משנה מִדּוֹת · פרק ג מתוך ה
מִדּוֹת · פרק גהַמִּזְבֵּחַ
המזבח החיצון והאולם
סימןמִזְבֵּחַ וְאוּלָם
כדאי לדמיין את העזרה: בצדה המערבי עמד בניין המקדש, ובחזיתו אולם גבוה שדרכו נכנסים; ולפניו, באוויר הפתוח, עמד המזבח הגדול — גוש מלא של אבנים, שעליו הקטירו את הקרבנות. הכהנים עלו אליו בכבש, ולעולם לא במעלות, ונתנו עליו את דם הקרבנות, יש מהם למעלה מחוט אדום שהקיף את אמצעו ויש למטה ממנו. הפרק בונה את המזבח אמה אחר אמה, מן הקרקע ועד המערכה שבראשו, ועוקב אחר שיירי הדם היורדים בנקביו; ואחר כך באים הכבש, מקום השחיטה, המעלות העולות אל האולם, וגפן הזהב שעל פתח ההיכל.
- ג:אבניין המזבחהמזבח החיצון נמדד אמה אחר אמה — יסוד, סובב, קרנות ומקום הילוך רגלי הכהנים — עד מקום המערכה שבאמצעו, וחוט הסיקרא חוגר אותו באמצע גובהו.סימןהיסוד / הסובב
- ג:בשני הנקבים שביסודבקרן הדרומית־מערבית של היסוד היו שני נקבים דקים כחוטמים, ודרכם ירדו שיירי הדם שנשפכו על היסוד המערבי והדרומי אל אמת המים, ומשם יצאו לנחל קדרון.סימןשני נקבים
- ג:גהשית והכבשברצפה שליד הקרן הדרומית־מערבית הייתה טבלת שיש ובה טבעת, שדרכה ירדו לנקות את השית; בדרום המזבח עמד הכבש, ובמערבו הרבובה, שבה הניחו חטאות עוף שנפסלו.סימןיורדין לשית
- ג:דאבני המזבח והברזלאבני הכבש והמזבח הוצאו שלמות מתחת לקרקע בתולה בבקעת בית כרם, בלי שיונף עליהן ברזל, וסוידו פעמיים בשנה — שהברזל מקצר ימי אדם והמזבח מאריך אותם.סימןשלא הונף עליהן ברזל
- ג:המקום השחיטה שבצפון המזבחבצפון המזבח היו קבועות טבעות לשחיטה — שישה סדרים של ארבע, או ארבעה של שש — ובבית המטבחיים עמודים ננסים, רביעין של ארז ואונקליות של ברזל לתלייה, ושולחנות של שיש להפשטה.סימןטבעות היו לצפונו
- ג:ובין האולם ולמזבחהכיור עמד בין האולם ולמזבח, משוך מעט לדרום; ובעשרים ושתיים האמות שביניהם עלו שתים עשרה מעלות ורובדים, ובמידת הרובד העליון נחלק רבי יהודה.סימןהכיור
- ג:זהקורות שמעל פתח האולםפתח האולם היה ארבעים אמה גובהו ועשרים רוחבו, ומעליו חמש קורות של עץ מילת, כל אחת עודפת על שתחתיה אמה מכל צד, עד שהעליונה הייתה שלושים אמה.סימןחמש מלתראות
- ג:חגפן הזהב שבפתח ההיכלקורות ארז סמכו את כותלי ההיכל והאולם, בשרשרות זהב עלו פרחי כהונה לראות את העטרות, וגפן של זהב שבפתח ההיכל הלכה והכבידה מן הזהב שהתנדבו.סימןגפן של זהב
כל הפרק
ג:אבניין המזבח
הַמִּזְבֵּחַ הָיָה שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם עַל שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם. עָלָה אַמָּה וְכָנַס אַמָּה, זֶה הַיְסוֹד. נִמְצָא שְׁלֹשִׁים עַל שְׁלֹשִׁים. עָלָה חָמֵשׁ וְכָנַס אַמָּה. זֶה הַסּוֹבֵב. נִמְצָא עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנֶה עַל עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנֶה. מְקוֹם הַקְּרָנוֹת אַמָּה מִזֶּה וְאַמָּה מִזֶּה. נִמְצָא עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ עַל עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ. מְקוֹם הִלּוּךְ רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים, אַמָּה מִזֶּה וְאַמָּה מִזֶּה. נִמְצָא עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מִתְּחִלָּה לֹא הָיָה אֶלָּא שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים עַל שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים, כּוֹנֵס וְעוֹלֶה בְּמִדָּה זוֹ, עַד שֶׁנִּמְצָא מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה עֶשְׂרִים עַל עֶשְׂרִים. וּכְשֶׁעָלוּ בְנֵי הַגּוֹלָה, הוֹסִיפוּ עָלָיו אַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַדָּרוֹם וְאַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַמַּעֲרָב, כְּמִין