סדר זְרָעִים · 77 משניות
כִּלְאַיִם
כלאיים היא המסכת הרביעית בסדר זרעים. היא מפרטת את איסורי התורה (ויקרא יט, יט; דברים כב, ט) על חיבור דברים ממינים שונים: זריעת שני גידולים יחד, הרכבת צמח על צמח אחר, זריעת תבואה בכרם, הרבעת בהמות משני מינים או צמידתן למלאכה, ולבישת צמר ופשתים יחד — שעטנז. המסכת מגדירה תחילה מתי שני צמחים או שני בעלי חיים נחשבים מינים נפרדים, אחר כך משרטטת את המרחקים והמחיצות המפרידים בין המינים בשדה ובכרם, ונחתמת בכלאי בהמה ובכלאי בגדים.
כִּלְאֵי זְרָעִים
פרק אהַחִטִּים וְהַזּוּנִין
אילו מינים דומים נחשבים מין אחד
סימןמִינִים וְהַרְכָּבָה
שני דברים יעזרו לפני שמתחילים. התורה אסרה כלאים, ערבוב של מינים: לזרוע יחד שני מיני זרעים, להרכיב צמח ממין אחד על צמח ממין אחר, ולהרביע שני מיני בעלי חיים זה בזה או לצמד אותם יחד למלאכה. וכדי לקיים את האיסור צריך לדעת מה נחשב מין אחד, וזה לא תמיד פשוט: יש צמחים דומים שהם מין אחד, ויש שהם שני מינים. הפרק ממיין זוגות כאלה, מן הדגנים והירקות ועד עצי הפרי ובעלי החיים. אחר כך הוא אוסר הרכבה בין מינים בכל הכיוונים, ומביא מקרים מעשיים, ומסיים בירקות שנטמנו באדמה רק כדי לשמור עליהם, ובשאלה כמה מעט זרע עושה תערובת.
- א:אחיטים, זונין וזוגות דגניםהחיטים והזונין אינם כלאים זה בזה, וכך גם שורה של זוגות דגנים וקטניות הדומים זה לזה.סימןהחטים והזונין
- א:בקישות, מלפפון ומחלוקתלדעה הראשונה הקישות והמלפפון אינם כלאים זה בזה ורבי יהודה חולק, ואחריהם זוגות של צמחי גן ותאומיהם מן הבר.סימןהקשות והמלפפון
- א:גלפת, כרוב, ועוד זוגותעוד שלושה זוגות ירקות שאינם כלאים זה בזה, ורבי עקיבא מוסיף שום, בצל ותורמוס, כל אחד לצד צורתו הפראית.סימןהלפת והנפוץ
- א:דאגסים, תפוחים, והרכבת אילנותהאגסים והקרסתומלין, הפרישים והעזרדים אינם כלאים, אבל התפוח והחזרד, הפרסקים והשקדין, השזפין והרימין — כלאים זה בזה.סימןבאילן האגסים
- א:הצנון, חרדל, ודלועיםהצנון והנפוץ, החרדל והלפסן ומיני הדלעת דומים זה לזה, ובכל זאת מינים שונים הם — הצנון והנפוץ שונים בטעמם — ולכן הם כלאים זה בזה.סימןהצנון והנפוץ
- א:ובהמות שאסור להרביעשבעה זוגות של בעלי חיים דומים, מן הזאב והכלב ועד החמור והערוד, הם מינים שונים, ואסור להרביעם או לצמדם למלאכה.סימןהזאב והכלב
- א:זהרכבת אילן וירקההרכבה אסורה בין מינים שונים בארבעה כיוונים — אילן באילן, ירק בירק, אילן בירק וירק באילן — ורבי יהודה מתיר ירק באילן.סימןאילן באילן
- א:חשקמה, פיגם, תאנה, גפן ודלעתחמישה מקרים מעשיים מלמדים שחיבור שני מינים הוא כלאים, גם כשכל מטרתו לצנן, להשקות או לשמור על הצמח.סימןסדן של שקמה
- א:טלפת טמונה; חיטה ושעורההטומן לפת וצנונות לשמירה אינו נחשב זורע, והזורע חיטה ושעורה כאחת עובר משום כלאים.סימןהטומן לפת
פרק בכָּל סְאָה
זרע מעורב, ותכנון השדה
סימןחֲלֻקַּת הַשָּׂדֶה
שני דברים יעזרו לפני שמתחילים. את הזרע מדדו בנפח: הסאה היא שישה קבים, ושטח של חמישים אמה על חמישים אמה, שזורעים בו סאה של חיטים, נקרא בית סאה. ועוד, מותר לגדל שני מינים בשדה אחד, ובלבד שייראו זרועים כל אחד לעצמו ולא מעורבים זה בזה. הפרק שואל כמה זרע ממין אחר יכול להיות מעורב בסאה לפני שחייבים למעט אותו, וכיצד מפנים שדה זרוע בשביל גידול חדש. אחר כך הוא מראה כיצד מסדרים כמה מינים בשדה אחד, ברצועות או בחלקות מרובעות, ואילו רווחים והפסקים מבדילים ביניהם.
