גִּטִּין ז:וכשהמיתה מפקיעה את התנאי
שתשמשי את אבא, שתניקי את בני
השאלה
מה הדין אם תנאי הגט, להניק או לשמש, נעשה בלתי אפשרי?
תנאי סתמי עם שתי דעות על משכו ודין מיתה, ואז תנאי לזמן קצוב, רבן שמעון בן גמליאל חולק, והכלל שלו.
לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.
אכמה מניקה: שתי שנים
"על מנת שתשמשי את אבא" או "שתניקי את בני" — וכמה זמן עליה להניק?
הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא, עַל מְנָת שֶׁתֵּנִיקִי אֶת בְּנִי, כַּמָּה הִיא מֵנִיקָתוֹ, שְׁתֵּי שָׁנִים.
הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא, עַל מְנָת שֶׁתֵּנִיקִי אֶת בְּנִי, ולא קבע זמן: כַּמָּה הִיא מֵנִיקָתוֹ? שְׁתֵּי שָׁנִים — ודי שתניק אותו יום אחד בתוך הזמן הזה.
הערה אחת
כַּמָּה הִיא מֵנִיקָתוֹ, שְׁתֵּי שָׁנִים
- "כמה היא מניקתו" שואל בתוך איזה פרק זמן נחשבת ההנקה.
- הברטנורא: כשלא קצב זמן, מראה הגמרא שהתנאי מתקיים אפילו שימשה או הניקה יום אחד — "שתניקי את בני" בלא קציבה כאילו אמר "יום אחד".
- שתי השנים הן תקופת ההנקה הרגילה: הניקה את התינוק אפילו יום אחד בתוכה, נתקיים התנאי.
Bartenura
ברבי יהודה: שמונה עשר חודש
רבי יהודה סובר שתקופת ההנקה היא שמונה עשר חודש.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁמֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁמֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ — הנקה לאחר מכן אינה נחשבת.
בתמונה האיור במילים
הוא התנה את הגט בכך שתניק את בנו, בלי לקצוב זמן. די ביום אחד של יניקה בתוך זמן היניקה. תנא קמא מונה שתי שנים, אבל רבי יהודה אומר שמונה עשר חודש, ולכן יניקה אחר כך אינה נחשבת.
הערה אחת
שְׁמֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ
- רבי יהודה קוצב את תקופת ההנקה בשמונה עשר חודש ולא בשתי שנים.
- הנקה לאחר שעברה התקופה אינה נחשבת קיום התנאי.
- אין הלכה כרבי יהודה.
Bartenura
גמת הבן: הרי זה גט
מת הבן או מת האב לפני שהספיקה לקיים את התנאי הפתוח — הרי זה גט כשר.
מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב, הֲרֵי זֶה גֵט.
מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב, לפני שהניקה או שימשה כלל: הֲרֵי זֶה גֵט. הבעל רצה שירות לעצמו, ולא לצער אותה.
הערה אחת
מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב
- כאן מת הבן לפני שהניקה אותו כלל, או מת האב לפני ששימשה אותו — ולא באשמתה.
- הברטנורא: לא נתכוון הבעל להתנות תנאי המענה אותה, אלא להשיג לעצמו שירות; אילו ידע שימותו, לא היה מתנה כלל.
- לפיכך המיתה מפקיעה את התנאי, והגט כשר.
Bartenura
דזמן קצוב שלא הושלם
אבל אם קצב שתי שנים, ומת הבן או שסירב האב — אינו גט.
הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא שְׁתֵּי שָׁנִים, עַל מְנָת שֶׁתֵּנִיקִי אֶת בְּנִי שְׁתֵּי שָׁנִים, מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב אוֹ שֶׁאָמַר הָאָב אִי אֶפְשִׁי שֶׁתְּשַׁמְּשֵׁנִי, שֶׁלֹּא בְהַקְפָּדָה, אֵינוֹ גֵט.
הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא שְׁתֵּי שָׁנִים, עַל מְנָת שֶׁתֵּנִיקִי אֶת בְּנִי שְׁתֵּי שָׁנִים: מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב, אוֹ שֶׁאָמַר הָאָב אִי אֶפְשִׁי שֶׁתְּשַׁמְּשֵׁנִי שֶׁלֹּא בְהַקְפָּדָה — כלומר בלי כעס, כשלא פגעה בו כלל — אֵינוֹ גֵט — שתי השנים לא נשלמו.
הערה אחת
שְׁתֵּי שָׁנִים ... אֵינוֹ גֵט
- עכשיו קצב זמן מוגדר: שתי שנים תמימות של שימוש או של הנקה.
- הברטנורא: אפילו דחה אותה האב "שלא בהקפדה" — בלא שהכעיסה אותו ובלא עיכוב מצדה — שתי השנים לא נשלמו, ולפיכך אינו גט.
- וכל שכן אם עשה כן מתוך הקפדה.
Bartenura
הרשב"ג: כזה גט
רבן שמעון בן גמליאל פוסק שבמקרה כזה הרי זה גט.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּזֶה גֵט.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כָּזֶה גֵט — לא היא גרמה לכך שהתנאי לא נתקיים.
הערה אחת
כָּזֶה גֵט
- רבן שמעון בן גמליאל סובר שהגט כשר, שהרי לא הכעיסה את האב ולא היא שגרמה לעיכוב.
- אין הלכה כמותו.
Bartenura
וכלל: עכבה שאינה הימנה
רבן שמעון בן גמליאל אמר כלל: כל עיכוב שאינו בא ממנה — הרי זה גט.
כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, כָּל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ הֵימֶנָּה, הֲרֵי זֶה גֵט.
כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: כָּל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ הֵימֶנָּה, שלא היא גרמה לה, כגון מיתה או סירובו של האב: הֲרֵי זֶה גֵט.
בתמונה האיור במילים
בכל המקרים התנאי לא נתקיים, אבל לא בגללה. כשלא קצב זמן, גם חכמים מודים שהרי זה גט. כשאמר שתי שנים, חכמים אומרים שאינו גט, אבל רבן שמעון בן גמליאל קובע שכל עכבה שאינה ממנה, הרי זה גט.
הערה אחת
כָּל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ הֵימֶנָּה
- כללו של רבן שמעון בן גמליאל: כל אימת שהתנאי נכשל מחמת עיכוב שלא האישה גרמה לו, הגט חל.
- מיתה או סירובו של האב הם עיכוב חיצוני כזה.
- זהו כללו הגדול, אך אין הלכה כמותו.
Bartenura
סיכום
הבעל יכול לתלות את הגט בשירות שתעשה אשתו — שתשמש את אביו או שתניק את בנו. לא קצב זמן, די בשירות של יום אחד לקיום התנאי; ותקופת ההנקה היא שתי שנים, ולדעת רבי יהודה שמונה עשר חודש. עיקר השאלה היא מה דינו של תנאי שנעשה בלתי אפשרי. לא קצב זמן ומת הבן או האב — הגט כשר, שלא נתכוון אלא להשיג שירות ולא ללכוד אותה. אבל קצב שתי שנים תמימות, ומת הבן, או מת האב, או שסירב האב לקבל את שירותה — ואפילו בנחת ובלא אשמה מצדה — לא נתקיים התנאי ואינו גט. רבן שמעון בן גמליאל חולק, ופוסק על פי כללו שכל עיכוב שלא האישה גרמה לו עדיין מותיר גט כשר.