סדר נָשִׁים · 111 משניות
כְּתֻבּוֹת
מסכת כתובות היא המסכת השנייה בסדר נשים, מסכת החובות ההדדיות של בני הזוג הנשואים. היא פותחת בחתונה עצמה: נישואי הבתולה ביום רביעי וכתובתה בת מאתיים הזוז, טענות הבתולים העשויות לבוא אחריהם, קנסות המפתה והאונס, וזכויות האב בבתו עד שהיא יוצאת מביתו. משם היא בונה את תנאי בית דין — הסעיפים שבית הדין מטיל על כל כתובה אף כשלא נכתבו: חובת הבעל לזון את אשתו, לפדותה, לרפאותה ולקוברה, וזכויות הירושה של בניה ובנותיה. הפרקים האמצעיים עוסקים בנכסי האישה (נכסי צאן ברזל ונכסי מלוג), בנדרים ובמומין הכופים גירושין, במזונות האלמנה ובשבועה שהיא נשבעת כדי לגבות, ובסדר שבו נפרעות נשותיו של אדם ובעלי חובותיו מן העיזבון. היא נחתמת באדמון ובחנן, דייני ירושלים, ובדין המפורסם שכופים את הכול לעלות לארץ ישראל ולירושלים.
טְעָנוֹת וּקְנָסוֹת
פרק אבְּתוּלָה נִשֵּׂאת
ימי החתונה, סכומי הכתובה, וטענות בתולים ויוחסין
סימןטַעֲנַת בְּתוּלִים
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. כתובה היא הסכום שהבעל חייב לאשתו אם יגרשנה או ימות: מאתיים זוז לכלה שבחזקת בתולה, ומנה, כלומר מאה, לאלמנה. והנישואין נעשו בשני שלבים: אירוסין, שכבר קושרים את בני הזוג זה לזה, ונישואין, פעמים רבות כעבור שנה. הפרק קובע את יום החתונה כך שבעל שמצא שכלתו אינה בתולה יוכל לבוא מיד לבית הדין, מפרט מי זוכה באיזה סכום, ושואל את דברי מי מקבלים כשבתוליה של אישה, או כשרותה להינשא לכהן, מוטלים בספק.
- א:איום הנישואין של בתולה ואלמנהבתולה נישאת ביום רביעי, כדי שחתן שיש לו טענת בתולים יוכל לבוא מיד לבית הדין, היושב פעמיים בשבוע; ואלמנה ביום חמישי.סימןבתולה נשאת ליום הרביעי
- א:בשני סכומי הכתובהכתובת בתולה מאתיים זוז וכתובת אלמנה מנה, ומי שעודנה בחזקת בתולה נשארת בכתובת המאתיים.סימןבתולה כתבתה מאתים
- א:גמקרים שבהם נשארת כתובת המאתייםכשלא הייתה כאן ביאה של ממש נשארת הכתובה מאתיים, וחכמים אומרים שמוכת עץ גובה מנה בלבד.סימןמכת עץ
- א:דמקרים שבהם הכתובה יורדת למנהבתולה שיצאה מנישואין גמורים, וגיורת, שבויה או שפחה שהגיעו למעמדן לאחר שלוש שנים ויום אחד — כתובתן מנה, ואין בהן טענת בתולים.סימןגרושה וחלוצה מן הנשואין
- א:המנהג יהודה ותוספת הכהניםביהודה חתן שנתייחד עם ארוסתו אינו טוען טענת בתולים, אלמנה גובה לעולם מנה, ובית דין של כהנים גבה לבתולה בת כהן ארבע מאות זוז.סימןהאוכל אצל חמיו ביהודה
- א:ונסתחפה שדךחתן שלא מצא בתולים: הכלה אומרת שנאנסה לאחר האירוסין וכתובתה בעינה, והוא טוען שקודם לכן, ומקחו מקח טעות.סימןנסתחפה שדך
- א:זמוכת עץ או דרוסת אישהכלה אומרת שבתוליה אבדו מחמת עץ והחתן טוען שאיש בא עליה — ושוב נחלקו רבן גמליאל ורבי יהושע אם היא נאמנת.סימןדרוסת איש
- א:חמה טיבו של זהראו אישה מתייחדת עם אדם שאין מכירים אותו, והיא אומרת שכהן הוא — רבן גמליאל ורבי אליעזר מאמינים לה, ורבי יהושע אינו מאמין.סימןראוה מדברת
- א:טשל מי הוולדפנויה שנמצאה הרה אומרת שאבי הוולד כהן — רבן גמליאל ורבי אליעזר מאמינים לה, ורבי יהושע מעמיד את הוולד בחזקת נתין וממזר.סימןהיתה מעברת
- א:יהתינוקת שעל העיןילדה שנאנסה בידי אדם שאין מכירים אותו — כשרותה לכהונה נקבעת לפי רוב אנשי העיר, כמעשה שסיפר רבי יוסי.סימןלמלאת מים מן העין
פרק בהָאִשָּׁה שֶׁנִּתְאַרְמְלָה
טענות על מעמדה של אישה, ומה נחשב ראיה
סימןנֶאֱמָנוּת וְעֵדוּת
שני רעיונות כדאי לדעת לפני שמתחילים. בית דין פוסק בדרך כלל על פי שני עדים, ואין אדם מעיד על עצמו. אבל כשדבר האוסר ידוע רק מפני שאדם סיפר אותו בעצמו, נאמן הוא גם על השאר: הפה שאסר הוא הפה שהתיר. הפרק פותח באלמנה או בגרושה התובעת כתובת בתולה, ועדים שראו את חתונתה מכריעים. אחר כך הוא מחיל את הכלל על שדה, על שטרות ועל אישה האומרת שנתגרשה או שנשבתה, ושואל מי נאמן להעיד על שבויה ועל כהן, ומה רשאי אדם להעיד בגדלו על מה שראה בקטנותו.
