סדר מוֹעֵד · 33 משניות

מְגִלָּה

מסכת מגילה — העשירית בסדר מועד — סובבת סביב מגילת אסתר ומתרחבת אל כל עולמה של קריאת התורה בציבור. היא נפתחת בלוח של פורים, שבו כרכים המוקפים חומה, עיירות וכפרים קוראים כל אחד ביומו, ועוברת דרך סדרת "אין בין" המפורסמת של דינים הבאים בזוגות. הפרקים האמצעיים קובעים כיצד יש לקרוא את המגילה — כסדרה, מתוך הכתב ובלשון שהשומע מבין — ומטפסים בסולם הקדושה של בית הכנסת, מרחוב העיר ועד ספר התורה, לצד ארבע הפרשיות של אדר וקריאות המועדים. היא נחתמת בסדריה של התפילה בציבור: מניין העולים לתורה, הדברים שבקדושה הטעונים עשרה, מי רשאי לעמוד לפני הציבור, ומה נקרא ואינו מיתרגם לעולם.

פּוּרִים

פרק אמְגִלָּה נִקְרֵאת

זמני קריאת המגילה וסדרת "אין בין"

סימןזְמַנִּים וְהֶבְדֵּלִים

פורים חוגג את ההצלה המסופרת במגילת אסתר, והמגילה עצמה נותנת שני תאריכים: ברוב הערים נחו היהודים בארבעה עשר באדר, ואילו בשושן, עיר מוקפת חומה, נלחמו יום נוסף ונחו בחמישה עשר. בימי המשנה היו בני הכפרים באים לעיר בימי שני וחמישי, שבהם ישב בית הדין, והיו צריכים בן עיר שיקרא להם את המגילה. הפרק קובע את חמשת ימי הקריאה ומהי עיר גדולה, ואחר כך משרשר זוגות שאין ביניהם אלא הבדל אחד: שני האדרים של שנה מעוברת, יום טוב ושבת, נדרים, טומאה, כתבי הקודש, כהנים גדולים, במות, ושילה וירושלים.

  1. א:אחמישה ימים למגילה אחתמגילה נקראת מאחד עשר ועד חמישה עשר באדר — כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון בחמישה עשר, עיירות בארבעה עשר, וכפרים מקדימים ליום הכניסה.סימןמגלה נקראת
  2. א:בהלוח לפי ימי השבועהמשנה עוברת על כל יום בשבוע שבו עשוי לחול ארבעה עשר באדר: הכפרים מקדימים ליום שני או חמישי, ובשבת אין קוראים את המגילה כלל.סימןיום ארבעה עשר בשני
  3. א:געשרה בטלנים, מקדימים ולא מאחריםעיר גדולה היא כל שיש בה עשרה בטלנים; ובזמני המגילה מקדימים ולא מאחרים, ואילו עצי כהנים, תשעה באב, חגיגה והקהל — מאחרים ולא מקדימים.סימןעיר גדולה / עשרה בטלנים
  4. א:דשני אדריםקראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה — קוראים אותה שוב באדר השני; ואין בין שני האדרים אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים.סימןנתעברה השנה
  5. א:היום טוב, שבת ויום הכיפוריםאין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש, ואין בין שבת ליום הכיפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת.סימןיום טוב לשבת
  6. א:ושני סוגי נדריםבין המודר הנאה מחברו למודר ממנו מאכל אין אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושים בהם אוכל נפש, ובין נדרים לנדבות — אלא האחריות.סימןהמדר הנאה
  7. א:זזב ומצורעבכל שלב של טומאה מתווסף דין אחד: לזב הרואה שלוש ראיות — קרבן, למצורע מוחלט — פריעה ופרימה, ולטהור מתוך החלט — תגלחת וציפורים.סימןזב / מצרע
  8. א:חכתב ולשוןספרי המקרא נכתבים בכל לשון, ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית; ורבן שמעון בן גמליאל אומר שאף בספרים לא התירו אלא יוונית.סימןספרים לתפלין ומזוזות
  9. א:טשני כהנים גדוליםבין כהן גדול משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אין אלא פר הבא על כל המצוות, ובין משמש לשעבר — אלא פר יום הכיפורים ועשירית האיפה.סימןכהן משוח
  10. א:יבמה גדולה ובמה קטנהבין במה גדולה לבמה קטנה אין אלא פסחים — וזה הכלל: כל הבא בנדר ובנדבה קרב בבמה, ושאינו בא בנדר ובנדבה אינו קרב בבמה.סימןבמה גדולה
  11. א:יאשילה וירושליםבשילה אכלו קדשים קלים ומעשר שני בכל מקום שרואים ממנו את המשכן, ובירושלים רק לפנים מן החומה; וקדושת שילה בטלה, וקדושת ירושלים אין אחריה היתר.סימןשילה לירושלים

