סדר קָדָשִׁים · 35 משניות
תְּמוּרָה
תמורה עוסקת במי שמנסה להחליף בהמה מוקדשת באחרת ואומר "זו תחת זו". התורה אוסרת זאת, ואף על פי כן, אם המיר, שתיהן קודש, והוא לוקה (ויקרא כז, י). הפרק הראשון שואל מי יכול להמיר ומה אינו עושה תמורה: העופות, המנחות, קרבנות הציבור וקודשי בדק הבית. השני משווה בין קרבנות היחיד לקרבנות הציבור. השלישי והרביעי עוקבים אחר הוולדות והתמורות של כל סוג קרבן, ואחר החטאות שדינן למיתה. החמישי שוקל לשונות, ופותח בהערמה המותרת שמונעת מקדושת הבכורה לחול. השישי מונה את הבהמות האסורות למזבח, ובהן האתנן והמחיר. המסכת נחתמת בהשוואה בין קודשי מזבח לקודשי בדק הבית, ובמיון הקודשים שאין נהנים מהם לנקברים ולנשרפים.
מִי וּבַמֶּה
פרק אהַכֹּל מְמִירִים
מי יכול להמיר, ובמה
סימןבְּעָלִים וּמִינִים
בהמה שהוקדשה לקרבן קדושה ושייכת למזבח. התורה אוסרת להחליף אותה בבהמה אחרת ולומר "זו תחת זו". ואם בכל זאת החליף, הראשונה נשארת בקדושתה, גם השנייה מתקדשת, והוא לוקה. הפרק שואל מי יכול לעשות תמורה כזאת (כל אדם, אלא שכהן אינו ממיר בקרבנות שנתן לו ישראל), אילו בהמות אפשר להמיר באילו, ומה אינו נתפס בתמורה כלל: עופות, מנחות, קרבנות הציבור ונכסים שהוקדשו לבדק הבית. בדרך הוא אוסף גם דינים אחרים שנשנו באותה לשון.
- א:אהכול ממיריםהכול ממירים, אנשים ונשים, ואף שהדבר אסור התמורה חלה — הכהן ממיר בקרבנותיו שלו, אבל לא בחטאת, באשם ובבכור שקיבל מישראל.סימןהכל ממירים
- א:במה ממירים במהממירים בקר בצאן, זכרים בנקבות ותמימים בבעלי מומין, וכן אחד במאה ומאה באחד — ורבי שמעון אומר שאין ממירים אלא אחד באחד.סימןמן הבקר על הצאן
- א:גאיברים ובהמות שלמותאין ממירים איברים בעוברים ולא עוברים באיברים, ולא אותם בבהמות שלמות ולא שלמות בהם — ורבי יוסי אומר שממירים איבר בבהמה שלמה, והקדושה מתפשטת בבהמה כולה.סימןאברים בעברים
- א:דאלא לפי חשבוןשלושה דינים שאינם מענייני התמורה נשנו כאן יחד: המדומע אינו מדמע, המחומץ אינו מחמיץ, והמים השאובים אינם פוסלים את המקווה — אלא לפי חשבון.סימןאין המדמע מדמע
- א:האין דור שנימי חטאת נעשים רק בנתינת האפר, בית הפרס אינו עושה בית הפרס, אין תרומה אחר תרומה ואין תמורה עושה תמורה — ואף הוולד אינו עושה תמורה, ורבי יהודה חולק.סימןלא תמורה עושה תמורה
- א:ורק בהמתו של יחידהעופות והמנחות, קרבנות הציבור והשותפים וקרבנות בדק הבית אינם עושים תמורה — ורבי שמעון לומד זאת ממעשר בהמה, שהוא קרבן יחיד וקרבן מזבח.סימןהעופות והמנחות
פרק ביֵשׁ בְּקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד
קרבן יחיד מול קרבן ציבור
סימןיָחִיד וְצִבּוּר
יש קרבנות שאדם אחד מביא לעצמו, כמו חטאת על שגגה שלו, ויש קרבנות הבאים בשם העם כולו, כמו התמיד וקרבנות המועדים, שנקנים ממחצית השקל שכל אחד מישראל נותן. הפרק משווה בין השניים: איזה מהם עושה תמורה, איזה בא גם מן הנקבות, איזה חייבים להביא גם אחרי שעבר זמנו, ואיזה קרב אפילו בשבת וכשרוב הכהנים טמאים. הוא שואל אם הדין שחטאת שאין בה צורך מתה נוהג גם בחטאות הציבור, ונחתם בשקילה: במה ההקדש חמור מן התמורה, ובמה התמורה חמורה ממנו.
