סדר זְרָעִים · 40 משניות

מַעַשְׂרוֹת

מסכת מעשרות היא המסכת השביעית בסדר זרעים. היא מגדירה מתי היבול מתחייב במעשרות: כל מאכל שנשמר וגידוליו מן הארץ חייב במעשר, אבל רק משהבשיל ומשנגמרה מלאכתו. וגם אז מותר לאכול ממנו אכילת עראי, עד שייקבע למעשר באחד מכמה גורמים — הכנסה לחצר, מקח וממכר, בישול, מליחה או שבת. המסכת ממפה את נקודת ההבשלה של כל מין ומין, ועוברת על הגורמים הקובעים ועל המקרים המעשיים הרבים שלהם.

חִיּוּב

פרק אכְּלָל אָמְרוּ

מה חייב במעשרות, ומתי נקבעים הפירות

סימןעוֹנָה וּגְמַר מְלָאכָה

לפני שאדם אוכל מפירות שגדלו בארץ ישראל, עליו להפריש מהם מעשרות: עשירית ללוי, ועוד עשירית לאכלה בירושלים או, בשנים מסוימות, לתתה לעניים. החובה באה בשני שלבים. הפירות מתחייבים משהבשילו דיים להיחשב אוכל, אבל עדיין מותר לאכול מהם אכילת עראי עד שתיגמר מלאכתם; מאותה שעה הם נקבעים, ואפילו נגיסה קטנה צריכה לחכות עד שיפרישו מהם מעשרות. הפרק מברר אילו מאכלים חייבים במעשרות, נותן לכל פרי את סימן ההבשלה שלו, ואחר כך מונה את המעשה הקובע כל יבול, ומראה שגם מכירה, הגעה הביתה ובישול קובעים את הפירות.

  1. א:אשני כללים בחיוב המעשרותכל מאכל שנשמר וגדל מן הארץ חייב במעשרות, אבל פרי שאינו ראוי לאכילה בתחילתו אינו חייב עד שייעשה אוכל.סימןכלל אמרו במעשרות
  2. א:במאימתי כל פרי מתחייבכל מין מתחייב בסימן הבשלה משלו: תאנים כשראשיהן מלבינים, ענבים כשקליפתם שקופה, רימונים כשהם מתרככים ואגוזים כשהאוכל נפרד מקליפתו.סימןמאימתי הפרות חיבות
  3. א:גפירות שחורים, לבנים, תבואה וזיתיםפירות שחורים מתחייבים משינקדו, פירות לבנים משתנשור הפלומה שעליהם, ותבואה וזיתים משהגיעו לשליש מגידולם.סימןהחרובין משינקדו
  4. א:דחייבים גדולים וקטניםמאכלים הראויים לאכילה מקטנם ועד גודלם חייבים בכל גודל, ושקדים מרים ומתוקים — כל אחד חייב בדיוק כשחברו פטור.סימןגדולים וקטנים / בשקדים המרים
  5. א:ההגורן של כל מין ומיןפירות מותרים באכילת עראי עד מעשה הגמר הקובע אותם; אבל כל זה במוליך לשוק, והמוליך לביתו אוכל עראי עד שיגיע לביתו.סימןאיזהו גרנן למעשרות
  6. א:ומירוח הכרי ושאר מעשי הגמרכל יבול נקבע במעשה גמר משלו, כמו מירוח הכרי בתבואה, ובכל זאת אוכלים עראי מן השיירים שבצדדים ובתוך התבן.סימןהפרד והצמוקין
  7. א:זיין, שמן וקדרה רותחתהיין נקבע משיקפה והשמן משירד לעוקה, ומן השמן שעדיין בבית הבד נותנים על חמיטה ולתמחוי אבל לא לקדרה רותחת, שהבישול קובע.סימןהיין משיקפה
  8. א:חמאימתי נקבעות התאנים הכבושותעיגולי דבלה, גרוגרות ותאנים שבמגורה נקבעים כל אחד במעשה הכבישה שלו, ונחלקו במוהל להחלקה ובחבית שנשברה באמצע.סימןהעגול משיחליקנו

