סדר מוֹעֵד · 52 משניות

שְׁקָלִים

שקלים — המסכת הרביעית בסדר מועד — בנויה סביב מחצית השקל השנתית שכל איש בוגר מישראל הביא למקדש, כדי לממן את קרבנות הציבור של השנה. היא נפתחת בגבייה שבאדר — מי חייב, מי רק רשאי, ותוספת הקלבון — ואחר כך מלווה את המטבעות לירושלים ואל הלשכה שבמקדש, שממנה תרמו את הכסף שלוש פעמים בשנה. הפרקים האמצעיים מפרטים כיצד הוצא הכסף על הקרבנות ועל בדק הבית, את הממונים שניהלו את המקדש, ואת שיטת החותמות לתשלום. המסכת נחתמת בשלושה עשר השופרות, בדינים שקובעים את מעמדם של מעות, בשר ובהמות שנמצאו, ובטהרת חפצים שנמצאו בירושלים — ומסיימת במה שנשאר נוהג גם כשהמקדש איננו.

מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל

פרק אבְּאֶחָד בַּאֲדָר

הכרזת השקלים, מי חייב בהם, והקלבון

סימןהַכְרָזָה וּגְבִיָּה

בימי המקדש נתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה, ובכסף הזה קנו את קרבנות הציבור, שהוקרבו על המזבח בשביל העם כולו. שנת הקרבנות האלה התחילה בניסן, ולכן גבו את השקלים בחודש שלפניו, אדר. הפרק הולך עם החודש הזה: באחד בו מכריזים על השקלים, וגם מזהירים את החקלאים לעקור את הכלאיים משדותיהם; בחמישה עשר בו יושבים השולחנים במדינה, ובעשרים וחמישה במקדש, ומשם ואילך ממשכנים את מי שלא שקל. בסופו הוא עוסק במי חייב בשקל, ממי מקבלים אותו, ובקלבון, התוספת הקטנה שמוסיפים עליו.

  1. א:אבאחד באדרבאחד באדר בית הדין מכריז ברבים על הבאת מחצית השקל ועל עקירת הכלאיים מן השדות.סימןבאחד באדר
  2. א:בעוקרים את הכלאייםרבי יהודה מתאר כיצד הלכה והחמירה אכיפת איסור הכלאיים, עד שהפקיר בית הדין את השדה כולה.סימןעוקרין ומשליכין
  3. א:גגביית מחצית השקלשולחנות השולחנים עוברים מן המדינה אל המקדש, ומשם ואילך בית הדין ממשכן — והמשנה מונה את מי ממשכנים ואת מי לא.סימןשלחנות / ממשכנין
  4. א:דבן בוכרי ורבן יוחנן בן זכאיויכוח ביבנה אם הכהן חייב במחצית השקל, ודרשת הכתוב שהכהנים דורשים לטובת עצמם כדי להיפטר ממנה.סימןבן בוכרי
  5. א:הממי מקבלים את השקלמחצית השקל של נכרי או של כותי אינה מתקבלת, וכך גם קרבנות החובה שלהם — אבל נדרים ונדבות מקבלים מידם.סימןהנכרי והכותי
  6. א:והקלבוןהתוספת הנלווית למחצית השקל: מי חייב בה, והשוקל שקל שלם בעדו ובעד חברו — אם חייב בקלבון אחד או בשניים.סימןאלו שחיבין בקלבון
  7. א:זהלוואה, אחים, ושיעור הקלבוןהשוקל בעד אחר במתנה או בהלוואה, אחים שחייבים לעולם רק באחד משניים — קלבון או מעשר בהמה — והמחלוקת כמה הוא הקלבון.סימןהשוקל על ידי עני

פרק במְצָרְפִין שְׁקָלִים

העלאת השקלים לירושלים, ומותר המעות

סימןהוֹלָכָה וּמוֹתָר

השקלים נשלחו למקדש מכל עיר ועיר ונשמרו באחד מחדריו, הלשכה. שלוש פעמים בשנה תרמו את הלשכה, כלומר נטלו ממנה מעות לקניית הקרבנות, והתרומה נעשתה על כל השקלים, אף על אלה שעדיין היו בדרך — ומאותה שעה כבר היו המעות האלה של המקדש. הפרק פותח בדרך עצמה: מטבעות זהב במקום משא כסף כבד, שקלים שנגנבו או אבדו בדרך, וחבר ששקל לעצמו את השקל שנמסר לו. אחר כך הוא פונה למעות שנשתיירו: מעות שכינס אדם לשקלו או לקרבן, וצדקה שנגבתה לעניים, לשבויים ולמתים.

