משנה קִנִּים · פרק א מתוך ג

קִנִּים · פרק אחַטָּאת הָעוֹף

"חַטָּאת הָעוֹף" — המסגרת

סימןתַּעֲרוֹבוֹת

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. יש קרבנות שאפשר להביא מן העוף במקום מן הבהמה: זוג תורים או זוג בני יונה. יולדת ענייה, למשל, חייבת זוג כזה — עוף אחד חטאת ועוף אחד עולה — ולשניהם מקומות הפוכים על המזבח: דם החטאת ניתן למטה מחוט אדום החוגר את המזבח באמצעו, ודם העולה למעלה ממנו. ועופות דומים זה לזה, ומשנתערבו אין דרך להבחין ביניהם. הפרק מבחין בין קינים של חובה לקינים של נדבה, ואחר כך מונה כמה עופות נשארים כשרים כשהם מתערבים זה בזה.

  1. א:אלמעלה ולמטה, חובה ונדבהחטאת העוף נעשית מתחת לחוט הסיקרא ועולת העוף מעליו; קן של חובה היא חטאת אחת ועולה אחת, ובנדרים ובנדבות כולן עולות — והנודר חייב באחריותן, ואילו המתנדב פטור.סימןחטאת העוף נעשית למטה
  2. א:בימותו כולם — או מניין החובהחטאת שנתערבה בעולה, אפילו אחת בעשרת אלפים — מניחים את כולן עד שימותו; אבל חטאת או עולה שנתערבה בקיני חובה — אין כשר אלא כמניין החטאות או העולות שבחובה, בין שהחובה מרובה בין שהיא מועטת.סימןחטאת שנתערבה בעולה
  3. א:גחובה בחובה — מחצה, או המועטהדין הקודם נאמר בחובה שנתערבה בנדבה; קיני חובה שנתערבו זה בזה — במספר שווה מחצה כשר ומחצה פסול, ובמספר שאינו שווה המועט כשר, בין משם אחד בין משני שמות, בין מאישה אחת בין משתי נשים.סימןחובה שנתערבה
  4. א:דשם אחד, שני שמות, ורבי יוסיהמשנה מפרשת "משם אחד" — לידה ולידה או זיבה וזיבה — ו"משני שמות" — לידה וזיבה, באישה אחת ובשתי נשים; ורבי יוסי מתיר לכהן, בשתי נשים שקנו את קיניהן בשותפות, להקריב חטאת ועולה לאיזו מהן שירצה.סימןמשם אחד / משני שמות

כל הפרק

א:אלמעלה ולמטה, חובה ונדבה

חַטַּאת הָעוֹף נַעֲשֵׂית לְמַטָּה, וְחַטַּאת בְּהֵמָה לְמַעְלָה. עוֹלַת הָעוֹף נַעֲשֵׂית לְמַעְלָה, וְעוֹלַת הַבְּהֵמָה לְמַטָּה. אִם שִׁנָּה בָּזֶה וּבָזֶה, פָּסוּל. סֵדֶר קִנִּים כָּךְ הוּא. הַחוֹבָה, אֶחָד חַטָּאת וְאֶחָד עוֹלָה. בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת, כֻּלָּן עוֹלוֹת. אֵיזֶהוּ נֶדֶר, הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה. וְאֵיזוֹ הִיא נְדָבָה, הָאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ עוֹלָה. מַה בֵּין נְדָרִים לִנְדָבוֹת. אֶלָּא שֶׁהַנְּדָרִים, מֵתוּ אוֹ נִגְנְבוּ, חַיָּבִים בְּאַחֲרָיוּתָם. וּנְדָבוֹת, מֵתוּ אוֹ נִגְנְבוּ, אֵין חַיָּבִים בְּאַחֲרָיוּתָן:

חַטַּאת הָעוֹף נַעֲשֵׂית לְמַטָּה — דמה מוזה על קיר המזבח מתחת לחוט הסיקרא, הקו האדום שחגר אותו באמצעו — וְחַטַּאת בְּהֵמָה לְמַעְלָה, שדמה ניתן על הקרנות שבפינות ראש המזבח. עוֹלַת הָעוֹף נַעֲשֵׂית לְמַעְלָה — הכתוב (ויקרא א, טו) קושר את מיצוי דמה להקטרתה, הנעשית בראש המזבח — וְעוֹלַת הַבְּהֵמָה לְמַטָּה אִם שִׁנָּה בָּזֶה וּבָזֶה, פָּסוּל — למשל, שהזה את דם חטאת העוף מעל חוט הסיקרא. סֵדֶר קִנִּים כָּךְ הוּא: "קן" הוא זוג עופות לקרבן — שני תורים או שני בני יונה. הַחוֹבָה — קן שאדם חייב להביא, כגון יולדת ענייה — אֶחָד חַטָּאת וְאֶחָד עוֹלָה בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת, כֻּלָּן עוֹלוֹת — שהרי שלמים, הקרבן הרצוני האחר, אינם באים מן העוף. אֵיזֶהוּ נֶדֶר? הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה וְאֵיזוֹ הִיא נְדָבָה? הָאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ עוֹלָה מַה בֵּין נְדָרִים לִנְדָבוֹת? הרי בשניהם העוף נעשה עולה. אֶלָּא שֶׁהַנְּדָרִים, מֵתוּ אוֹ נִגְנְבוּ, חַיָּבִים בְּאַחֲרָיוּתָם, שהרי הנודר התחייב בעולה, ולא בעוף מסוים. וּנְדָבוֹת, מֵתוּ אוֹ נִגְנְבוּ, אֵין חַיָּבִים בְּאַחֲרָיוּתָן, שהרי המתנדב הקדיש את העוף הזה בלבד.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

א:בימותו כולם — או מניין החובה

חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבָה בְעוֹלָה וְעוֹלָה בְחַטָּאת, אֲפִלּוּ אֶחָד בְּרִבּוֹא, יָמוּתוּ כֻלָּם. חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבָה בְחוֹבָה, אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא כְמִנְיַן חַטָּאוֹת שֶׁבַּחוֹבָה. וְכֵן עוֹלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְחוֹבָה, אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא כְמִנְיַן עוֹלוֹת שֶׁבַּחוֹבָה, בֵּין שֶׁהַחוֹבָה מְרֻבָּה וְהַנְּדָבָה מְמֻעֶטֶת, בֵּין שֶׁהַנְּדָבָה מְרֻבָּה וְהַחוֹבָה מְמֻעֶטֶת, בֵּין שֶׁשְּׁתֵּיהֶן שָׁווֹת:

חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבָה בְעוֹלָה וְעוֹלָה בְחַטָּאת — עופות שדמם ניתן בחצאים הפוכים של המזבח — אֲפִלּוּ אֶחָד בְּרִבּוֹא — שבעלי חיים אינם בטלים ברוב — יָמוּתוּ כֻלָּם — מניחים אותם עד שימותו. חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבָה בְחוֹבָה — למשל, עוף חטאת אחד בין שתי קיני חובה שעופותיהן לא יוחדו: חמישה עופות — אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא כְמִנְיַן חַטָּאוֹת שֶׁבַּחוֹבָה. מן החמישה מקריבים שניים, שניהם כחטאות, ולא עולה, שמא היא החטאת שנתערבה. וְכֵן עוֹלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְחוֹבָה: אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא כְמִנְיַן עוֹלוֹת שֶׁבַּחוֹבָה — בשתי קינים, שניים מן החמישה, שניהם כעולות — בֵּין שֶׁהַחוֹבָה מְרֻבָּה וְהַנְּדָבָה מְמֻעֶטֶת, בֵּין שֶׁהַנְּדָבָה מְרֻבָּה וְהַחוֹבָה מְמֻעֶטֶת, בֵּין שֶׁשְּׁתֵּיהֶן שָׁווֹת. העולות המיועדות נקראות כאן "נדבה", שהרי כל עוף של נדבה הוא עולה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

א:גחובה בחובה — מחצה, או המועט

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּחוֹבָה וּבִנְדָבָה. אֲבָל בְּחוֹבָה שֶׁנִּתְעָרְבָה זוֹ בָזוֹ, אַחַת לָזוֹ וְאַחַת לָזוֹ, שְׁתַּיִם לָזוֹ וּשְׁתַּיִם לָזוֹ, שָׁלשׁ לָזוֹ וְשָׁלשׁ לָזוֹ, מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל. אַחַת לָזוֹ וּשְׁתַּיִם לָזוֹ, וְשָׁלשׁ לָזוֹ, וְעֶשֶׂר לָזוֹ, וּמֵאָה לָזוֹ, הַמֻּעָט כָּשֵׁר, בֵּין מִשֵּׁם אֶחָד, בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת, בֵּין מֵאִשָּׁה אַחַת, בֵּין מִשְּׁתֵּי נָשִׁים:

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? הדין שאין כשר אלא המניין שבחובה נאמר בְּחוֹבָה וּבִנְדָבָה שנתערבו זו בזו. אֲבָל בְּחוֹבָה שֶׁנִּתְעָרְבָה זוֹ בָזוֹ — כגון קיני שתי נשים שעופותיהן עדיין לא יוחדו — אַחַת לָזוֹ וְאַחַת לָזוֹ, שְׁתַּיִם לָזוֹ וּשְׁתַּיִם לָזוֹ, שָׁלשׁ לָזוֹ וְשָׁלשׁ לָזוֹ — מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל. באחת מול אחת מקריבים שניים מארבעת העופות, חטאת ועולה — ולא שתי עולות, שמא יבואו שתיהן מקן של אישה אחת. אַחַת לָזוֹ וּשְׁתַּיִם לָזוֹ, וְשָׁלשׁ לָזוֹ, וְעֶשֶׂר לָזוֹ, וּמֵאָה לָזוֹ: הַמֻּעָט כָּשֵׁר. באחת מול שתיים מקריבים קן אחת בלבד, ובעשר מול מאה — עשר בלבד. והדין כך בֵּין מִשֵּׁם אֶחָד — שתי הקינים על אותה סיבה, כגון לידה — בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת, בֵּין מֵאִשָּׁה אַחַת, בֵּין מִשְּׁתֵּי נָשִׁים

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

א:דשם אחד, שני שמות, ורבי יוסי

כֵּיצַד מִשֵּׁם אֶחָד, לֵידָה וְלֵידָה, זִיבָה וְזִיבָה, מִשֵּׁם אֶחָד. מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת, לֵידָה וְזִיבָה. כֵּיצַד שְׁתֵּי נָשִׁים, עַל זוֹ לֵידָה וְעַל זוֹ לֵידָה, עַל זוֹ זִיבָה וְעַל זוֹ זִיבָה, מִשֵּׁם אֶחָד. מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת, עַל זוֹ לֵידָה וְעַל זוֹ זִיבָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁלָּקְחוּ קִנֵּיהֶן בְּעֵרוּב, אוֹ שֶׁנָּתְנוּ דְמֵי קִנֵּיהֶן לַכֹּהֵן, לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה כֹהֵן יַקְרִיב חַטָּאת, וּלְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה כֹהֵן יַקְרִיב עוֹלָה, בֵּין מִשֵּׁם אֶחָד, בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת:

כֵּיצַד מִשֵּׁם אֶחָד? לֵידָה וְלֵידָה, זִיבָה וְזִיבָה — וזיבה היא דימום שלא בזמן הווסת, שאחריו מביאה האישה קן — הרי זה מִשֵּׁם אֶחָד מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת? לֵידָה וְזִיבָה. אישה אחת עשויה להתחייב קן על כל אחת מהן. כֵּיצַד שְׁתֵּי נָשִׁים? אותם סוגים, והפעם בשתי נשים: עַל זוֹ לֵידָה וְעַל זוֹ לֵידָה, עַל זוֹ זִיבָה וְעַל זוֹ זִיבָה — הרי זה מִשֵּׁם אֶחָד מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת? עַל זוֹ לֵידָה וְעַל זוֹ זִיבָה. ובכל אלה אין כשר אלא המועט. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁלָּקְחוּ קִנֵּיהֶן בְּעֵרוּב — בכסף משותף — אוֹ שֶׁנָּתְנוּ דְמֵי קִנֵּיהֶן לַכֹּהֵן: לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה כֹהֵן יַקְרִיב חַטָּאת, וּלְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה כֹהֵן יַקְרִיב עוֹלָה, בֵּין מִשֵּׁם אֶחָד בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת. כך, אף אם נתערבו, אין אובד אף אחד מעופותיהן.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים