סדר קָדָשִׁים · 38 משניות
מְעִילָה
מעילה עוסקת במעילה בשגגה: שימוש לצורכו של אדם בדבר שהוקדש. מי שמעל בשווה פרוטה משלם את הקרן ומוסיף חומש, ומביא קרבן אשם (ויקרא ה, טו–טז). שני הפרקים הראשונים מוליכים כל קרבן מרגע הקדשתו: משהותר חלק ממנו, כגון בשר שהכהנים אוכלים, פוקעת בו המעילה, ומה שנשרף כליל נשאר בדין מעילה עד שנשרף. השלישי מבחין בין מה שמועלים בו לבין מה שאסור ליהנות ממנו ואין מועלים בו, כגון מעות נזיר, דשן המזבח הפנימי, החלב והביצים. הרביעי שואל מתי דברים קדושים שונים מצטרפים לשיעור. החמישי שואל אם די בהנאה או שצריך גם לפגום בהקדש, ואם יש מעילה אחר מעילה. המסכת נחתמת בשליחות: אם עשה השליח את שליחותו, השולח הוא שמעל, ולא השליח.
מָתַי וּבַמֶּה
פרק אקָדְשֵׁי קָדָשִׁים
מעילה בקרבנות שנפסלו
סימןפְּסוּלִים וּזְרִיקָה
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. כל מה שהוקדש למקדש קדוש, והמשתמש בו לצורכו מועל; ומי שעשה זאת בשוגג משלם את שוויו ועוד חומש, ומביא קרבן אשם. ועוד: רוב הקרבנות משתנים כשנזרק דמם על המזבח, ומאז מותר לאכול את בשרם. הפרק שואל אם קרבן שנפסל עדיין קדוש די הצורך כדי שימעלו בו, ומביא את כללו של רבי יהושע: משהיה הקרבן מותר לכהנים, פוקעת בו המעילה. אחר כך הוא דן בבשר שיצא מן העזרה לפני הזריקה, ומראה כיצד הזריקה מוציאה חלקים מסוימים מן המעילה ומכניסה אחרים לתוכה.
- א:אמעילה בקודשי קודשים שנפסלוקודשי קודשים שנפסלו במקום, בזמן או במחשבה עדיין מועלים בהם, ורבי יהושע קובע את הכלל: קרבן שהייתה לו שעת היתר לכהנים — אין מועלים בו, ושלא הייתה לו — מועלים בו.סימןששחטן בדרום
- א:בבשר שיצא לפני הזריקהרבי אליעזר ורבי עקיבא נחלקו בבשר קודשי קודשים שיצא מן העזרה לפני זריקת הדם: לרבי אליעזר מועלים בו ואין חייבים עליו משום פיגול, נותר וטמא, ולרבי עקיבא — להפך, והוא מביא ראיה מחטאת שאבדה ונמצאה.סימןבשר קדשי קדשים
- א:גאימורי קודשים קלים שיצאורבי אליעזר ורבי עקיבא נחלקו גם באימורי קודשים קלים שיצאו לפני זריקת הדם: לרבי אליעזר אין מועלים בהם ואין חייבים עליהם משום פיגול, נותר וטמא, ולרבי עקיבא מועלים בהם וחייבים עליהם.סימןאמורי קדשים קלים
- א:דמעשה דמים להקל ולהחמירבקודשי קודשים זריקת הדם מקילה ומחמירה — מוציאה את הבשר ממעילה ומחייבת משום פיגול, נותר וטמא — ובקודשים קלים כולה להחמיר: מביאה את האימורים לידי מעילה ומחייבת באיסורי האכילה.סימןמעשה דמים
פרק בחַטַּאת הָעוֹף
מתי מתחילה המעילה בכל קרבן ומתי היא פוקעת
סימןזְמַנֵּי מְעִילָה
כל קרבן עובר אותם שלבים. הוא מוקדש; הוא נשחט — ובעוף נמלק, ובלחם נאפה עד שקורם; דמו נזרק; ומה שנועד למזבח נשרף עליו. מרגע ההקדשה מועלים בו. משהותר חלק ממנו לבני אדם — כגון בשר שהכהנים אוכלים — פוקעת המעילה באותו חלק; ומה שנשרף כליל נשאר בדין מעילה עד שנשרף כולו. הפרק מוליך קרבן אחר קרבן בשלבים האלה, ונחתם בכלל על הפיגול, קרבן שנפסל במחשבה פסולה.