  1. ב:אהעלאת השקלים לירושליםעיירות רחוקות מחליפות את שקלי הכסף הכבדים בדרכונות של זהב, ושקלים שנגנבו בדרך — דינם תלוי אם כבר נתרמה התרומה.סימןמצרפין שקלים לדרכונות
  2. ב:בשליח ששקל לעצמומתי נעשה שימוש במטבע הלא נכון מעילה: חבר ששקל לעצמו את השקל שנמסר לו, השוקל ממעות הקדש, והשוקל מדמי מעשר שני או מדמי שביעית.סימןהנותן שקלו לחברו
  3. ב:גהמכנס מעות לשקלו — והמותרבית שמאי ובית הלל נחלקים אם מותר המעות שכינס אדם לשקלו קודש או חולין, והלשון שבה הפריש אותן משנה את הדין.סימןהמכנס מעות
  4. ב:דיש לשקלים קצבה?רבי שמעון ורבי יהודה נחלקים אם יש לשקלים קצבה באמת, ומתחקים אחר גלגולי המטבע מדרכונות ועד דינרים.סימןשקלים לחטאת
  5. ב:הכלל המותרותכלל רחב לכל מעות שנשתיירו — מן החטאות והפסח ועד הצדקה שנגבתה לעניים, לשבויים ולמתים.סימןמותר שקלים

פרק גבִּשְׁלֹשָׁה פְרָקִים

כיצד תורמים את הלשכה

סימןתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה

כל השקלים נשמרו בחדר אחד במקדש, הלשכה, ואת קרבנות הציבור קנו במעות שנטלו ממנה. בתחילת הפרק עולה עוד עניין: מן הבהמות שנולדו בעדר מפרישים אחת מכל עשר לקרבן — מעשר בהמה — ומזמנים קבועים אסור לאכול את הבהמות החדשות עד שיעשרו אותן. הפרק מונה את שלוש הפעמים בשנה שתרמו את הלשכה, לפני פסח, שבועות וסוכות, ואת זמני מעשר בהמה לדעות החכמים. אחר כך הוא מתאר כיצד נאספו המעות לשלוש קופות מסומנות באותיות, בידי אדם שאין עליו מקום להחביא מטבע, וכיצד כל תרומה נתרמה לשם מעגל רחב יותר של ישראל.

  1. ג:אשלושת זמני התרומהשלוש פעמים בשנה, לפני פסח, שבועות וסוכות, תורמים את הלשכה, והתנאים נחלקים במועדי מעשר בהמה שכנגדם.סימןבשלשה פרקים בשנה
  2. ג:בהקופות והתורםתורמים את הלשכה בשלוש קופות מסומנות באותיות, והתורם אינו נכנס בשום דבר שאפשר להטמין בו מעות, שלא יחשדו בו שגנב מן הלשכה.סימןשלש קפות
  3. ג:גבית רבן גמליאלבני ביתו של רבן גמליאל דואגים ששקלם ייכנס לקופה ויקנו בו קרבנות, והתורם אינו תורם עד שעונים לו שלוש פעמים: תרום.סימןבית רבן גמליאל
  4. ג:דחיפוי המעות ולשם מי כל תרומהאחרי כל אחת משתי התרומות הראשונות מחפה התורם את המעות שנשארו, שלא ישוב ויתרום מהן, וכל תרומה נתרמת לשם מעגל רחב יותר של ישראל.סימןמחפה בקטבלאות

פרק דהַתְּרוּמָה

במה הוציאו את הכספים שנתרמו

סימןהוֹצָאַת הַכֶּסֶף

שלוש פעמים בשנה גרפו הממונים במקדש מטבעות ממחציות השקל שהיו מונחות בלשכה, ומילאו בהן קופות. הכסף הזה, תרומת הלשכה, היה שייך לעם כולו, ומה שנשאר בלשכה נקרא שיירי הלשכה. את הקרבנות היה צריך לקנות בכסף של השנה הנוכחית, ולכן כל מה שנותר כשהתחילה השנה החדשה בניסן נזקק לשימוש אחר. הפרק ממיין מה מימנה כל קרן: את קרבנות הציבור של השנה, את הפרה האדומה ואת השעיר המשתלח — תרומת הלשכה; את הכבשים, את החומות ואת צורכי העיר — השיירים. אחר כך הוא שואל מה עושים במותר הכסף ובמותר הקטורת ובנכסים שהוקדשו והם ראויים למזבח, וכיצד קנה המקדש את צרכיו.

  1. ד:אמה קונים בתרומהבתרומת הלשכה קונים תמידים ומוספים ונסכיהם ומנחות הציבור, וממנה נוטלים את שכרם גם שומרי הספיחים בשביעית.סימןהתרומה / שומרי ספיחים
  2. ד:בפרה, שעיר, ותיקון העירהפרה האדומה, השעיר המשתלח ולשון הזהורית באים מתרומת הלשכה, ואילו הכבשים, אמת המים, חומת העיר וכל צורכי העיר — משיירי הלשכה.סימןפרה ושעיר המשתלח
  3. ד:גמותר שיירי הלשכהלדעת רבי ישמעאל קונים במותר שיירי הלשכה יין, שמן וסולת ומוכרים אותם ברווח להקדש, ורבי עקיבא אומר שאין משתכרים משל הקדש ולא משל עניים.סימןמותר שירי הלשכה
  4. ד:דמותר התרומהבמותר התרומה עושים ריקועי זהב לבית קודש הקודשים, ושלושה חכמים נחלקים איזה מותר קונה עולות לקיץ המזבח ואיזה קונה כלי שרת.סימןמותר תרומה / רקועי זהב
  5. ד:המותר הקטורתאת מותר הקטורת של השנה שעברה מכשירים כך: מחללים אותה על שכר האומנים, נותנים אותה להם בשכרם, וחוזרים וקונים אותה מן התרומה החדשה.סימןמותר הקטרת
  6. ד:ורבי עקיבא ובן עזאיהמקדיש נכסיו והיו בהם דברים הראויים לקרבנות הציבור — רבי עקיבא נותנם לאומנים בשכרם, ובן עזאי מצריך את כל סדר החילול שנוהג במותר הקטורת.סימןראויין לקרבנות הצבור
  7. ד:זבהמה שהוקדשה בכלל הנכסיםרבי אליעזר ורבי יהושע נחלקים אם בהמה הראויה למזבח נמכרת לבדק הבית או הולכת למזבח; רבי עקיבא נוטה לרבי אליעזר, ורבי פפיס תולה בלשון המקדיש.סימןבהמה ראויה
  8. ד:חצורכי מזבח שבכלל הנכסיםרבי אלעזר אומר שיין, שמן ועופות שבכלל הנכסים שהוקדשו נמכרים לצורכי אותו המין ובדמיהם מביא עולות, ושאר הנכסים נופלים לבדק הבית.סימןיינות שמנים ועופות
  9. ד:טקביעת השעראחת לשלושים יום קובעים שער לצורכי הלשכה, הספק מספק תמיד בשער הנוח להקדש, וכל קלקול עליו עד שירצה המזבח.סימןאחת לשלשים יום

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ

פרק האֵלּוּ הֵן הַמְמֻנִּין

החותמות, הנסכים ושתי הלשכות

סימןמְמֻנִּים וְחוֹתָמוֹת

בית המקדש התנהל כמשק בית גדול, ובו ממונים שכל אחד מהם היה אחראי על תפקיד אחד: החותמות, הנסכים, השיר, השערים, ואפילו בריאותם של הכהנים. כל קרבן בהמה הצריך גם יין, שמן וסולת, ומי שהביא קרבן לא היה מוצא בקלות נסכים שנשמרו בטהרה הראויה למזבח. לכן מכר המקדש אסימונים, הנקראים חותמות, שהוחלפו בדיוק בשיעור הנסכים הנדרש. הפרק מונה את הממונים ואת מספר הגזברים הנדרש, מבאר את ארבעת החותמות ואת החשבון שנעשה בכל ערב כדי לבדוק אותם, ונחתם בשתי לשכות: אחת שבה נתנו צדקה ונטלו ממנה בחשאי, ואחת לכלים שהתנדבו.

  1. ה:אהממונים שבמקדשהפרק נפתח ברשימת חמישה עשר הממונים הקבועים שניהלו את המקדש — מן החותמות והנסכים ועד השיר, לחם הפנים ובריאות הכהנים.סימןהממנין שהיו במקדש
  2. ה:בגזברים, אמרכלים, ותמיד בשנייםאין פוחתים משלושה גזברים ומשבעה אמרכלים, ואין מפקידים ממון ציבור בידי אדם אחד — חוץ משניים שקיבלו עליהם רוב הציבור.סימןשלשה גזברין / שבעה אמרכלין
  3. ה:גארבעת החותמותארבעה חותמות היו במקדש — עגל, זכר, גדי וחוטא — וכל אחד מהם כנגד שיעור נסכים אחר; בן עזאי אומר שחמישה היו.סימןארבעה חותמות
  4. ה:דכיצד פעלו החותמותהמבקש נסכים קונה חותם מיוחנן ופודה אותו אצל אחיה, ובערב עושים השניים חשבון — וכל חסר משלם יוחנן מביתו.סימןמבקש נסכים
  5. ה:ההחותם שאבדמי שאבד חותמו מקבל נסכים רק אם חשבון הערב מעלה עודף כנגדו, ושם היום הכתוב על החותמות חוסם את הרמאים.סימןשאבד ממנו חותמו
  6. ה:ושתי הלשכותבלשכת חשאים נתנו יראי חטא בחשאי ועניים בני טובים התפרנסו ממנה בחשאי, ובלשכת הכלים נאספו כלים שהתנדבו לצורכי בדק הבית.סימןשתי לשכות