- ב:אקרבנות יחיד וקרבנות ציבורקרבן יחיד עושה תמורה, בא מזכרים ומנקבות וחייבים באחריותו ובאחריות נסכיו; קרבן ציבור דוחה את השבת ואת הטומאה — ורבי מאיר אומר שהטעם הוא שזמנו קבוע.סימןיש בקרבנות היחיד
- ב:בהחטאת המתהחטאת יחיד שכיפרו בעליה מתה, ושל ציבור אינה מתה; רבי יהודה אומר שאף של ציבור ימותו, ורבי שמעון לומד מחמש החטאות המתות שכולן נאמרו ביחיד בלבד.סימןחטאת היחיד שכפרו
- ב:גחומר בקודשים וחומר בתמורההקודשים חמורים בכך שהם עושים תמורה, ושאפשר להקדיש אף בידי ציבור ושותפים ואף איברים ועוברים; והתמורה חמורה בכך שהיא חלה אף על בעלת מום קבוע, ולרבי יוסי בר רבי יהודה אף בשוגג — ורבי אלעזר מוציא את הכלאיים, הטריפה ודומיהן.סימןחמר בקדשים מבתמורה
וְלָדוֹת וְחַטָּאוֹת
פרק גאֵלּוּ קָדָשִׁים
ולדות ותמורות: האם הקדושה עוברת
סימןקְדֻשָּׁה עוֹבֶרֶת
בהמה יכולה להתקדש ביותר מדרך אחת: בעליה מקדיש אותה, היא נולדת לאם מוקדשת, או שהיא מוכרזת תמורה לבהמה מוקדשת. ולכן חוזרת שוב ושוב השאלה: האם הוולד, או התמורה, קרבים כמו הבהמה המקורית? ולדות השלמים והתודה ותמורותיהם קרבים כמותם, דור אחר דור, וכך גם תמורת העולה. תמורת האשם, ונקבה שהופרשה לקרבן שאינו בא אלא מן הזכרים, רועות עד שייפול בהן מום, ונמכרות. הבכור ומעשר בהמה עומדים בפני עצמם: משנפל בהם מום, הם פשוט נאכלים.