גַּמָּא, שֶׁנֶּאֱמַר וְהָאֲרִיאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רֹחַב רָבוּעַ. יָכוֹל שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר אֶל אַרְבַּעַת רְבָעָיו, מְלַמֵּד שֶׁמִּן הָאֶמְצַע הוּא מוֹדֵד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְחוּט שֶׁל סִקְרָא חוֹגְרוֹ בָאֶמְצַע, לְהַבְדִּיל בֵּין הַדָּמִים הָעֶלְיוֹנִים לַדָּמִים הַתַּחְתּוֹנִים. וְהַיְסוֹד הָיָה מְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי כָל הַצָּפוֹן וְעַל פְּנֵי כָל הַמַּעֲרָב, וְאוֹכֵל בַּדָּרוֹם אַמָּה אַחַת, וּבַמִּזְרָח אַמָּה אֶחָת.
הַמִּזְבֵּחַ הָיָה שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם עַל שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם אמה בתחתיתו, וכל שכבה שמעל הבסיס נסוגה פנימה. עָלָה אַמָּה וְכָנַס אַמָּה — הגוש התחתון גבוה אמה, והשכבה שמעליו נסוגה אמה מכל צד — זֶה הַיְסוֹד. נִמְצָא שְׁלֹשִׁים עַל שְׁלֹשִׁים. עָלָה חָמֵשׁ וְכָנַס אַמָּה. זֶה הַסּוֹבֵב. הסובב הוא מעבר המקיף את המזבח, שהכהן מהלך עליו. נִמְצָא עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנֶה עַל עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנֶה. מְקוֹם הַקְּרָנוֹת אַמָּה מִזֶּה וְאַמָּה מִזֶּה. בכל פינה בראש המזבח עמד גוש מלא, אמה על אמה — הוא הקרן. נִמְצָא עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ עַל עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ מְקוֹם הִלּוּךְ רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים, אַמָּה מִזֶּה וְאַמָּה מִזֶּה, מעבר פנוי לפנים מן הקרנות, כדי שלא יצטרכו להלך ביניהן. נִמְצָא עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע — מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה, ערימת העצים שבה בערה אש המזבח. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: המזבח מִתְּחִלָּה לֹא הָיָה אֶלָּא שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים עַל שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים — בימי שלמה המלך — כּוֹנֵס וְעוֹלֶה בְּמִדָּה זוֹ עַד שֶׁנִּמְצָא מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה עֶשְׂרִים עַל עֶשְׂרִים וּכְשֶׁעָלוּ בְנֵי הַגּוֹלָה — ששבו מבבל לבנות את הבית השני — הוֹסִיפוּ עָלָיו אַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַדָּרוֹם וְאַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַמַּעֲרָב כְּמִין גַּמָּא — צורת זווית, כאות היוונית — שֶׁנֶּאֱמַר וְהָאֲרִיאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רֹחַב רָבוּעַ (יחזקאל מג, טז). האריאל הוא מקום המערכה. יָכוֹל שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה — כך אפשר היה לחשוב על מקום המערכה שבפסוק; אבל כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר אֶל אַרְבַּעַת רְבָעָיו (יחזקאל מג, טז), מְלַמֵּד שֶׁמִּן הָאֶמְצַע הוּא מוֹדֵד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה לְכָל רוּחַ. נמצא מקום המערכה עשרים וארבע על עשרים וארבע. וְחוּט שֶׁל סִקְרָא חוֹגְרוֹ בָאֶמְצַע, קו של צבע אדום, בגובה חמש אמות, לְהַבְדִּיל בֵּין הַדָּמִים הָעֶלְיוֹנִים לַדָּמִים הַתַּחְתּוֹנִים. דם חטאת הבהמה ודם עולת העוף ניתנים מעליו, ודם כל השאר — מתחתיו. וְהַיְסוֹד הָיָה מְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי כָל הַצָּפוֹן וְעַל פְּנֵי כָל הַמַּעֲרָב, וְאוֹכֵל בַּדָּרוֹם אַמָּה אַחַת — כלומר נכנס — וּבַמִּזְרָח אַמָּה אֶחָת. לקרן הדרומית־מזרחית לא היה יסוד, כי עמדה בחלקו של יהודה ולא בחלקו של בנימין.