פרק בהַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ

כיצד קוראים את המגילה

סימןאֹפֶן הַקְּרִיאָה

את מגילת אסתר קוראים בפורים כדי לפרסם את הנס, ולכן השומע צריך לעקוב אחר הסיפור. קוראים אותה מתוך מגילה כתובה, בלילה ושוב ביום, ואור הבוקר בא בשני שלבים: עלות השחר, האור הראשון, ואחריה הנץ החמה. הפרק מבאר כיצד קוראים: כסדרה, מתוך הכתב, בעברית או בלשון שהשומע מבין, ובכוונה. אחר כך באים דיני כתיבת המגילה, נוסע בין עיר לכרך ומי כשר לקרוא, והפרק נחתם בכלל: דבר שמצוותו ביום כשר כל היום, ודבר שמצוותו בלילה — כל הלילה.

  1. ב:אכסדרה ומתוך הכתבהקורא את המגילה למפרע או על פה לא יצא, אבל לדוברי לעז קוראים אותה בלשונם — והלועז ששמע אותה אשורית, במקורה העברי, יצא.סימןהמגלה למפרע
  2. ב:בהפסקות, כוונה ודיוהקורא סירוגין או מתנמנם יצא, והכותב, הדורש או המגיה יצא רק אם כיוון לבו; והמגילה צריכה להיכתב אשורית, על הספר ובדיו.סימןקראה סרוגין
  3. ב:גנוסעים ומהיכן קוראיםבן עיר שהלך לכרך או בן כרך שהלך לעיר קורא כמקומו אם עתיד לחזור, ואם לאו — עמהם; ותנאים נחלקים מהיכן קוראים את המגילה.סימןבן עיר שהלך לכרך
  4. ב:דמי קורא, ומאימתיהכול כשרים לקרוא את המגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן, ורבי יהודה מכשיר בקטן; ומצוות היום נעשות משתנץ החמה, ובדיעבד כשרות מעלות השחר.סימןהכל כשרין לקרות
  5. ב:הכשר כל היוםרשימה אחת ארוכה — מגילה, הלל, שופר, לולב, מוספים, וידויים ועבודות המקדש — וכל מצווה שזמנה ביום כשרה כל היום.סימןכל היום כשר
  6. ב:וכשר כל הלילהקצירת העומר והקטר חלבים ואברים כשרים כל הלילה — וזה הכלל: דבר שמצוותו ביום כשר כל היום, ושמצוותו בלילה כשר כל הלילה.סימןכל הלילה כשר

בֵּית הַכְּנֶסֶת

פרק גבְּנֵי הָעִיר

סולם הקדושה של בית הכנסת וסדר הקריאות

סימןקְדֻשָּׁה וּפָרָשִׁיּוֹת

שני דברים יעזרו לפני שמתחילים. בית הכנסת של העיר, התיבה שבו והספרים שבו היו שייכים לכל בני העיר, ולפעמים הם מכרו אותם. ובבית הכנסת קראו בתורה לפי הסדר, פרשה בכל שבת, ואחריה קריאה מן הנביאים. הפרק מדרג תחילה את חפצי הקודש של העיר, מרחוב העיר ועד ספר התורה: בדמי אחד מהם מותר לקנות רק דבר קדוש ממנו. הוא קובע באילו תנאים מוכרים בית כנסת, ומלמד שאפילו בית כנסת שחרב נשאר קדוש. אחר כך הוא מונה את הימים שבהם מפסיקים את הסדר הרגיל וקוראים בעניינו של יום: ארבע שבתות שלפני פסח, המועדים, חנוכה, ראש חודש והתעניות.

  1. ג:אסולם הקדושהבדמי קודש מעלים ואין מורידים: מרחוב העיר לבית הכנסת, לתיבה, למטפחות, לספרים ולספר תורה — ובכיוון ההפוך אסור.סימןרחובה של עיר
  2. ג:בתנאי המכירהרבי מאיר מתיר למכור בית כנסת רק על תנאי שיחזירוהו, וחכמים מתירים ממכר עולם חוץ מארבעה שימושים — ורבי יהודה מוכר אותו לשם חצר.סימןאין מוכרין בית הכנסת
  3. ג:גקדוש גם בחורבנובית כנסת שחרב נשאר בקדושתו: אין מספידים בו, אין פורשים בו מצודות, אין שוטחים על גגו פירות ואין עושים אותו קפנדריא — ועשביו אין תולשים.סימןבית הכנסת שחרב
  4. ג:דארבע הפרשיותארבע פרשיות מיוחדות — שקלים, זכור, פרה והחודש — נקראות בשבתות שבין ראש חודש אדר לראש חודש ניסן, ולכל יום מיוחד מפסיקים את הסדר.סימןפרשת שקלים / זכור
  5. ג:הקריאת התורה במועדיםבכל מועד קוראים בעניינו — בפסח בפרשת המועדות, בעצרת שבעה שבועות, בראש השנה בחודש השביעי, ביום הכיפורים אחרי מות, ובסוכות בקרבנות כל יום.סימןבפסח קורין
  6. ג:וקריאות של ימים מיוחדיםבחנוכה קוראים בנשיאים, בפורים ויבוא עמלק, בראש חודש ובראשי חודשיכם, במעמדות במעשה בראשית ובתעניות ברכות וקללות; וקריאות החול אינן עולות מן החשבון.סימןבחנכה בנשיאים

פרק דהַקּוֹרֵא עוֹמֵד

סדרי קריאת התורה והתפילה בציבור

סימןקְרִיאָה וּתְפִלָּה

כדאי לדמיין את בית הכנסת בימי המשנה. את התורה קראו בקול כמה פעמים בשבוע, וכמה אנשים עלו לקרוא בזה אחר זה; ובימים קדושים באה אחריה קריאה מן הנביאים. רבים מן השומעים לא הבינו עברית היטב, ולכן עמד ליד הקורא מתורגמן ותרגם כל פסוק לארמית, שפת הדיבור שלהם. הפרק פותח בדינים האחרונים של קריאת המגילה, ואחר כך קובע כמה עולים לתורה בכל סוג של יום, מה טעון עשרה, מי רשאי לעמוד לפני הציבור ומה אסור לו לומר, ואילו פרשיות נקראות ואינן מתורגמות.

  1. ד:אעומד או יושבאת המגילה קוראים עומד או יושב, ואפילו שניים כאחד, והברכה שלאחריה כמנהג המקום; ובשני, בחמישי ובשבת במנחה קוראים שלושה בתורה.סימןעומד ויושב
  2. ד:במניין העוליםסולם של עולים לתורה — בראש חודש ובחול המועד ארבעה, ביום טוב חמישה, ביום הכיפורים שישה ובשבת שבעה.סימןבראשי חדשים / קורין ארבעה
  3. ד:גמה טעון מנייןאין פורסים על שמע, אין עוברים לפני התיבה, אין נושאים כפיים ואין קוראים בתורה פחות מעשרה; ושומת קרקעות ואדם — בתשעה וכוהן.סימןאין פורסין את שמע
  4. ד:דהקורא והמתורגמןהקורא בתורה לא יפחת משלושה פסוקים ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד, ובנביא שלושה; ומדלגים בנביא ולא בתורה, ובלבד שלא ייפסק המתורגמן.סימןהקורא בתורה / למתרגמן
  5. ד:הכבודו של המפטירהמפטיר בנביא הוא הפורס על שמע, העובר לפני התיבה והנושא את כפיו; ואם היה קטן — אביו או רבו עוברים לפני התיבה על ידו.סימןהמפטיר בנביא
  6. ד:וקטן, פוחח וסומאקטן קורא בתורה ומתרגם אבל אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה; פוחח וסומא פורסים על שמע ומתרגמים, ורבי יהודה פוסל סומא מלידה.סימןקטן קורא בתורה
  7. ד:זידיים שהעם מסתכלים בהןכוהן שיש מומים בידיו אינו נושא את כפיו, ורבי יהודה מוסיף אף מי שידיו צבועות איסטיס ופואה — מפני שהעם מסתכלים בו.סימןבידיו מומין
  8. ד:חתפילין עגולות ובגדים לבניםהמתעקש לעבור לפני התיבה רק בלבנים או יחף לא יעבור כלל; תפילין עגולות — סכנה ואין בהן מצווה, ועל המצח — דרך המינות.סימןבצבועין / תפלתו עגלה
  9. ד:טנוסחים שמשתקים את אומרםהאומר על קן ציפור יגיעו רחמיך, ועל טוב ייזכר שמך או מודים מודים — משתקים אותו; וכן המכנה בעריות, והמתרגם את פסוק המולך שלא כפשוטו.סימןעל קן צפור
  10. ד:ינקרא ולא מיתרגםמעשה ראובן, העגל השני וברכת כוהנים נקראים ולא מיתרגמים; מעשה תמר והעגל הראשון נקראים ומיתרגמים; ומעשה דוד ואמנון לא נקרא ולא מיתרגם.סימןמעשה ראובן