- ב:אבתולה או אלמנה?אלמנה או גרושה תובעת כתובת בתולה, מאתיים, והבעל אומר שנשא אותה אלמנה, במנה — ועדי החתונה מכריעים.סימןבהנומא וראשה פרוע
- ב:בהפה שאסר הוא הפה שהתירהאומר "שדה זו של אביך הייתה ולקחתיה ממנו" נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר — אבל לא משבאו עדים שהייתה של אביו.סימןשדה זו של אביך
- ב:גכתב ידנו הוא, אבל פסולים היינועדים המאשרים את חתימתם ומוסיפים שהיו אנוסים, קטנים או פסולי עדות — נאמנים, אלא אם כן אפשר לקיים את כתב ידם בדרך אחרת.סימןכתב ידינו הוא זה
- ב:דקיום החתימותכשכל אחד מן החותמים מזהה רק את חתימתו שלו, רבי אומר שצריך לצרף עמהם עד שלישי, וחכמים אומרים שאין צריך.סימןכתב ידו של חברי
- ב:הגרושה ושבויהאישה האומרת "אשת איש הייתי וגרושה אני" או "נשביתי וטהורה אני" נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר — עד שיבואו עדים על עצם הדבר.סימןגרושה אני
- ב:ושתי שבויותשבויות שידוע שנשבו אינן נאמנות לטהר את עצמן, אבל כל אחת מהן נאמנת להעיד על טהרת חברתה.סימןשתי נשים שנשבו
- ב:זשניים הטוענים לכהונהוכן שני אנשים: אין אחד מהם נאמן לומר על עצמו שכהן הוא, אבל כל אחד נאמן להעיד על חברו שכהן הוא.סימןשני אנשים / כהן אני
- ב:חעד אחד לכהונה?רבי יהודה, רבי אלעזר ורבן שמעון בן גמליאל נחלקו אם די בעד אחד כדי להעלות אדם לכהונה.סימןאין מעלין לכהנה
- ב:טשבייה, ואין אדם מעיד על עצמואישה שנחבשה על ממון מותרת לבעלה ועל נפשות אסורה, וכן נשות הכהנים בעיר שנלכדה; אפילו עבד מעיד על טהרתן, אבל אין אדם מעיד על עצמו.סימןשנחבשה בידי גוים
- ב:יזיכרונות ילדות כעדותאדם נאמן בגדלו להעיד על מה שראה בקטנותו — כתב יד, יציאת בתולה לחופה, כהונה ובית הפרס — אבל לא על זכויות ממון.סימןבגדלן מה שראו בקטנן
פרק גאֵלּוּ נְעָרוֹת
המפתה והאונס, והקנס שבתורה
סימןמְפַתֶּה וְאוֹנֵס
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. אדם שבא על נערה — בת שתים עשרה עד שתים עשרה וחצי — שאינה מאורסה, התורה קבעה עליו קנס קצוב של חמישים שקלי כסף, הניתנים לאביה. האונס משלם אותו וחייב לשאת אותה; והמפתה משלם אותו רק אם אינו נושא אותה. ומלבד הקנס, כל אחד מהם משלם לאביה על הבושת ועל הפגם, כלומר על הירידה בערכה ככלה, והאונס גם על הצער. הפרק ממיין אילו נערות יש להן קנס, ומדוע עבירה שעונשה מיתת בית דין מבטלת אותו, משווה בין המפתה לאונס, ונחתם בכלל שאין אדם משלם קנס על פי הודאת עצמו.
