סדר נְזִיקִין · 34 משניות
מַכּוֹת
מכות, כלומר מלקות, ממשיכה מן המקום שבו מסתיימת סנהדרין. פרקה הראשון עוסק בעדים זוממים, עדי שקר שהוכח שהיו במקום אחר באותה שעה, ועושים להם כאשר זממו לעשות לנאשם, ובמקרים שבהם הם לוקים במקום זה. השני עוסק בגלות: ההורג בשגגה בורח לעיר מקלט ונשאר בה, מוגן מפני גואל הדם, עד מות הכהן הגדול. השלישי מונה את מי שלוקה על לאו שבתורה וכיצד בית הדין מלקה שלושים ותשע מלקות. היא נחתמת בדברי רבי חנניה בן עקשיא: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.
עֵדוּת
פרק אכֵּיצַד הָעֵדִים
"כֵּיצַד הָעֵדִים" — עדים זוממים
סימןעֵדִים זוֹמְמִין
בית הדין יכול היה להרשיע אדם על פי שני עדים, ולכן קבעה התורה עונש חמור לעדי שקר. אם באים שניים אחרים ואומרים להם "עמנו הייתם באותו יום במקום אחר", הרי הראשונים עדים זוממים, ועושים להם מה שזממו לעשות לנאשם: "כאשר זמם". הפרק פותח במקרים שבהם אי אפשר לעשות כן, ולכן העדים לוקים או משלמים במקום זה. אחר כך הוא שואל מה עושה עדים לזוממים, מתי הם נהרגים, כיצד שלושה ואפילו מאה עדים נידונים כשניים, מה עושה עד פסול אחד לשאר העדים, ועד כמה צריך בית דין להימנע מלהמית.
- א:אכשאי אפשר לקיים "כאשר זמם"כשהעידו שאדם בן גרושה או חייב גלות, העדים הזוממים לוקים ארבעים; וכשהעידו על כתובה או על מועד פירעון, אומדים כמה ישלמו.סימןבן גרושה
- א:בעדים על חוב — לוקים או משלמיםעדים זוממים שהעידו על חוב של מאתיים זוז: לדעת רבי מאיר לוקים וגם משלמים, וחכמים אומרים שכל המשלם אינו לוקה.סימןשחיב לחברו מאתים זוז
- א:געדים על מלקות, וחלוקת העונשעדים זוממים שהעידו על חיוב מלקות: לדעת רבי מאיר לוקים שמונים, ולחכמים ארבעים; וממון מתחלק ביניהם, אבל במלקות כל אחד לוקה ארבעים.סימןמלקות ארבעים / משלשין בממון
- א:דהזמה והכחשהעדים נעשים זוממים רק כשעדים אחרים אומרים להם "אתם עצמכם הייתם עמנו"; ואם הערעור הוא על מקום ההורג או הנהרג — אינו אלא הכחשה.סימןשיזומו את עצמן
- א:השרשרת של הזמותבאו זוגות עדים זה אחר זה והוזמו כולם בידי אותם מזימים — אפילו מאה, כולם נהרגים; ורבי יהודה אומר שזו קנוניה, ורק הכת הראשונה נהרגת.סימןבאו אחרים והזימום
- א:ומתי נהרגים הזוממיםעדים זוממים נהרגים רק משנגמר הדין, והצדוקים אומרים עד שייהרג הנידון; וחכמים משיבים מ"כאשר זמם לעשות לאחיו" — ואחיו עדיין קיים.סימןשיגמר הדין / הצדוקין
- א:זשלושה עדים כשנייםהכתוב מקיש שלושה עדים לשניים — כשם ששלושה מזימים את השניים, כך שניים מזימים את השלושה; ורבי עקיבא לומד מכאן על שכר הנטפל לעושי מצווה.סימןלהקיש שלשה לשנים
- א:חעד פסול אחד בין העדיםנמצא אחד העדים קרוב או פסול — העדות כולה בטלה, ואפילו הם מאה; רבי יוסי מגביל זאת לדיני נפשות, ולרבי זה הדין בשניהם כשהקרוב השתתף בהתראה.סימןקרוב או פסול
- א:טשני חלונות ומתרה אחדשני זוגות עדים רואים משני חלונות ואחד מתרה ביניהם: אם מקצתם רואים אלו את אלו — עדות אחת, ואם לאו — שתי עדויות, והזמת האחת אינה מפילה את השנייה.סימןרואין אותו מחלון
- א:ינגמר דינו וברח; סנהדרין חבלניתמי שנגמר דינו וברח אין סותרים את דינו; סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ, וסנהדרין ההורגת אחד בשבע שנים נקראת חבלנית.סימןההורגת אחד בשבוע
עֳנָשִׁים
פרק באֵלּוּ הֵן הַגּוֹלִין
"אֵלּוּ הֵן הַגּוֹלִין" — ערי המקלט
סימןעָרֵי מִקְלָט
התורה אינה דנה את ההורג בשגגה כרוצח, אבל גם אינה פוטרת אותו: עליו לברוח לעיר מקלט, אחת משש ערים שהובדלו לכך, ולשבת בה. בתוכה אין גואל הדם — קרובו של הנהרג, הבא לנקום את דמו — רשאי לפגוע בו, והוא חוזר לביתו רק במות הכהן הגדול. הפרק שואל אילו תקלות מביאות לידי גלות, מי גולה ומי אינו גולה, היכן עמדו הערים וכיצד הוכשרו הדרכים אליהן, מה מסיים את הגלות, וכיצד חי הגולה בעיר מקלטו.
- ב:אמי גולה: דרך ירידהההורג בשגגה גולה רק כשהמיתה באה בדרך ירידה, כגון היורד בסולם ונפל על אדם והרגו; ובדרך עלייה אינו גולה.סימןאלו הן הגולין
- ב:באבן שנזרקה, ועושי מצווההזורק אבן לרשות הרבים והרג גולה, ולחצרו — רק אם היה לנהרג רשות להיכנס; ואבא שאול מוציא מן הגלות אב, רב ושליח בית דין שהרגו בשעת מצווה.סימןהזורק אבן
- ב:גאב ובן, סומא ושונאאב גולה על בנו ובן על אביו, ובסומא נחלקו רבי יהודה ורבי מאיר; השונא אינו גולה, ולרבי שמעון — רק כשאפשר לומר שהרג לדעת.סימןהאב גולה
- ב:דשש ערי המקלטההורג בשגגה גולה לשלוש ערים בעבר הירדן ולשלוש בארץ כנען, ושלוש שבעבר הירדן לא קלטו עד שנבחרו גם שלוש שבארץ ישראל.סימןלהיכן גולין
- ב:ההדרך לעיר המקלטהדרכים לערי המקלט היו מכוונות, ושני תלמידי חכמים ליוו את ההורג כדי לדבר אל גואל הדם; ורבי מאיר אומר שאף הוא מדבר בעד עצמו.סימןמכונות להן דרכים
- ב:ומות הכהן הגדולמיתת כהן גדול — משוח, מרובה בגדים או שעבר — מחזירה את הרוצח, ולכן אמותיהם של הכהנים מספקות לגולים מחיה וכסות, שלא יתפללו על מות בניהן.סימןאחד שוגג ואחד מזיד
- ב:זגלות עולם ותחום העירהורג שנגמר דינו בלא כהן גדול, או שהנהרג או ההורג היה כהן גדול — אינו יוצא מעיר המקלט לעולם; ותחומה קולט כעיר עצמה.סימןאינו יוצא משם לעולם
- ב:ח"רוצח אני"ההורג שאנשי עיר המקלט רוצים לכבדו אומר להם "רוצח אני"; ורבי יהודה ורבי מאיר נחלקו אם הוא משלם שכר ללויים ואם חוזר לשררתו.סימןרוצח אני
פרק גאֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין
"אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין" — מלקות
סימןמַלְקוּת
שני הפרקים הראשונים עסקו בעדים זוממים ובגלותו של ההורג בשגגה; פרק זה פונה לעונש אחר שבית הדין מטיל: מלקות. מצוות רבות שבתורה נאמרו בלשון "לא תעשה", ומי שעבר על אחת מהן בפני עדים, לאחר שהתרו בו, היה בית הדין מלקה אותו (דברים כה, א–ג). הפרק מונה את הלוקים, מן הבא על העריות והאוכל מאכלות אסורים ועד השורט על המת, ומראה כיצד מעשה אחד יכול לחייב כמה מלקויות. אחר כך הוא מתאר כיצד מלקים וכיצד אומדים את כוחו של הנלקה, ונחתם במה שהמלקות פועלות: משלקה, הרי הוא כאחיך.
