סדר נְזִיקִין · 71 משניות
סַנְהֶדְרִין
סנהדרין עוסקת בבתי הדין ובדיני נפשות. היא נפתחת במניין הדיינים שכל דין צריך: שלושה לדיני ממונות, עשרים ושלושה לדיני נפשות, ושבעים ואחד, הסנהדרין הגדולה, לדברים מעטים הנוגעים לעם כולו, ומוסיפה את הדינים המיוחדים לכהן הגדול ולמלך. היא ממשיכה בכך שכל בעל דין בורר לו דיין, במי שפסול לדון ולהעיד, ובזהירות היתרה שבה נידונים דיני נפשות לעומת דיני ממונות. אחר כך היא מלווה את חקירת העדים, את הדרך לבית הסקילה ואת ארבע מיתות בית דין, סקילה, שריפה, הרג וחנק, ואת החייבים בכל אחת מהן, ובהם בן סורר ומורה ואנשי עיר הנידחת. פרקה העשירי נפתח במילים "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" ומונה את מי שמאבד אותו, והיא נחתמת בנחנקים, ובהם זקן ממרא ונביא השקר.
בֵּית דִּין וּמֶלֶךְ
פרק אדִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה
כמה דיינים לכל דין
סימןמִנְיַן הַדַּיָּנִים
בימי המשנה לא היו כל בתי הדין באותו גודל. הקטן שבהם היה של שלושה דיינים. סנהדרין קטנה מנתה עשרים ושלושה, ורק בית דין כזה יכול היה לדון בדין שעלול להסתיים בגזר דין מוות. והסנהדרין הגדולה, בית הדין העליון, מנתה שבעים ואחד. ככל שהעניין חמור יותר, כך גדל בית הדין. לפי הכלל הזה ממיין הפרק את הדינים: דיני ממונות, נזקים, חליצה ושומות — בשלושה; דיני נפשות, ואפילו של בהמה שהמיתה אדם — בעשרים ושלושה; ושבט, נביא שקר, כהן גדול ומלחמת רשות — בשבעים ואחד. ולבסוף מוצא הפרק את המספרים האלה בתורה.
- א:אשלושה דיינים — בתי הדין שבכל יוםדיני ממונות, גזלות וחבלות, תשלומי הנזק וקנסות הגנב נדונים בשלושה דיינים; וחכמים אומרים שהמוציא שם רע צריך עשרים ושלושה, מפני שיש בו דיני נפשות.סימןדיני ממונות בשלשה
- א:בשלושה דיינים — מלקות ולוח השנהמלקות, קידוש החודש ועיבור השנה נעשים בשלושה; משום רבי ישמעאל אמרו שמלקות בעשרים ושלושה, ורבן שמעון בן גמליאל מגדיל את עיבור השנה לחמישה ולשבעה.סימןמכות / עבור השנה
- א:גשלושה דיינים — טקסים ושומותחליצה, מיאונים ופדיון מעשר שני והקדשות נעשים בשלושה, ובסמיכה ובעריפת העגלה רבי יהודה מצריך חמישה; וקרקעות ושומת אדם צריכות תשעה וכהן.סימןסמיכת זקנים ועריפת עגלה
- א:דעשרים ושלושה דיינים — דיני נפשותדיני נפשות צריכים עשרים ושלושה דיינים, ואף בהמה וחיה שהמיתו אדם נדונות כך; ורבי אליעזר אומר שכל הקודם להרגן זכה.סימןדיני נפשות בעשרים ושלשה
- א:השבעים ואחד דיינים — החמורים שבענייניםשבט, נביא השקר וכהן גדול, מלחמת הרשות, הוספה על העיר ועל העזרות, סנהדריות לשבטים ועיר הנידחת — כולם על פי בית דין של שבעים ואחד.סימןהשבט / מלחמת הרשות
- א:ומניין שבעים ואחד ומניין עשרים ושלושהשבעים ואחד הם שבעים הזקנים ומשה על גביהם; ועשרים ושלושה נבנים מעדה שופטת ועדה מצלת, מרוב של שניים לחובה, ומן הכלל שאין בית דין שקול.סימןסנהדרי גדולה
פרק בכֹּהֵן גָּדוֹל וְהַמֶּלֶךְ
מעמדם המיוחד של הכהן הגדול ושל המלך
סימןמְלוּכָה וּכְהֻנָּה
שני אנשים עמדו בישראל מעל לכל העם: הכהן הגדול, שעבד במקדש ונצטווה לשמור על קדושתו, והמלך. הכהן הגדול אינו נושא אלמנה ואינו מיטמא למת, אפילו לאביו ולאמו. והמלך לא ירבה לו נשים, סוסים וכסף. הפרק מעמיד את השניים זה לצד זה: כיצד כל אחד מהם עומד בבית הדין, נושא אישה ומתאבל. אחר כך הוא מונה את סמכויות המלך במלחמה, בדרך ובשלל, ואת הגבולות שהוצבו לו, ונחתם בכבוד הראוי לו.
