארה של מרים, שנסעה עם ישראל במדבר — וּפִי הָאָתוֹן — שדיברה אל בלעם — וְהַקֶּשֶׁת — האות שלא יבוא עוד מבול — וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה — מטהו של משה, שבו נעשו האותות — וְהַשָּׁמִיר — תולעת זעירה שבוקעת אבן, ובה חקקו את אבני החושן — וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת — צורת האותיות שנחקקו בלוחות, הכתיבה שנקראה מכל צד, והלוחות עצמם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין — השדים, שגופם לא נברא עד שנכנסה השבת — וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ — שנאחז בקרניו בסבך בשעת העקדה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה — שהרי צבת נעשית בעזרת צבת, ולכן את הראשונה עשה ה'.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:זשבעה דברים בחכם

שִׁבְעָה דְבָרִים בַּגֹּלֶם וְשִׁבְעָה בֶחָכָם. חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה וּבְמִנְיָן, וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב, שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה, וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, וְעַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, אוֹמֵר לֹא שָׁמָעְתִּי, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. וְחִלּוּפֵיהֶן בַּגֹּלֶם:

שִׁבְעָה דְבָרִים בַּגֹּלֶם וְשִׁבְעָה בֶחָכָם — גולם הוא כלי שלא נגמרה מלאכתו; כך אדם שמידותיו וחכמתו לא הושלמו. חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה וּבְמִנְיָן — כבני אהרן, ששתקו כשכעס משה והניחו לאביהם להשיב — וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ — שלא יבלבל אותו — וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב — אינו ממהר, כדי שתשובתו תצא נכונה. שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה — שתיהן נמנות כמידה אחת: שאלה שבתוך העניין זוכה לתשובה נכונה — וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן — כמו שענה ה' למשה בסנה על שתי שאלותיו, כסדרן. וְעַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, אוֹמֵר לֹא שָׁמָעְתִּי — ואינו מציג את סברתו כמסורת מרבותיו — וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת — גם כשיכול היה להתחמק בטענות, כמשה שהודה שאהרן צדק (ויקרא י, כ). וְחִלּוּפֵיהֶן בַּגֹּלֶם — הגולם הפוך בכל שבע.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:חשבעה מיני פורענות

שִׁבְעָה מִינֵי פֻרְעָנֻיּוֹת בָּאִין לָעוֹלָם עַל שִׁבְעָה גוּפֵי עֲבֵרָה. מִקְצָתָן מְעַשְּׂרִין וּמִקְצָתָן אֵינָן מְעַשְּׂרִין, רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה, מִקְצָתָן רְעֵבִים וּמִקְצָתָן שְׂבֵעִים. גָּמְרוּ שֶׁלֹּא לְעַשֵּׂר, רָעָב שֶׁל מְהוּמָה וְשֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה. וְשֶׁלֹּא לִטֹּל אֶת הַחַלָּה, רָעָב שֶׁל כְּלָיָה בָאָה. דֶּבֶר בָּא לָעוֹלָם עַל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, וְעַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין, וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה:

שִׁבְעָה מִינֵי פֻרְעָנֻיּוֹת בָּאִין לָעוֹלָם עַל שִׁבְעָה גוּפֵי עֲבֵרָה — כל פורענות באה כנגד סוג עבירה משלה. מִקְצָתָן מְעַשְּׂרִין וּמִקְצָתָן אֵינָן מְעַשְּׂרִין, רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה — מעט גשמים, והמחירים עולים — מִקְצָתָן רְעֵבִים וּמִקְצָתָן שְׂבֵעִים. גָּמְרוּ שֶׁלֹּא לְעַשֵּׂר, רָעָב שֶׁל מְהוּמָה וְשֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה — צבאות מונעים את איסוף היבול. וְשֶׁלֹּא לִטֹּל אֶת הַחַלָּה, רָעָב שֶׁל כְּלָיָה בָאָה. השמים כברזל והארץ כנחושה, ודבר אינו צומח. דֶּבֶר בָּא לָעוֹלָם עַל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין — עבירות שחייבים עליהן מיתה ולא נענשו — וְעַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית — שסוחרים בהם במקום לנהוג בהם בקדושה. חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין — כשהדיינים כבר יודעים להיכן הדין נוטה, ובכל זאת משתהים ואינם פוסקים — וְעַל עִוּוּת הַדִּין — מזכים את החייב ומחייבים את הזכאי — וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה — אוסרים את המותר ומתירים את האסור.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:טחיה רעה, גלות ופרקי הדבר