- ג:אהנערות שיש להן קנסרשימת הנערות שהאונס אותן חייב בקנס חמישים שקלי הכסף — אפילו פסולות ייחוס ואפילו עריות, שהכרת אינה מיתת בית דין.סימןנערות שיש להן קנס
- ג:בהנערות שאין להן קנסגיורת, שבויה או שפחה שנכנסו לכלל ישראל לאחר גיל שלוש אינן בחזקת בתולות, והבא על קרובה שחייב עליה מיתת בית דין אינו משלם קנס.סימןשאין להן קנס
- ג:גנערה שנתארסה ונתגרשהרבי יוסי הגלילי אומר שנערה שנתארסה ונתגרשה אין לה קנס, ורבי עקיבא אומר שיש לה, והקנס לה עצמה ולא לאביה.סימןנערה שנתארסה ונתגרשה
- ג:דהמפתה והאונסהמפתה משלם בושת, פגם וקנס, והאונס מוסיף צער, משלם מיד, ו"שותה בעציצו" — חייב לשאת את הנאנסת.סימןהמפתה נותן שלשה דברים
- ג:הכיצד שותה האונס בעציצוחובת האונס לשאת את הנאנסת עומדת אפילו היא חיגרת, סומא או מוכת שחין, אלא אם כן נמצא בה פסול שאינה ראויה לו.סימןשותה בעציצו
- ג:ויתומה שנתארסה ונתגרשהיתומה שנתארסה ונתגרשה: רבי אלעזר אומר שהמפתה אותה פטור, שמחלה על הקנס שלה, והאונס חייב.סימןיתומה שנתארסה
- ג:זכיצד שמים בושת, פגם וקנסבושת נשומה לפי המבייש והמתבייש, פגם כפחת מחירה של שפחה בשוק, והקנס שווה בכל אדם.סימןלפי המביש והמתביש
- ג:חמקום שיש מכר ומקום שיש קנסהיפוך לפי הגיל: קטנה נמכרת ואין לה קנס, נערה יש לה קנס ואינה נמכרת, ובוגרת — לא מכר ולא קנס.סימןשיש מכר אין קנס
- ג:טמודה בקנס פטורהמודה מעצמו משלם את הנזק ולא את הקנס, והכלל: כל תשלום שיתר על הנזק שנעשה אינו משתלם על פי הודאתו.סימןפתיתי את בתו
בַּעַל וְאִשָּׁה
פרק דנַעֲרָה שֶׁנִּתְפַּתְּתָה
למי התשלומים, רשות האב והבעל, ותנאי בית דין
סימןתְּנַאי בֵּית דִּין
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. כל עוד לא בגרה הבת, בגיל שתים עשרה וחצי, ולא נישאה, היא ברשות אביה: הוא מקבל את קידושיה, זוכה במעשה ידיה ובמציאתה, וגובה את הכסף המגיע בעבורה. ובכל כתובה יש תנאים שבית דין מוסיף אף כשהבעל לא כתב אותם. הפרק פותח בשאלה מי גובה את תשלומי המפתה — האב, בניו או הנערה עצמה — ואחר כך מונה מה יש לאב בבתו, ומה הבעל מוסיף עליו בזכויות ובחובות. הוא נחתם בתנאי בית דין: עיקר הכתובה, פדיונה מן השבי, זכות בניה לכתובתה, ומזונות לבנותיה ולה עצמה באלמנותה.
- ד:אתשלומי המפתה — למי?מי גובה את תשלומי המפתה והאונס — האב, האחים או הנערה עצמה — תלוי אם הגיע הדבר לבית דין בזמן.סימןנערה שנתפתתה
- ד:בשל מי הכתובה?אב שאירס את בתו ונתאלמנה או נתגרשה — כתובתה שלו; משהשיא אותה — כתובתה שלה, ואפילו הכתובה הראשונה.סימןהמארס את בתו וגרשה
- ד:גבת הגיורתבת שנתגיירה עם אמה אינה נידונה כבת ישראל, שהכתובים אומרים "ישראל" ; ופתח בית אביה אינו אלא למצווה.סימןהגיורת שנתגירה בתה עמה
- ד:דזכויות האב, חובות הבעלהאב מקדש את בתו, זוכה במציאתה ובמעשה ידיה, מפר את נדריה ומקבל את גיטה; והבעל אוכל פירות וחייב במזונות, בפדיון ובקבורה.סימןהאב זכאי בבתו
- ד:המעבר לרשות הבעלהבת עומדת ברשות אביה עד שנמסרה לשלוחי הבעל; הלך האב או שלוחיו עמהם — עדיין היא ברשות האב.סימןמסר האב לשלוחי הבעל
- ד:והכרם ביבנההאב אינו חייב במזונות בתו בחייו, ורבי אלעזר בן עזריה דרש: כשם שהבנים יורשים רק לאחר מיתת האב, כך הבנות ניזונות רק לאחר מיתתו.סימןהבנים יירשו והבנות יזונו
- ד:זעיקר הכתובהאפילו לא כתב לה כתובה, בתולה גובה מאתיים ואלמנה מנה, וכל נכסיו משועבדים לה — שתנאי בית דין הוא.סימןלא כתב לה כתבה
- ד:חאם תישביאפילו לא נכתב, הבעל חייב לפדות את אשתו שנשבתה ולהחזירה לו לאישה, ובאשת כהן, שנאסרה עליו — להחזירה למדינתה.סימןאם תשתבאי אפרקנך
- ד:טפדיון מול ריפויהבעל אינו יכול להיפטר מפדיון אשתו השבויה בגט ובכתובה, שכבר נתחייב בו, אבל מן הריפוי יכול להיפטר כך.סימןנשבית חיב לפדותה / לקתה
- ד:יהבנים יורשים את כתובת אמםמתנאי בית דין: הבנים הזכרים יורשים את כתובת אמם יתר על חלקם עם אחיהם.סימןבנין דכרין
- ד:יאהבנות ניזונותמתנאי בית דין: בנות המת יושבות בביתו וניזונות מנכסיו עד שיתארסו.סימןבנן נקבין
- ד:יבבית האלמנהאלמנה יושבת בבית בעלה וניזונת מנכסיו כל ימי אלמנותה; כך כתבו אנשי ירושלים והגליל, ואנשי יהודה — עד שירצו היורשים לתת לה את כתובתה.סימןיתבא בביתי
פרק האַף עַל פִּי
סכום הכתובה ותוספתה, וחובות בני הזוג זה לזה
סימןחוֹבוֹת הַנִּשּׂוּאִין
הפרק הקודם מנה במה זוכה הבעל ובמה הוא חייב; הפרק הזה קוצב את השיעורים. שני דברים כדאי לדעת. הנישואין נעשו בשני שלבים: אירוסין, שכבר קשרו את בני הזוג זה לזה, ונישואין, לרוב כעבור שנה, כשהאישה באה לגור עם בעלה. והכתובה היא הסכום שהאישה גובה אם בעלה מת או מגרש אותה. הפרק קובע מהו הסכום הפחות ביותר ומתיר לבעל להוסיף עליו כרצונו, ואחר כך עוסק בזמן שכל אחד מהם מקבל כדי להתכונן לחתונה, במזונות שהוא נותן לה ובמלאכה שהיא עושה בשבילו, בחובת העונה, ובמה שקורה כשאחד מהם מסרב.
- ה:אהסכום הקבוע שבכתובה, והתוספתהסכומים הקבועים, מאתיים לבתולה ומנה לאלמנה, התוספת שהבעל מוסיף כמה שירצה, והשאלה אם רשאית האישה למחול על מקצת המגיע לה.סימןלהוסיף אפלו מאה מנה
- ה:בזמן ההכנה, ומאימתי מתחילים המזונותלבתולה שנים עשר חודש ולאלמנה שלושים יום להתקין את צרכיה, ומכאן ואילך היא אוכלת משלו — ואם כהן הוא, אף בתרומה.סימןנותנין לבתולה
- ה:גהיבם אינו מאכיל בתרומהזיקת ייבום אינה מזכה אישה לאכול בתרומה, ובית דין שלאחר מכן קבע שאף ארוסה אינה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה.סימןהיבם אינו מאכיל בתרומה
- ה:דהמקדיש את מעשה ידי אשתוהקדיש הבעל את מעשה ידי אשתו — אין ההקדש תופס, והמחלוקת היא אם העודף שהיא עושה יותר על מזונותיה קדוש.סימןהמקדיש מעשה ידי אשתו
- ה:ההמלאכות שהאישה עושה לבעלהשבע המלאכות שהאישה עושה בבית, ממה פוטרת אותה כל שפחה שהכניסה, והמחלוקת אם אפשר לפטור אותה לגמרי מן העשייה בצמר.סימןמלאכות שהאשה עושה
- ה:והמדיר את אשתו, ועונתה של כל מלאכהכמה זמן יכול נדר מתשמיש לעמוד, וסדר העונה לפי מלאכתו של הבעל — מבכל יום ועד אחת לשישה חודשים.סימןהמדיר את אשתו
- ה:זהמורדת והמורדהמורדת על בעלה — פוחתים מכתובתה בכל שבוע, והמחלוקת עד היכן; ומרד הבעל — מוסיפים לה על כתובתה.סימןהמורדת על בעלה
- ה:חמנת השבוע: מזון, שמן, מצע ובגדיםמה שהבעל המפרנס את אשתו על ידי שליש חייב לתת לה לכל הפחות: תבואה, שמן, גרוגרות, מצע ובגדים לפי עונות השנה.סימןהמשרה את אשתו
- ה:טמעה כסף, סעודת ליל שבת, ומנת הצמרמעה כסף לצרכיה וסעודת ליל שבת עמו, מנת הצמר שהיא עושה בשתי ובערב, והכלל שהכול נקבע לפי כבודו של הבעל.סימןמעה כסף לצרכה
פרק ומְצִיאַת הָאִשָּׁה
מה של הבעל ומה של האישה, והנדוניה
סימןנְדוּנְיָה
כלה הייתה מביאה בדרך כלל נדוניה מבית אביה: כסף, בגדים ותכשיטים. בעלה רשאי היה להשתמש בה, אבל שוויה נכתב בכתובתה, כך שאם יסתיימו הנישואין יהיה עליו להחזירו. נכסים שירשה נשארו שלה, והוא נהנה רק מפירותיהם. הפרק פותח במיון: מה משל האישה עובר לבעל ומה נשאר בידה. אחר כך הוא עובר לנדוניה: נדוניה שהובטחה לחתן שמת, כיצד נכתבת הנדוניה בכתובה, כמה לפחות חייב לתת אב, או קופת הצדקה ליתומה, מה תובעת יתומה שהשיאוה בקטנותה, ולבסוף מעות שהופקדו ביד שליש לקנות לבת שדה.
- ו:אמציאתה, מעשה ידיה, ירושתה ותשלומי החבלהמציאת האישה ומעשה ידיה לבעלה, נכסים שירשה נשארים שלה והוא אוכל את פירותיהם, ותשלומי חבלה מתחלקים לפי מקום החבלה.סימןמציאת האשה
- ו:במת החתן קודם הנישואיןמת החתן בלא בנים ונפלה ארוסתו לייבום — רשאי האב שלא לתת ליבם את המעות שפסק: "לאחיך הייתי רוצה ליתן, ולך אי אפשי".סימןהפוסק מעות לחתנו
- ו:גכנגד הנדוניה: אלף דינר וחמישה עשר מנהכנגד מעות שהכניסה מעלים בכתובה מחצה, וכנגד שומת חפצים פוחתים חומש, שהשמאים מפריזים והמעות מכניסות לו רווח.סימןאלף דינר
- ו:דפסקה להכניס כספים, ועשרה דינרים לקופהכל סלע שהכניסה נכתב בכתובה שישה דינרים, והחתן מקבל עליו עשרה דינרים לקופה, לבשמים ולתמרוקים, על כל מנה — ורבן שמעון בן גמליאל: הכול כמנהג המקום.סימןכספים / לקפה
- ו:ההמשיא את בתו, והמשיא את היתומהאב המשיא את בתו לא יפחת לה מחמישים זוז, וכן גבאי צדקה המשיאים יתומה — ואם יש בקופה, לפי כבודה.סימןמחמשים זוז
- ו:ועישור נכסים ליתומה, וכיצד שמים אותויתומה שהשיאוה בקטנותה בנדוניה מועטת תובעת כשתגדיל את הראוי לה: רבי יהודה — כמו שנתן האב לבת הראשונה, וחכמים — לפי שומת הנכסים.סימןיתומה שהשיאתה אמה
- ו:זמעות שהופקדו לקנות שדה לבתמעות שהופקדו ביד שליש לקנות שדה לבת: רבי מאיר אומר שהשליש עושה כפי שהושלש, ורבי יוסי אומר שבגדולה שומעים לדבריה.סימןהמשליש מעות לבתו
פרק זהַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ
נדרים ומומין הכופים גירושין
סימןנְדָרִים וּמוּמִין
שלושה דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. כתובה היא הסכום שהבעל מתחייב לאשתו אם יגרש אותה. נדר יכול לאסור על אדם דבר מסוים; הבעל רשאי להפר חלק מנדרי אשתו, ונדר שהניח לו לעמוד נחשב כנדרו שלו. ויש שבית הדין כופה על הבעל לגרש. הפרק פותח בנדרים המרחיקים את האישה ממאכל, מתכשיט, מבית אביה או מבית האבל ומבית המשתה, וקובע מתי עליו לגרשה ולשלם. אחר כך באים מעשים שבגללם מפסידה האישה את כתובתה, מומים שהוסתרו מן החתן, ומומים או מלאכות מסריחות שבגללם כופים את הבעל לגרש.
- ז:אהמדיר את אשתו מהנאהבעל שהדיר את אשתו מליהנות ממנו מעמיד לה פרנס עד שלושים יום, ומכאן ואילך — עליו לגרש ולשלם את הכתובה.סימןמלהנות לו
- ז:בנדר האוסר עליה טעימהנאסר על האישה בנדר לטעום מאכל מסוים — על הבעל לגרש ולשלם את הכתובה, ורבי יהודה נותן לו שהות של יום או יומיים.סימןשלא תטעם
- ז:גמשנאסר עליה להתקשטנאסר על האישה בנדר להתקשט — על הבעל לגרש ולשלם את הכתובה, ורבי יוסי מחלק בין ענייה לעשירה.סימןשלא תתקשט
- ז:דנדר המרחיק אותה מבית אביהנדר שלא תלך האישה לבית אביה: כשהאב באותה עיר, השהות נמדדת בחודשים, וכשהוא בעיר אחרת — ברגלים.סימןשלא תלך לבית אביה
- ז:הבית האבל, בית המשתה ותנאים משפיליםנדר שלא תלך האישה לבית האבל או לבית המשתה, או שתלה את הנדר בתנאי משפיל — על הבעל לגרש ולשלם את הכתובה.סימןלבית האבל / לבית המשתה
- ז:והעוברת על דת משה ויהודיתהעוברת על דת משה, כגון מאכילה את בעלה טבל, או על דת יהודית, כגון יוצאת וראשה פרוע — יוצאת בלא כתובה.סימןדת משה ויהודית
- ז:זנדרים ומומין שנתגלו לאחר הקידושיןהמקדש אישה על מנת שאין בה נדרים או מומין ונמצאו — אינה מקודשת; כנסה סתם — תצא שלא בכתובה.סימןנדרים / מומין
- ז:חאימתי נולד המוםנמצאו מומין באישה — הראיה על האב כשהיא בבית אביה, ועל הבעל משנכנסה לרשותו; וחכמים אומרים שבמומין שבגלוי אינו יכול לטעון.סימןעודה בבית אביה
- ז:טהאיש שנולדו בו מומיןבעל שנולדו בו מומין לאחר הנישואין — אין כופים אותו לגרש, ורבן שמעון בן גמליאל אומר שבמומין גדולים כופים.סימןהאיש שנולדו בו מומין
- ז:ימוכה שחין, אומנויות מסריחות ובורסי צידוןמוכה שחין, בעל פוליפוס ובעלי אומנויות שריחן רע — כופים אותם לגרש, ורבי מאיר וחכמים נחלקו אם יכולה האישה לחזור בה מהסכמתה.סימןמכה שחין ובעל פוליפוס
פרק חהָאִשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים
ירושת האישה: הקרן לה, והפירות לבעל
סימןנִכְסֵי מְלוֹג
שלושה דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. נכסיה של אישה נשארים שלה גם כשהיא נישאת, אבל בעלה אוכל את מה שהם מניבים: השדה שלה, והיבול שלו. האירוסין הם השלב הראשון והמחייב של הנישואין, והחתונה יכולה לבוא חודשים אחריהם. וכשאדם מת בלא ילדים, אחיו נושא את אלמנתו או משחרר אותה, ועד אז היא ממתינה וקשורה בו. הפרק שואל מתי רשאית אישה למכור נכסים שנפלו לה, הופך לקרקע כספים, פירות, עבדים זקנים ואילנות זקנים שירשה, קובע מה מקבל בחזרה בעל שהשביח את נכסיה, ומחיל את הדינים האלה על האלמנה ועל אחי בעלה.
- ח:אנכסים שנפלו לאישה: מי רשאי למכורנכסים שנפלו לאישה לפני האירוסין, לאחר האירוסין או לאחר הנישואין — ודברי בית שמאי, בית הלל ורבן גמליאל בכל אחד מהם.סימןשנפלו לה נכסים
- ח:בנכסים ידועים ושאינם ידועיםרבי שמעון מחלק לפי ידיעת הבעל: נכסים שהוא יודע בהם — מכרה, המכר בטל; ושאינו יודע בהם — מכרה, המכר קיים.סימןנכסים הידועים לבעל
- ח:גכספים ופירות שנפלו להכספים ופירות שנפלו לאישה — לוקחים בהם קרקע, הקרן שלה והבעל אוכל את הפירות; ורבי מאיר וחכמים נחלקו בפירות המחוברים.סימןנפלו לה כספים
- ח:דיפה כוחו בכניסתה, הורע ביציאתהכלל ההפכים של רבי שמעון: מה שהבעל זוכה בו בכניסת האישה לנישואין הוא מפסיד ביציאתה, וכן להפך.סימןשיפה כחו בכניסתה
- ח:העבדים וגפנים זקניםנכסים מתבלים נמכרים ונלקחת בדמיהם קרקע, ושני תנאים אומרים שלא תמכור, שהם שבח בית אביה; ובעל שהוציא על נכסי אשתו נוטל רק אם לא אכל פירות.סימןעבדים / זיתים וגפנים
- ח:ונכסים שנפלו לשומרת יבםשומרת יבם שנפלו לה נכסים מוכרת ונותנת, ואם מתה — בית שמאי ובית הלל נחלקו בכתובתה ובנכסי המלוג שלה.סימןשומרת יבם
- ח:זמה נוטל היבם מנכסי אחיונכסי האח שמת ערבים לכתובת האלמנה והיבם אוכל את הפירות, ופירות תלושים — כל הקודם ותפס זכה.סימןהניח אחיו מעות
- ח:חאין הכתובה מונחת על השולחןאין היבם ואין הבעל רשאים לומר שכתובתה מונחת על השולחן, שכל נכסיו ערבים לכתובתה.סימןמנחת על השלחן
גְּבִיַּת כְּתֻבָּה
פרק טהַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ
ויתורי הבעל, ושבועת האישה בגביית כתובתה
סימןשְׁבוּעַת הָאִשָּׁה
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. הכתובה היא חוב שהבעל חייב לאשתו אם ימות או יגרש אותה, וקרקעותיו משועבדות לה — אפילו אחרי שמכר אותן. ומי שבא לגבות חוב מיורשיו של מת, או ממי שקנו ממנו קרקע, נשבע תחילה שלא נפרע, שהרי הם אינם יודעים. הפרק פותח בשאלה על כמה מזכויותיו בנכסי אשתו יכול הבעל לוותר בכתב, ואחר כך עובר אל השבועות האלה: מי נשבע, מי נפטר, ואילו שטרות צריכה האישה להציג כדי לגבות.
- ט:א"דין ודברים אין לי בנכסייך" — עד היכן מגיע הוויתורבעל שכתב לאשתו "דין ודברים אין לי בנכסייך" מוותר בדיוק על מה שכתב — שכבה אחר שכבה, עד לירושה עצמה.סימןדין ודברים אין לי
- ט:בלמי יינתן הממון — לכושל שבהם או ליורשים?מת אדם והיה לו פיקדון ביד אחרים: רבי טרפון נותן אותו לכושל שבהם, ורבי עקיבא ליורשים, שאינם צריכים שבועה.סימןפקדון או מלוה
- ט:גהקודם ותפס זכה — ומה דינו של המותר?הניח המת פירות תלושים — כל הקודם ותפס זכה, ואת מה שנתפס יתר על התביעה נותן רבי עקיבא ליורשים, שאין מרחמין בדין.סימןהניח פרות תלושין
- ט:דמתי משביע הבעל את אשתו על נכסיוהמושיב את אשתו חנוונית או ממנה אותה אפוטרופא משביעה כל זמן שירצה, ורבי אליעזר — אף על פלכה ועל עיסתה.סימןהמושיב את אשתו חנונית
- ט:ה"נדר ושבועה אין לי עלייך" — את מי פוטר הוויתורויתור הבעל על השבועה פוטר רק את מי שנכתב בו במפורש — אותה, את יורשיה ואת הבאים ברשותה — עד שהנוסח המלא פוטר את כולם.סימןנדר ושבועה אין לי
- ט:ומתי משביעים היורשים את האלמנה, ומתי אין משביעיםאלמנה שלא נעשתה אפוטרופא אין היורשים משביעים אותה, ושנעשתה — נשבעת על מה שעתיד לבוא ולא על מה שעבר.סימןמקבר בעלה לבית אביה
- ט:זמתי אין האישה גובה את כתובתה אלא בשבועהחמישה מקרים שבהם האישה גובה את כתובתה רק בשבועה: הפוגמת, עד אחד שמעיד שנפרעה, נכסי יתומים, נכסים משועבדים ושלא בפני הבעל.סימןלא תפרע אלא בשבועה
- ט:חכיצד? חמשת המקרים אחד אחדהמשנה מפרשת כל אחד מחמשת המקרים במעשה, ורבי שמעון אומר שהיורשים משביעים את האישה רק כשהיא תובעת את כתובתה.סימןהתקבלת כתבתך
- ט:טגט בלא כתובה, כתובה בלא גט, ושניים מכל אחדהוציאה גט בלא כתובה — גובה; כתובה בלא גט — אינה גובה; ושני גיטין ושתי כתובות — גובה שתי כתובות.סימןהוציאה גט
פרק ימִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי
כתובותיהן של נשים אחדות מעיזבון אחד
סימןכַּמָּה נָשִׁים
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. הכתובה היא חוב, וככל חוב שבשטר סדר הגבייה נקבע לפי התאריך: כשאין בעיזבון די לשלם לכולם, השטר המוקדם נפרע ראשון. ובכל כתובה יש תנאי שכתובת האם עוברת לבניה שלה, מלבד חלקם בירושת אביהם. הפרק עוסק באדם שהיו לו שתיים, שלוש או ארבע נשים ומת: מי גובה ראשונה, מתי יכולים הבנים לתבוע את כתובת אמם, כיצד חולקות נשים שכתובותיהן מאותו יום, וכיצד ויתור אחד יכול לסובב שדה במעגל.
