סדר מוֹעֵד · 53 משניות

סֻכָּה

מסכת סוכה — המסכת השישית בסדר מועד — עוברת מסוכת החג אל השמחה הגדולה ביותר שבמקדש. היא נפתחת בבניית הסוכה עצמה — גובהה, דפנותיה, צילה ודיני הסכך הכשר — ואחר כך שואלת מה פירוש לגור בה שבעה ימים: אכילה, שינה, סעודת הלילה הראשון, ומי פטור. הפרק השלישי פונה לארבעת המינים — לולב, הדס, ערבה ואתרוג — מה פוסל כל אחד מהם וכיצד נוטלים אותם, והפרק הרביעי מלווה את החג אל בית המקדש: מצוות הערבה, ההקפות סביב המזבח וניסוך המים. המסכת נחתמת בשמחת בית השואבה — שעליה אמרו חכמים שמי שלא ראה אותה לא ראה שמחה מימיו — ובחלוקת קרבנות החג בין משמרות הכהונה.

דִּירַת עֲרַאי

פרק אסֻכָּה שֶׁהִיא גְבוֹהָה

מבנה הסוכה הכשרה

סימןדְּפָנוֹת וּסְכָךְ

שני רעיונות יעזרו לפני שמתחילים. הסוכה היא מבנה פשוט שאדם עובר לגור בו בשבעת ימי חג הסוכות במקום ביתו — אוכל בו וישן בו. ומה שעושה אותה סוכה הוא הגג שלה, הסכך: חומר צמחי שגדל מן הארץ, כגון ענפים כרותים או קנים, המונח למעלה לשם צל, ואין דבר מפסיק בינו ובין השמים. הפרק קובע את גבולותיו של המבנה — כמה גבוה, כמה נמוך, כמה דפנות וכמה צל — ואחר כך שואל במה מסככים ובמה אין מסככים, ונחתם בדפנות וברווחים שאינם פוסלים את הסוכה.

  1. א:אהסוכה הכשרהסוכה הגבוהה מעשרים אמה או נמוכה מעשרה טפחים, שאין לה שלוש דפנות או שחמתה מרובה מצילתה — פסולה; ובית הלל מכשירים סוכה ישנה.סימןסכה שהיא גבוהה
  2. א:בתחת האילןהעושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית, ובסוכה על גבי סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה.סימןתחת האילן
  3. א:גסדינים וכילותסדין שנפרס מעל הסכך מפני החמה או תחתיו מפני הנשר, או על גבי קינוף שטוח, פוסל; אבל כיסוי משופע על שני עמודי המיטה מותר.סימןפרס עליה סדין
  4. א:דהכלל הגדול של הסכךסכך כשר צריך שיהיה גידולו מן הארץ, תלוש ואינו מקבל טומאה; וצמחים המחוברים לקרקע פוסלים, אלא אם כן הסכך הכשר מרובה עליהם או שקצצן.סימןהדלה עליה את הגפן
  5. א:החבילות קש ועציםאין מסככים בחבילי קש, עצים או זרדים, אבל אם התירן — כשרות; וכולן כשרות לדפנות.סימןחבילי קש
  6. א:וסיכוך בנסריםרבי יהודה מתיר לסכך בנסרים ורבי מאיר אוסר; ונסר אחד רחב ארבעה טפחים אינו פוסל את הסוכה, ובלבד שלא יישן תחתיו.סימןמסככין בנסרים
  7. א:זתקרה שנעשית סכךכדי להכשיר תקרת נסרים שאין עליה מעזיבה, בית שמאי מצריכים לפקפק וגם ליטול אחת מבינתיים, ובית הלל מסתפקים באחד מהם.סימןתקרה שאין עליה מעזיבה
  8. א:חשפודים וגדישיםהמקרה סוכתו בשפודים או בארוכות המיטה — כשרה אם יש ביניהם רווח כמותם; והחוטט בגדיש לעשות בו סוכה — אינה סוכה.סימןהמקרה סכתו בשפודין
  9. א:טדפנות תלויותדופן שנבנתה מלמעלה למטה ופסקה שלושה טפחים מן הארץ פסולה, ודופן בת עשרה טפחים שנבנתה מן הארץ ומעלה כשרה, אף שהיא רחוקה מן הסכך.סימןהמשלשל דפנות
  10. א:ידופן עקומהתקרה או סכך פסול ברוחב פחות מארבע אמות שליד הכותל נחשבים כאילו הכותל עצמו עקום ומגיע עד הסכך הכשר.סימןבית שנפחת
  11. א:יאצריף ומחצלתסוכה עשויה כמין צריף — רבי אליעזר פוסל וחכמים מכשירים; ומחצלת קנים שעשאה לשכיבה אין מסככים בה, ושעשאה לסיכוך — מסככים בה.סימןכמין צריף / מחצלת קנים