- ב:אהכהן הגדול — מעמדו המיוחדהכהן הגדול דן ונדון ככל אדם, אבל אינו מייבם שהאלמנה אסורה עליו, אינו יוצא אחר המיטה, ובאבלו נשמר כבודו.סימןכהן גדול דן
- ב:בהמלך — מחוץ לבית הדיןשלא ככהן הגדול, המלך אינו דן ואין דנים אותו, פטור מן החליצה ומן הייבום, ואין נושאין את אלמנתו — ורבי יהודה מתיר למלך לשאת אותה.סימןהמלך לא דן
- ב:גהמלך באבלוהמלך אינו יוצא מפתח ארמונו אחר המיטה, וחכמים מבארים שדוד הלך אחר מיטת אבנר רק לפייס את העם; ובסעודת ההבראה הוא מיסב על הדרגש.סימןמטתו של אבנר
- ב:דהמלך — כוחו וגבולותיוהמלך מוציא למלחמת רשות על פי בית דין של שבעים ואחד, פורץ לו דרך ונוטל ראשון מן השלל; אבל לא ירבה נשים, סוסים וכסף, וכותב לו ספר תורה משלו.סימןלא ירבה לו נשים
- ב:השמירת אימת המלךאין משתמשים בסוסו, בכיסאו ובשרביטו של המלך, ואין רואים אותו כשהוא מסתפר או ערום, שנאמר "שום תשים עליך מלך" — שתהא אימתו עליך.סימןאין רוכבין על סוסו
מַהֲלַךְ הַדִּין
פרק גזֶה בּוֹרֵר
בחירת בית הדין
סימןדַּיָּנִים וְעֵדִים
בית דין לדיני ממונות היה של שלושה דיינים, ובעלי הדין עצמם יכלו לבחור מי ידון אותם. כדי שיהיה הדין הוגן, אסור שתהיה לדיין או לעד סיבה לנטות לאחד הצדדים, והוא צריך להיות ישר. הפרק פותח בדרך שבה הם נבחרים. אחר כך הוא מונה מי אינו כשר לדון ולהעיד: מי שמרוויח שלא ביושר, כמו המשחק בקוביה והמלווה בריבית; קרובי משפחה; ולדעת רבי יהודה גם אוהב ושונא. הוא נחתם בתוך בית הדין: כיצד חוקרים את העדים, כיצד הדיינים מכריעים ומודיעים את הפסק, ומתי ראיה חדשה פותחת את הדין מחדש.