- ב:ארובע בסאהסאה של זרע שיש בה רובע הקב ממין אחר — חייב למעט, שאם יזרע אותה כמות שהיא יהיו כאן כלאים.סימןרבע ממין אחר
- ב:באילו תערובות נמדדות ברובעשיעור הרובע נאמר בתבואה ובקטנית, אבל זרעוני גינה ופשתן נמדדים לפי צפיפות הזריעה הרגילה של כל אחד.סימןזרעוני גנה
- ב:גימתין, יהפוך ויזרעהרוצה לזרוע מין אחר בשדה שכבר נזרע — ימתין עד שירקב הזרע, יהפוך את הקרקע, ורק אז יזרע.סימןלזרעה שעורים
- ב:דמזריעה לנטיעה ומנטיעה לזריעההעושה שדה זרוע כרם הופך תחילה את התבואה ואחר כך נוטע, והעושה כרם שדה משרש תחילה את הגפנים ואחר כך זורע.סימןזרועה ונמלך לנטעה
- ב:הקנבוס, לוף וספיחיםעל קנבוס ולוף, העומדים שלוש שנים, אין זורעים, ועשבים שעלו מאליהם אין חובה לנכש, אלא אם ניכש מקצתם וגילה שרוצה בשאר.סימןקנבוס או לוף
- ב:ורצועות והרווח שביניהןהזורע את שדהו ברצועות של מינים שונים — בית שמאי ובית הלל קובעים רווח ביניהן, ושני השיעורים קרובים זה לזה.סימןשדהו משר משר
- ב:זראש תור ותלם של פשתןזווית של מין אחד הנכנסת לשדה מין אחר מותרת, ובגבול שבין שני שדות חיטים מותר תלם אחד של פשתן בלבד.סימןראש תור חטים
- ב:חחרדל וההפסקיםאין מסמיכים חרדל לשדה תבואה אבל מותר לשדה ירקות, ומותר לזרוע בצמוד לגדר, לחריץ, לאילן או לסלע המפרידים.סימןחרדל וחריע
- ב:טקרחות מרובעותבית סאה מתחלק לעשרים וארבע קרחות של בית רובע, בכל אחת מין אחר, וחכמים מתירים רק תשע קרחות זרועות, וקרחות ריקות ביניהן.סימןקרחת קרחת
- ב:ירווח של בית רובעכל דבר שבתוך השטח עולה למניין הרווח, ותבואה צריכה רווח של בית רובע, ואילו ירק בירק שישה טפחים בלבד.סימןבית רבע
- ב:יאגידולים הנוטים זה על זהגידולים שנזרעו כדין ונוטים זה על זה מותרים, חוץ מן הדלעת היוונית המשתרעת ומסתבכת.סימןתבואה נוטה
פרק געֲרוּגָה
מינים הרבה בערוגה אחת
סימןעֲרוּגוֹת וְשׁוּרוֹת
התורה אוסרת כלאים, כלומר לזרוע מיני זרעים שונים יחד, והכללים שקבעו חכמים להרחקת המינים זה מזה עניינם מראית העין: מותר למינים לגדול זה סמוך לזה, כל עוד כל חלקה נראית בבירור כזריעה בפני עצמה ולא כזריעה מעורבת אחת. המרחקים נמדדים בטפחים — טפח הוא רוחב כף יד — ובאמות, כל אחת כאורך אמת היד. הפרק פותח בערוגה אחת שאפשר לזרוע בה חמישה מינים, או שלושה עשר אם יש לה גבול מוגבה, ומשם הוא יוצא אל השדה: חוד של שדה הנכנס לשדה אחר, שורה חדשה אחת, קישות ודלעת בגומה אחת, והמרחב הגדול שהדלעת המשתרעת צריכה.