פרק בהַיָּשֵׁן

הדירה בסוכה

סימןחִיּוּב וּפְטוּר

הפרק הקודם בנה את הסוכה; הפרק הזה עוסק בדירה בה. בשבעת ימי החג הסוכה נעשית ביתו של אדם: הוא אוכל בה, שותה בה וישן בה, וביתו אינו אלא כחדר צדדי. לכן מותר לטעום טעימה קלה בחוץ, אבל סעודה של ממש מקומה בסוכה; ומה שהיה מוציא אדם מביתו, כגון מחלה או גשם חזק, מתיר לו לצאת גם מן הסוכה. הפרק נפתח במיטה, בעגלה ובאילן, ואחר כך עובר אל הפטורים מן הסוכה, אל מספר הסעודות שהן חובה, ואל השעה שבה הגשם מכניס את כולם הביתה.

  1. ב:אהישן תחת המיטההישן תחת המיטה בסוכה לא יצא ידי חובתו, שהמיטה נעשית אוהל בפני עצמו — כפי שלמדו מדבריו של רבן גמליאל על טבי עבדו.סימןהישן תחת המטה
  2. ב:בסוכה על כרעי המיטההסומך סוכתו בכרעי המיטה — כשרה, ורבי יהודה פוסל אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה; וכשרות גם סוכה מדובללת וסוכה שסככה עבה כמין בית.סימןבכרעי המטה
  3. ב:געגלות, ספינות ואילנותסוכה בראש העגלה או הספינה כשרה ועולים לה ביום טוב, וסוכה בראש האילן או על גבי גמל כשרה, אבל אין עולים לה ביום טוב.סימןבראש העגלה
  4. ב:דמי פטור מן הסוכהאילנות כשרים לשמש דפנות; שלוחי מצווה, חולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה, ואכילה ושתייה של עראי מותרות מחוץ לסוכה.סימןבין האילנות / שלוחי מצוה
  5. ב:השתי כותבות ודלי של מיםרבן יוחנן בן זכאי ורבן גמליאל העלו לסוכה אפילו טעימה מועטת, ורבי צדוק אכל פחות מכביצה מחוץ לסוכה.סימןהעלום לסכה
  6. ב:וארבע עשרה סעודות?רבי אליעזר מחייב ארבע עשרה סעודות בסוכה ומתיר להשלים את הלילה הראשון, וחכמים אומרים שאין קצבה אלא לליל יום טוב הראשון, ואין לו תשלומין.סימןארבע עשרה סעודות
  7. ב:זשולחנו בתוך הביתראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית — בית שמאי פוסלים ובית הלל מכשירים, וכל צד מביא ראיה מביקור אצל רבי יוחנן בן החורני.סימןראשו ורבו בסכה
  8. ב:חנשים, עבדים וקטניםנשים, עבדים וקטנים פטורים מן הסוכה, אבל קטן שאינו צריך לאמו חייב — ושמאי הזקן סיכך אפילו מעל מיטת נכדו שנולד.סימןנשים ועבדים וקטנים
  9. ב:טעד שיירדו גשמיםכל שבעת הימים הסוכה היא הקבע והבית הוא העראי; ירדו גשמים — מותר לפנות משתסרח המקפה, כעבד שרבו שפך לו קיתון על פניו.סימןסכתו קבע / ירדו גשמים

