משנה סַנְהֶדְרִין · פרק ב מתוך יא
סַנְהֶדְרִין · פרק בכֹּהֵן גָּדוֹל וְהַמֶּלֶךְ
מעמדם המיוחד של הכהן הגדול ושל המלך
סימןמְלוּכָה וּכְהֻנָּה
שני אנשים עמדו בישראל מעל לכל העם: הכהן הגדול, שעבד במקדש ונצטווה לשמור על קדושתו, והמלך. הכהן הגדול אינו נושא אלמנה ואינו מיטמא למת, אפילו לאביו ולאמו. והמלך לא ירבה לו נשים, סוסים וכסף. הפרק מעמיד את השניים זה לצד זה: כיצד כל אחד מהם עומד בבית הדין, נושא אישה ומתאבל. אחר כך הוא מונה את סמכויות המלך במלחמה, בדרך ובשלל, ואת הגבולות שהוצבו לו, ונחתם בכבוד הראוי לו.
- ב:אהכהן הגדול — מעמדו המיוחדהכהן הגדול דן ונדון ככל אדם, אבל אינו מייבם שהאלמנה אסורה עליו, אינו יוצא אחר המיטה, ובאבלו נשמר כבודו.סימןכהן גדול דן
- ב:בהמלך — מחוץ לבית הדיןשלא ככהן הגדול, המלך אינו דן ואין דנים אותו, פטור מן החליצה ומן הייבום, ואין נושאין את אלמנתו — ורבי יהודה מתיר למלך לשאת אותה.סימןהמלך לא דן
- ב:גהמלך באבלוהמלך אינו יוצא מפתח ארמונו אחר המיטה, וחכמים מבארים שדוד הלך אחר מיטת אבנר רק לפייס את העם; ובסעודת ההבראה הוא מיסב על הדרגש.סימןמטתו של אבנר
- ב:דהמלך — כוחו וגבולותיוהמלך מוציא למלחמת רשות על פי בית דין של שבעים ואחד, פורץ לו דרך ונוטל ראשון מן השלל; אבל לא ירבה נשים, סוסים וכסף, וכותב לו ספר תורה משלו.סימןלא ירבה לו נשים
- ב:השמירת אימת המלךאין משתמשים בסוסו, בכיסאו ובשרביטו של המלך, ואין רואים אותו כשהוא מסתפר או ערום, שנאמר "שום תשים עליך מלך" — שתהא אימתו עליך.סימןאין רוכבין על סוסו
כל הפרק
ב:אהכהן הגדול — מעמדו המיוחד
כֹּהֵן גָּדוֹל דָּן וְדָנִין אוֹתוֹ, מֵעִיד וּמְעִידִין אוֹתוֹ. חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, וּמְיַבְּמִין אֶת אִשְׁתּוֹ, אֲבָל הוּא אֵינוֹ מְיַבֵּם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בָּאַלְמָנָה. מֵת לוֹ מֵת, אֵינוֹ יוֹצֵא אַחַר הַמִּטָּה, אֶלָּא הֵן נִכְסִין וְהוּא נִגְלֶה, הֵן נִגְלִין וְהוּא נִכְסֶה, וְיוֹצֵא עִמָּהֶן עַד פֶּתַח הָעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ יוֹצֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא. וּכְשֶׁהוּא מְנַחֵם אֲחֵרִים, דֶּרֶךְ כָּל הָעָם עוֹבְרִין בָּזֶה אַחַר זֶה וְהַמְמֻנֶּה מְמַצְּעוֹ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם. וּכְשֶׁהוּא מִתְנַחֵם מֵאֲחֵרִים, כָּל הָעָם אוֹמְרִים לוֹ אָנוּ כַפָּרָתְךָ, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן תִּתְבָּרְכוּ מִן הַשָּׁמָיִם. וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ, כָּל הָעָם מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ וְהוּא מֵסֵב עַל הַסַּפְסָל.