קֶבַע וַעֲרַאי

פרק בהָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק

מה קובע את הפירות למעשר

סימןמִקָּח וּמַתָּנָה

את הפירות שגדלו בארץ ישראל יש לעשר, ולתת מהם חלקים לכהן וללוי, לפני שאוכלים מהם סעודה של ממש. אבל כל עוד לא נקבעו למעשר, מותר לאכול מהם אכילת עראי בלי לעשר. הכנסתם לבית קובעת אותם, וכך גם קנייתם. הפרק עובר על מקרים משני צדי הקו הזה: תאנים שחולקו במתנה בשוק, חנותו של בעל החנות עצמו, המוליך פירות בדרך, תרומה שהופרשה מוקדם, ופירות שנקנו בעודם על העץ. הוא נחתם בפועל השכיר, שהתורה מתירה לו לאכול מן היבול שהוא עובד בו, ובשכנים המחליפים תאנים זה עם זה.

  1. ב:א"טלו תאנים" — מתנה מול הכנסה לביתתאנים שניתנו במתנה בשוק נאכלות עראי בלי מעשרות, והכנסתן לבית קובעת אותן; ו"טלו והכניסו לבתיכם" אוסר עראי אך מחייב רק דמאי.סימןהיה עובר בשוק
  2. ב:בבעל השער ובעל החנות חייביםאורחים שהוצעו להם תאנים בשער או בחנות אוכלים בלי מעשרות, אבל בעל המקום חייב, שמקומו שלו קובע; ורבי יהודה פוטר.סימןבשער או בחנות
  3. ב:גאכילת עראי בדרך עד שמגיעיםהמוליך פירות למכור אוכל מהם עראי עד שמגיע למקום שהוא הולך אליו, והרוכל — עד מקום הלינה, שהוא הקובע.סימןהמעלה פרות
  4. ב:דתרם קודם שנגמרה המלאכהרבי אליעזר אוסר עראי בפירות שתרם מהם קודם שנגמרה מלאכתם, וחכמים מתירים, חוץ מכלכלת תאנים שתרם ממנה.סימןפרות שתרמן
  5. ב:ההקונה חמש תאנים באיסרלדעת רבי מאיר, הקונה חמש תאנים באיסר לא יאכל עד שיעשר, שהמקח קובע; ורבי יהודה פוטר את האוכל אחת אחת, אם לא צירף.סימןחמש תאנים / גנת ורדים
  6. ב:ובורר ואוכל אחת אחתהקונה פירות "שאבור לי" בורר ואוכל אחד אחד מן המחובר, והקונה פירות מחוברים מסוימים אוכל כדרכו ופטור, שהמקח אינו קובע מחובר.סימןתאנים שאבר לי
  7. ב:זהפועל השכיר האוכל תאניםפועל אוכל תוך כדי עבודתו בלי מעשרות מכוח התורה, אבל אכילת בנו ואכילה לאחר המלאכה נחשבות מקח, וחייבות.סימןהשוכר את הפועל לקצות
  8. ב:חפועל אוכל רק ממה שנשכר לופועל אוכל רק מן המין שהוא עובד בו, וחליפין של פירות קובעים אותם; ורבי יהודה פוטר חליפין של תאנים שעדיין בעיבוד.סימןבלבסים / בבנות שבע

פרק גהַמַּעֲבִיר תְּאֵנִים

מתי החצר קובעת את הפירות למעשר

סימןחָצֵר

בימי המשנה נפתחו כמה בתים אל חצר אחת, חצר סגורה שבה עבדו המשפחות ואכלו. החצר, כמו הבית, יכולה לקבוע את הפירות למעשר, ומאז אין אוכלים מהם עראי בלי לעשר — אבל רק אם היא שמורה ופרטית כמו בית. ואף בה מותר ליטול תאנה אחת בכל פעם; הנוטל שתיים יחד הרי הוא כאוסף אותן, והאיסוף קובע. הפרק נפתח בתאנים שמעבירים דרך החצר לייבוש ובפועלים האוכלים מהן, שואל אילו חצרות, גגות וסוכות קובעים, ונחתם באילן ששורשו בצד אחד של גבול ונופו נוטה אל הצד האחר.

  1. ג:אהמעביר תאנים דרך חצרותאנים שמעבירים בחצר לייבוש עדיין לא נקבעו, ולכן בני הבית ופועלים שאין להם מזונות אוכלים מהן, אבל פועל שמזונותיו על הבעלים — לא יאכל.סימןהמעביר תאנים בחצרו
  2. ג:בפועלים האוכלים בשדהפועל שיש לו מזונות על הבעלים אוכל תאנה אחת אחת מן העץ, אבל לא מן הסל, מן הקופה או מן המוקצה.סימןהמוציא פועליו לשדה
  3. ג:גאחד אחד בזיתים ובבצליםפועל שנשכר לעבוד בזיתים או בבצלים אוכל מהם אחד אחד ופטור, ואם צירף שניים יחד — חייב לעשר.סימןלעשות בזיתים
  4. ג:דפירות שנמצאו בדרךתאנים שנמצאו בדרך פטורות, שהבעלים התייאשו מהן, אבל זיתים, חרובים, פלחי דבלה וגרוגרות משדרסו רוב בני אדם — חייבים.סימןמצא קציצות בדרך
  5. ג:האיזו חצר קובעת למעשרחמישה חכמים מגדירים עד כמה צריכה חצר להיות שמורה ופרטית כדי שתקבע את הפירות למעשר.סימןאיזו היא חצר
  6. ג:וגגות, בית שער ומרפסתהגג אינו קובע אפילו כשהחצר שלו קובעת, אבל בית שער, אכסדרה ומרפסת הולכים אחר החצר — חייבים או פטורים כמותה.סימןהגגות / בית שער
  7. ג:זסוכות ומחסות ארעייםצריפים וסוכות שדה עונתיות פטורים, שאינם דירה של ממש, אבל סוכתו הפנימית של היוצר, שבה הוא גר, חייבת.סימןהצריפין והברגנין
  8. ג:חאכילה מתאנה העומדת בחצרמתאנה העומדת בחצר אוכלים אחת אחת, וצירוף שתיים מחייב; ואם עלה לראש העץ, ממלא את חיקו ואוכל שם.סימןתאנה שהיא עומדת בחצר
  9. ג:טענבים, רימונים ועשבים שבחצררבי טרפון מתיר לאכול אשכול שלם מגפן שבחצר, ורבי עקיבא מצריך גרגר אחר גרגר; ועשבי בושם שבחצר חייבים רק אם נשמרים.סימןגפן שהיא נטועה בחצר
  10. ג:יהעיקר או הנוףאילן העומד בשתי רשויות הולך אחר עיקרו לעניין מעשרות ובתי ערי חומה, ואחר נופו לעניין ערי מקלט וירושלים.סימןהולך אחר העקר

פרק דהַכּוֹבֵשׁ

"הכובש" — מעשים הקובעים את הפירות למעשר

סימןהֲכָנַת מַאֲכָל

רעיון אחד עובר לאורך הפרק. משהבשילו הפירות, מותר לחקלאי לאכול מהם לפני שעישר, כל עוד האכילה היא אכילת עראי. אבל יש מעשים שקובעים את הפירות למעשר, ומאותו רגע אסור לו לאכול מהם כלום עד שיעשר: הכנסתם לבית, מכירתם, השבת, או הכנתם כדרך שמכינים סעודה. הפרק ממיין מלאכות מטבח, כמו כבישה, מליחה וטבילה, לאלה שקובעות ולאלה שאינן קובעות, ואחר כך עוסק בפירות שהוכנו לשבת, בזיתים שנלקחים מן המעטן וביין ששותים על הגת. בסופו הוא שואל אילו חלקים של הצמח נחשבים מאכל החייב במעשר.

  1. ד:אכובש, שולק, מולח — ומה שאינו קובעכבישה, שליקה ומליחה קובעות את הפירות למעשר, אבל טמינה באדמה להבשלה, טבילה בשדה וסחיטת זיתים על הבשר — פטורות.סימןהכובש השולק המולח
  2. ד:בתאנים שנטמנו לשבתהשבת קובעת, ולכן תאנים שנטמנו לשבת חייבות במעשר אף במוצאי שבת; ובכלכלת שבת בית הלל מחייבים מיד.סימןתינוקות שטמנו תאנים
  3. ד:גמליחת זיתים מן המעטןהנוטל זיתים מן המעטן טובל אחד אחד במלח ואוכל, אבל מליחת כמות קובעת אותם; ורבי אליעזר תולה זאת באפשרות להחזיר את המותר.סימןזיתים מן המעטן
  4. ד:דשתייה על הגתרבי מאיר פוטר שתייה על הגת בחמין ובצונן, רבי אלעזר ברבי צדוק מחייב, וחכמים מחייבים בחמין בלבד, שאי אפשר להחזירם.סימןשותים על הגת
  5. ד:הקילוף, מלילה, וזרע מול ירקהמקלף או המולל אחד אחד אוכל עראי, אבל כינוס לידו או לחיקו קובע; וחלקי הצמח המתעשרים תלויים אם נזרע לזרע או לירק.סימןהמקלף שעורים
  6. ד:ואילו חלקים נחשבים פריחכמים נחלקו אם תמרות הצמח וקליפותיו מתעשרים, ובצלף רבי עקיבא אומר שרק האביונות מתעשרות, מפני שהן הפרי.סימןתמרות של תלתן / הצלף

פרק ההָעוֹקֵר שְׁתָלִים

"העוקר שתלים" — הגורמים לחיוב המעשרות וגבולותיו

סימןמְכִירָה וּפְטוּרִים

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. מעשרות מפרישים מיבול גמור, ולכן צמח שעדיין גדל, אפילו הועבר למקום אחר, אין צריך לעשר אותו עדיין. והתורה אוסרת לשים מכשול לפני עיוור: אסור לסייע לאדם לעבור עבירה, למשל למכור פירות שהבשילו למי שלא יעשר אותם. הפרק בוחן את שני הרעיונות בשתילים שנשתלו מחדש או נשלחו במתנה, בלפת שנשתלה מחדש לזרע, במכירה למי שאינו נאמן על המעשרות ובשדות שנקנו בסוריה. הוא נחתם ביין דל מן השמרים, בתבואה שגררו נמלים, ובצמחי בר ובזרעים שאינם נאכלים, הפטורים מן המעשר.

  1. ה:אשלושה מקרים שאינם קובעיםהעוקר שתילים ונוטעם בשדהו, הקונה פירות במחובר, והלוקט שתילים לשלוח לחברו — כולם פטורים מן המעשרות.סימןהעוקר שתלים
  2. ה:בלפת לזרע, ובצלים שהשרישוהעוקר לפת או צנונות לזרע חייב, שהעקירה היא גורנם; ובצלים שהשרישו בעלייה שוב אינם מקבלים טומאה.סימןהעוקר לפת
  3. ה:גמכירת פירות שהגיעו לעונתםמשהגיעו הפירות לעונת המעשרות אין מוכרים אותם למי שאינו נאמן על המעשרות; ואם הבשילו רק מקצתם, נוטל את הבכורות ומוכר את השאר.סימןפרותיו / שאינו נאמן
  4. ה:דתבן, גפת וזגיםאין מוכרים תבן, גפת וזגים למי שאינו נאמן כדי שיוציא מהם משקין; ואם הוציא, חייב במעשר ופטור מן התרומה, שהתורם כבר כיוון אליהם.סימןתבנו / גפתו / זגיו
  5. ה:השדה ירק בסוריההקונה שדה ירק בסוריה חייב אם קנה אותו לפני שהגיע לעונת המעשרות ופטור אם קנה אחר כך, ושלושה חכמים מחדדים את הכלל.סימןשדה ירק בסוריא
  6. ה:ומדידת התמדהמתמד ונתן מים במידה ומצא כמידתו — פטור, ורבי יהודה מחייב; ואם מצא יותר, התוספת יין ממש, ומעשר עליה לפי חשבון.סימןהמתמד ונתן מים
  7. ה:זנמלים בצד הערמה החייבתתבואה שבחורי נמלים שעמדו כל הלילה בצד ערמה שכבר נתחייבה — חייבת אף היא, שהנמלים גררו אותה מן הערמה הגמורה.סימןחורי הנמלים
  8. ה:חפירות הפטורים מן המעשרותמיני בר וזרעי גינה שאינם נאכלים פטורים מן המעשרות ונלקחים מכל אדם בשביעית, ואפילו גדלו מזרע של תרומה — נאכלים.סימןשום בעל בכי