אַרְבָּעָה מִינִים

פרק גלוּלָב הַגָּזוּל

ארבעת המינים — כשרותם ונטילתם

סימןפְּסוּלִים וּנְטִילָה

בחג הסוכות מצווה התורה ליטול ארבעה מינים: כף תמרים, הוא הלולב, ענפי הדס וערבה, ופרי האתרוג. הכתוב אומר "ולקחתם לכם" וקורא לאתרוג "פרי עץ הדר", ומכאן שכל מין צריך להיות של הנוטל עצמו, ונאה. והנטילה כוללת גם נענוע של הלולב, בשעת אמירת ההלל. הפרק בודק כל מין ומין ואת הפגמים הפוסלים אותו, ואחר כך קובע כמה נוטלים מכל מין, באיזה גודל וכיצד אוגדים אותם. בסופו הוא מלווה את הלולב במצוותו: היכן בהלל מנענעים, מה עושה מי ששכח ליטול, ויום טוב ראשון שחל בשבת.

  1. ג:אפסולי הלולבלולב גזול או יבש, של אשרה או של עיר הנידחת, שנקטם ראשו או שנפרצו עליו — פסול; נפרדו עליו — כשר, ושיעורו שלושה טפחים.סימןלולב הגזול
  2. ג:בענבי ההדסההדס נפסל באותם פסולים כלולב, ועוד בפסול משלו: ענבים מרובים מעליו — ואם מיעטם כשר, אבל אין ממעטים ביום טוב.סימןהדס הגזול
  3. ג:גערבה ולא צפצפההערבה נפסלת באותם פסולים, וכן הצפצפה שעלה עגול; אבל כמושה, שנשרו מקצת עליה, או שגדלה בשדה בעל — כשרה.סימןערבה גזולה
  4. ג:דשלושה, שניים, אחד ואחדרבי ישמעאל מצריך שלושה הדסים ושתי ערבות, לולב אחד ואתרוג אחד; רבי טרפון מכשיר אפילו שלושה הדסים קטומים, ורבי עקיבא אחד מכל מין.סימןשלשה הדסים
  5. ג:האתרוג הראוי לאכילהאתרוג גזול, יבש או של עבודה זרה פסול, ואף דיני המאכלות — ערלה, תרומה, דמאי ומעשר שני — קובעים אם הוא כשר למצווה.סימןאתרוג הגזול
  6. ג:ופגמים ונקבים באתרוגחזזית על רובו, ניטלה פיטמתו, נקלף, נסדק או ניקב וחסר — פסול, ופגם קל אינו פוסל; ובאתרוג הירוק ככרתי נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה.סימןעלתה חזזית
  7. ג:זאגוז, ביצה, שתי ידייםשיעורו הקטן של האתרוג לרבי מאיר כאגוז ולרבי יהודה כביצה; ובגדול, רבי יהודה מגביל לשניים ביד אחת, ורבי יוסי מכשיר אפילו אחד בשתי ידיים.סימןשעור אתרוג הקטן
  8. ג:חאגידת הלולברבי יהודה אומר שאין אוגדים את הלולב אלא במינו, ורבי מאיר מתיר אפילו בחוט ומביא ראיה מאנשי ירושלים שאגדו בזהב — וחכמים משיבים שמתחת לזהב אגדו במינו.סימןאוגדין את הלולב
  9. ג:טהיכן מנענעים בהללמנענעים את הלולב בהודו ובאנא ה' הושיעה נא, ומי שהיה בדרך נוטלו על שולחנו — שכל היום כשר ללולב.סימןהיכן היו מנענעין
  10. ג:ימי מקרא את ההללעבד, אישה או קטן שהקריאו את ההלל — עונים אחריהם מילה במילה, ואם גדול מקרא — די לענות הללויה.סימןמקרין אותו
  11. ג:יאמנהג המקום בהללכפילת פסוקי ההלל והברכה שלאחריו הולכות אחר מנהג המקום, והלוקח לולב בשביעית — האתרוג ניתן לו במתנה.סימןמקום שנהגו לכפל
  12. ג:יבזכר למקדשמשחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא הלולב ניטל שבעה ימים בכל מקום, ושיהא יום הנף כולו אסור באכילת התבואה החדשה.סימןמשחרב בית המקדש
  13. ג:יגלולבו שלו בשבתכשיום טוב הראשון חל בשבת מביאים את הלולבים לבית הכנסת מערב שבת, ולמחרת כל אחד נוטל את שלו — שביום הראשון אין יוצאים בלולבו של חברו.סימןמוליכין את לולביהן
  14. ג:ידשכח והוציארבי יוסי אומר שמי ששכח והוציא את הלולב לרשות הרבים ביום טוב הראשון שחל בשבת פטור, מפני שהוציאו ברשות.סימןשכח והוציא
  15. ג:טוהלולב בביתאישה מקבלת את הלולב מיד בנה או בעלה ומחזירתו למים בשבת, רבי יהודה מדרג את הטיפול במים לפי היום, וקטן היודע לנענע חייב בלולב.סימןמקבלת אשה