- י:אשתי נשים — הזמן מכריענשא שתי נשים ומת — הכתובה המוקדמת גובה תחילה; ואם מתה הראשונה לפניו, השנייה קודמת לבני הראשונה התובעים את כתובת אמם.סימןשתי נשים ומת
- י:במותר דינרהבנים יורשים את כתובת אמם רק אם יש בעיזבון מותר דינר על שתי הכתובות, ואינם יכולים ליצור אותו בהעלאת שווי הנכסים.סימןכתבת אמן / מותר דינר
- י:גרק קרקע שבעיזבון נחשבתנכסים בראוי, שעדיין אינם בידי העיזבון, אינם משלימים את הדינר, ורבי שמעון מצריך מותר דינר בקרקע ולא במיטלטלין.סימןנכסים בראוי
- י:דשלוש נשים ועיזבון אחדשלוש נשים שכתובותיהן מנה, מאתיים ושלוש מאות חולקות עיזבון שאינו מספיק בחלוקה מדורגת, כשלושה שהטילו מעות לכיס אחד.סימןשלש נשים
- י:הארבע נשים ושרשרת השבועותארבע נשים — כל אחת גובה לפי זמן כתובתה ונשבעת לזו שאחריה, בן ננס מחייב שבועה גם את האחרונה, ובירושלים כתבו בשטר את השעה.סימןארבע נשים
- י:והשדה הסובב חלילהאדם שהיו לו שתי נשים מכר שדה והראשונה ויתרה ללוקח: השנייה מוציאה ממנו, הראשונה מן השנייה והלוקח מן הראשונה, עד שיעשו פשרה.סימןמכר את שדהו
פרק יאאַלְמָנָה נִזּוֹנֶת
מזונות האלמנה, ומכירת נכסים לכתובתה
סימןמְכִירַת קַרְקַע
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. כל עוד לא גבתה האלמנה את כתובתה, היא ניזונת מנכסי בעלה המת, כפי שמבטיחה כל כתובה, ומה שהיא מרוויחה שייך ליורשיו. ומאחר שרוב העיזבון היה קרקע, היא יכלה לגבות בכך שמכרה בעצמה חלק ממנה. הפרק עוסק במזונותיה ובקבורתה, במכירה שלא בבית דין, במכירה שמחירה שגוי — שלה או של הדיינים — ונחתם בנשים שאין להן כתובה כלל, ובנישואין שאף שהם אסורים יש בהם כתובה.
- יא:אהאלמנה ניזונת מן הנכסים — וקבורתה על יורשיה, לא על היתומיםהאלמנה ניזונת מן הנכסים שירשו היתומים ומעשה ידיה שלהם, וקבורתה על מי שיורש את כתובתה — יורשיה שלה.סימןאלמנה נזונת מנכסי יתומים
- יא:בהאלמנה מוכרת שלא בבית דין — ורבי שמעון מצמצם זאת למי שיש לה מזונותאלמנה מוכרת מן הנכסים שלא בבית דין כדי לגבות את המגיע לה, ורבי שמעון מתיר זאת רק למי שנתאלמנה מן הנישואין, שיש לה מזונות.סימןמוכרת שלא בבית דין
- יא:גמכרה מקצת מכתובתה — האם היא ממשיכה למכור בעצמה?אלמנה שמכרה מקצת כתובתה — חכמים אומרים שמוכרת שוב ושוב, ולמזונות אף שלא בבית דין; והגרושה מוכרת רק בבית דין.סימןמכרה כתבתה או מקצתה
- יא:דמכירה שכיוונה לסכום הכתובה קיימת — ומכירה שחרגה ממנו בטלהאלמנה שמכרה בשומה שגויה ועדיין כיוונה לסכום כתובתה — המכר קיים; מכרה אפילו בדינר יותר על כתובתה — בטל, ורבן שמעון בן גמליאל חולק.סימןשוה מנה במאתים
- יא:הטעו הדיינים בשתות — המכר בטל, אלא אם כן הכריזו על המכירה ברביםשומת דיינים שטעתה בשתות מבטלת את מכירת נכסי היתומים, אבל מכירה שהוכרזה באגרת ביקורת קיימת אפילו טעו הרבה.סימןשום הדינין
- יא:והממאנת, השנייה והאילונית — אין להן כתובההממאנת, השנייה והאילונית אין להן כתובה, אבל נשים שנישואיהן אסורים ותופסים — יש להן.סימןהממאנת השניה והאילונית
פרק יבהַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה
מזונות בת האישה, ומזונות האלמנה
סימןמָדוֹר וּמְזוֹנוֹת
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. הבעל חייב לזון את אשתו, ולאחר מותו ניזונות אלמנתו ובנותיו מנכסיו; ואדם יכול גם להתחייב בדרך מחייבת לזון מי שאינו חייב לו מן הדין. ועוד: חוב שיש עליו שטר נגבה אף מקרקע שהלווה מכר אחר כך, ואילו מזונות שאינם אלא מתנאי בית דין נגבים רק ממה שעדיין בידי היורשים. הפרק עוסק באדם שהתחייב לזון את בת אשתו, ואחר כך פונה לאלמנה: היכן היא גרה, כיצד היא ניזונת, ועד מתי היא יכולה להמתין ולגבות את כתובתה.
- יב:אהתחייב לזון את בתה חמש שנים — ואחר כך נישאה לאחראדם התחייב לזון את בת אשתו חמש שנים; המשנה מבררת מה הדין כשהאם נישאה לאחר, ושני אנשים חייבים במזונות אותה בת.סימןשיזון את בתה
- יב:במשמתו השניים — בת האישה גובה ככל בעל חובמתו שני האנשים שהתחייבו לזון את בת האישה — היא גובה אף מנכסים משועבדים, שתביעתה כתביעת בעל חוב.סימןנשאת / הפקחים
- יב:גבחירתה של האלמנה — להישאר בבית בעלה או להיות ניזונת בבית אביהאלמנה הרוצה להישאר בבית בעלה ניזונת שם, ואם היא מעדיפה את בית אביה, רשאים היורשים לומר: רק אם תהיי אצלנו נזון אותך.סימןאי אפשי לזוז
- יב:דעשרים וחמש שנים — מתי השתיקה נעשית מחילה על הכתובהרבי מאיר וחכמים נחלקו מתי שתיקתה הארוכה של האלמנה מבטלת את גביית כתובתה — עשרים וחמש שנים בבית אביה או בבית בעלה.סימןעשרים וחמש שנים
פרק יגשְׁנֵי דַיָּנֵי גְזֵרוֹת
דיני אדמון וחנן, ועלייה לארץ ישראל
סימןדִּינֵי אַדְמוֹן וְחָנָן
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. הבעל חייב לזון את אשתו גם כשהוא רחוק, ובית הדין יכול להוציא לה מזונות מנכסיו. ובדיני ממונות בית הדין נשען על שטרות ועל שבועות: שטר חוב מוכיח את החוב, ומי שמודה במקצת התביעה נשבע על השאר. הפרק מביא את דבריהם של שני דייני ירושלים, אדמון וחנן, במקומות שחלקו בהם על חכמים: אישה שבעלה הלך למדינת הים, נכסים מועטים, נדוניה שלא שולמה, דרך שאבדה ושטרות זה כנגד זה. והוא נחתם בשאלה לאן רשאי הבעל להעביר את אשתו, בעלייה לארץ ישראל, ובמטבע שבו נפרעת הכתובה.
- יג:אשבועה בסוףשני דייני גזרות בירושלים, אדמון וחנן; חנן אומר שאישה התובעת מזונות כשבעלה במדינת הים נשבעת רק בסוף, כשתבוא לגבות את כתובתה.סימןאדמון וחנן / תשבע בסוף
- יג:במעות על קרן הצביאדם זר שפרנס את אשתו של מי שהלך למדינת הים — חנן אומר שאיבד את מעותיו, ורבן יוחנן בן זכאי: הניח מעותיו על קרן הצבי.סימןפרנס את אשתו
- יג:גבשביל שאני זכר הפסדתי?בנכסים מועטים הבנות ניזונות והבנים מחזרים על הפתחים; אדמון מוחה, ורבן גמליאל אומר: רואה אני את דברי אדמון.סימןנכסים מעטים / שאני זכר
- יג:דתבע שמן והודה בקנקניםתבע כדי שמן והלה הודה בקנקנים — אדמון רואה בכך הודאה במקצת ומחייב שבועה, וחכמים אומרים שאין זו הודאה ממין הטענה.סימןכדי שמן / בקנקנים
- יג:האו כנוס או פטוראב שפסק נדוניה לחתנו וירד מנכסיו — אדמון אומר שהכלה יכולה לתבוע מן החתן: או כנוס או פטור.סימןעד שילבין ראשה
- יג:והעד שערערמי שחתם כעד על שטר מכירת שדה וערער עליה אחר כך — אדמון מתיר לו, וחכמים אומרים שבחתימתו איבד את זכותו.סימןהעורר על השדה
- יג:זהדרך שאבדהחזר ממדינת הים ומצא שאבדה הדרך לשדהו — אדמון אומר שילך בדרך הקצרה, וחכמים אומרים שיקנה לו דרך אפילו במאה מנה.סימןאבדה דרך שדהו
- יג:חמדוע לא גבית?מלווה שמכר שדה ללווה — אדמון טוען שהיה עליו לגבות את חובו מן המחיר, וחכמים אומרים שהיה פיקח, שעכשיו יש לו ממה לגבות.סימןשמכר לו את השדה
- יג:טשני שטרות זה כנגד זהדברו השביעי של אדמון: כל אחד מוציא שטר חוב על חברו, וחכמים אומרים שזה גובה את שטר חובו וזה גובה את שטר חובו.סימןחוב זה על זה
- יג:ישלוש ארצות לנישואיןהארץ נחלקת לעניין נישואין ליהודה, עבר הירדן והגליל, והבעל מעביר את אשתו רק בתוך אזור אחד, ולא מדירה יפה לגרועה.סימןשלש ארצות לנשואין
- יג:יאהכול מעלין לארץ ישראלהמסכת נחתמת בכך שכופים לעלות לארץ ישראל ולירושלים, ובמטבע שבו נפרעת הכתובה לפי מקום הנישואין והגירושין.סימןהכל מעלין לארץ ישראל