משנה אָבוֹת · פרק ד מתוך ו
אָבוֹת · פרק דבֶּן זוֹמָא
"בן זומא" — איזהו חכם, גיבור ועשיר
סימןכָּבוֹד וַעֲנָוָה
מסכת אבות היא אוסף של אמרות ולא של הלכות: כל חכם נותן עצה משלו כיצד לחיות, לרוב בכמה מילים חדות. רוב החכמים שבפרק חיו אחרי חורבן הבית, כשעולם התורה נבנה מחדש ביבנה, ורבים מהם היו תלמידיו של רבי עקיבא. הפרק נפתח בארבע שאלותיו של בן זומא: מיהו חכם, גיבור, עשיר ומכובד? אחריהן באות אמרות על ענווה, על לימוד מן הסיבות הנכונות, על זהירות בדין ועל בחירת מורים. הפרק נחתם במשל העולם הזה כפרוזדור לפני העולם הבא, ובחשבון שכל אדם עתיד לתת לפני הקדוש ברוך הוא.
- ד:אבן זומא — ארבע הגדרות מחדשבן זומא אומר: איזהו חכם — הלומד מכל אדם, גיבור — הכובש את יצרו, עשיר — השמח בחלקו, ומכובד — המכבד את הבריות.סימןבן זומא / איזהו חכם
- ד:בבן עזאי — מצווה גוררת מצווהבן עזאי אומר: הוי רץ למצווה קלה ובורח מן העבירה, שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה, ושכר מצווה — מצווה.סימןרץ למצוה קלה
- ד:גאין לך אדם שאין לו שעהבן עזאי אומר: אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום.סימןאל תהי בז
- ד:דמאוד מאוד הוי שפל רוחרבי לויטס איש יבנה אומר: מאוד מאוד הוי שפל רוח; ורבי יוחנן בן ברוקא אומר: כל המחלל שם שמים בסתר נפרעים ממנו בגלוי.סימןמאד מאד / שפל רוח
- ד:הלא עטרה ולא קרדוםרבי ישמעאל אומר שהלומד על מנת לעשות זוכה ללמוד וללמד, לשמור ולעשות; ורבי צדוק אומר: אל תעשה את התורה עטרה להתגדל בה ולא קרדום לחפור בו.סימןעטרה / קרדם לחפר
- ד:והמכבד את התורהרבי יוסי אומר: כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות, וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות.סימןהמכבד את התורה
- ד:זהחושך עצמו מן הדיןרבי ישמעאל אומר: הנמנע מלשבת בדין נפטר מאיבה, מגזל ומשבועת שווא, והגס לבו בהוראה — שוטה, רשע וגס רוח.סימןהחושך עצמו מן הדין
- ד:חאל תהי דן יחידירבי ישמעאל אומר: אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד, ואל תאמר "קבלו דעתי", שהם רשאים ולא אתה.סימןאל תהי דן יחידי
- ד:טתורה מעוני ומעושררבי יונתן אומר: כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני.סימןהמקים את התורה מעני
- ד:יהוי ממעט בעסק ועוסק בתורהרבי מאיר אומר: הוי ממעט בעסק ועוסק בתורה, והוי שפל רוח בפני כל אדם; ואם עמלת בתורה, יש לו שכר הרבה ליתן לך.סימןממעט בעסק
- ד:יאפרקליט, קטגור ותריסרבי אליעזר בן יעקב אומר: העושה מצווה קונה לו פרקליט והעובר עבירה קונה לו קטגור; ורבי יוחנן הסנדלר אומר: כנסייה שהיא לשם שמים סופה להתקיים.סימןקונה לו פרקליט
- ד:יבכבוד תלמידך, חברך ורבךרבי אלעזר בן שמוע אומר: יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים.סימןיהי כבוד תלמידך
- ד:יגשגגת תלמוד, וכתר שם טוברבי יהודה אומר: הוי זהיר בתלמוד, ששגגת תלמוד עולה זדון; ורבי שמעון אומר: שלושה כתרים הם, וכתר שם טוב עולה על גביהם.סימןשלשה כתרים
- ד:ידהוי גולה למקום תורהרבי נהוראי אומר: גלה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך, שחבריך הם שיקיימו אותה בידך, ואל תישען על בינתך.סימןהוי גולה למקום תורה
- ד:טוזנב לאריותרבי ינאי אומר: אין בידינו לא משלוות הרשעים ולא מייסורי הצדיקים; ורבי מתיא בן חרש אומר: הוי מקדים בשלום כל אדם, והוי זנב לאריות ולא ראש לשועלים.סימןאין בידינו / זנב לאריות
- ד:טזהפרוזדור והטרקליןרבי יעקב אומר: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא — התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתיכנס לטרקלין.סימןדומה לפרוזדור
- ד:יזיפה שעה אחתרבי יעקב אומר: יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה.סימןיפה שעה אחת
- ד:יחרבי שמעון בן אלעזר — לקרוא את השעהרבי שמעון בן אלעזר אומר: אל תרצה את חברך בשעת כעסו, ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו, ואל תשאל לו בשעת נדרו, ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו.סימןבשעת כעסו
- ד:יטבנפול אויבך אל תשמחשמואל הקטן אומר: בנפול אויבך אל תשמח, ובכשלו אל יגל לבך, פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו.סימןבנפל אויבך
- ד:כאל תסתכל בקנקןאלישע בן אבויה משווה לימוד בילדות לדיו על נייר חדש, ורבי יוסי בר יהודה מעדיף ללמוד מן הזקנים; ורבי אומר: אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו.סימןהלומד ילד