הַמִּקְדָּשׁ

פרק דלוּלָב וַעֲרָבָה

עבודות החג במקדש, יום אחר יום

סימןעֲרָבָה וְנִסּוּךְ הַמַּיִם

חג הסוכות נמשך שבעה ימים, ואחריו בא יום שמיני, שמיני עצרת, שהוא חג בפני עצמו. בזמן שבית המקדש היה קיים נהגו בחג מצוות נוספות על הישיבה בסוכה: את הלולב נטלו במקדש כל שבעת הימים, ואילו מחוץ למקדש מצוותו מן התורה ביום הראשון בלבד; הקיפו את המזבח בערבות; ניסכו מים על המזבח לצד היין; ובשמחה שנערכה לכבוד שאיבת המים ניגנו בחליל. יש מן המצוות הללו שדוחות את השבת ויש שאינן דוחות, ולכן הפרק מונה תחילה כמה ימים נוהגת כל אחת מהן, ואחר כך מתאר אותן: הלולבים שהובאו להר הבית, הערבות ממוצא והמים מן השילוח.

  1. ד:אמניין ימי החגלולב וערבה שישה ושבעה ימים, ההלל והשמחה שמונה, סוכה וניסוך המים שבעה, והחליל חמישה ושישה.סימןלולב וערבה
  2. ד:בלולב שבעה או שישהרק כשיום טוב הראשון חל בשבת נוטלים את הלולב שבעה ימים, ובשאר השנים נגרע יום אחד — השבת שבתוך החג.סימןלולב שבעה
  3. ד:גערבה שבעה או שישהסדר הערבה נוהג שבעה ימים רק כשיומו השביעי חל בשבת, שאז הוא דוחה את השבת — היכר מכוון שהערבה הלכה למשה מסיני אף שאין לה פסוק.סימןערבה שבעה
  4. ד:דלולבים בהר הביתכשחל היום הראשון בשבת הביאו את הלולבים להר הבית מערב שבת ולימדו את העם לתתם במתנה — עד שהחטיפה הביאה לידי סכנה, והתקינו ליטול בבית.סימןמצות לולב
  5. ד:הסדר הערבהבדי ערבה גדולים ממוצא נזקפו בצידי המזבח, בכל יום הקיפוהו פעם אחת ואמרו אנא ה' הושיעה נא, וביום השביעי שבע פעמים — ובצאתם: יופי לך מזבח.סימןמצות ערבה
  6. ד:וערבות בגיגיות של זהבבשבת נעשה סדר הערבה כדרכו, אלא שליקטו את הערבות מערב שבת והניחון בגיגיות של זהב; ורבי יוחנן בן ברוקה אומר שחבטו חריות של דקל.סימןגיגיות של זהב
  7. ד:זאתרוגי התינוקותמשנשלמה מצוות היום השביעי היו שומטים את הלולבים מידי התינוקות ואוכלים את אתרוגיהם — מתוך שמחת החג, ואין בכך גזל.סימןמיד התינוקות
  8. ד:חכבודו של היום השמיניביום טוב האחרון חייבים בהלל, בשמחה ובכבוד כשאר ימות החג; ואת הסוכה אין מתירים ביום השביעי, אבל מורידים את הכלים מן המנחה ולמעלה.סימןההלל והשמחה שמנה כיצד
  9. ד:טניסוך המיםצלוחית של זהב ממי השילוח, תקיעות בשער המים, שני ספלים שכלים בבת אחת — ואתרוגים שרגמו בהם את מי שניסך על רגליו.סימןנסוך המים כיצד
  10. ד:ימי הניסוך בשבתבשבת ממלאים מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת, ואם נשפכה או נתגלתה — ממלאים מן הכיור, שהמשקים המגולים פסולים למזבח.סימןממלא מערב שבת