- ג:אכיוצא בהם, עד סוף העולםולד השלמים ותמורתם, ולדם וולד ולדם עד סוף העולם — כשלמים; רבי אליעזר אומר שולד שלמים לא יקרב, ורבי יהושע ורבי פפייס מעידים שיקרב.סימןולד שלמים
- ג:בכתודה, כעולהולד התודה ותמורתה, ולדן וולד ולדן עד סוף העולם — כתודה, אלא שאינם טעונים לחם; ותמורת העולה וולד התמורה — כעולה, טעונים הפשט, ניתוח וכליל לאישים.סימןולד תודה / תמורת עולה
- ג:גהמפריש נקבההזכר שילדה נקבה שהופרשה לעולה רועה ונמכר, ובכסף קונים עולה — ורבי אליעזר אומר שהוא עצמו קרב; נקבה שהופרשה לאשם, וכן תמורת האשם וולדותיה, רועים עד שיסתאבו ונמכרים.סימןהמפריש נקבה לעולה
- ג:דעולת יחיד ועולת ציבורחכמים ורבי אלעזר כאחד קונים עולה, אלא שלחכמים היא עולת נדבה של ציבור, ולרבי אלעזר עולת יחיד — שהבעלים סומך עליה, מביא את נסכיה משלו, ואם כהן הוא, עבודתה ועורה שלו.סימןהנדבה עולה היא
- ג:הבמה נבדלים הבכור והמעשרתמורת הבכור והמעשר וולדותיהם — כבכור וכמעשר, ונאכלים במומם לבעלים; ושלא כשאר הקודשים אינם נמכרים באטליס, אין להם פדיון ואין מביאים אותם מחוץ לארץ — ורבי שמעון מבאר שיש להם תקנה במקומם.סימןתמורת הבכור והמעשר
פרק דוְלַד חַטָּאת
חטאות שדינן למיתה
סימןחַטָּאוֹת הַמֵּתוֹת
חטאת מכפרת על חטאו של אדם אחד, ופעם אחת בלבד. כשאינה יכולה עוד לכפר — מפני שמתו בעליה, או שכבר כיפרו בבהמה אחרת — אין מקריבים אותה; ומאחר שהיא קדושה, אין גם פודים אותה ואין משתמשים בה. לכן בהמה כזאת כונסים אותה עד שתמות, ומעות כאלה משליכים לים המלח. הפרק מונה את החטאות שדינן למיתה, ואחר כך עוקב אחר אדם שאבדה חטאתו, או המעות שהפריש לה, והביא אחרת תחתיה: מה ייעשה בראשונה כשתימצא — תלוי בשאלה אם כבר נתכפר.
- ד:אחטאת שאי אפשר להקריבהולד חטאת, תמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה — מתות; וחטאת שעברה שנתה, או שאבדה ונמצאה בעלת מום, מתה אם כבר כיפרו הבעלים, ואם עדיין לא כיפרו — נמכרת, ובכסף מכירתה מביאים אחרת.סימןולד חטאת
- ד:בהבהמה מתה, והמעות לים המלחחטאת שאבדה ונמצאה לאחר שהקריב הבעלים אחרת תחתיה — מתה; ומעות חטאת שאבדו ונמצאו לאחר שהקריב חטאת תחתיהן — הולכות לים המלח.סימןילכו לים המלח
- ד:גאבדה ונמצאה קודם הכפרהבארבעה מקרים מצרפים את מה שאבד ואת מה שהופרש תחתיו לחטאת אחת, והמותר נופל לנדבה; ובמקרה החמישי, כששתי הבהמות תמימות, נחלקים רבי וחכמים מתי חטאת מתה.סימןיביא מאלו ומאלו
- ד:דמוכרה ומביא אחרתחטאת בעלת מום נמכרת, ובכסף מכירתה מביאים אחרת; ורבי אלעזר ברבי שמעון אומר שאם קרבה השנייה קודם שנשחטה הראשונה — הראשונה מתה, שכבר כיפרו הבעלים.סימןמוכרה ויביא בדמיה
הֶקְדֵּשׁ וְאִסּוּר
פרק הכֵּיצַד מַעֲרִימִים עַל הַבְּכוֹר
הערמה בבכור ולשונות ההקדש
סימןלָשׁוֹן וְכַוָּנָה
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. הזכר הראשון שנולד לפרה, לכבשה או לעז קדוש מלידתו וניתן לכהן, ובעליו אינו יכול להקריבו לקרבן שהוא עצמו חייב בו. ועוד: הקדושה נקבעת בדיבור — מה שאדם אומר על בהמה קובע מה תהיה. הפרק פותח בהערמה מותרת: עוד לפני הלידה מכריז הבעלים על העובר שיהיה עולה, וכך קדושת הבכור אינה חלה עליו. אחר כך הוא שוקל לשונות מדויקות: תאומים כשנדר רק אחד, קריאת שם לאם ולוולדה בסדר זה או בסדר הפוך, חזרה באמצע הדיבור, ואילו מילים עושות תמורה.