- ד:כאהקנאה, התאווה והכבודרבי אלעזר הקפר אומר: הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם.סימןהקנאה והתאוה והכבוד
- ד:כבהילודים למותרבי אלעזר הקפר אומר: הילודים למות והמתים להחיות והחיים לידון, ולפניו אין עוולה ולא שכחה, ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון.סימןהילודים למות
כל הפרק
ד:אבן זומא — ארבע הגדרות מחדש
בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי. אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר. אֵיזֶהוּ עָשִׁיר, הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא. אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד, הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ:
בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר — חכם שנפטר צעיר ולא הוסמך מעולם לתואר "רבי" — אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם — אפילו ממי שקטן ממנו — שֶׁנֶּאֱמַר מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי. סוף הפסוק נותן את הטעם: מגמתו לשם שמים ולא לכבודו, ולכן כל מלמד טוב בעיניו. אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר. מי שעוצר את כעסו מנצח ניצחון גדול מכובש עיר. אֵיזֶהוּ עָשִׁיר, הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, ואינו מתאווה לעוד, שֶׁנֶּאֱמַר יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. שני חלקי הפסוק נדרשים כשני שכרים: אַשְׁרֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה; וְטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד, הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ. אם הקדוש ברוך הוא מכבד את מכבדיו, קל וחומר שבני אדם יכבדו את מי שמכבד אותם.
ד:בבן עזאי — מצווה גוררת מצווה
בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה. וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה.
בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר — כמו בן זומא, חכם שנפטר צעיר ולא הוסמך לתואר "רבי" — הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. מי שעשה מצווה אחת, המצווה הבאה קלה עליו; ומי שהתחיל לחטוא, קשה לו לעצור. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה — מן השמים משלמים על מצווה בכך ששולחים לך הזדמנות למצווה נוספת — וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה
ד:גאין לך אדם שאין לו שעה
הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם, וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר, שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה וְאֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם:
הוּא הָיָה אוֹמֵר — בן עזאי — אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם — אל תאמר "מה כבר יוכל להזיק לי?" — וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר — אל תאמר "זה לעולם לא יקרה" — שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה וְאֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם. מי שזלזלת בו עשוי יום אחד להזיק לך, ומה שנראה רחוק עשוי לקרות.
ד:דמאוד מאוד הוי שפל רוח
רַבִּי לְוִיטָס אִישׁ יַבְנֶה אוֹמֵר, מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר, כָּל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר, נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ בְגָלוּי. אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד בְּחִלּוּל הַשֵּׁם:
רַבִּי לְוִיטָס אִישׁ יַבְנֶה אוֹמֵר — יבנה, שבה התכנסו החכמים אחרי חורבן הבית — מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ — ברוב המידות דרך האמצע טובה, אבל מן הגאווה יש לברוח עד הקצה השני — שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה. כל גוף סופו בקבר, ובמה יש להתגאות? רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר, כָּל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר, נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ בְגָלוּי. חילול השם הוא מעשה שמבזה את ה' ואת תורתו בעיני הבריות. אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד בְּחִלּוּל הַשֵּׁם. גם מי שחילל בטעות נענש בגלוי.