- ב:אחטאת העוףבחטאת העוף מועלים משהוקדשה; משנמלקה היא נפסלת בטבול יום, במחוסר כיפורים ובלינה, ומשהוזה דמה חייבים עליה משום פיגול, נותר וטמא, ואין בה עוד מעילה.סימןחטאת העוף
- ב:בעולת העוףעולת העוף עוברת את אותם שלבים — מועלים בה משהוקדשה, היא נפסלת משנמלקה, וחייבים עליה משום פיגול, נותר וטמא משמיצה הכהן את דמה — אבל הואיל וכולה כליל, מועלים בה עד שיוצא אפרה מן המזבח.סימןעולת העוף
- ב:גפרים ושעירים הנשרפיםבפרים ובשעירים הנשרפים, שאין לכהנים חלק בהם, מועלים אף בשעה שהם נשרפים מחוץ למחנה, עד שיותך הבשר וייעשה פחמים.סימןפרים הנשרפין
- ב:דעולת הבהמהעולת הבהמה עוברת את ארבעת השלבים; אין מועלים בעורה, שניתן לכהנים, אבל מועלים בבשרה, הנשרף כולו, עד שיוצא אפרו מן המזבח.סימןהעולה
- ב:החטאת, אשם ושלמי ציבורבחטאת, באשם ובשלמי ציבור, משנזרק הדם הבשר מותר לכהנים ואין בו עוד מעילה, אבל באימורים מועלים עד שיוצא אפרם מן המזבח.סימןחטאת ואשם
- ב:ושתי הלחםבשתי הלחם מועלים משהוקדשו; משקרמו בתנור הן נפסלות בטבול יום ובמחוסר כיפורים, ושוחטים עליהן את הכבשים, ומשנזרק דם הכבשים חייבים עליהן משום פיגול, נותר וטמא, ואין בהן עוד מעילה.סימןשתי הלחם
- ב:זלחם הפניםבלחם הפנים מועלים משהוקדש; משקרם בתנור הוא נפסל בטבול יום ובמחוסר כיפורים וראוי להסתדר על השולחן, ומשקרבו בזיכי הלבונה בשבת שלאחר מכן חייבים עליו משום פיגול, נותר וטמא, ואין בו עוד מעילה.סימןלחם הפנים
- ב:חהמנחותבמנחות מועלים משהוקדשו; משקדשו בכלי הן נפסלות בטבול יום, במחוסר כיפורים ובלינה, ומשקרב הקומץ אין מועלים בשיריים, אבל בקומץ מועלים עד שיוצא אפרו מן המזבח.סימןהמנחות
- ב:טדברים שאין להם מתיריןהקומץ, הלבונה, הקטורת ומנחות הנשרפות כליל — מועלים בהם משהוקדשו, ומשקדשו בכלי חייבים עליהם משום נותר וטמא, אבל אין בהם פיגול, שהרי אין להם מתירין.סימןהקמץ והלבונה
פרק גוְלַד חַטָּאת
במה יש מעילה ובמה אין
סימןגְּבוּלוֹת הַהֶקְדֵּשׁ
לא כל דבר הקשור למקדש מביא את מלוא חיוב המעילה. יש דברים שאסור ליהנות מהם, ובכל זאת מי שנהנה מהם אינו מוסיף חומש ואינו מביא אשם. ויש שתי דרכים להקדיש: למזבח, שהדבר עצמו קרב, או לבדק הבית, שהדבר ניתן בשביל שוויו. הפרק ממיין מקרה אחר מקרה: חטאות שדינן למיתה, מעות נזיר, הדם והיין שמנסכים במזבח, הדשן, תורים ובני יונה שלא בזמנם, החלב והביצים, דבר שהוקדש מלא או ריק, שורשים ומעיין, מי הניסוך והערבה של סוכות, קן ציפור, חורש ועצי הגזברים.