חַיָּה רָעָה בָאָה לָעוֹלָם עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם. גָּלוּת בָּאָה לָעוֹלָם עַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל גִלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל הַשְׁמָטַת הָאָרֶץ. בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הַדֶּבֶר מִתְרַבֶּה, בָּרְבִיעִית, וּבַשְּׁבִיעִית, וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. בָּרְבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁית. בַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשִּׁשִּׁית. וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, מִפְּנֵי פֵרוֹת שְׁבִיעִית. וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, מִפְּנֵי גֶזֶל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים:

חַיָּה רָעָה בָאָה לָעוֹלָם עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא — שבועות הנשבעות לריק, בלי כל צורך אמיתי — וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם — מי שחוטא בגלוי ובפרהסיה, או שמעשיו הגלויים מלמדים אחרים לחקות אותו. גָּלוּת בָּאָה לָעוֹלָם עַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל גִלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים — שלוש העבירות החמורות, שעליהן נאמר ייהרג ואל יעבור — וְעַל הַשְׁמָטַת הָאָרֶץ — שחרשו וזרעו אותה בשנה השביעית; הגלות נותנת לארץ את מנוחתה. בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הַדֶּבֶר מִתְרַבֶּה: בָּרְבִיעִית, וּבַשְּׁבִיעִית, וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה — השנים נמנות במחזור השמיטה, והחג הוא סוכות. בָּרְבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁית — הניתן לעניים בשנה השלישית ובשישית; מניעתו מביאה דבר בשנה שאחריה. בַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשִּׁשִּׁית; וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, מִפְּנֵי פֵרוֹת שְׁבִיעִית — שסוחרים בהם במקום לנהוג בהם בקדושה; וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, מִפְּנֵי גֶזֶל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים — מה שבעל השדה חייב להשאיר לעניים בקציר ובבציר.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:יארבע מידות — שלי ושלך

אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם. הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם. שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ. שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, חָסִיד. שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, רָשָׁע:

אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם — בנתינה ובקבלה של טובות קטנות, לא בצדקה. הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית: אינו מיטיב עם אחרים, ואינו רוצה שייטיבו עמו; וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם — שסופו לסרב גם לטובה שאינה עולה לו דבר, כאנשי סדום. שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ. כוונתו טובה, נהנה ומהנה במידה שווה, אך אינו יודע ש"שונא מתנות יחיה" (משלי טו, כז). שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, חָסִיד — הוא נותן לאחרים משלו ואינו נוטל משלהם; וחסיד הוא מי שנוהג לפנים משורת הדין. שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, רָשָׁע. אינו גנב, אלא נוטל בשמחה מה שנותנים לו ואינו נותן דבר.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:יאארבע מידות בכעס

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת. נוֹחַ לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ. קָשֶׁה לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִשְׂכָרוֹ. קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, חָסִיד. נוֹחַ לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, רָשָׁע:

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת — "דעות" כאן הן מזג: כמה מהר אדם כועס, וכמה מהר הוא נרגע. נוֹחַ לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ. הוא נרגע מהר, אבל כועס על כל דבר, ולכן רוב מעשיו מתקלקלים. קָשֶׁה לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִשְׂכָרוֹ. קשה לו להירגע, אבל הוא כועס לעתים רחוקות, ולכן רוב מעשיו נשארים תקינים. קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, חָסִיד נוֹחַ לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, רָשָׁע. כעס שבא תכופות ואינו חולף מביא לידי חטא אחר חטא.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:יבארבע מידות בתלמידים

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּתַּלְמִידִים. מַהֵר לִשְׁמֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ. קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִשְׂכָרוֹ. מַהֵר לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, חָכָם. קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, זֶה חֵלֶק רָע:

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּתַּלְמִידִים — כמה מהר הם לומדים, וכמה זמן הם זוכרים. מַהֵר לִשְׁמֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ. מה התועלת בלימוד מהיר, אם הוא נשכח מהר? קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִשְׂכָרוֹ. את מה שלמד בעמל, הוא שומר. מַהֵר לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, חָכָם קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, זֶה חֵלֶק רָע. אינו נקרא רשע, כי כך נולד ולא בחר בכך.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:יגארבע מידות בנותני צדקה

אַרְבַּע מִדּוֹת בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה. הָרוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁל אֲחֵרִים. יִתְּנוּ אֲחֵרִים וְהוּא לֹא יִתֵּן, עֵינוֹ רָעָה בְשֶׁלּוֹ. יִתֵּן וְיִתְּנוּ אֲחֵרִים, חָסִיד. לֹא יִתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, רָשָׁע.