- ג:אבחירת הדיינים — והערעור עליהםדיני ממונות בשלושה: זה בורר לו דיין אחד, וזה בורר לו אחד, ומוסיפים שלישי; ואין פוסלים דיין או עד אלא בראיה של ממש.סימןזה בורר לו אחד
- ג:בהמקבל עליו דיין פסול — יכול לחזור בו?המקבל עליו את אביו או רועי בקר כדיינים, או המציע לשלם אם יידור לו התובע בחיי ראשו במקום שיישבע הוא: רבי מאיר אומר שיכול לחזור בו, וחכמים אומרים שאינו יכול.סימןנאמן עלי אבא
- ג:גפסולים מחמת פרנסה שאינה הגונההמשחק בקוביה, המלווה בריבית, מפריחי היונים וסוחרי שביעית פסולים לדון ולהעיד — ורבי יהודה פוסל רק מי שאין לו פרנסה אחרת.סימןהמשחק בקביא
- ג:דאילו קרובים פסוליםאביו של בעל הדין, אחיו, דודיו, חמיו וגיסו, ובניהם וחתניהם — כולם פסולים לדון ולהעיד, וקרבה שנפסקה קודם שראה את המעשה אינה פוסלת.סימןהקרובין
- ג:ההאוהב והשונארבי יהודה פוסל את השושבין ואת מי שלא דיבר עם בעל הדין שלושה ימים מתוך איבה, וחכמים משיבים שאין ישראל חשודים לשקר בעדותם מחמת כך.סימןהאוהב והשונא
- ג:ובדיקת העדים ומניין הדעותחוקרים כל עד לבדו, ואין מועילה אלא הודאה מפורשת; שלושת הדיינים מכריעים אחרי הרוב, ואם אמר אחד "איני יודע" מוסיפים דיינים.סימןבודקים את העדים
- ג:זהכרזת הפסק בלא רכילותהגדול שבדיינים מכריז "אתה זכאי, אתה חייב", ודיין שנשאר במיעוט לא יאמר למפסיד שחבריו רבו עליו — שזו רכילות.סימןלא תלך רכיל
- ג:חסתירת הדין בראיה חדשהראיה חדשה סותרת את הדין אפילו לאחר שנגמר, אבל ראיה שבעל הדין כפר בה מתחילה, או שהחביא אותה עד שראה שהוא מתחייב, אינה כלום.סימןסותר את הדין
פרק דאֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת
במה שונים דיני נפשות מדיני ממונות
סימןדִּינֵי נְפָשׁוֹת
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. בית הדין דן בשני סוגי עניינים שונים: דיני ממונות, כמו ויכוח על הלוואה, שנדונים בשלושה דיינים, ודיני נפשות, שבהם אדם עלול להיות מומת על עבירה, ונדונים בעשרים ושלושה. ודין נפשות עמד כולו על עדים שראו את המעשה במו עיניהם. הפרק מונה את ההבדלים שבין דין נפשות לדין ממונות, וכמעט כולם נוטים לצד הזכות; אחר כך הוא מתאר כיצד ישב בית הדין, ולפניו סופרים ושורות של תלמידי חכמים, ונחתם בדברים החמורים שאומרים לעדים: נפש אחת היא עולם מלא.
- ד:אדיני ממונות ודיני נפשות — ההבדליםשניהם טעונים חקירה מלאה של העדים, אבל דיני נפשות שונים במניין הדיינים, בפתיחה, ברוב, בהחזרת הדין ובזמנו — וכל ההבדלים נוטים לזכות.סימןדיני ממונות / דיני נפשות
- ד:במתחילים מן הצד, וייחוס הדייניםבדיני נפשות שואלים תחילה את דעת הדיינים שבצד, ואין כשרים לדון אותם אלא מיוחסים שבנותיהם ראויות להינשא לכהונה.סימןמתחילין מן הצד
- ד:גסנהדרין כחצי גורן, וסופריההדיינים יושבים כחצי גורן עגולה כדי שיראו זה את זה, ושני סופרים כותבים את דברי המזכים ואת דברי המחייבים — ורבי יהודה אומר שלושה.סימןכחצי גרן עגלה
- ד:דשלוש שורות התלמידים ומינוי דייןלפני הדיינים יושבות שלוש שורות של תלמידי חכמים; הוצרכו לדיין — סומכים מן השורה הראשונה, הכול עולים מקום אחד, ומן הקהל בוררים אחד למקום האחרון.סימןשלש שורות
- ד:הכיצד מאיימים על עדי נפשותבית דין מזהיר את העדים שלא יעידו מאומד או משמועה, שבדיני נפשות דמו ודם זרעיותיו של הנידון תלויים בהם, והמאבד נפש אחת כאילו איבד עולם מלא.סימןמאימין את העדים
פרק ההָיוּ בוֹדְקִין אוֹתָן
חקירת העדים ובדיקתם
סימןחֲקִירַת עֵדִים
רעיון אחד יעזור לפני שמתחילים. דין נפשות עמד על שני עדים, והתורה שומרת מפני עדי שקר: אם באים עדים אחרים ואומרים "עמנו הייתם, במקום אחר, באותה שעה עצמה", נענשים הראשונים בעונש שזממו להביא על הנידון. לפיכך בית הדין קושר כל עד לזמן ולמקום מדויקים. הפרק מביא את שבע החקירות שעושות זאת, את הבדיקות — השאלות על הפרטים — ואת ההבדלים בין דברי שני העדים שמבטלים את העדות. אחר כך הוא מלווה את הדיינים בשעה שהם נושאים ונותנים, מלינים את החיוב עד למחרת ונמנים, ולעולם אינם מחייבים ברוב של אחד.