- ג:אחמש החטאות המתותולד חטאת, תמורתה וחטאת שמתו בעליה מתות תמיד; ושתיים — שעברה שנתה ושאבדה ונמצאה בעלת מום — מתות רק אם כבר כיפרו הבעלים בבהמה אחרת, ואם לא כיפרו, הן רועות עד שיסתאבו ונמכרות.סימןולד חטאת
- ג:במעות הנזירמעות שהפריש נזיר לקרבנותיו בלא לפרש אסורות בהנאה ואין בהן מעילה, שכל מעה ראויה לשלמים; ואם מת — כשלא פירש, כל המעות נופלות לנדבה, וכשפירש, כל סכום הולך אחר קרבנו: של החטאת לים המלח, של העולה לעולה ושל השלמים לשלמים.סימןמעות לנזירותו
- ג:גהדם והנסכיםלדעת רבי ישמעאל הדם קל בתחילתו — אין בו מעילה לפני הזריקה — וחמור בסופו, משיצא לנחל קדרון; והנסכים חמורים בתחילתם, שמועלים בהם משהוקדשו, וקלים בסופם, משירדו לשיתין.סימןהדם קל בתחלתו
- ג:דהדשן, המנורה והתוריםבדישון מזבח הפנימי והמנורה, ובעופות שלא בזמנם — תורים צעירים מדי ובני יונה שהזדקנו — אסור ליהנות ואין מעילה; אבל המקדיש דישון מתחילה, מועלים בו, ורבי שמעון חולק בתורים שלא הגיע זמנם.סימןדשון מזבח הפנימי
- ג:ההחלב והביציםבחלב שחולבים מבהמות מוקדשות ובביצי תורים מוקדשים אסור ליהנות ואין מעילה — אבל דווקא בקודשי מזבח; ובקודשי בדק הבית מועלים גם בתרנגולת ובביצתה, וגם בחמורה ובחלב שחולבים ממנה.סימןחלב המקדשין
- ג:והמקדיש דבר מלאכל דבר שהוקדש מועלים בו — בין שראוי למזבח, בין לבדק הבית ובין לא לזה ולא לזה; הקדישו מלא — מועלים גם במה שבתוכו, הקדישו ריק ונתמלא אחר כך — רק בו עצמו, לדברי רבי יהודה, ורבי שמעון מוסיף את גידולי השדה והאילן.סימןבור מלא מים
- ג:זקודש וחולין זה בצד זהשורשים העוברים בין חולין להקדש, מעיין היוצא מתוך שדה הקדש, מי הניסוך שבכד של זהב והערבה שליד המזבח — בכולם אסור ליהנות ואין מעילה; ומשניתנו המים בצלוחית המקודשת — מועלים בהם.סימןשרשי אילן
- ג:חמה ההקדש כוללקן שבראש אילן של הקדש — אסור ליהנות ממנו ואין בו מעילה, וקן שבראש אשרה מפילים בקנה; המקדיש חורש — מועלים בכולו; וגזברים שקנו עצים — מועלים בעצים, אבל לא בנסורת ולא בעלים.סימןקן שבראש האילן
דִּינֵי חִיּוּב
פרק דקָדְשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ
מתי קודשים מצטרפים
סימןצֵרוּף שִׁעוּרִים
הרבה דינים חלים רק כשיש שיעור: כזית מבשר קודש אסור, כביצה מאוכל טמא, הנאה בשווה פרוטה — המטבע הקטן ביותר — מנכסי ההקדש. לכן חוזרת ועולה שאלה אחת: מי שיש לו מעט מדבר אחד ומעט מדבר אחר — האם הם מצטרפים לשיעור? הפרק שואל אותה שוב ושוב. הוא פותח בקרבנות ובמה שהוקדש למקדש, מונה את חלקי הקרבן המצטרפים, ועובר לטומאה, ושם קובע רבי יהושע כלל: דברים מצטרפים רק כשגם טומאתם וגם שיעורם שווים. הוא נחתם באוכלין, במשקין, בפירות אסורים ובחומרים המקבלים טומאה.