- ג:אערוגה של שישה על שישהערוגה של שישה טפחים על שישה מחזיקה חמישה מינים, ואם יש לה גבול מוגבה — שלושה עשר, כשכל מין נראה נפרד.סימןערוגה / חמשה זרעונים
- ג:במיני זרעים ומיני ירקותמיני זרעים אין זורעים בערוגה אחת אבל ירקות מותרים, גבול ששקע נשאר כשר, ותלם עמוק טפח מחזיק שלושה מינים.סימןמין זרעים / מין ירקות
- ג:גראש תור והתלם המפרידחוד זווית של ירק הנכנס לשדה ירק אחר מותר, והנוטע שורה חדשה בתוך שדה צריך תלם מפריד, ובשיעורו נחלקו שלושה חכמים.סימןראש תור ירק
- ג:דשתי שורות מכל מין, לא אחתשתי שורות מכל אחד מן הקישואים, הדלועים ופול המצרי מותרות, שורה אחת מכל אחד אסורה, ובמקרה שבאמצע נחלקו רבי אליעזר וחכמים.סימןשתי שורות של קשואין
- ג:הקישות ודלעת בגומה אחתמותר לנטוע קישות ודלעת בגומה אחת אם כל אחת נוטה לצדה, שכל מה שאסרו חכמים בכלאים — מפני מראית העין.סימןקשות ודלעת / גמא אחת
- ג:ועוקר בצלים בשביל דלועיםהנוטע שורות דלועים בשדה בצלים צריך להרחיק ביניהן, ובשיעור ההרחקה נחלקו רבי ישמעאל, רבי עקיבא וחכמים.סימןשדהו זרוע בצלים
- ג:זהדלעת בתוך התבואהדלעת יחידה בתוך תבואה צריכה בית רובע ושורת דלועים שישה טפחים, ורבי יוסי, רבי מאיר ורבי יוסי בן החוטף מחמירים יותר.סימןדלעת בירק
הַכֶּרֶם
פרק דקָרַחַת הַכֶּרֶם
שטחים פנויים בכרם, ומה עושה כרם
סימןשִׁעוּרֵי הַכֶּרֶם
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. התורה אוסרת באיסור חמור יותר לזרוע תבואה או ירק בכרם: מי שזרע כך, נאסרים גם היבול וגם הגפנים הסמוכות לו. ועוד: את הכרם היו עובדים בבקר ובעגלות, ולכן נשארות סביב הגפנים ארבע אמות של מקום עבודה שאין זורעים בהן. מכאן שאלות הפרק: מתי גפנים נחשבות כרם, וכמה קרקע פנויה מספיקה כדי שיהיה מותר לזרוע בה. הפרק מודד את הקרחת שבתוך הכרם ואת המחול שסביבו, את הגדרות והחריצים המפרידים, את הסידורים של חמש גפנים שעושים כרם, ואת המרחק בין השורות.