אַרְבַּע מִדּוֹת בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה — ארבע גישות לנתינה, שהרי יש ביניהם שאינם נותנים כלל. הָרוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים — עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁל אֲחֵרִים — כי הצדקה מעשירה את נותנה, ואינו רוצה שאחרים יתעשרו. יִתְּנוּ אֲחֵרִים וְהוּא לֹא יִתֵּן — עֵינוֹ רָעָה בְשֶׁלּוֹ יִתֵּן וְיִתְּנוּ אֲחֵרִים, חָסִיד לֹא יִתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, רָשָׁע

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:ידארבע מידות בהולכי בית המדרש

אַרְבַּע מִדּוֹת בְּהוֹלְכֵי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, שְׂכַר הֲלִיכָה בְיָדוֹ. עוֹשֶׂה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ, שְׂכַר מַעֲשֶׂה בְיָדוֹ. הוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה, חָסִיד. לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא עוֹשֶׂה, רָשָׁע.

אַרְבַּע מִדּוֹת בְּהוֹלְכֵי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ — האם הם הולכים, והאם הם לומדים. הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה — יושב ושומע, אבל אינו לומד ואינו מבין — שְׂכַר הֲלִיכָה בְיָדוֹ עוֹשֶׂה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ, שְׂכַר מַעֲשֶׂה בְיָדוֹ. הוא לומד בביתו, בבית מדרש משלו. הוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה, חָסִיד לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא עוֹשֶׂה, רָשָׁע

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:טוספוג, משפך, משמרת ונפה

אַרְבַּע מִדּוֹת בְּיוֹשְׁבִים לִפְנֵי חֲכָמִים. סְפוֹג, וּמַשְׁפֵּךְ, מְשַׁמֶּרֶת, וְנָפָה. סְפוֹג, שֶׁהוּא סוֹפֵג אֶת הַכֹּל. מַשְׁפֵּךְ, שֶׁמַּכְנִיס בְּזוֹ וּמוֹצִיא בְזוֹ. מְשַׁמֶּרֶת, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן וְקוֹלֶטֶת אֶת הַשְּׁמָרִים. וְנָפָה, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַקֶּמַח וְקוֹלֶטֶת אֶת הַסֹּלֶת.

אַרְבַּע מִדּוֹת בְּיוֹשְׁבִים לִפְנֵי חֲכָמִים — לפי כמה הם מבחינים בין אמת לשקר: סְפוֹג, וּמַשְׁפֵּךְ, מְשַׁמֶּרֶת, וְנָפָה סְפוֹג, שֶׁהוּא סוֹפֵג אֶת הַכֹּל — קולט כל מה שהוא שומע, ואינו מבחין בין אמת לשקר. מַשְׁפֵּךְ, שֶׁמַּכְנִיס בְּזוֹ וּמוֹצִיא בְזוֹ — מה שהוא לומד יוצא ממנו מהר כשם שנכנס. מְשַׁמֶּרֶת, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן וְקוֹלֶטֶת אֶת הַשְּׁמָרִים — כך התלמיד: מניח לכל מה ששמע בבית המדרש לצאת, ושומר את דברי הבטלה. וְנָפָה, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַקֶּמַח וְקוֹלֶטֶת אֶת הַסֹּלֶת — הקמח הדק עובר דרכה, והסולת המובחרת נשארת. כך התלמיד: משליך את השקר והטפל, ושומר את האמת.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:טזאהבה התלויה בדבר

כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִד וִיהוֹנָתָן.

כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה — כאהבה בשל יופי או עושר — וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם — כאהבת הצדיקים והחכמים, שסיבתה אינה בטלה. אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר. אמנון חשק ביופייה, ואחר כך שנא אותה (שמואל ב יג). וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִד וִיהוֹנָתָן. אהבתם נועדה לעשות את רצון בוראם, ולכן בן המלך עצמו אמר לדוד "ואתה תמלוך על ישראל" (שמואל א כג, יז).

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:יזמחלוקת לשם שמים

כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ.

כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם — סופה, כלומר תכליתה, היא האמת, והאמת מתקיימת; וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם — תכליתה שררה וניצחון, ואלה אינם מתקיימים. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. שניהם ביקשו את האמת, ומתוך ויכוחם היא התבררה. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ. הם ביקשו כבוד ושררה, וקיבלו את ההפך (במדבר טז).

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:יחמזכה הרבים ומחטיא הרבים

כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ. וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. מֹשֶׁה זָכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים, זְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל. יָרָבְעָם בֶּן נְבָט חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים, חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל.

כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ — כדי שלא ייענש הוא בעוד תלמידיו זוכים בשכר; וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה — כדי שלא יזכה הוא בשכר בעוד אלה שהחטיא נענשים. מֹשֶׁה זָכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים, זְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ — שלימד תורה לכל ישראל — שֶׁנֶּאֱמַר צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל (דברים לג, כא): משפטי ישראל נזקפים לזכותו. יָרָבְעָם בֶּן נְבָט חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים, חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ — המלך שהעמיד עגלי זהב לעבודת ישראל — שֶׁנֶּאֱמַר עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל (מלכים א טו, ל): חטאיהם נכתבים על חשבונו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:יטתלמידי אברהם ותלמידי בלעם

כָּל מִי שֶׁיֶּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע יוֹרְשִׁין גֵּיהִנֹּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

כָּל מִי שֶׁיֶּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ — הלומדים ממנו והולכים בדרכיו — וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע — נביא הגויים ששכר בלק (במדבר כב). עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה — שמח בחלקו, עניו מאוד, ומרוסן בתאוותיו — מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה — חומד ממון אחרים, מתגאה, ואין רסן לתאוותיו — מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע? תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא (משלי ח, כא): ה"יש" בעולם הבא, והאוצרות בעולם הזה. אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע יוֹרְשִׁין גֵּיהִנֹּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת — נענשים בעולם הבא, וימיהם נקטעים בעולם הזה, שֶׁנֶּאֱמַר וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ (תהלים נה, כד). בלעם היה איש דמים כזה: בעצתו נפלו מישראל עשרים וארבעה אלף.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:כעז כנמר

יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם, וּבשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתִּבָּנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ.

יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר: הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי — עז לשאול את רבך, קל לחזור על לימודך בלי להתעייף, רץ לרדוף אחר המצוות, וגיבור לכבוש את יצרך — לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם הוּא הָיָה אוֹמֵר: עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם, וּבשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן. העז מתריס נגד רצון ה', והבושה מרחיקה את האדם מן החטא. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתִּבָּנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. כשם שחננת אותנו בבושה, סימנם של בני אברהם, כן תבנה את עירך.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:כאבן חמש שנים למקרא

הוּא הָיָה אוֹמֵר, בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף. בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה. בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמֹנִים לַגְּבוּרָה, בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם.

הוּא הָיָה אוֹמֵר: בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד — העיון בטעמי הדינים — בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף — אחר פרנסה; ויש מפרשים: שמן השמים רודפים אחריו על מעשיו. בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה — להבין דבר מתוך דבר — בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה — כמו הלויים, שמגיל חמישים ייעצו לאחיהם (במדבר ח, כו) — בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמֹנִים לַגְּבוּרָה — כלשון הפסוק "ואם בגבורות שמונים שנה" (תהלים צ, י) — בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ — ללכת שחוח — בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם — עדיין חי, אך אינו עוד שותף במעשה העולם.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:כבהפוך בה והפוך בה

בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר, הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ. וּבָהּ תֶּחֱזֵי, וְסִיב וּבְלֵה בָהּ, וּמִנַּהּ לֹא תָזוּעַ, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה.

בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר — חכם שלפי המסורת היה גר — הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ — כלומר בתורה: בכל קריאה חוזרת מוצאים בה עוד. וּבָהּ תֶּחֱזֵי, וְסִיב וּבְלֵה בָהּ, וּמִנַּהּ לֹא תָזוּעַ — אפילו לא כדי ללמוד חכמת אומות העולם — שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:כגלפי הצער — השכר

בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר, לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא.

בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר — גם הוא, כבן בג בג, חכם שלפי המסורת היה גר — לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. ככל שהלימוד או המצווה קשים לך יותר, שכרך גדול יותר.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים