סדר נְזִיקִין · 20 משניות

הוֹרָיוֹת

הוריות חותמת את סדר נזיקין. פרקה הראשון שואל מה קורה כשבית הדין הגדול הורה בטעות והעם עשה על פי הוראתו: מי חייב, מי פטור, ואיזה קרבן מביא בית הדין על הציבור כולו. השני מחיל את אותן השאלות על הכהן המשיח, הוא הכהן הגדול, כשהורה לעצמו ועשה על פי הוראתו, ועל הנשיא, הוא המלך, ומשווה את הקרבן שכל אחד מהם מביא לקרבנו של אדם מן השורה. השלישי משלים את דיניהם, ואז עובר לשאלה מי קודם: התדיר קודם לשאינו תדיר, המקודש קודם לשאינו מקודש, האיש קודם לאישה בדבר אחד והאישה לאיש בדבר אחר. היא נחתמת בסדר הייחוס, ובמשפט שממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ.

בֵּית דִּין

פרק אהוֹרוּ בֵית דִּין

"הוֹרוּ בֵית דִּין" — כשבית הדין טעה והעם עשה על פיו

סימןהֶעְלֵם דָּבָר

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. בימי המשנה פסק בית הדין הגדול שבירושלים, הסנהדרין, את דין התורה לכל ישראל. ומי שעבר בשוגג על איסור חמור, בלי לדעת שהוא אסור, הביא קרבן חטאת; וכשכל הציבור עשה כך בעקבות הוראה מוטעית של בית הדין, התורה מחייבת במקום זה פר (ויקרא ד, יג–יד). הפרק שואל על מי הפר הזה מכפר: על מי שסמך על בית הדין, ולא על מי שידע שטעו. אחר כך הוא מגדיר מהי הוראה מוטעית, איזה בית דין ואילו טעויות נחשבים, וכמה פרים מביאים ומי מביא אותם.

  1. א:אהסומך על בית הדין והסומך על עצמויחיד שעשה בשוגג על פי הוראה מוטעית של בית הדין פטור, אבל דיין או תלמיד הראוי להוראה שידע שטעו ועשה על פיהם חייב.סימןשתלה בבית דין
  2. א:בבית הדין חזר בו מהוראתובית הדין חזר בו, ויחיד עשה על פי ההוראה הישנה: רבי שמעון פוטר, ולרבי אליעזר זהו ספק — היושב בביתו חייב, והיוצא למדינת הים פטור.סימןחזרו בהן / למדינת הים
  3. א:ג"דבר" — ולא כל גופה של המצווהבית הדין שהורה לעקור מצווה שלמה, כמו "אין שבת בתורה", פטור מן הפר; הוא חייב רק כשהורה לבטל מקצת המצווה ולקיים מקצת.סימןלעקר את כל הגוף
  4. א:דמה פוסל את הפסקבית הדין פטור כשאחד מדייניו אמר "טועים אתם", כשהמופלא לא היה שם או כשישב בו דיין פסול; ואחר כך באים צירופי השוגג והמזיד.סימןמפלא של בית דין
  5. א:הכמה פרים, ומי מביא אותםבית הדין הורה ורוב הציבור עשה על פיו: רבי מאיר, רבי יהודה ורבי שמעון נחלקו במניין הפרים והשעירים, וחכמים מחייבים רק על הוראת בית הדין הגדול.סימןעשו כל הקהל

כֹּהֵן וְנָשִׂיא

פרק בהוֹרָה כֹּהֵן מָשִׁיחַ

"הוֹרָה כֹּהֵן מָשִׁיחַ" — הפר של הכהן הגדול

סימןפַּר הַכֹּהֵן

שתי דמויות כדאי להכיר לפני שמתחילים. הכהן המשיח הוא כהן גדול שנמשח בשמן המשחה שעשה משה; אם הורה לעצמו בטעות ועשה על פי הוראתו, התורה מחייבת אותו בחטאת משלו — פר (ויקרא ד, ג). הנשיא הוא המלך, וחטאתו שעיר. הפרק מעמיד את הכהן המשיח לצד בית הדין: מתי הוא חייב, מתי הוא מתכפר עם הציבור, ועל אילו עבירות מביאים את הפר כלל. בסופו טבלה של מה שמביאים היחיד, המלך, הכהן המשיח ובית הדין.

  1. ב:אהכהן המשיח שהורה לעצמוכהן משיח שהורה לעצמו בשוגג ועשה בשוגג מביא פר; שגג בהוראה והזיד במעשה, או להפך — פטור, שהוראתו לעצמו כהוראת בית דין לציבור.סימןהורה כהן משיח לעצמו
  2. ב:במתכפר לבדו או עם הציבורהכהן המשיח שהורה ועשה בפני עצמו מתכפר בפר משלו, ושהורה ועשה עם הציבור מתכפר עם הציבור; וכבית הדין, אינו חייב אלא על ביטול מקצת וקיום מקצת.סימןבפני עצמו / עם הצבור
  3. ב:גהעלם דבר עם שגגת המעשהבית הדין והכהן המשיח חייבים רק כשהטעות בהוראה באה עם מעשה בשוגג, ורק בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת — וכן בעבודה זרה.סימןהעלם דבר / שגגת המעשה
  4. ב:דבמקדש פטורים, בנידה חייביםטעות בטומאת מקדש אינה מחייבת פר ולא אשם תלוי, שהקרבן עליה עולה ויורד; אבל בנידה, שעליה כרת וחטאת קבועה, חייבים בשניהם.סימןשבמקדש / שבנדה
  5. ב:השבועות וטומאת מקדש — והמלךעל שבועת העדות, ביטוי שפתיים וטומאת מקדש אין בית הדין והכהן המשוח חייבים בפר; רבי יוסי הגלילי פוטר גם את המלך, ורבי עקיבא מחייבו בכולם חוץ משבועת העדות.סימןשמיעת הקול / בטוי שפתים
  6. ב:והטבלה הכוללת: מה מביא כל אחדבעבירות כרת היחיד מביא כשבה או שעירה, המלך שעיר, והמשיח ובית הדין פר; ובעבודה זרה בית הדין מביא פר ושעיר, וכל השאר שעירה.סימןהיחיד מביא כשבה
  7. ב:זאשם תלוי, אשם ודאי ועולה ויורדבית הדין פטור מאשם תלוי, מאשם ודאי ומעולה ויורד; היחיד והמלך חייבים בכולם, והמשיח בכולם חוץ מאשם תלוי — ורבי שמעון פוטר כהן גדול מטומאת מקדש.סימןאשם תלוי / אשם ודאי

פרק גכֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁחָטָא

"כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁחָטָא" — מועד החטא, המעמד והקדימה

סימןמַעֲמָד וּקְדִימָה

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. הכהן המשיח והנשיא, הוא המלך, מביאים כל אחד חטאת מיוחדת — פר ושעיר; אבל אדם יכול לאבד משרה כזו: מה הוא חייב אם חטא לפני שנתמנה, בעודו במשרה או אחרי שעבר ממנה? ועוד: כשבני אדם או קרבנות באים כאחד, מישהו צריך לבוא ראשון. הפרק משיב על השאלה הראשונה בכהן המשיח ובמלך, ואחר כך קובע מי קודם: הקרבן התדיר והמקודש יותר, איש או אישה, וסולם ייחוס שמסתיים בממזר תלמיד חכם הקודם לכהן גדול עם הארץ.

  1. ג:אחטא ואחר כך עבר מגדולתוכהן משיח שחטא ואחר כך עבר ממשיחותו מביא פר, ומלך שחטא ואחר כך עבר מגדולתו מביא שעיר: המעמד בשעת החטא הוא הקובע.סימןכהן משיח שחטא
  2. ג:בעבר מגדולתו ואחר כך חטאמי שעבר ממשרתו תחילה ואחר כך חטא: הכהן המשיח עדיין מביא פר, אבל המלך שהודח הוא כאדם מן השורה.סימןכהן משיח שעבר
  3. ג:גחטאו קודם שנתמנו, ומיהו הנשיאמי שחטא קודם שנתמנה לכהן משיח או למלך דינו כאדם מן השורה, ורבי שמעון תולה בשעת הידיעה; והנשיא הוא המלך, שאין מעליו אלא ה' אלהיו.סימןחטאו עד שלא נתמנו
  4. ג:דמשוח בשמן המשחה ומרובה בגדיםהמשיח הוא המשוח בשמן המשחה ולא מרובה הבגדים, ואין ביניהם אלא הפר הבא על כל המצוות; ובין כהן משמש לכהן שעבר — רק פר יום הכיפורים ועשירית האיפה.סימןהמשוח בשמן המשחה
  5. ג:הקריעה מלמטה ועבודה באנינותכהן גדול קורע את בגדו מלמטה והכהן ההדיוט מלמעלה, וכהן גדול אונן מקריב ואינו אוכל, וההדיוט לא מקריב ולא אוכל.סימןפורם מלמטה
  6. ג:ותדיר קודם, מקודש קודםכל התדיר מחברו קודם לו, וכל המקודש מחברו קודם לו; ולכן פר הכהן המשיח קודם לפר העדה בכל מעשיו.סימןהתדיר מחברו קודם
  7. ג:זקדימה בין איש לאישההאיש קודם לאישה בהצלת חיים ובהשבת אבדה, והאישה קודמת לו בכסות ובפדיון מן השבי; וכששניהם בסכנת פגיעה מינית, האיש קודם.סימןהאיש קודם לאשה
  8. ג:חממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדולסדר הקדימה לפי ייחוס — כהן, לוי, ישראל ועד עבד משוחרר — נוהג רק כשכולם שווים, שהרי ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ.סימןכהן קודם ללוי