- ד:אקרחת הכרם ומחול הכרםבית שמאי ובית הלל קובעים כמה מקום פנוי צריך בקרחת שבאמצע הכרם, וברצועה שבינו לבין הגדר, כדי שיהיה מותר לזרוע.סימןקרחת הכרם
- ד:במהו מחול הכרםמחול הכרם הוא השטח שבין הכרם לגדר, ואם אין בו שתים עשרה אמה אין מביאים לתוכו זרע.סימןמחול הכרם
- ד:גמהי גדר ומהו חריץרבי יהודה מפרש מחדש את המונחים, והמשנה מגדירה מחיצה: גדר גבוהה עשרה טפחים, או חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה.סימןגדר הכרם
- ד:דמחיצת קנים וגדר שנפרצהשורת קנים מפסיקה אם אין בין קנה לקנה שלושה טפחים, וגדר פרוצה מפסיקה כל עוד העומד מרובה על הפרוץ.סימןמחצת הקנים
- ד:השורה אחת — האם היא כרםבית שמאי אומרים ששורה אחת של חמש גפנים היא כרם ובית הלל מצריכים שתי שורות, ומכאן נחלקו אם הזורע בעבודת הכרם קידש שורה אחת או שתיים.סימןשורה של חמש גפנים
- ד:ושתיים כנגד שתיים ואחת זנבחמש גפנים הן כרם רק כששתיים עומדות כנגד שתיים והחמישית יוצאת כזנב, ולא בסידור אחר.סימןאחת יוצאה זנב
- ד:זשורות שביניהן דרך או גדרשתי שורות מצטרפות לכרם גם כשדרך או גדר נמוכה ביניהן, אבל לא מעבר לגדר של עשרה טפחים, ורבי יהודה מצרף אם עירס מעליה.סימןשורה אחת / של חברו
- ד:חשמונה אמות או שש עשרהבין שתי שורות צריך שמונה אמות כדי לזרוע, ובין שלוש שורות, שהן כרם גמור, שש עשרה אמה.סימןשתי שורות / שמנה אמות
- ד:טשש עשרה על שש עשרהכרם ששורותיו רחוקות שש עשרה אמה מותר לזרוע בין הגפנים, כמעשה איש צלמון, ורבי מאיר ורבי שמעון מתירים אף בשמונה אמות.סימןשש עשרה אמה / בצלמון
פרק הכֶּרֶם שֶׁחָרַב
מתי הכרם אוסר את מה שנזרע בו
סימןפֶּן תִּקְדַּשׁ
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. התורה אוסרת לזרוע תבואה או ירקות בכרם, ומשנזרעו, אסור לאכול את היבול ואת הענבים שסביבו ואף ליהנות מהם. ועוד: כרם הוא שורות של גפנים הנטועות בצורה קבועה; גפן אחת אינה כרם. הפרק שואל עד כמה יכולה נטיעה להיות דלילה, מבולבלת או צפופה ועדיין להיחשב כרם, ובאילו בורות, תלים ובתים שבתוכו מותר לזרוע. אחר כך הוא עוקב אחר צמח אחד שצמח בין הגפנים: כמה גפנים הוא אוסר, אם הזנחה או זרע שהגיע במקרה מביאים את האיסור, ואילו צמחים נחשבים בכלל.
- ה:אכרם דל ושורות מבולבלותכרם שחרב ונשארו בו עשר גפנים לבית סאה עדיין כרם, וכרם הנטוע בערבוביה — כרם, אם אפשר לכוון בו שתיים כנגד שלוש.סימןכרם שחרב / ערבוביא
- ה:בגפנים בפחות מארבע אמותרבי שמעון אומר ששורות הרחוקות פחות מארבע אמות אינן כרם, וחכמים אומרים שכרם הוא, ורואים את השורות האמצעיות כאילו אינן.סימןפחות מארבע אמות
- ה:גשקעים ותלים בתוך הכרםחריץ החוצה את הכרם מותר בזריעה, בגת שקועה נחלקו רבי אליעזר וחכמים, ושומרה מוגבהת מותרת אלא אם הזמורות מסתבכות מעליה.סימןחריץ / הגת
- ה:דנותנים לגפן את עבודתהגפן יחידה בגת או בנקע — נותנים לה את עבודתה והשאר נזרע, ובית העומד בתוך הכרם מותר לזרוע בתוכו.סימןגפן שהיא נטועה בגת
- ה:הארבעים וחמש גפנים, בעיגולהנוטע ירק בכרם, ואפילו רק מקיים אותו, אוסר ארבעים וחמש גפנים סביבו, ובשורות רחוקות יותר — שש עשרה אמה לכל רוח, בעיגול.סימןארבעים וחמשה גפנים
- ה:וכשאגיע לו אלקטנוירק שצמח בכרם ובעל הכרם גמר בדעתו ללקטו כשיגיע אליו — מותר, ואם דחה עד שהוסיף הירק אחד ממאתיים — אסור.סימןהרואה ירק בכרם
- ה:זכשהרוח זורעת במקומךזרעים שהגיעו לכרם שלא בכוונה מותרים, אבל זרע שהרוח סערה לפני הזורע — הופך, מנפץ או שורף, לפי שלב גידולו.סימןסערתו הרוח
- ה:חאילו גידולים אוסרים את הכרםרבי אליעזר אומר שקוצים אוסרים את הכרם, וחכמים — רק במקום שמקיימים אותם; האירוס, הקיסום ושושנת המלך אינם כלאיים, בקנבוס נחלקו, והקינרס כלאיים.סימןהמקים קוצים בכרם
פרק ואֵיזֶהוּ עָרִיס
העריס והמרחק שהוא תובע
סימןעָרִיס וְאִילָן
הפרק הקודם עסק בכרמים; הפרק הזה עוסק בשורה אחת של גפנים. מן הכרם מרחיקים את הזרע ארבע אמות, ואילו גפן יחידה צריכה רק מקום פנוי קטן סביבה, ושורה אחת אינה כרם בדרך כלל. עריס הוא שורה כזאת: חמש גפנים הנטועות בצד גדר, וזמורותיהן מודלות על סבכה של קנים. הפרק שואל אם העריס נידון ככרם וכיצד מודדים את המקום שהוא תובע, ואחר כך עוקב אחריו אל מדרגה מוגבהת, אל אילן סרק ואילן מאכל, אל פרצות שנפערו בו כשגפנים מתו, ואל הקנים והזמורות היוצאים ממנו.
- ו:אהעריס ועבודתועריס הוא שורה של חמש גפנים המודלות על גדר, ונחלקו חכמים מהיכן מודדים את ארבע האמות של עבודתו.סימןאיזהו עריס
- ו:בעריס על מדרגהעריס היוצא מן המדרגה — רבי אליעזר בן יעקב אוסר ארבע אמות רק אם העומד בארץ יכול לבצור את כולו.סימןיוצא מן המדרגה
- ו:גגפן על מקצת אפיפירותגפן שהודלתה על מקצת האפיפירות — אין זורעים תחת החלק הריק, אך הזרע אינו נאסר עד שתגיע אליו הצמיחה הרעננה של הגפן.סימןמקצת אפיפירות
- ו:דגפן על אילן מאכלהמדלה גפן על מקצת אילן מאכל רשאי לזרוע תחת השאר, שאין אדם מוותר על אילנו לטובת גפנו, ורבי יהושע פסק כך בכפר עזיז.סימןמקצת אילן מאכל
- ו:המהו אילן סרקשלוש הגדרות לאילן סרק: כל אילן שאינו עושה פירות, כל אילן חוץ מן הזית והתאנה, או כל שאין נוטעים ממנו שדות.סימןאיזהו אילן סרק
- ו:ופרצה בעריספרצה בעריס צריכה להיות שמונה אמות ועוד כדי שיהיה מותר לזרוע בה — המידה היחידה בכרם שיש בה תוספת כזו.סימןפסקי עריס / ועוד
- ו:זעריס בקרנות הכותלעריס היוצא מן הקרן וכלה — נותנים לגפנים את עבודתן ושאר הכותל נזרע, ורבי יוסי מצריך ארבע אמות פנויות.סימןמן הכתל מתוך הקרן
- ו:חקנים היוצאים מן העריסקנים הבולטים מן העריס שהבעלים חס עליהם מלפוסקם — מותר לזרוע כנגדם, ואם הניחם כדי שתתפשט עליהם הצמיחה הרעננה — אסור.סימןהקנים היוצאים
- ו:טמדידה במטוטלתפרח היוצא מן העריס נמדד כאילו מטוטלת תלויה בו, ואסור לזרוע תחת זמורה המתוחה מאילן לאילן.סימןהפרח היוצא / מטטלת
פרק זהַמַּבְרִיךְ אֶת הַגֶּפֶן
הברכת גפנים, ואיסור בדבר שאינו שלו
סימןהַבְרָכָה וּבַעֲלוּת
דבר אחד כדאי לדעת לפני שמתחילים. הזורע תבואה בין הגפנים — היבול והענבים הסמוכים לו נאסרים, וצריך לשרוף אותם. אבל יש מקומות שרק הזריעה בהם אסורה: מי שזרע שם בכל זאת, אין צריך לשרוף דבר. הפרק פותח בזמורה של גפן שנטמנה באדמה ועולה במקום אחר כגפן חדשה, ושואל כמה עפר צריך מעליה כדי שיהיה מותר לזרוע שם. אחר כך הוא ממיין את שני סוגי המקומות, שואל אם אדם יכול לאסור יבול שאינו שלו, ונחתם בשלב שבו התבואה והענבים נאסרים.
- ז:אהמבריך את הגפןהמבריך זמורה בקרקע אינו זורע מעליה אלא אם יש עליה שלושה טפחים של עפר, ובסלע די בשלוש אצבעות.סימןהמבריך את הגפן
- ז:בגפנים מוברכות וגפן שיבשהשלוש גפנים מוברכות מצטרפות לכרם כשיש ביניהן מארבע אמות ועד שמונה, וגפן שיבשה אוסרת לזרוע בצדה אך אינה מקדשת.סימןהמבריך שלש גפנים
- ז:גאלו אוסרין ולא מקדשיןמקומות אחדים אסורים בזריעה ואינם מקדשים את הזרע, אבל הזורע תחת הגפן, בעבודתה או בארבע אמות שבכרם — מקדש.סימןאוסרין ולא מקדשין
- ז:דהמסכך את גפנו על תבואת חברוהמסכך את גפנו על תבואת חברו קידש אותה וחייב לשלם, ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו.סימןהמסכך את גפנו
- ז:המעשה שבא לפני רבי עקיבארבי עקיבא פסק שמי שזרע את כרמו בשביעית לא קידש את הזרע, שאין אדם מקדש דבר שאינו שלו.סימןכרמו בשביעית
- ז:והכרם שבידי האנסאנס שזרע כרם שתפס, וחזר הכרם לבעליו — קוצרים את הזרע מיד, ואפילו בחול המועד.סימןהאנס שזרע
- ז:זמאימתי חלים הכלאיםענפים שהרוח עילעלה על התבואה מסלקים מיד, התבואה מתקדשת משתשריש והענבים משיגיעו לפול הלבן, ומשבשלו כל צורכם אינם נאסרים עוד.סימןהרוח שעלעלה
- ז:חעציץ נקוב בכרםעציץ נקוב שבכרם מקדש את הזרע שבו, שהוא יונק מן הקרקע, ועציץ שאינו נקוב אינו מקדש.סימןעציץ נקוב
בְּהֵמָה וּבְגָדִים
פרק חכִּלְאֵי הַכֶּרֶם
סוגי הכלאים; הרבעת בהמות וצמידתן
סימןכִּלְאֵי בְהֵמָה
דבר אחד כדאי לדעת לפני שמתחילים. התורה אוסרת לערב שני מינים בארבעה תחומים: זרעים שנזרעו יחד, תבואה או ירק שנזרעו בין הגפנים, בגד של צמר ופשתים, ובהמות שהורבעו זו עם זו; ועוד היא אוסרת לחרוש בשור ובחמור יחדו. ארבעת האיסורים אינם חמורים במידה שווה, והפרק פותח בדירוגם לפי מה שכל אחד מהם אוסר. אחר כך הוא נשאר עם בעלי החיים: אילו זוגות אסור להעביד יחד, מי נענש על הנהגתם, כיצד נקבע מינו של פרד, אילו בריות נחשבות חיה ואילו בהמה, ולבסוף — שאדם רשאי לעבוד יחד עם כל בהמה.