- ה:אהערמה על הבכורמבכרת מעוברת — הבעלים מקדיש את העובר לפני הלידה: אם זכר — עולה, ואם נקבה — שלמים; וקדושה זו קודמת לקדושת הבכור, שאינה חלה אלא בשעת הלידה.סימןמערימים על הבכור
- ה:בתאומים, וולד שמינו מסופקילדה שני זכרים — אחד קרב עולה, והשני נמכר לחייבי עולה והכסף חולין, וכן בשתי נקבות ושלמים; ילדה טומטום ואנדרוגינוס — רבן שמעון בן גמליאל אומר שאין קדושה חלה עליהם.סימןילדה שני זכרים
- ה:גאיזו קדושה קודמת"ולדה של זו עולה והיא שלמים" — דבריו קיימים; "היא שלמים וולדה עולה" — לרבי מאיר הוולד ולד שלמים, ורבי יוסי אומר שאם לכך נתכוון מתחילה דבריו קיימים, ואם נמלך — ולד שלמים.סימןולדה של זו עולה
- ה:דתמורה לשני קרבנות"הרי זו תמורת עולה ותמורת שלמים" — לרבי מאיר היא תמורת עולה; ורבי יוסי אומר שאם לכך נתכוון מתחילה, דבריו קיימים — חציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים — ואם נמלך, היא תמורת עולה בלבד.סימןתמורת עולה ותמורת שלמים
- ה:הלשונות התמורה"תחת זו", "תמורת זו" ו"חלופת זו" — כולן לשון תמורה; "זו מחוללת על זו" אינה תמורה — ואם הייתה הבהמה המוקדשת בעלת מום, היא יוצאת לחולין, וצריך לשום את שוויה.סימןתחת זו / חלופת זו
- ה:ותמורה לקרבן מסויםתמורה צריכה להצביע על בהמה מוקדשת מסוימת — "תחת חטאת" לא אמר כלום, ו"תחת חטאת זו" דבריו קיימים; ובבהמה טמאה או בעלת מום, "הרי אלו עולה" לא אמר כלום, ו"הרי אלו לעולה" — נמכרים, ובכסף מביאים עולה.סימןתחת חטאת ותחת עולה
פרק וכָּל הָאֲסוּרִין
בהמות הפסולות למזבח
סימןפְּסוּלֵי הַמִּזְבֵּחַ
לא כל בהמה עולה על המזבח. יש בהמות שנפסלו בגלל מה שנעשה בהן: בהמה שנעשתה בה עבירה עם אדם, בהמה שהוקצתה לעבודה זרה או שנעבדה, בהמה שניתנה אתנן לזונה, או בהמה שהוחלפה בכלב. ויש שנפסלו בגלל מה שהן: כלאיים, טריפה, ויוצא דופן — שנולד בניתוח. הפרק מונה אותן, קובע שאפילו אחת שנתערבה בעדר פוסלת את כולו, מגדיר בדקדוק את אתנן הזונה ואת מחיר הכלב, ונחתם בוולדותיהן של בהמות אלו.