- ה:אשבע החקירותעדי נפשות נחקרים בשבע חקירות — באיזה מחזור שמיטה, באיזו שנה, באיזה חודש, בכמה בחודש, באיזה יום, באיזו שעה ובאיזה מקום — כדי שאפשר יהיה להזים אותם.סימןבשבע חקירות
- ה:בחקירות מול בדיקותבחקירות, עד אחד שאמר "איני יודע" מבטל את העדות; בבדיקות, אפילו שני העדים אינם יודעים היא קיימת — וכל המרבה בבדיקות הרי זה משובח.סימןחקירות לבדיקות
- ה:גאילו הפרשים מבטלים את העדותהפרש של יום אחד בתאריך או של שעה אחת טעות הוא והעדות קיימת, אבל הפרש רחב מזה — כשמש שעברה ממזרח למערב — מבטל אותה.סימןבשנים בחדש
- ה:דהנטייה לזכותפותחים בזכות: עד המלמד זכות ותלמיד המלמד חובה משתקים אותם, אבל תלמיד המלמד זכות מעלים אותו לבין הדיינים ושומעים לו.סימןפותחין בזכות
- ה:הגמר הדיןרוב של אחד מזכה ואינו מחייב; לא מצאו זכות — מלינים את הדין עד הבוקר, ומוסיפים דיינים שניים שניים עד שבעים ואחד.סימןמעבירין דינו למחר
מִיתוֹת בֵּית דִּין
פרק ונִגְמַר הַדִּין
הדרך לבית הסקילה
סימןסֵדֶר הַסְּקִילָה
שני רעיונות יעזרו לפני שמתחילים. בית הדין יכול היה להמית אדם בארבע מיתות, והפרק הזה מלווה אחת מהן, הסקילה, מגמר הדין ועד הקבורה. ואף לאחר שנגמר הדין המשיך בית הדין לחפש טעם לזכותו: בית הסקילה היה רחוק, רוכב עמד מוכן לעצור את השיירה, וכרוז קרא לכל מי שיכול ללמד עליו זכות. סמוך לסוף אומרים לו להתוודות, ובזכות הווידוי יש לו חלק לעולם הבא. אחר כך באים הסקילה עצמה, השאלה אם הגוף נתלה וכיצד, הקבורה בו ביום, וצערם השקט של הקרובים, שאינו אלא בלב.