פרק ושְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוֹפָרוֹת

השופרות, השולחנות וההשתחוויות שבמקדש

סימןשְׁעָרִים שֻׁלְחָנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת

הכסף שניתן למקדש לא הושלך לתיבה אחת. שלושה עשר שופרות עמדו בו — תיבות צרות למעלה וכפופות כשופר, כדי שלא תוכל יד של גנב להיכנס בהן — ועל כל אחד מהם נכתבה תכלית אחת. הפרק מונה גם את שלושה עשר השולחנות שבמקדש ואת שלוש עשרה ההשתחוויות, כנגד שעריו. בתוך הדברים הוא מביא את המסורת שהארון נגנז מתחת לאחת מלשכות המקדש. הוא נחתם בשיעור הפחות ביותר שחייב מי שנדר סתם, ובכך שבמעות שנותרו מן הקרבנות קנו עולות, כמדרשו של יהוידע הכהן הגדול.

  1. ו:אשופרות, שולחנות והשתחוויותשלושה עשר שופרות, שלושה עשר שולחנות ושלוש עשרה השתחוויות היו במקדש — ועוד השתחוויה ארבע עשרה כנגד המקום שבו נגנז הארון.סימןשלש עשרה השתחויות
  2. ו:בהאבן שמעל הארוןכהן בעל מום שמיין את עצי המערכה הבחין באבן רצפה שונה מחברותיה, ויצאה נשמתו בטרם גילה — וידעו ששם נגנז הארון.סימןהרצפה שהיא משנה
  3. ו:גהיכן היו ההשתחוויותשלוש עשרה ההשתחוויות היו ארבע בצפון, ארבע בדרום, שלוש במזרח ושתיים במערב, כל אחת כנגד אחד משלושה עשר שערי העזרה.סימןהיכן היו משתחוים
  4. ו:דשלושה עשר השולחנותשמונה שולחנות של שיש להדחת הקרבים, שניים במערב הכבש, שניים באולם, ואחד של זהב בפנים שעליו לחם הפנים תמיד.סימןשלחנות / בית המטבחים
  5. ו:המה נכתב על השופרותעל כל שופר נכתבה תכליתו — שקלים, עופות, עצים, לבונה, זהב ונדבה — ורבי יהודה וחכמים נחלקים בשופר הקינין.סימןתקלין חדתין
  6. ו:ונדרים ושופרות הנדבהכמה לפחות נותן הנודר עצים, לבונה או זהב, ומדרשו של יהוידע הכהן הגדול: מותר חטאת ואשם קונה עולות — הבשר לשם והעורות לכהנים.סימןהרי עלי עצים

פרק זמָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ

מעות, בשר ובהמות שנמצאו — ומה דינם

סימןמְצִיאוֹת וְתַקָּנוֹת

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. במקדש היה לכל ייעוד שופר משלו, תיבה שאליה נתנו את הכסף המיועד לו. וירושלים הייתה מלאה כסף קודש ובשר קודש: כסף מעשר שני, שאין מוציאים אותו אלא בה, ובשר הקרבנות. לכן כשנמצא דבר ואין יודעים מאין בא, המשנה קובעת מה הוא לפי מה שקרוב אליו, או לפי מה שהם רובם של דברים כאלה באותו מקום. הפרק עובר על מעות, בשר ובהמות שנמצאו, ואחר כך מונה שבעה דברים שהתקינו בית דין מראש, כדי שהקרבנות ימומנו גם כשאין אדם שחייב לשלם.