ד:הלא עטרה ולא קרדום
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמֵּד, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד. וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת. רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר, וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא, חָלָף. הָא לָמַדְתָּ, כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה, נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם:
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר — בנו של רבי יוחנן בן ברוקא — הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמֵּד, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד. מן השמים מאפשרים לו בדיוק את מה שהתכוון אליו. וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת. כוונתו רחבה יותר, ולכן ניתנים לו כל הארבעה. רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. את דברי התורה אל תלמד כדי שיקראו לך "רבי" ויושיבו אותך בראש, וגם לא כדי להתפרנס מהם. וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר, וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא, חָלָף — מי שמשתמש בכתרה של תורה חולף מן העולם, כלומר מאבד את חלקו בעולם הבא. הָא לָמַדְתָּ, כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה, נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. הנאה כאן היא שימוש בתורה לכבוד או לפרנסה, ולא השמחה שבלימוד עצמו.
ד:והמכבד את התורה
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת. וְכָל הַמְחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיּוֹת:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת. "גופו" — הוא עצמו. לכבד את התורה פירושו לראות משמעות בכל פרט שבה, או לכבד את ספריה ואת לומדיה. וְכָל הַמְחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיּוֹת
ד:זהחושך עצמו מן הדין
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר, הַחוֹשֵׂךְ עַצְמוֹ מִן הַדִּין, פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ אֵיבָה וְגָזֵל וּשְׁבוּעַת שָׁוְא. וְהַגַּס לִבּוֹ בַהוֹרָאָה, שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ:
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר, הַחוֹשֵׂךְ עַצְמוֹ מִן הַדִּין, פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ אֵיבָה וְגָזֵל וּשְׁבוּעַת שָׁוְא. "בנו" — בנו של רבי יוסי. הנמנע מלדון ניצל משלוש: המפסיד שונא את הדיין, טעות בדין גוזלת את הזכאי, ובעל דין עלול להישבע שבועה מיותרת. וְהַגַּס לִבּוֹ בַהוֹרָאָה, שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ. הוא פוסק מיד, בלי עיון ובלי להמתין.
ד:חאל תהי דן יחידי
הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תְּהִי דָן יְחִידִי, שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד. וְאַל תֹּאמַר קַבְּלוּ דַעְתִּי, שֶׁהֵן רַשָּׁאִין וְלֹא אָתָּה:
הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תְּהִי דָן יְחִידִי, שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד. "אחד" הוא הקדוש ברוך הוא, היחיד בעולמו. וְאַל תֹּאמַר קַבְּלוּ דַעְתִּי, שֶׁהֵן רַשָּׁאִין וְלֹא אָתָּה. אל תאמר זאת לחבריך הדיינים: משישבת עמהם, הרוב מכריע.
ד:טתורה מעוני ומעושר
רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר, כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעשֶׁר. וְכָל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעשֶׁר, סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי:
רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר, כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעשֶׁר. אף כשחסר לו לחם, הוא מניח את מלאכתו כדי ללמוד. וְכָל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעשֶׁר, סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי. עסקיו הרבים מושכים אותו לכל עבר ואינם משאירים לו פנאי ללמוד.
ד:יהוי ממעט בעסק ועוסק בתורה
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הֱוֵי מְמַעֵט בְּעֵסֶק, וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם. וְאִם בָּטַלְתָּ מִן הַתּוֹרָה, יֶשׁ לְךָ בְטֵלִים הַרְבֵּה כְנֶגְדָּךְ. וְאִם עָמַלְתָּ בַתּוֹרָה, יֶשׁ לוֹ שָׂכָר הַרְבֵּה לִתֶּן לָךְ:
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הֱוֵי מְמַעֵט בְּעֵסֶק, וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. התורה, ולא המסחר או המלאכה, תהיה עיקר עיסוקך. וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם — עד כדי ללמוד גם ממי שקטן ממך בחכמה. וְאִם בָּטַלְתָּ מִן הַתּוֹרָה, יֶשׁ לְךָ בְטֵלִים הַרְבֵּה כְנֶגְדָּךְ. "בטלים" הם הרשעים והחיות הרעות — שליחים שבהם ה' יכול להעניש אותך. וְאִם עָמַלְתָּ בַתּוֹרָה, יֶשׁ לוֹ שָׂכָר הַרְבֵּה לִתֶּן לָךְ. הקדוש ברוך הוא משלם אותו בעצמו, ולא על ידי שליח.
ד:יאפרקליט, קטגור ותריס
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ פְרַקְלִיט אֶחָד. וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ קַטֵּגוֹר אֶחָד. תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר, כָּל כְּנֵסִיָּה שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ פְרַקְלִיט אֶחָד — מלאך הטוען לזכותו בבית הדין של מעלה; וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ קַטֵּגוֹר אֶחָד — מלאך הטוען נגדו. תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת. תריס הוא מגן, והם מגינים על האדם מפני מה שחטאיו היו מביאים עליו. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר, כָּל כְּנֵסִיָּה שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. "כנסייה" כאן היא כל התכנסות של אנשים. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. בלי תכלית עליונה, האינטרסים של חבריה מפרקים אותה.
ד:יבכבוד תלמידך, חברך ורבך
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלְּךָ, וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ כְּמוֹרָא רַבְּךָ, וּמוֹרָא רַבְּךָ כְּמוֹרָא שָׁמָיִם:
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר — מתלמידיו של רבי עקיבא — יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלְּךָ — כמו משה, שאמר לתלמידו יהושע "בחר לנו אנשים" (שמות יז, ט), והשווה אותו לעצמו. וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ כְּמוֹרָא רַבְּךָ — כמו אהרן, האח הגדול, שקרא למשה "אדני" (במדבר יב, יא). וּמוֹרָא רַבְּךָ כְּמוֹרָא שָׁמָיִם — המורד ברבו כאילו מרד בקדוש ברוך הוא.
ד:יגשגגת תלמוד, וכתר שם טוב
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בַּתַּלְמוּד, שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בַּתַּלְמוּד — שיהיה לימודך מדויק ונכון — שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן. לימוד זהיר היה מונע את השגגה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם — שלושה תפקידים שהתורה מצווה לכבד את נושאיהם. כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת — תלמיד חכם, כהן ומלך. וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן. בלי שם טוב, שלושת הכתרים האחרים מאבדים את כבודם.
ד:ידהוי גולה למקום תורה
רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, הֱוֵי גוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה, וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָבֹא אַחֲרֶיךָ, שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְיָדֶךָ. וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן:
רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, הֱוֵי גוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה — עזוב את ביתך ולך למקום שיש בו תלמידי חכמים. וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָבֹא אַחֲרֶיךָ — כלומר שתלמידי החכמים כבר יגיעו בבוא היום לעיר שלך ויביאו את התורה עמם. שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְיָדֶךָ — גם בעל שכל חריף מחזיק בתורה רק מתוך משא ומתן עם חבריו. וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן (משלי ג, ה) — למד עם אחרים, ולא לבדך.
ד:טוזנב לאריות
רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר, אֵין בְּיָדֵינוּ לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים. רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אוֹמֵר, הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם. וֶהֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים:
רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר, אֵין בְּיָדֵינוּ לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים — איננו יכולים להסביר מדוע הרשעים שלווים והצדיקים סובלים. רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אוֹמֵר, הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם, ואפילו נכרי בשוק. וֶהֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים — גם המקום הנמוך ביותר לצד אנשים גדולים עדיף על המקום הראשון בין קטנים.
ד:טזהפרוזדור והטרקלין
רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין:
רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. פרוזדור הוא בית שער שעוברים בו, ולא מקום להישאר בו. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין. טרקלין הוא האולם שבו יושב המלך: הכן את עצמך בעולם הזה, כדי לזכות לעולם הבא.
ד:יזיפה שעה אחת
הוּא הָיָה אוֹמֵר, יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה:
הוּא הָיָה אוֹמֵר, יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. העולם הבא הוא רק מקום לקבלת שכר; שם אי אפשר לשוב בתשובה או לעשות טוב. וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. שם השמחה זכה, וכאן כל הנאה מעורבת בדאגה.