פרק ההֶחָלִיל

שמחת בית השואבה וסדרי המקדש בחג

סימןשִׂמְחָה וּמִשְׁמָרוֹת

שני דברים יעזרו לפני שמתחילים. בכל בוקר משבעת ימי סוכות ניסכו על המזבח מים, נוסף על היין הרגיל, ואת שאיבת המים הזאת חגגו בלילות במקדש בנגינה, בריקודים ובאור. והכהנים חולקו לעשרים וארבעה משמרות, וכל משמר עבד שבוע אחד בתורו, אבל ברגלים באו כולם. הפרק מתאר את השמחה הזאת, שעליה אמרו חכמים שמי שלא ראה אותה לא ראה שמחה מימיו, ואת התהלוכה שיצאה עם שחר לשאוב את המים. אחר כך הוא מונה את תקיעות החצוצרות שבמקדש, ונחתם באופן שבו חלקו המשמרות את קרבנות החג ואת לחם הפנים.

  1. ה:אהחליל של בית השואבההנגינה בשמחת בית השואבה נמשכת חמישה או שישה ימים, שאינה דוחה לא שבת ולא יום טוב — ומי שלא ראה אותה לא ראה שמחה מימיו.סימןהחליל חמשה וששה
  2. ה:בהתקנת עזרת הנשיםבמוצאי יום טוב הראשון מתקנים בעזרת הנשים תיקון גדול — הנשים למעלה והאנשים למטה — ומעמידים מנורות זהב שפרחי כהונה יוצקים לתוכן שמן.סימןלעזרת נשים / תקון גדול
  3. ה:גהאור שמילא את ירושליםמבלאי מכנסי הכהנים ואבנטיהם עשו פתילות למנורות, ולא הייתה חצר בירושלים שלא האירה מאור בית השואבה.סימןמבלאי מכנסי כהנים
  4. ה:דהרקדנים, הלוויים ותהלוכת השחרחסידים ואנשי מעשה רוקדים באבוקות, הלוויים מנגנים על חמש עשרה המעלות, והתהלוכה שבראשה חצוצרות פונה מערבה ואומרת: ואנו ליה עינינו.סימןחסידים ואנשי מעשה
  5. ה:המניין התקיעות שבמקדשבמקדש תוקעים בכל יום לא פחות מעשרים ואחת תקיעות, ובערב שבת שבתוך החג מגיעים לארבעים ושמונה — וכל מעשה מוסיף את תקיעותיו.סימןעשרים ואחת תקיעות
  6. ה:וחלוקת קרבנות החגעשרים וארבעה המשמרות חולקים ביניהם את הפרים, האילים, השעיר והכבשים בסבב מתגלגל, עד שביום השביעי כולם שווים.סימןשלשה עשר פרים
  7. ה:זכשכל המשמרות שוותברגלים כל המשמרות שוות באמורי הרגלים ובחילוק לחם הפנים, אבל המשמר שזמנו קבוע מקריב את התמידים, הנדרים והנדבות.סימןכל משמרות שוות
  8. ה:חחלוקת לחם הפנים וקנס בילגהכשיום אחד מפסיק בין החג לשבת, המשמר הקבוע נוטל עשר חלות והמתעכב שתיים, ובשאר השבתות שש ושש — ובילגה לעולם חולקת בדרום.סימןעשר חלות / בלגה