כֹּהֵן גָּדוֹל דָּן וְדָנִין אוֹתוֹ; מֵעִיד וּמְעִידִין אוֹתוֹ: בבית הדין הוא ככל אדם. חוֹלֵץ — משחרר מן הייבום את אלמנת אחיו שמת בלא בנים — וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ אם מת בלא בנים, וּמְיַבְּמִין אֶת אִשְׁתּוֹ. אֲבָל הוּא אֵינוֹ מְיַבֵּם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בָּאַלְמָנָה מֵת לוֹ מֵת, אֵינוֹ יוֹצֵא אַחַר הַמִּטָּה — שמא מתוך צערו ייגע במת, ואסור לו להיטמא אפילו לאביו ולאמו — אֶלָּא הֵן נִכְסִין וְהוּא נִגְלֶה, הֵן נִגְלִין וְהוּא נִכְסֶה — נכנס לכל רחוב רק אחרי שהמיטה יצאה ממנו — וְיוֹצֵא עִמָּהֶן עַד פֶּתַח הָעִיר. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ יוֹצֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ ללכת אחר המיטה כלל, שֶׁנֶּאֱמַר וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא (ויקרא כא, יב). וּכְשֶׁהוּא מְנַחֵם אֲחֵרִים, דֶּרֶךְ כָּל הָעָם עוֹבְרִין בָּזֶה אַחַר זֶה לפני האבל, וְהַמְמֻנֶּה מְמַצְּעוֹ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם: הממונה הוא סגן הכהן הגדול, והוא הולך לימינו והעם לשמאלו. וּכְשֶׁהוּא מִתְנַחֵם מֵאֲחֵרִים, כָּל הָעָם אוֹמְרִים לוֹ אָנוּ כַפָּרָתְךָ — כלומר: יבוא עלינו כל הראוי לבוא עליך — וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן תִּתְבָּרְכוּ מִן הַשָּׁמָיִם וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ — בסעודה הראשונה אחרי הקבורה, שאחרים מאכילים בה את האבל — כָּל הָעָם מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ, ומשתתפים בצערו, וְהוּא מֵסֵב עַל הַסַּפְסָל
ב:בהמלך — מחוץ לבית הדין
הַמֶּלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ, לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ. לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ. לֹא מְיַבֵּם וְלֹא מְיַבְּמִין לְאִשְׁתּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם רָצָה לַחֲלֹץ אוֹ לְיַבֵּם, זָכוּר לָטוֹב. אָמְרוּ לוֹ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וְאֵין נוֹשְׂאִין אַלְמָנָתוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נוֹשֵׂא הַמֶּלֶךְ אַלְמָנָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָתוֹ שֶׁל שָׁאוּל, שֶׁנֶּאֱמַר וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ.
הַמֶּלֶךְ לֹא דָן את אחרים, וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ, לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ — שבחליצה האלמנה יורקת בפניו, ואין זה מכבוד המלך; וכן לֹא מְיַבֵּם וְלֹא מְיַבְּמִין לְאִשְׁתּוֹ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם רָצָה לַחֲלֹץ אוֹ לְיַבֵּם, זָכוּר לָטוֹב, שעזר לאלמנת אחיו. אָמְרוּ לוֹ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שמלך שמחל על כבודו — אין כבודו מחול. וְאֵין נוֹשְׂאִין אַלְמָנָתוֹ. כך שומרים על כבודו של המלך שמת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נוֹשֵׂא הַמֶּלֶךְ אַלְמָנָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָתוֹ שֶׁל שָׁאוּל, שֶׁנֶּאֱמַר וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ (שמואל ב יב, ח) — דברי נתן הנביא לדוד.
ב:גהמלך באבלו
מֵת לוֹ מֵת, אֵינוֹ יוֹצֵא מִפֶּתַח פַּלְטְרִין שֶׁלּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם רוֹצֶה לָצֵאת אַחַר הַמִּטָּה, יוֹצֵא, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד שֶׁיָּצָא אַחַר מִטָּתוֹ שֶׁל אַבְנֵר, שֶׁנֶּאֱמַר וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּטָּה. אָמְרוּ לוֹ, לֹא הָיָה הַדָּבָר אֶלָּא לְפַיֵּס אֶת הָעָם. וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ, כָּל הָעָם מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ וְהוּא מֵסֵב עַל הַדַּרְגָּשׁ.
מֵת לוֹ מֵת, אֵינוֹ יוֹצֵא מִפֶּתַח פַּלְטְרִין שֶׁלּוֹ — ארמונו — שאין מכבוד המלך להראות את צערו לעיני העם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם רוֹצֶה לָצֵאת אַחַר הַמִּטָּה, יוֹצֵא, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד שֶׁיָּצָא אַחַר מִטָּתוֹ שֶׁל אַבְנֵר — שר צבאו של שאול, שיואב הרגו — שֶׁנֶּאֱמַר וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּטָּה (שמואל ב ג, לא). אָמְרוּ לוֹ, לֹא הָיָה הַדָּבָר אֶלָּא לְפַיֵּס אֶת הָעָם — להראות להם שלא הייתה לדוד יד בהריגת אבנר בידי יואב. וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ — מאכילים אותו בסעודה שאחרי הקבורה — כָּל הָעָם מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ וְהוּא מֵסֵב עַל הַדַּרְגָּשׁ, לשמור על כבוד המלכות.
ב:דהמלך — כוחו וגבולותיו
וּמוֹצִיא לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ, וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ. דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֵין לוֹ שִׁעוּר. וְכָל הָעָם בּוֹזְזִין וְנוֹתְנִין לְפָנָיו, וְהוּא נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ. לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, אֶלָּא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַרְבֶּה הוּא לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ מְסִירוֹת אֶת לִבּוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אַחַת וּמְסִירָה אֶת לִבּוֹ, הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, אֲפִלּוּ כַאֲבִיגָיִל. לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים, אֶלָּא כְדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד, אֶלָּא כְדֵי לִתֵּן אַפְסַנְיָא. וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ. יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה, מוֹצִיאָהּ עִמּוֹ. נִכְנָס, מַכְנִיסָהּ עִמּוֹ. יוֹשֵׁב בַּדִּין, הִיא עִמּוֹ. מֵסֵב, הִיא כְנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו.
וּמוֹצִיא לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת — כל מלחמה חוץ מן המלחמה בעמלק ובשבעת עממי כנען — עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ — בגדרות של אחרים, אל שדהו או אל כרמו — וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֵין לוֹ שִׁעוּר: אין אדם יכול לטעון שעשה אותה רחבה מכפי צורכו. וְכָל הָעָם בּוֹזְזִין וְנוֹתְנִין לְפָנָיו את השלל, וְהוּא נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ, ובוחר לעצמו את המשובח ראשון. לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים (דברים יז, יז) — אֶלָּא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה: לדוד היו שש, והנביא אמר לו שה' היה מוסיף לו פעמיים כמותן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַרְבֶּה הוּא לוֹ נשים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ מְסִירוֹת אֶת לִבּוֹ מאחרי ה' — הסכנה שהכתוב עצמו מזכיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אַחַת וּמְסִירָה אֶת לִבּוֹ — הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים? ללמד שאסור להרבות נשים אֲפִלּוּ כַאֲבִיגָיִל, אשתו החכמה והצדקת של דוד. לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים (דברים יז, טז) — אֶלָּא כְדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ: סוסים למלחמה, ולא לראווה. וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד (דברים יז, יז) — אֶלָּא כְדֵי לִתֵּן אַפְסַנְיָא, כלומר משכורת לחייליו. וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ, ספר שני מלבד זה שכל אדם מישראל חייב בו. יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה, מוֹצִיאָהּ עִמּוֹ — את ספר התורה שלו; נִכְנָס, מַכְנִיסָהּ עִמּוֹ; יוֹשֵׁב בַּדִּין, הִיא עִמּוֹ; מֵסֵב, הִיא כְנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו (דברים יז, יט).
ב:השמירת אימת המלך
אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ, וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ, וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ. וְאֵין רוֹאִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא מִסְתַּפֵּר וְלֹא כְשֶׁהוּא עָרֹם וְלֹא בְבֵית הַמֶּרְחָץ. שֶׁנֶּאֱמַר שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ.
אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ של המלך, וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ, וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ: מה שמיוחד למלך — לו לבדו. וְאֵין רוֹאִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא מִסְתַּפֵּר, וְלֹא כְשֶׁהוּא עָרֹם, וְלֹא בְבֵית הַמֶּרְחָץ: מראות כאלה ממעטים את האימה הראויה למלך. שֶׁנֶּאֱמַר שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ (דברים יז, טו) — ודרשו: שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