ד:יחרבי שמעון בן אלעזר — לקרוא את השעה
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִשְׁעַת כַּעֲסוֹ, וְאַל תְּנַחֲמֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו, וְאַל תִּשְׁאַל לוֹ בִשְׁעַת נִדְרוֹ, וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בִשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ:
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִשְׁעַת כַּעֲסוֹ; המתן עד שיעבור. וְאַל תְּנַחֲמֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו — לפני הקבורה, כשצערו טרי מכדי שיתנחם. וְאַל תִּשְׁאַל לוֹ בִשְׁעַת נִדְרוֹ — אל תחפש לו דרך להתיר את נדרו, כי ברגע זה ידחה כל הצעה. וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בִשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ — כשנכשל בחטא והוא מתבייש מפני כל אדם.
ד:יטבנפול אויבך אל תשמח
שְׁמוּאֵל הַקָּטָן אוֹמֵר, בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ:
שְׁמוּאֵל הַקָּטָן אוֹמֵר, בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ (משלי כד, יז). הוא היה רגיל להוכיח בפסוק זה את השמחים לאיד. פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ (משלי כד, יח). השמח לאיד מתייחס לדין ה' כאילו נעשה כדי לרצות אותו.
ד:כאל תסתכל בקנקן
אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמַה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ. וְהַלּוֹמֵד זָקֵן לְמַה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק. רַבִּי יוֹסֵי בַר יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד מִן הַקְּטַנִּים לְמַה הוּא דוֹמֶה, לְאֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ. וְהַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים לְמַה הוּא דוֹמֶה, לְאֹכֵל עֲנָבִים בְּשֵׁלוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן. רַבִּי אוֹמֵר, אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בְמַה שֶּׁיֶּשׁ בּוֹ. יֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ:
אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמַה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ. הכתב נקלט ומתקיים, כמו לימוד הילדות שאינו נשכח. וְהַלּוֹמֵד זָקֵן לְמַה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק. נייר כזה כבר נכתב עליו ונגרד, ועקבות הכתב הישן נשארים בו. רַבִּי יוֹסֵי בַר יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד מִן הַקְּטַנִּים לְמַה הוּא דוֹמֶה, לְאֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ. חכמת המורה הצעיר עוד לא הבשילה, ועדיין מעורבים בה ספקות. וְהַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים לְמַה הוּא דוֹמֶה, לְאֹכֵל עֲנָבִים בְּשֵׁלוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן. לחכמת הזקנים היה זמן להבשיל ולהצטלל. רַבִּי אוֹמֵר, אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בְמַה שֶּׁיֶּשׁ בּוֹ. כוונת רבי יהודה הנשיא: שפוט מורה לפי חכמתו, ולא לפי שנותיו. יֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ. יש צעירים שסברתם כשל זקנים, ויש זקנים שיודעים פחות מן הצעירים.
ד:כאהקנאה, התאווה והכבוד
רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:
רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם. התאווה — רדיפה אחרי אכילה, שתייה ושאר הנאות; והכבוד — רדיפה אחרי כבוד.
ד:כבהילודים למות
הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַיִּלּוֹדִים לָמוּת, וְהַמֵּתִים לְהֵחָיוֹת, וְהַחַיִּים לִדּוֹן. לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין, הוּא הַדַּיָּן, הוּא עֵד, הוּא בַעַל דִּין, וְהוּא עָתִיד לָדוּן. בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה, וְלֹא שִׁכְחָה, וְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים, וְלֹא מִקַּח שֹׁחַד, שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ. וְדַע שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן. וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרְךָ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לְךָ, שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מֵת, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַיִּלּוֹדִים לָמוּת, וְהַמֵּתִים לְהֵחָיוֹת, וְהַחַיִּים לִדּוֹן. "החיים" הם המתים שיחזרו לחיות, והם יעמדו ביום הדין. לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע — ללמוד מאחרים, ללמד אחרים, ולהבין בעצמך — שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין, הוּא הַדַּיָּן, הוּא עֵד, הוּא בַעַל דִּין, וְהוּא עָתִיד לָדוּן. "בעל דין" — הוא עצמו אף תובע את החוטאים. בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה, וְלֹא שִׁכְחָה, וְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים, וְלֹא מִקַּח שֹׁחַד, שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ. מצווה אינה שוחד שמכסה על עבירה: על המצווה הוא נותן שכר, ועל העבירה עונש. וְדַע שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן. עבירות קטנות מצטרפות זו לזו, כמו פרוטה ופרוטה לסכום גדול. וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרְךָ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לְךָ — שבקבר תימלט מן החשבון — שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מֵת, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לא בחרת להיוולד, ואינך יכול לבחור להימלט מן הדין.