- ח:אכרם, זרעים, בגדים ובהמהארבעה סוגי כלאים — כרם, זרעים, בגדים ובהמה — וכל אחד נאסר במעשה אחר: בזריעה ובקיום, בהנאה, בלבישה או בהרבעה.סימןכלאי הכרם / זרעים / בגדים
- ח:בבהמה וחיה, טמאה וטהורהכל שני מינים שונים — בהמה וחיה, טמאה וטהורה, בכל צירוף — אסור לצמדם יחד לחרישה, למשיכה או להנהגה.סימןבהמה עם חיה
- ח:גהמנהיג, היושב בקרון והשלישיתהמנהיג צמד של שני מינים והיושב בקרון לוקים שניהם, ורבי מאיר פוטר את היושב, ובהמה שלישית הקשורה לרצועות אסורה.סימןהמנהיג סופג
- ח:דהסוס שבצדי הקרון ואמו של הפרדאין קושרים סוס לצדי קרון של שוורים, ורבי יהודה הולך בפרד אחר מין אמו, ולכן פרדים שאמותיהם ממין אחד מותרים יחד.סימןהסוס / לצדדי הקרון
- ח:הפרוטיות, רמך ואדני השדהפרדים שאין ידוע מי אמותיהם אסורים זה עם זה, ואחר כך המשנה מסווגת את אדני השדה, הקופד וחולדת הסניים.סימןהפרוטיות / אדני השדה
- ח:ושור הבר, הכלב והאדםשור הבר, הכלב והחזיר מסווגים כבהמה או כחיה, והפרק נחתם בכך שאדם מותר למשוך, לחרוש ולהנהיג עם כל בהמה.סימןשור בר
פרק טאֵין אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם
שעטנז — צמר ופשתים
סימןשַׁעַטְנֵז
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. התורה אוסרת רק ללבוש בגד שיש בו צמר ופשתים יחד; מותר לעשותו, למכרו ולהחזיקו, ולכן הפרק חוזר ושואל מה נחשב לבישה. ומלבד האיסור שמן התורה, אסרו חכמים גם דברים שרק נראים כמותו או קרובים אליו. הפרק שואל אילו סיבים נחשבים וכיצד דנים תערובת, ואחר כך עוסק בכרים, במטפחות, בתכריכים ובמרדעת החמור, ובמוכרים ובתופרים שמטפלים בבגדים כאלה. הוא נחתם בשאלה כמה חיבור עושה כלאים: טוויה ואריגה, לבד, שפה, קשר, תכיפה אחת.
- ט:ארק צמר ופשתיםבכלאי בגדים אין אסור אלא צמר ופשתים, וצמר גמלים שנטרף עם צמר רחלים הולך אחר הרוב.סימןצמר ופשתים / צמר גמלים
- ט:בשיריים, מצעים ואין עראיהשיריים והכלך אסורים רק מפני מראית העין, כרים וכסתות מותרים אם אין בשרו נוגע בהם, ואין היתר ללבישה קצרה או על גבי בגדים אחרים.סימןהשיריים והכלך
- ט:גמטפחות ידיים ומטפחת הספרמטפחות ידיים ומטפחות של ספר תורה אינן שעטנז לדעת התנא הראשון, ורבי אלעזר אוסר; והמטפחת שהספר פורס על המתגלח אסורה, שהיא נלבשת כבגד.סימןמטפחות הידים
- ט:דתכריכים ומרדעתתכריכי המת ומרדעת החמור אינם בכלל שעטנז, אבל לא יניח אדם את המרדעת על כתפו.סימןתכריכי המת / מרדעת
- ט:המוכרי כסותמוכרי בגדים מוכרים כדרכם אף בגדי שעטנז, ובלבד שלא יתכוונו להגן בהם על עצמם מפני החמה והגשמים.סימןמוכרי כסות
- ט:ותופרי כסותתופרי בגדים תופרים שעטנז כדרכם כשהבגד מונח עליהם, ובלבד שלא יתכוונו ליהנות, והצנועים תופרים על הארץ.סימןתופרי כסות
- ט:זבדיקת אריגי צמרברסין, ברדסין ומנעלי לבד אין לובשים עד שבודקים שאין בהם פשתן, ורבי יוסי פוטר את הבאים ממדינת הים.סימןהברסין והברדסין
- ט:חשוע, טווי ונוזמן התורה אין שעטנז אלא בצמר ופשתים שנסרקו, נטוו ונארגו, כפי שהמילה עצמה נדרשת, ורבי שמעון בן אלעזר דורש בה רמז מוסרי.סימןשוע טווי ונוז
- ט:טלבדים, שפות וסרטיםלבד של צמר ופשתים ושפה של צמר בבגד פשתן אסורים, ואין חוגרים בסרט צמר הקשור לסרט פשתן.סימןהלבדים / משיחות של ארגמן
- ט:יתכיפה אחתתכיפה אחת אינה חיבור, אבל אם הוציא את שני ראשי החוט לצד אחד — יש בה משום כלאים וחייב עליה בשבת.סימןאותות הגרדין / תכיפה אחת