ג:בשני הנקבים שביסוד
וּבְקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית הָיוּ שְׁנֵי נְקָבִים, כְּמִין שְׁנֵי חֳטָמִין דַּקִּין, שֶׁהַדָּמִים הַנִּתָּנִין עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי וְעַל יְסוֹד דְּרוֹמִי, יוֹרְדִין בָּהֶן וּמִתְעָרְבִין בָּאַמָּה, וְיוֹצְאִין לְנַחַל קִדְרוֹן.
וּבְקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית — למטה, ביסוד — הָיוּ שְׁנֵי נְקָבִים כְּמִין שְׁנֵי חֳטָמִין דַּקִּין שֶׁהַדָּמִים הַנִּתָּנִין עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי וְעַל יְסוֹד דְּרוֹמִי, כלומר שאריות הדם שנותרו אחרי נתינתו, יוֹרְדִין בָּהֶן וּמִתְעָרְבִין בָּאַמָּה — אמת המים שעברה בחצר המקדש — וְיוֹצְאִין לְנַחַל קִדְרוֹן
ג:גהשית והכבש
לְמַטָּה בָרִצְפָה בְּאוֹתָהּ הַקֶּרֶן, מָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה עַל אַמָּה, וְטַבְלָא שֶׁל שַׁיִשׁ, וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָהּ, שֶׁבּוֹ יוֹרְדִין לַשִּׁית וּמְנַקִּין אוֹתוֹ. וְכֶבֶשׁ הָיָה לִדְרוֹמוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם עַל רֹחַב שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, וּרְבוּבָה הָיְתָה לוֹ בְּמַעֲרָבוֹ, שֶׁשָּׁם הָיוּ נוֹתְנִים פְּסוּלֵי חַטַּאת הָעוֹף.
לְמַטָּה בָרִצְפָה בְּאוֹתָהּ הַקֶּרֶן, הדרומית־מערבית, מָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה עַל אַמָּה, וְטַבְלָא שֶׁל שַׁיִשׁ, וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָהּ, שֶׁבּוֹ יוֹרְדִין לַשִּׁית וּמְנַקִּין אוֹתוֹ — כלומר בור הניקוז שמתחת למזבח, שאליו ירד היין שנוסך עליו. וְכֶבֶשׁ הָיָה לִדְרוֹמוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, מעבר משופע, שהרי התורה אסרה לעלות במעלות על המזבח (שמות כ, כג), שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם עַל רֹחַב שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה וּרְבוּבָה הָיְתָה לוֹ בְּמַעֲרָבוֹ, חלל פתוח בדופן הכבש, שֶׁשָּׁם הָיוּ נוֹתְנִים פְּסוּלֵי חַטַּאת הָעוֹף. העופות נשארו שם עד שעבר זמנם, ואז הוציאו אותם לשריפה.