  1. ז:אהולכים אחר הקרובמעות שנמצאו בין שני שופרות נופלות לשופר הקרוב יותר, ואם היו מחצה למחצה — מכריעים לחומרה.סימןבין השקלים לנדבה
  2. ז:במעות שנמצאו בירושליםמעות שנמצאו נידונות לפי הרוב: לפני סוחרי הבהמה לעולם מעשר, בהר הבית חולין, ובשאר ירושלים — מעשר בשעת הרגל וחולין בשאר ימות השנה.סימןלפני סוחרי בהמה
  3. ז:גבשר שנמצא בעזרהבשר שנמצא נידון לפי צורתו ומקומו: בעזרה אברים עולות וחתיכות חטאות, בירושלים זבחי שלמים, ומחוץ לירושלים אברים נבלות.סימןבשר שנמצא בעזרה
  4. ז:דבהמה שנמצאה — קרבןבהמה שנמצאה בסביבות ירושלים בחזקת בהמת קודשים — זכרים עולות ונקבות זבחי שלמים; ורבי יהודה אומר שבשלושים הימים שלפני הפסח הראויה לפסח היא פסח.סימןבהמה שנמצאת
  5. ז:הבית דין מממן את הנסכיםמשהחלו המוצאים לנטוש את הבהמה ולברוח כדי שלא ימשכנו אותם על נסכיה, התקינו בית דין שיבואו נסכיה משל ציבור.סימןבראשונה היו ממשכנין
  6. ז:ושבע תקנות בית הדיןרבי שמעון מונה שבעה דברים שהתקינו בית דין, וארבעה הראשונים עוסקים בבהמה שנמצאה, בקרבן נכרי, בזבחי גר שמת ובמנחתו של כהן גדול שמת.סימןשבעה דברים התקינו
  7. ז:זשלוש התקנות האחרונותהתקנות האחרונות מתירות לכהנים ליהנות ממלח ומעצים של ההקדש, קובעות שאין מועלים באפר הפרה, ומביאות משל ציבור עופות תחת קינים שנפסלו.סימןעל המלח ועל העצים

פרק חכָּל הָרֻקִּין

טהרה בירושלים, הפרוכת, ומה נוהג גם בלי מקדש

סימןטָהֳרָה וּפָרֹכֶת

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. טומאה עוברת ממקורות מסוימים, כגון שרץ מת או אדם שיש לו זיבה, אל אדם וכלים הנוגעים בהם; יש מקורות חמורים, שטומאתם מן התורה, ויש קלים, שטומאתם מדברי חכמים בלבד. כלי טמא נטהר בטבילה במקווה ובהערב שמש. הפרק דן ברוק, בכלים ובסכינים שנמצאו בירושלים לפי מקום מציאתם וזמנה, ואחר כך פונה אל הפרוכת הגדולה שבמקדש, אל מקום שריפתו של בשר קודשים שנטמא, ואל המצוות הנוהגות גם בזמן שאין בית.

  1. ח:אטהרה לפי המקוםרוק שנמצא בירושלים בחזקת טהור, ורבי יוסי מחלק בין אמצע הדרך לצדדיה — ובשעת הרגל הדין מתהפך.סימןהרקין הנמצאים
  2. ח:בדרך ירידה ודרך עלייהכלים שנמצאו בירושלים בקרבת בית הטבילה נידונים לפי הדרך שבה נמצאו, יורדת או עולה, ורבי יוסי מטהר את כולם חוץ מכלים המיוחדים לקברות.סימןהכלים הנמצאין
  3. ח:גסכין וקופיץסכין שנמצאה בערב הפסח שוחטים בה מיד, ואילו קופיץ שנמצא בשלושה עשר או בארבעה עשר בניסן טעון טבילה חוזרת.סימןסכין שנמצאת
  4. ח:דפרוכת שנטמאהפרוכת שנטמאה מטבילים אותה בפנים אם טומאתה מדברי חכמים, ובחוץ אם טומאתה מן התורה.סימןפרכת שנטמאת
  5. ח:העובייה טפחכמה עבה הייתה הפרוכת הגדולה, כיצד נארגה ומה מידותיה, ולשון ההפלגה ששלוש מאות כהנים מטבילים אותה.סימןפרכת עביה טפח
  6. ח:ובפנים או בחוץבית שמאי ובית הלל נחלקים אם שורפים בפנים או בחוץ בשר קודשי קודשים שנטמא, וגם היוצאים מן הכלל שבדבריהם הפוכים זה לזה.סימןבשר קדשי קדשים
  7. ח:זלפי הדרגה, לפי המקוםרבי אליעזר מכריע היכן שורפים לפי דרגת הטומאה בלבד, ורבי עקיבא לפי המקום שבו נטמא הבשר.סימןמקום טמאתו
  8. ח:חחתימת המסכתהיכן הונחו אברי הקרבנות על הכבש, אילו מצוות נוהגות גם שלא בפני הבית, ודבריו של רבי שמעון החותמים את המסכת.סימןאברי התמיד