- ו:אהדרך לבית הסקילההנידון יוצא לבית הסקילה, ובדרך עומדים אדם עם סודרין ורוכב, וכרוז מכריז לפניו — כדי שכל זכות של הרגע האחרון תחזיר אותו.סימןנגמר הדין / הסודרין
- ו:בהתוודה — ויש לך חלק לעולם הבאכעשר אמות מבית הסקילה אומרים לנידון להתוודות, שכל המתוודה יש לו חלק לעולם הבא, כעכן שהתוודה לפני יהושע.סימןהתודה / עכן
- ו:גהפשטת בגדי הנידוןארבע אמות מבית הסקילה מפשיטים את בגדיו של הנידון, ורבי יהודה וחכמים נחלקו כיצד מכסים את האיש ואת האישה בשעת הסקילה.סימןמפשיטין אותו
- ו:דהסקילה, התלייה והקבורההעד דוחף את הנידון מרמה גבוהה כשתי קומות, ואם לא מת סוקלים אותו; המגדף והעובד עבודה זרה נתלים, ומתירים וקוברים אותם בו ביום.סימןגבוה שתי קומות
- ו:האף השכינה מצטערתרבי מאיר מלמד שהשכינה מצטערת אף על דמם של רשעים; ומכאן שהמלין את מתו עובר בלא תעשה, ושני בתי קברות היו מתוקנים לבית דין.סימןקלני מראשי
- ו:וליקוט העצמות והפיוסנתעכל הבשר — מלקטים את עצמות ההרוג וקוברים אותן בקברות אבותיו; הקרובים שואלים בשלום הדיינים והעדים, ואינם מתאבלים אלא אוננים, שאין אנינות אלא בלב.סימןנתעכל הבשר
פרק זאַרְבַּע מִיתוֹת נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין
ארבע המיתות ורשימת הנסקלים
סימןהַנִּסְקָלִין
התורה מחייבת מיתה על עבירות אחדות, אבל רק לעתים רחוקות היא אומרת כיצד. יש שהיא נוקבת במיתה עצמה, כגון סקילה או שריפה; ולרוב היא אומרת רק "מות יומת" או "דמיו בו", ומסורת חכמים מבארת באיזו מיתה מדובר וכיצד היא נעשית. בית דין של עשרים ושלושה יכול היה לגזור דין כזה רק על פי שני עדים. הפרק מדרג את ארבע המיתות שבית דין ממית בהן, מתאר כיצד נעשו השריפה, ההרג בסייף והחנק, ואחר כך מונה את הנסקלים — מן העריות ועד העבודה הזרה והכישוף — ומדייק בכל אחד מהם מה בדיוק מחייב אותו.
- ז:אארבע מיתות בית דין לפי חומרתןסקילה, שריפה, הרג וחנק — מן החמורה אל הקלה, ומי שנתחייב בשתי מיתות נידון בחמורה; ורבי שמעון מדרג אותן בסדר אחר.סימןארבע מיתות
- ז:בשריפה — יציקת עופרת מותכתהשריפה היא יציקת עופרת מותכת לתוך הגרון, ופותחים את פיו של הנידון בסודר — ורבי יהודה אומר לפתוח אותו בצבת.סימןמצות הנשרפין
- ז:גהרג וחנקההרג הוא התזת הראש בסייף כדרך שהמלכות עושה, ורבי יהודה מעדיף סדן; ובחנק מושכים בסודר משני צדדיו עד שנפשו של הנידון יוצאת.סימןמצות הנהרגים / הנחנקין
- ז:דאלו הן הנסקליןרשימת חייבי הסקילה: עריות כאם, אשת האב והכלה, המגדף והעובד עבודה זרה, המחלל את השבת, המקלל אביו ואמו, ובן סורר ומורה.סימןאלו הן הנסקלין
- ז:ההמגדף וסדר דינוהמגדף אינו חייב עד שיפרש את השם; העדים מעידים בכינוי, ובגמר הדין אומר הגדול שבהם את הדברים כלשונם, והדיינים קורעים את בגדיהם.סימןהמגדף / שיפרש השם
- ז:ואלו מעשי עבודה זרה חייבים מיתההזובח, המקטר, המנסך והמשתחווה חייבים מיתה בכל עבודה זרה, והמחבק, המנשק והמלביש עוברים באיסור בלבד — אלא אם כן זו היא עבודתה.סימןהעובד עבודה זרה
- ז:זהמולך, אוב וידעוניהנותן מזרעו למולך אינו חייב עד שימסור ויעביר באש; בעל האוב והידעוני נסקלים, והנשאל בהם עובר באיסור בלבד.סימןהנותן מזרעו / יעביר באש
- ז:חחילול שבת וקללת הוריםהמחלל את השבת נסקל רק על מלאכה שזדונה כרת, והמקלל אביו ואמו רק כשקילל בשם; ובקללה בכינוי נחלקו רבי מאיר וחכמים.סימןהמחלל את השבת / המקלל
- ז:טנערה המאורסההבא על נערה המאורסה נסקל רק כשהיא נערה, בתולה, מאורסה ובבית אביה; באו עליה שניים — הראשון בסקילה, והשני בחנק.סימןנערה המארסה
- ז:יהכמנת עדים למסיתהמסית הוא היחיד שמכמינים לו עדים; חזר בו — מוטב, ואם עמד על דעתו ואמר שזו חובתנו, יוצאים העדים ומביאים אותו לסקילה.סימןהמסית / מכמינין
- ז:יאהמכשףהעושה מעשה כישוף ממש חייב, והאוחז את העיניים פטור — ורבי עקיבא ממשיל בשניים המלקטים קישואים, אחד פטור ואחד חייב.סימןהמכשף / האוחז את העינים
פרק חבֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה
הנידונים על שם סופם
סימןעַל שֵׁם סוֹפוֹ
התורה מתארת בן שאינו שומע בקול אביו ובקול אמו: הם מביאים אותו אל הזקנים, אומרים שהוא "זולל וסובא", והוא נסקל (דברים כא, יח-כא). חכמים דרשו כל מילה שבפרשה בדקדוק כזה, עד שהמקרה כמעט אינו יכול להתקיים, ויש שאמרו שלא היה מעולם. הפרק מפרט את גילו של הבן, את הבשר והיין, את הגנבה, את ההורים ואת סדר הדין, ומבאר מדוע הוא נידון על שם סופו. אחר כך הוא עובר לאחרים שמותר להורגם עוד בטרם עשו את מעשיהם: הבא במחתרת, והרודף אחר חברו להורגו או לאנסו.
- ח:אבן סורר ומורה — חלון הגילבן נעשה סורר ומורה רק בחלון זמן קצר — משיביא שתי שערות, לאחר שלוש עשרה שנה, ועד שיקיף זקן.סימןשתי שערות / שיקיף זקן
- ח:בבשר, יין, והסעודות הפוטרותבן סורר ומורה אינו חייב עד שיאכל טרטימר בשר וישתה חצי לוג יין; אכל בסעודת מצווה או מאכל אסור — אין דנים אותו.סימןטרטימר בשר
- ח:גתנאי הגנבהבן סורר ומורה אינו חייב אלא אם גנב משל אביו ואכל ברשות אחרים, ורבי יוסי בר רבי יהודה מצריך שיגנוב משל אביו ומשל אמו.סימןגנב משל אביו
- ח:דההורים וסדר הדיןשני ההורים צריכים לרצות, ואם אחד מהם גידם, חיגר, אילם, סומא או חירש — אין דנים את הבן; ברח קודם גמר הדין והגדיל — פטור.סימןשיהו שניהם רוצים
- ח:הנידון על שם סופובן סורר ומורה נידון על שם סופו — ימות זכאי ואל ימות חייב, שמיתתם של רשעים הנאה להם והנאה לעולם.סימןנדון על שם סופו
- ח:והבא במחתרתאף הבא במחתרת נידון על שם סופו ומותר להורגו; ושבר חבית בכניסתו — אם היה מותר להורגו אינו משלם, שאין אדם מת ומשלם.סימןהבא במחתרת
- ח:זהרודף — מצילים אותו בנפשומותר להרוג את הרודף אחר חברו להורגו, אחר הזכר או אחר נערה מאורסה, אבל לא את המחלל את השבת ולא את העובד עבודה זרה.סימןהרודף אחר חברו
פרק טוְאֵלּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִין
הנשרפים והנהרגים בסייף
סימןשְׂרֵפָה וְסַיִף
בית הדין יכול היה להמית אדם בארבע דרכים: סקילה, שריפה, הרג בסייף וחנק. פרק ז מנה את הנסקלים, ופרק זה מונה את הנשרפים ואת הנהרגים בסייף. שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. בית הדין מעניש על הריגה רק כשמעשהו של ההורג עצמו גרם למיתה, ולא כשרק גרם לה בעקיפין. ובלא עדות כשרה אין בית הדין יכול לחייב איש, ובכל זאת יש מי שנמלטים מגזר דינו ואינם יוצאים נקיים. הפרק מברר מתי ההורג חייב ובאיזו מיתה דנים כשנתערבו הנידונים, ונחתם במי שכונסים אותו לכיפה ובמי שקנאים פוגעים בו.
- ט:אהנשרפים, הנהרגים והרוצח החייבהמשנה מונה את הנשרפים ואת הנהרגים, ומגדירה את הרוצח: חייב בכוח ישיר שאין להימלט ממנו, ופטור כשגרם למיתה רק בעקיפין.סימןהנשרפין / הנהרגים
- ט:במכה שסטתה ממקומהאין ההורג חייב אלא אם נתכוון למכה ממיתה והייתה ממיתה במקום שפגעה בו; ורבי שמעון פוטר אף המתכוון להרוג את זה והרג את זה.סימןנתכון להרג את הבהמה
- ט:גרוצח שנתערב באחרים, ומיתות שנתערבורוצח שנתערב באחרים — כולם פטורים; נידונים שנתערבו — כולם נידונים במיתה הקלה, ומכאן המחלוקת איזו מיתה חמורה.סימןרוצח שנתערב באחרים
- ט:דשתי מיתות — נידון בחמורהמי שנתחייב בשתי מיתות בית דין נידון בחמורה, ורבי יוסי אומר שנידון באיסור שחל עליו תחילה.סימןשנתחיב בשתי מיתות
- ט:ההכניסה לכיפהמי שלקה פעמיים על עבירת כרת ושוב עבר עליה נכנס לכיפה ומאכילים אותו עד שכרסו מתבקעת; וכן רוצח שבית הדין אינו יכול לדונו.סימןשלקה ושנה
- ט:וקנאים, כהן ששימש בטומאה וזר ששימשבשלושה עבריינים קנאים פוגעים; בכהן ששימש בטומאה מטפלים הכהנים הצעירים ולא בית דין; ובזר ששימש נחלקו רבי עקיבא וחכמים.סימןקנאין פוגעין בו
פרק יכָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק
העולם הבא, ומי שמאבד את חלקו בו
סימןעוֹלָם הַבָּא
דבר אחד כדאי לדעת לפני שמתחילים: אחרי החיים בעולם הזה בא העולם הבא, שבו מקבלים שכר נצחי, ו"יש לו חלק לעולם הבא" פירושו שהוא בכלל מקבלי השכר הזה. הפרק, הקרוי "חלק" על שם משפטו הראשון, פותח בנדיבות: לכל ישראל יש חלק לעולם הבא, ואפילו למי שהומת בבית דין על חטאו. אחר כך הוא מונה את מי שמאבדים את חלקם: הכופרים ביסודות התורה או המזלזלים בקודש, שלושה מלכים וארבעה הדיוטות, וקבוצות שלמות כגון דור המבול. ולבסוף הוא פונה לעיר הנידחת, שהודחה לעבודה זרה: מתי נידונת עיר שלמה, וכיצד מחריבים אותה.