ג:דאבני המזבח והברזל
אֶחָד אַבְנֵי הַכֶּבֶשׁ וְאֶחָד אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ, מִבִּקְעַת בֵּית כָּרֶם. וְחוֹפְרִין לְמַטָּה מֵהַבְּתוּלָה, וּמְבִיאִים מִשָּׁם אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת, שֶׁלֹּא הוּנַף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל, שֶׁהַבַּרְזֶל פּוֹסֵל בִּנְגִיעָה. וּבִפְגִימָה לְכָל דָּבָר. נִפְגְּמָה אַחַת מֵהֶן, הִיא פְסוּלָה וְכֻלָּן כְּשֵׁרוֹת. וּמְלַבְּנִים אוֹתָן פַּעֲמַיִם בַּשָּׁנָה, אַחַת בַּפֶּסַח וְאַחַת בֶּחָג. וְהַהֵיכָל, פַּעַם אַחַת, בַּפֶּסַח. רַבִּי אוֹמֵר, כָּל עֶרֶב שַׁבָּת מְלַבְּנִים אוֹתוֹ בְמַפָּה מִפְּנֵי הַדָּמִים. לֹא הָיוּ סָדִין אוֹתָן בְּכָפִיס שֶׁל בַּרְזֶל, שֶׁמָּא יִגַּע וְיִפְסֹל, שֶׁהַבַּרְזֶל נִבְרָא לְקַצֵּר יָמָיו שֶׁל אָדָם, וְהַמִּזְבֵּחַ נִבְרָא לְהַאֲרִיךְ יָמָיו שֶׁל אָדָם, אֵינוֹ בַדִין שֶׁיּוּנַף הַמְקַצֵּר עַל הַמַּאֲרִיךְ.
אֶחָד אַבְנֵי הַכֶּבֶשׁ וְאֶחָד אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ, מִבִּקְעַת בֵּית כָּרֶם. וְחוֹפְרִין לְמַטָּה מֵהַבְּתוּלָה, קרקע שלא נחפרה מעולם, וּמְבִיאִים מִשָּׁם אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת שֶׁלֹּא הוּנַף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל, כמצוות התורה (דברים כז, ה), שֶׁהַבַּרְזֶל פּוֹסֵל בִּנְגִיעָה גם בלי לפגום באבן, וּבִפְגִימָה לְכָל דָּבָר — פגם פוסל, מכל סיבה שנגרם. נִפְגְּמָה אַחַת מֵהֶן, הִיא פְסוּלָה וְכֻלָּן כְּשֵׁרוֹת וּמְלַבְּנִים אוֹתָן פַּעֲמַיִם בַּשָּׁנָה — את האבנים, בסיד — אַחַת בַּפֶּסַח וְאַחַת בֶּחָג — חג הסוכות — וְהַהֵיכָל, פַּעַם אַחַת, בַּפֶּסַח. רַבִּי אוֹמֵר, כָּל עֶרֶב שַׁבָּת מְלַבְּנִים אוֹתוֹ בְמַפָּה מִפְּנֵי הַדָּמִים. רבי, הוא רבי יהודה הנשיא, מוסיף על הדעה הראשונה ואינו חולק עליה. לֹא הָיוּ סָדִין אוֹתָן בְּכָפִיס שֶׁל בַּרְזֶל — לא טייחו את האבנים בכף ברזל — שֶׁמָּא יִגַּע וְיִפְסֹל, שֶׁהַבַּרְזֶל נִבְרָא לְקַצֵּר יָמָיו שֶׁל אָדָם — כמו החרב — וְהַמִּזְבֵּחַ נִבְרָא לְהַאֲרִיךְ יָמָיו שֶׁל אָדָם — בכפרה שהוא מביא — אֵינוֹ בַדִין שֶׁיּוּנַף הַמְקַצֵּר עַל הַמַּאֲרִיךְ
ג:המקום השחיטה שבצפון המזבח
וְטַבָּעוֹת הָיוּ לִצְפוֹנוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, שִׁשָּׁה סְדָרִים שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע, וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַרְבָּעָה שֶׁל שֵׁשׁ שֵׁשׁ, שֶׁעֲלֵיהֶן שׁוֹחֲטִין אֶת הַקֳּדָשִׁים. בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם הָיָה לִצְפוֹנוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, וְעָלָיו שְׁמֹנָה עַמּוּדִים נַנָּסִין, וּרְבִיעִין שֶׁל אֶרֶז עַל גַּבֵּיהֶן, וְאֻנְקְלָיוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בָּהֶם, וּשְׁלֹשָׁה סְדָרִים הָיוּ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁבָּהֶם תּוֹלִין. וּמַפְשִׁיטִין עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים.
וְטַבָּעוֹת הָיוּ לִצְפוֹנוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, קבועות ברצפה, להחזיק את צוואר הבהמה, שִׁשָּׁה סְדָרִים שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע; וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַרְבָּעָה שֶׁל שֵׁשׁ שֵׁשׁ, שֶׁעֲלֵיהֶן שׁוֹחֲטִין אֶת הַקֳּדָשִׁים. בצפון שוחטים את הקרבנות הקדושים ביותר. בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם הָיָה לִצְפוֹנוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, וְעָלָיו שְׁמֹנָה עַמּוּדִים נַנָּסִין, וּרְבִיעִין שֶׁל אֶרֶז עַל גַּבֵּיהֶן, בולים מרובעים, וְאֻנְקְלָיוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בָּהֶם, ווים כעין מזלגות, לתליית הבהמות השחוטות. וּשְׁלֹשָׁה סְדָרִים הָיוּ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד — בכל בול, שורות של ווים זו מעל זו — שֶׁבָּהֶם תּוֹלִין את הבהמות. וּמַפְשִׁיטִין עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים. השיש קריר, ושומר על הבשר שלא יסריח.
ג:ובין האולם ולמזבח
הַכִּיּוֹר הָיָה בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, וּמָשׁוּךְ כְּלַפֵּי הַדָּרוֹם. בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אַמָּה. וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הָיוּ שָׁם, רוּם מַעֲלָה חֲצִי אַמָּה, וְשִׁלְחָהּ אַמָּה. אַמָּה אַמָּה וְרֹבֶד שָׁלֹשׁ, וְאַמָּה אַמָּה וְרֹבֶד שָׁלֹשׁ. וְהָעֶלְיוֹנָה, אַמָּה אַמָּה וְרֹבֶד אַרְבַּע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָעֶלְיוֹנָה, אַמָּה אַמָּה וְרֹבֶד חָמֵשׁ.
הַכִּיּוֹר הָיָה בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ וּמָשׁוּךְ כְּלַפֵּי הַדָּרוֹם. ממנו רחצו הכהנים את ידיהם ואת רגליהם. בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אַמָּה. האולם עמד בחזית ההיכל. וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הָיוּ שָׁם, עולות אל האולם; רוּם מַעֲלָה חֲצִי אַמָּה, וְשִׁלְחָהּ אַמָּה. רום הוא גובה המעלה, ושלח — משטח הדריכה שלה. אַמָּה אַמָּה וְרֹבֶד שָׁלֹשׁ — שתי מעלות שמשטח כל אחת מהן אמה, ואחריהן מעלה רחבה, עמוקה שלוש אמות — וְאַמָּה אַמָּה וְרֹבֶד שָׁלֹשׁ וְהָעֶלְיוֹנָה, אַמָּה אַמָּה וְרֹבֶד אַרְבַּע. הרובד העליון הגיע עד האולם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָעֶלְיוֹנָה, אַמָּה אַמָּה וְרֹבֶד חָמֵשׁ. לדעתו המעלות מתחילות אמה אחת קרוב יותר למזבח.
ג:זהקורות שמעל פתח האולם
פִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם, גָּבְהוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה, וְרָחְבּוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה. וְחָמֵשׁ מַלְתְּרָאוֹת שֶׁל מִילָת הָיוּ עַל גַּבָּיו. הַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הַפֶּתַח אַמָּה מִזֶּה וְאַמָּה מִזֶּה. שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה עוֹדֶפֶת עָלֶיהָ אַמָּה מִזֶּה וְאַמָּה מִזֶּה. נִמְצֵאת הָעֶלְיוֹנָה שְׁלֹשִׁים אַמָּה. וְנִדְבָּךְ שֶׁל אֲבָנִים הָיָה בֵין כָּל אַחַת וְאֶחָת.
פִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם — בחזית ההיכל — גָּבְהוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרָחְבּוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה וְחָמֵשׁ מַלְתְּרָאוֹת שֶׁל מִילָת הָיוּ עַל גַּבָּיו. אלו קורות אלון מגולפות ומצוירות, זו מעל זו. הַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הַפֶּתַח אַמָּה מִזֶּה וְאַמָּה מִזֶּה; שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה עוֹדֶפֶת עָלֶיהָ אַמָּה מִזֶּה וְאַמָּה מִזֶּה, כך שכל קורה ארוכה בשתי אמות מזו שתחתיה; נִמְצֵאת הָעֶלְיוֹנָה שְׁלֹשִׁים אַמָּה וְנִדְבָּךְ שֶׁל אֲבָנִים הָיָה בֵין כָּל אַחַת וְאֶחָת, כך שהקורות לא נגעו זו בזו.
ג:חגפן הזהב שבפתח ההיכל
וּכְלוֹנָסוֹת שֶׁל אֶרֶז הָיוּ קְבוּעִין מִכָּתְלוֹ שֶׁל הֵיכָל לְכָתְלוֹ שֶׁל אוּלָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבְעָט. וְשַׁרְשְׁרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ קְבוּעוֹת בְּתִקְרַת הָאוּלָם, שֶׁבָּהֶן פִּרְחֵי כְהֻנָּה עוֹלִין וְרוֹאִין אֶת הָעֲטָרֹת, שֶׁנֶּאֱמַר וְהָעֲטָרֹת תִּהְיֶה לְחֵלֶם וּלְטוֹבִיָּה וְלִידַעְיָה וּלְחֵן בֶּן צְפַנְיָה לְזִכָּרוֹן בְּהֵיכַל ה'. גֶּפֶן שֶׁל זָהָב הָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, וּמֻדְלָה עַל גַּבֵּי כְלוֹנָסוֹת. כָּל מִי שֶׁהוּא מִתְנַדֵּב עָלֶה, אוֹ גַרְגִּיר, אוֹ אֶשְׁכּוֹל, מֵבִיא וְתוֹלֶה בָהּ. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק, מַעֲשֶׂה הָיָה, וְנִמְנוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים.
וּכְלוֹנָסוֹת שֶׁל אֶרֶז הָיוּ קְבוּעִין מִכָּתְלוֹ שֶׁל הֵיכָל לְכָתְלוֹ שֶׁל אוּלָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבְעָט — שלא ייטה הכותל החוצה; הכתלים היו גבוהים כל כך, שעלולים היו ליפול. וְשַׁרְשְׁרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ קְבוּעוֹת בְּתִקְרַת הָאוּלָם שֶׁבָּהֶן פִּרְחֵי כְהֻנָּה עוֹלִין וְרוֹאִין אֶת הָעֲטָרֹת — שהיו קבועות בחלונות ההיכל — שֶׁנֶּאֱמַר וְהָעֲטָרֹת תִּהְיֶה לְחֵלֶם וּלְטוֹבִיָּה וְלִידַעְיָה וּלְחֵן בֶּן צְפַנְיָה לְזִכָּרוֹן בְּהֵיכַל ה' (זכריה ו, יד). גֶּפֶן שֶׁל זָהָב הָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל וּמֻדְלָה עַל גַּבֵּי כְלוֹנָסוֹת. כָּל מִי שֶׁהוּא מִתְנַדֵּב עָלֶה, אוֹ גַרְגִּיר, אוֹ אֶשְׁכּוֹל — עשויים זהב — מֵבִיא וְתוֹלֶה בָהּ אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק, מַעֲשֶׂה הָיָה, וְנִמְנוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים להזיז את הגפן — דרך לומר כמה זהב התנדבו לה.