- ו:אכל האסורים על גבי המזבחתשעה סוגי בהמות אסורים למזבח — הרובע, הנרבע, המוקצה, הנעבד, האתנן, המחיר, הכלאיים, הטריפה ויוצא דופן — ואוסרים תערובת בכל שהם; ובמוקצה מה שעליו מותר, ובנעבד אף מה שעליו אסור.סימןהרובע והנרבע
- ו:באיזהו אתנןאתנן הוא בהמה שניתנה לזונה בשכרה על ביאה אסורה — ואפילו מאה טלאים, כולם אסורים; ובטלה שנתן אדם לחברו כדי ששפחתו תלין אצל עבדו — רבי אומר שאינו אתנן, וחכמים אומרים שהוא אתנן.סימןאיזהו אתנן
- ו:גאיזהו מחיר כלבמחיר כלב הוא טלה שניתן תחת כלב; שותפים שחלקו — מה שכנגד הכלב אסור, ומה שעם הכלב מותר; ואתנן כלב ומחיר זונה מותרים, וכן ולדות האתנן והמחיר.סימןמחיר כלב
- ו:דכסף, פירות ועופותנתן לזונה כסף — מותר, וכן מוקדשים; אבל יינות, שמנים וסלתות, וכל הקרב כמותו על המזבח — אסור, ואף עופות אסורים, שהכתוב אומר "לכל נדר" לרבות את העוף.סימןנתן לה כספים
- ו:הולדות הפסוליםולדות האסורים למזבח מותרים; על ולד הטריפה נחלקו רבי אליעזר וחכמים, ורבי חנינא בן אנטיגנוס פוסל כשרה שינקה מן הטריפה; וקודשים שנעשו טריפה אין פודים אותם, שאין פודים קודשים להאכילם לכלבים.סימןולד טרפה
פרק זיֵשׁ בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ
קודשי מזבח וקודשי בדק הבית, הנקברים והנשרפים
סימןשְׁתֵּי קְדֻשּׁוֹת, נִקְבָּרִין וְנִשְׂרָפִין
היו שתי דרכים להקדיש. אפשר היה להקדיש בהמה למזבח, כדי שתקרב; ואפשר היה להקדיש נכסים — אפילו אבן או בהמה טמאה — לבדק הבית, כדי שיימכרו והכסף ישמש לתיקוני המקדש. הפרק משווה בין השניים, דין אחר דין. אחר כך הוא פונה לדברים קדושים או אסורים שאסור להשתמש בהם כלל: יש שחובה לקברם ויש שחובה לשרפם, והוא מונה כל אחד מהם. המסכת נחתמת בהפרדה ביניהם: מה שנקבר אינו נשרף, ומה שנשרף אינו נקבר.
- ז:אחומרות קודשי המזבחקודשי מזבח עושים תמורה, חייבים עליהם משום פיגול, נותר וטמא, ולדותיהם והחלב שחולבים מהם אסורים אף לאחר פדיונם, השוחט אותם בחוץ חייב, ואין נותנים מהם שכר לאומנים — מה שאין כן בקודשי בדק הבית.סימןיש בקדשי מזבח
- ז:בבמה רחב הקדש בדק הביתהקדש סתם הולך לבדק הבית; והקדש בדק הבית חל על הכול, מועלים אף במה שהוא מוציא מעצמו, כגון חלב וביצים, ואין לכהנים הנאה ממנו.סימןסתם הקדשות לבדק הבית
- ז:גאין משנים מקדושה לקדושהלא קודשי מזבח ולא קודשי בדק הבית משנים מקדושה לקדושה; את קודשי המזבח מקדישים הקדש עילוי ומחרימים; בהמות מוקדשות שמתו נקברות, ורבי שמעון אומר שקודשי בדק הבית שמתו נפדים.סימןמקדשה לקדשה
- ז:דרשימת הנקבריםקודשים שהפילו ושלייתם, שור הנסקל, עגלה ערופה, ציפורי מצורע, שער נזיר, פטר חמור, בשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה — כולם נקברים; ורבי שמעון אומר שחולין וחיה שנשחטו בעזרה נשרפים.סימןאלו הן הנקברים
- ז:הרשימת הנשרפיםחמץ בפסח, תרומה טמאה, ערלה וכלאי הכרם — נשרפים; בערלה ובכלאי הכרם מה שדרכו להישרף נשרף ומה שדרכו להיקבר נקבר, ומדליקים בפת ובשמן של תרומה טמאה.סימןאלו הן הנשרפים
- ז:ונשרפים ונקברים — ואין משניםקודשים שנשחטו במחשבה חוץ לזמנם או חוץ למקומם, אשם תלוי וחטאת העוף הבאה על הספק — נשרפים; והמסכת נחתמת בכלל שהנשרפים אינם נקברים והנקברים אינם נשרפים, ואין רשות לשנות.סימןהנשרפין לא יקברו