- ד:אקודשים שמצטרפיםקודשי מזבח מצטרפים זה עם זה למעילה ולחיוב משום פיגול, נותר וטמא; קודשי בדק הבית מצטרפים זה עם זה למעילה בלבד; וקודשי מזבח וקודשי בדק הבית מצטרפים זה עם זה למעילה.סימןקדשי המזבח מצטרפין
- ד:בחמישה בעולה, שישה בתודהחמשת חלקי העולה ונלוויה — הבשר, השומן, הסולת, היין והשמן — מצטרפים זה עם זה, ובתודה שישה, עם הלחם; וכן חמש מתנות הקרויות כולן תרומה מצטרפות לאסור תערובת ולחייב חומש.סימןחמשה דברים בעולה
- ד:גכלל הצירוף של רבי יהושעכל הפיגולים מצטרפים זה עם זה, וכן כל הנותרים; כל הנבלות מצטרפות לטומאה, וכן כל השרצים — ודם השרץ עם בשרו; וכלל בידי רבי יהושע: מצטרפים רק דברים שטומאתם ושיעורם שווים.סימןהפגולין מצטרפין
- ד:דמה שאינו מצטרף, ומה שמצטרף כקלפיגול ונותר אינם מצטרפים, שהם שני איסורים; שרץ ונבלה, וכן נבלה ובשר המת, אינם מצטרפים לטומאה אפילו כקל שבשניהם; אבל אוכל שנטמא באב הטומאה ואוכל שנטמא בוולד הטומאה מצטרפים, ומטמאים כקל שבשניהם.סימןהפגול והנותר
- ד:החמישה שיעורים באוכליןכל האוכלין מצטרפים לחמישה שיעורים — כחצי פרס לפסול את הגוויה, מזון שתי סעודות לעירוב, כביצה לטומאת אוכלין, כגרוגרת להוצאת שבת וככותבת ביום הכיפורים — וכל המשקין לשניים: רביעית לפסול את הגוויה, ומלוא לוגמיו ביום הכיפורים.סימןהאכלין מצטרפין
- ד:וערלה, כלאי הכרם ורבי שמעוןערלה וכלאי הכרם מצטרפים לחיוב ולאסור תערובת, ורבי שמעון אומר שאינם מצטרפים; ובגד, שק, עור ומפץ מצטרפים כל אחד לשכנו, שהרי כולם ראויים לטמא מושב של זב.סימןהערלה וכלאי הכרם
פרק ההַנֶּהֱנֶה
הנאה, פגם ומעילה אחר מעילה
סימןהֲנָאָה וּפְגָם
כל מה שהוקדש למקדש הוא קודש, והמשתמש בו לצורכו בשגגה, בשווה פרוטה — המטבע הקטן ביותר — מעל: הוא משלם את שוויו ועוד חומש, ומביא קרבן אשם. מכאן עולות שאלות מעשיות. האם די בכך שנהנה מדבר קדוש, או שצריך גם שיפגום בו? משמעל בדבר אדם אחד, האם יכול גם הבא אחריו למעול בו? ומתי בדיוק נעשית המעילה — כשהוא נוטל את הדבר, או כשהוא מוסר אותו לאחר? הפרק משיב עליהן בזו אחר זו, ונחתם בלימוד כיצד חצאי פרוטה מצטרפים לפרוטה שלמה.