- י:אכל ישראל יש להם חלק — ומי שאיבד אותולכל ישראל, ואפילו לחוטאים, יש חלק לעולם הבא, חוץ מן הכופר בתחיית המתים מן התורה, הכופר בתורה מן השמים, האפיקורוס ועוד מעטים.סימןכל ישראל
- י:בשלושה מלכים וארבעה הדיוטותירבעם, אחאב ומנשה, ובלעם, דואג, אחיתופל וגחזי אין להם חלק לעולם הבא — ורבי יהודה חולק בעניין מנשה, שהתפלל ונענה.סימןשלשה מלכים וארבעה הדיוטות
- י:גהדורות והעדות שאין להם חלקדור המבול, דור הפלגה, אנשי סדום והמרגלים אין להם חלק; ובדור המדבר, בעדת קורח ובעשרת השבטים נחלקים רבי עקיבא ורבי אליעזר.סימןדור המבול
- י:דהתנאים לעיר הנידחתאין עיר נעשית עיר הנידחת אלא אם הדיחוה אנשים מתוכה ומשבטה והודח רובה; ואם לא — עובדיה נידונים כיחידים, בסקילה, אבל ממונם ניצל.סימןאנשי עיר הנדחת
- י:השיירה המצילה, וממון הצדיקים והרשעיםשיירה ששהתה בעיר יכולה להצילה בהצטרפה לרוב; ממון הצדיקים שבתוכה אובד ושמחוצה לה ניצל, וממון הרשעים אובד בכל מקום.סימןהחמרת והגמלת / נכסי צדיקים
- י:ושרפת העיר וסילוק החרוןכל שלל העיר מתכנס לרחובה ונשרף, חוץ משלל שמים כהקדשות וכתבי הקודש; העושה בה דין כמקריב עולה, וכשאבדו הרשעים מסתלק חרון האף.סימןשרפת באש
פרק יאאֵלּוּ הֵן הַנֶּחֱנָקִין
הנידונים במיתת חנק
סימןחֶנֶק וְזָקֵן מַמְרֵא
לבית הדין היו ארבע מיתות: סקילה, שריפה, הרג בסייף וחנק. הפרקים הקודמים מנו את הנסקלים, את הנשרפים ואת הנהרגים, ופרק אחרון זה מונה את הנחנקים. דבר אחד כדאי לדעת לפני שמתחילים: כשהתורה אומרת על עבריין שיומת ואינה מפרשת באיזו מיתה, מיתתו בחנק. ברשימה המכה את אביו ואת אמו, הגונב נפש והבא על אשת איש. רובו של הפרק עוסק בזקן ממרא, חכם הממרה את פי הסנהדרין: כיצד שאלה קשה עולה בשלושה בתי דין שבירושלים, מתי המראתו נעשית חיוב מיתה, והיכן ממיתים אותו. הוא נחתם בנביא השקר ובזוממי בת כהן.
- יא:אאלו הן הנחנקיןהמכה אביו ואמו, הגונב נפש, זקן ממרא, נביא השקר והבא על אשת איש נחנקים; והמכה אינו חייב עד שיעשה חבורה, והגונב עד שיכניס את הנגנב לרשותו.סימןאלו הן הנחנקין
- יא:בזקן ממרא ושלושת בתי הדיןזקן ממרא ובית הדין החולק עליו עולים בשלושת בתי הדין שבירושלים עד בית הדין הגדול שבלשכת הגזית, ואינו חייב עד שיורה לעשות.סימןזקן ממרא / לשכת הגזית
- יא:גחומר בדברי סופריםהאומר "אין תפילין" לעבור על דברי תורה פטור, והמורה שיהיו בתפילין חמישה בתים להוסיף על דברי סופרים חייב — שחומר בדברי סופרים.סימןחמר בדברי סופרים
- יא:דהיכן ומתי מומת זקן ממראאין ממיתים את זקן ממרא אלא בבית הדין הגדול שבירושלים; רבי עקיבא אומר שממתינים לרגל, ורבי יהודה אומר שממיתים אותו מיד וכותבים ושולחים לכל המקומות.סימןמשמרין אותו עד הרגל
- יא:הנביא השקרהמתנבא מה שלא שמע, או מה שנאמר לחברו, נחנק בבית דין; והכובש את נבואתו, המזלזל בדברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו — מיתתם בידי שמים.סימןנביא השקר
- יא:והמתנבא בשם עבודה זרה, אשת איש וזוממי בת כהןהמתנבא בשם עבודה זרה נחנק אף אם כיוון את ההלכה, והבא על אשת איש נחנק; וזוממי בת כהן נחנקים ואינם נשרפים כמותה.סימןהמתנבא בשם עבודה זרה