- ג:אעריות ונישואין אסוריםפתיחת רשימת הלוקים: הבא על עריות, כגון אחותו או הנידה, ונישואין שנאסרו על כהנים ומחמת פגם ייחוס; ויש אישה שחייבים עליה משום שני שמות.סימןאלו הן הלוקין
- ג:בקודשים ומאכלות אסוריםעוד מן הלוקים: טמא שאכל קודש, האוכל חלב, דם, נותר ופיגול, חמץ בפסח או טבל; ובאוכל טבל נחלקו — רבי שמעון אומר כל שהוא, וחכמים כזית.סימןהטמא שאכל את הקדש
- ג:גקודשים שלא במקומםהאוכל ביכורים קודם שקרא עליהם, קודשים חוץ למקומם, או השובר עצם בפסח הטהור לוקה ארבעים; אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה.סימןהאוכל בכורים
- ג:דהנוטל אם על הבניםהנוטל אם על הבנים: לרבי יהודה לוקה ואינו משלח, ולחכמים משלח ואינו לוקה — וכל לא תעשה שיש בו קום עשה אין חייבים עליו.סימןהנוטל אם על הבנים
- ג:הקרחה, פאות ושריטההקורח, המקיף פאת ראשו, המשחית פאת זקנו והשורט על המת לוקים, והחיוב מתרבה לפי מספר השריטות והפאות; ואינו חייב על הזקן אלא בתער.סימןהקורח קרחה
- ג:וכתובת קעקעהכותב כתובת קעקע אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע יחד; ורבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון אומר שאינו חייב עד שיכתוב שם.סימןכתבת קעקע
- ג:זהנזיר השותה יין כל היוםנזיר ששתה יין כל היום בהתראה אחת לוקה פעם אחת, ואם התרו בו "אל תשתה" לפני כל שתייה — לוקה על כל אחת ואחת.סימןנזיר שהיה שותה
- ג:חטומאה, גילוח וכלאייםנזיר המיטמא למתים או המגלח כל היום, והלובש כלאיים כל היום, בהתראה אחת לוקים פעם אחת; ואם התרו בהם שוב ושוב — על כל אחת ואחת.סימןמטמא למתים
- ג:טתלם אחד ושמונה לאוויןהחורש תלם אחד יכול לעבור בבת אחת על שמונה לאווין, כגון חרישה בשור וחמור בכלאי הכרם ובשביעית; וחנניה בן חכינאי מוסיף את הלובש כלאיים.סימןחורש תלם אחד
- ג:יארבעים חסר אחתמלקין ארבעים חסר אחת, שנאמר "במספר ארבעים" — מניין הסמוך לארבעים; ורבי יהודה אומר ארבעים שלמות, ואת היתרה מכה בין כתפיו.סימןארבעים חסר אחת
- ג:יאהאומדאומדים את הנלקה במספר מכות המתחלק לשלוש; התברר באמצע שאינו יכול לקבל את כולן — פטור, ולקה והתברר שיכול היה לקבל יותר — גם כן פטור.סימןאומדין אותו
- ג:יבכיצד מלקיןידיו של הנלקה כפותות על העמוד ובגדיו נקרעים עד שלבו מתגלה, והחזן עומד מאחוריו על אבן ובידו רצועה של עגל, כפולה ושוב כפולה.סימןכופת שתי ידיו
- ג:יגמידות הרצועה ומקום המכותהרצועה ידה טפח ורחבה טפח, ומכים שליש מלפניו ושני שלישים מאחוריו, כשהנלקה מוטה — לא עומד ולא יושב — והמכה מכה ביד אחת בכל כוחו.סימןידה טפח
- ג:ידהקורא והמקראותבשעת המלקות קורא הגדול שבדיינים פסוקים מספר דברים ומתהלים; מת הנלקה — החזן פטור, הוסיף מכה אחת ומת — גולה, ונתקלקל הנלקה — פטור מן השאר.סימןהקורא קורא
- ג:טוהמלקות מכפרותלדעת רבי חנניה בן גמליאל, חייבי כריתות שלקו נפטרו מכריתתם; ומכאן קל וחומר: אם העובר עבירה נוטל נפשו, העושה מצווה על אחת כמה וכמה.סימןחיבי כרתות שלקו
- ג:טז"יגדיל תורה ויאדיר"חתימת המסכת: רבי חנניה בן עקשיא אומר שהקדוש ברוך הוא רצה לזכות את ישראל, ולכן הרבה להם תורה ומצוות.סימןרבי חנניא בן עקשיא