- ה:אמתי ההנאה לבדה מחייבתלדעת רבי עקיבא הנהנה בשווה פרוטה מן ההקדש חייב במעילה אף שלא פגם; וחכמים מבחינים: בדבר שיש בו פגם אינו מועל עד שיפגום, ובדבר שאין בו פגם — כיוון שנהנה, חייב במעילה.סימןהנהנה שוה פרוטה
- ה:בפרוטה אחת בדבר אחדאין מעילה אלא כשנהנה בשווה פרוטה ופגם בשווה פרוטה, ושניהם באותו דבר עצמו של הקדש.סימןנהנה בכחצי פרוטה
- ה:גמועל אחר מועלבדרך כלל מעילה אחת מוציאה את החפץ מקדושתו, אבל בהמה וכלי שרת נשארים בקדושתם, ולכן כל הבא אחר חברו ונהנה מהם — מועל; ורבי מרחיב זאת לכל דבר שאין לו פדיון.סימןאין מועל אחר מועל
- ה:דמתי המעילה נעשיתהנוטל אבן או קורה של הקדש אינו מועל, ומשנתן אותן לחברו — הוא מעל וחברו לא; בנאן בתוך ביתו — אינו מועל עד שידור תחתיהן ויהנה בשווה פרוטה; וכך גם בפרוטה של הקדש, והנותן אותה לבלן — חייב במעילה מיד.סימןאבן או קורה
- ה:הצירוף ההנאה לפרוטהחצאי פרוטה של אכילה ושל הנאה — שלו ושל חברו — מצטרפים לפרוטה שלמה לחיוב מעילה, ואפילו לזמן מרובה.סימןאכילתו ואכילת חברו
פרק והַשָּׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ
שליחות: מתי השולח הוא המועל
סימןשׁוֹלֵחַ וְשָׁלִיחַ
בדרך כלל, השולח את חברו לעבור עברה — העושה הוא האשם, ולא השולח. במעילה הדין אחר: אם עשה השליח את שליחותו, בעל הבית ששלחו הוא שמעל, שהוא ששגג תחילה; ואם עשה השליח דבר אחר, הוא עצמו מעל. נמצא שהכול תלוי בשאלה אחת: האם עשה השליח את שליחותו? הפרק בוחן אותה בבשר ובכבד, בחלון ובגלוסקמא, בנרות ובפתילות, באתרוג וברימון, ובמעות שהופקדו אצל שולחני, ונחתם בפרוטה של הקדש שנפלה לתוך כיס.
- ו:אהשליח שעשה שליחותושליח שעשה את שליחותו — בעל הבית הוא המועל; שינה מן השליחות — השליח הוא המועל; וכשכל אחד הוסיף על דעת עצמו, כל אחד מועל במה שהוסיף, ואין הולכים אחר מה שהיה בלבו של בעל הבית.סימןהשליח שעשה שליחותו
- ו:בכשהחנווני הוא המועלשלח ביד חרש, שוטה או קטן — אם עשו את שליחותו, בעל הבית הוא המועל, ואם לא — החנווני; נזכר בעל הבית לפני שהגיעו המעות לחנווני — החנווני מועל כשיוציא אותן; ואפשר לחלל את פרוטת ההקדש, בכל מקום שהיא, על פרוטה אחרת או על כלי.סימןשלח ביד חרש
- ו:גנרות ופתילות בחצי פרוטהפרוטה של הקדש לנרות ולפתילות: שינה השליח בחלוקה, בין חציה לכולה — שניהם אינם חייבים במעילה, שאין בכל צד אלא חצי פרוטה; אבל החליף בין החנויות שנאמרו לו — השליח הוא המועל, בפרוטה שלמה.סימןבחציה נרות ובחציה פתילות
- ו:דהשליח שקנה שניים במקום אחדנתן לשלוחו שתי פרוטות לאתרוג או דינר זהב לחלוק, והשליח קנה בחלק מן הכסף את מה שנצטווה ובחלק אחר דבר נוסף — שניהם חייבים במעילה; ורבי יהודה פוטר את בעל הבית, שהוא אומר: גדול הייתי מבקש, והבאת לי קטן ורע.סימןאתרוג / רמון
- ו:המעות צרורות ומעות מותרותמעות של הקדש שהופקדו אצל שולחני: צרורות — אסור לו להשתמש בהן, והמוציא אותן מועל; מותרות — מותר לו, ואינו מועל; אצל בעל הבית אסור בכל אופן, והמוציא מועל; והחנווני — כבעל הבית לרבי מאיר, וכשולחני לרבי יהודה.סימןהמפקיד מעות אצל השלחני
- ו:ופרוטה של הקדש בתוך הכיספרוטה של הקדש שנפלה לכיס, או שאמר "פרוטה בכיס זה הקדש" — לרבי עקיבא מועל משהוציא את הראשונה, ולחכמים רק משהוציא את כל הכיס; ובאומר "פרוטה מן הכיס זה" מודה רבי עקיבא שמוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס.סימןשנפלה לתוך הכיס